הגאון מווילנה על משלי טז


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי טז א): "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון" - בעת שיצטרך לדבר לפני מלך ולפני שר, אין לו רק לערוך לבבו לה', ומה' יהיה מענה לשונו, וכל אשר ישים ה' בפיו - אותו ידבר. וכן הוא בתורה: (סנהדרין קו:): "רחמנא ליבא בעי", וכאשר ישים מגמת נפשו לעיין בתורת ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ה' ייתן לו דעה ובינה והשכל ללמוד וללמד.

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי טז ב): "כל דרכי איש זך בעיניו" - כל דרכי האדם נמשכים אחר הרצון הראשון, ומה שעולה על רוחו ברצון הראשון, והרצון בא מן הרוח כמו שפירשתי, הוא זך וישר בעיניו, ואף שעושה עוול, הוא מראה פנים שהולך בדרך הישר, אך "ותוכן רוחות ה'" הוא יודע כל זאת - איך רצונו אם לא היתה ברוחו רמיה, כלומר, ברצון הראשון אם לא היתה שום פניה כלל, ואם הוא זך וישר.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי טז ג): "גול אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך" - קאי על למעלה, כלומר, כיוון שאינך יודע דרך הטוב, כי (משלי טז ב): "כל דרך איש ישר בעיניו", לכן אין לסמוך כלל על שכלך האנושי, אך תראה שיהיו מעשיך לפי רצון ה', "וייכונו מחשבותיך", שיהיו גם כן מחשבותיך לפי רצונו, ולא תהרהר על שום דבר. ומחמת זה, ממילא, ייכונו כל מעשיך ומחשבותיך, ויהיו זכים.

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו" - (כתובות ח.): "שהכל ברא לכבודו".

"וגם רשע ליום רעה" - לענוש בו לסרים ממצוותיו.

ועוד: שקאי אלעיל, ומהו רצון ה'? אומר: שתדע, שכל מה שפעל הוא למענהו, כלומר, למען ה ו, תורה שבכתב ושבעל-פה:

  • ה (חמישה) חומשי תורה
  • ו (שישה) סדרי משנה.

והן:

  • מצוות עשה ו,
  • ולא תעשה ה.

וזה שאמרו (מכות כד.): "בא דוד והעמידן על אחת עשרה", ו חושב שם ה מצוות לא תעשה, ו מצוות עשה, ומסודרים שם במזמור (תהלים טו): "מי יגור...".

ואם תאמר: כיוון שאין רצונו רק בהולכים בתורתו, למה ברא את הרשע? - לזה אמר "וגם רשע ליום רעה", לענוש בו לעוברים על רצונו.


וסוד העניין של ארבעת הפסוקים (א-ד) הוא: דרך ועצה טובה לאדם, איך להתנהג ולילך ברצונו יתברך. כי לכל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שווה.

וכשהיו נביאים, היו הולכים אצל הנביאים (בראשית כה כב): "לדרוש את ה'", והיה הנביא אומר, על-פי משפט הנבואה, דרכו אשר יילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו. וזהו: (משלי טז א): "לאדם מערכי לב" - שלו לא היה רק לערוך לבבו לדרוש את ה' בכל לבבו, "ומה'" היה "מענה לשון", על ידי הנביא, איך יתנהג.

ומשבטלה הנבואה, יש רוח הקודש בישראל. ואיש - רוחו הוא יודיענו איך להתנהג. ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם, אך (תהלים לב ב): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון ואין ברוחו רמיה" ... ואין ברוחו שום דופי, אז (משלי טז ב): "תוכן רוחות ה'" ו"כל דרכי איש זך בעיניו", וזהו (משלי יט כא): "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".

אבל (משלי כ ט): "מי יאמר זיכיתי ליבי", ש"אין ברוחו רמיה" כלל, ואין טבעו מתאווה ונוטה חוץ מדבר רצונו יתברך, כמו שאמרו בזוהר פרשת וארא, כי זה שאין ברוחו רמיה, זה דבוק ממש במידותיו של הקב"ה; אבל אם, חס ושלום, יש בלבבו שורש קטן שפורה ראש ולענה, אז יש ברוחו רמיה, אם יהיה מתנהג על-פי רוחו, ודרכי איש זך וישר בעיניו, וייפול משמיים לארץ, עד אשר לא יוכל לקום, ויסור מדרכי ה' ומצוותיו, ולא יידע עצמו.

וזהו (משלי טז ג): "גול אל ה' מעשיך", כלומר, עכשיו אין לנו להלך בגדולות ובנפלאות, אך לראות שיהיו מעשינו אל ה', היינו לפי רצונו יתברך, וייכונו מחשבותיך, כלומר בקיום המעשים עצמם, שהם מצוות עשה, וזהירות מלא תעשה, הם ייכונו מחשבותיך, (משלי טז ד): "כי כל פעל ה' למענהו". כלומר, שעיקר רצון ה' הם התורה והמצוות, וכל מה שפעל - הכל למען ה ו, שהן מצוות עשה ולא תעשה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה.

ואמר פעל, שהוא נסתר, והוא השכר הטוב הצפון לצדיקים. כלומר, מה שצפון, הכל הוא למען ה ו, שהיא התורה והמצוות שבנגלה, והן עיקר הכל.

"וגם רשע", שהוא הסטרא אחרא המעניש, הוא "ליום רעה" - למי שעובר על מצוותיו. ולכן לא תזוז מהם, והם ייכונו אף מחשבותיך.

...