פתיחת התפריט הראשי

משלי טז כד: "צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם."

תרגום מצודות: הממתיק אמרים בנעימות רב, המה ערבים לשומעיהם כצוף דבש (חלות הדבש), והמה מועילים לנפש ולעצם (לגוף), כי בזה ימשוך לבות בני אדם אחר דעתו, הן בדבר המוסר הן בדבר הנצרך.

תרגום ויקיטקסט: אמירות נעימות, ידידותיות וחכמות, הן כמו צוף דבש - הן גם מתוקות לנפש וגם מרפאות את העצם (הגוף והמשפחה).


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טז כד.


דקויותעריכה

הפסוק מייעץ לרפא את הגוף ואת הנפש באמצעות דיבורים - אמרי נועם. למושג נועם ישנן משמעויות שונות, שאפשר לסדרן כנגד ארבעת העולמות:

1. נועם קשור לידידות, אהבה וברית (כנגד עולם המעשה):


  • (שמואל ב א כג): "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ... צַר לִּי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים"
  • (זכריה יא י): "וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתוֹ, לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים"
  • (תהלים קלג א): "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"

אם כך, אפשר לרפא אדם חולה בכך שמדברים עמו דיבורים של ידידות ואהבה.

2. נועם קשור גם לשירים (כנגד עולם הרגש):


  • (שמואל ב כג א): "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָּוִד הָאַחֲרֹנִים... מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל"
  • (תהלים קמז א): "הַלְלוּ יָהּ, כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ, כִּי נָעִים נָאוָה תְהִלָּה"

אם כך, אפשר לרפא אדם חולה בכך ששרים לו שירים יפים.

3. נועם קשור גם לחכמה (כנגד עולם השכל):


  • (משלי ב י): "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ, וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם"*.
  • (משלי ג יז): "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם"*.

אם כך, אפשר לרפא אדם חולה בדיבורים של חכמה ולימוד: "יש כמה בני אדם שנפשם מרה להם מפני דוחקם, ונפש מרה גורמת חולאים רעים רבים אל הגוף, ואם יתנו ליבם לשקוד על דלתות בית המדרש יום יום, המר נהפך להם למתוק, וממילא ימצאו רפואה לנפש ולגוף" (רמ"ד ואלי).

4. נועם קשור גם לנוכחות ה' (כנגד עולם הנשמה):


  • (תהלים כז ד): "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"

אם כך, אפשר לרפא אדם חולה בדיבורים שמראים לו את נוכחות ה' בכל מקום ובכל אירוע שקורה לו.

הקבלותעריכה

צוף דבשעריכה

שלושה פסוקים נוספים בספר משלי מדברים על דבש כמשל, וניתן ללמוד מהם גם על ריפוי בדיבור:

  • (משלי כד יג): "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ" - לכל אחד יש טעם שונה, לכל אחד יש סוג אחר של דבש המתוק לחיכו. כך גם אמרי נועם - יש להתאים לכל אחד את הדברים המתאימים לו, לא להשתמש בנוסחה אחידה. הדבר דורש חכמה רבה, כמו שכתוב בפסוק שאחריו, הממשיל את החכמה לדבש: "כן דעה חכמה לנפשך, אם מצאת ויש אחרית..."
  • (משלי כה טז): "דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" - הדבש מועיל בכמות קטנה אך מזיק בכמות גדולה. כך גם אמרי נועם - עם כל מתיקותם, יש להשתמש בהם במידה, כדי שלא לגרום לזולת למאוס בהם; כמו שכתוב בפסוק שאחריו "הקר רגלך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך".
  • (משלי כה כז): "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב, וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד" - לא טוב להרבות באכילת דבש ולא טוב להרבות במחשבות על איך להשיג עוד כבוד*; כך גם אמרי נועם - לא טוב להשתמש בהם על-מנת להשיג כבוד מן הזולת. אמרי נועם דורשים מהאומר להיות באותה רמה של השומע, בגובה העיניים. מי שמנסה להשיג כבוד, כמו למשל פוליטיקאי שמנסה לנחם אבלים ב"אמרי נועם" מזוייפים על-מנת להשיג את תמיכתם בקלפי, לא יצליח לרפא.

מרפא לעצםעריכה

אמרי נועם מרפאים את העצמות, כלומר את הגוף; אבל לא רק את הגוף:

  • (משלי יב ד): "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה": אישה מבישה (עצלה ולא מוכשרת) פוגעת בבריאותו של בעלה, כי האיש ואשתו הם כמו עצמות בגוף אחד*; אבל אמרי נועם מרפאים את העצם - האיש המדבר אמרי נועם עם אשתו יכול לרפא את היחסים עמה, ולהפוך אותה מרקב בעצמותיו לאשת חיל.
  • (משלי יד ל): "חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה": קנאה באדם מצליח פוגעת בבריאות*, אך כשהאדם המצליח מדבר אמרי נועם, מדבר בחביבות ובנעימות עם כל מכריו, הם פחות נוטים לקנא בו, וכך אמרי הנועם שלו מרפאים את עצמותיהם.

הקבלות נוספותעריכה

  • דיבורים נעימים מועילים לא רק לשומע אלא גם למדבר, (משלי יא כה): "נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּן, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא" - אדם שנפשו מלאה בברכה כלפי אנשים אחרים, יזכה לבריאות ושפע*.
  • כמו שהדיבור יכול לרפא, הוא יכול גם להרוס, ולכן דרושה זהירות רבה כשמדברים עם אדם הזקוק לריפוי, (משלי טו ד): "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים, וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ" - סילוף ועיוות בלשון המרפאת עלול לשבור את רוחו של השומע*.
  • (משלי טו כו): "תּוֹעֲבַת ה' מַחְשְׁבוֹת רָע, וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם" - ה' שונא שאנשים חושבים רע זה על זה, אך טהורים בעיניו הדיבורים שאנשים מדברים זה עם זה בנועם - דברי ידידות ואהבה, דיבורים מתוקים המרפאים את השנאה*.
  • (משלי כז ט): "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ"*




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/16-24