פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לאדם מערכי לב ומה'". במה שיסדר מהדברים בלבו אך יצטרך עם זה עזר אלהי להוציא הדברים בפיו כי כמה דברים ימצא שיבלבלו הדברים בפיו אף על פי שנערכו בלב באופן שלם:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כל דרכי איש זך בעיניו". הנה כל אחד מדרכי איש הוא זך בעיניו והמשל כי הכח המתעורר השכלי יהיה הדרך הטוב זך בעיניו והנה המתעורר הדמיוני יהיה הדרך הרע זך בעיניו מצד היותו ערב או מועיל לפי מחשבתו ומי שיעזר לתכן הרוחות אל שישאר הרוח והרצון בדרך הטוב הוא הש"י הוא לתכלית ולתועלת כי על צד ההשגחה ישמר האיש הטוב מהתגאל בפעולות הרעות:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טז ג): "גול אל ה' מעשיך" - סבב כל מעשיך לעבודת הש"י ואז יכונו מחשבותיך כי הש"י יעזרך להשלימה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו" - הנה כל אשר פעל הש"י הוא לתכלית ולתועלת, וגם מה שתראה שיוזק הרשע ליום רעה הוא לתועלת, כי בזה תועלת ללקיחת המוסר.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טז ה): "תועבת ה'" - הנה, הגאוה היא מדה מגונה מאד ומתועבת לה' יתברך, כי היא סבה לרעות גדולות בענינים המדיניים, והיא גם כן מהגדולות שבסבות למנוע השלימות הנפשיי. ולזה יהיה ברע זה האיש המתנהג בזאת המדה הפחותה, ולא ינקה מהרעות הפתאומיות שלא יוזק בהם.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טז ו): "בחסד ואמת" - הנה מי שיתנהג ביושר ובאמת בגמילו' חסדים יכופר לו העונש שהיה ראוי לבא עליו

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טז ז): "ברצות ה' דרכי איש" - כאשר ירצה השם יתברך דרכי האיש מפני תום דרכיו, הנה השם יתברך יסיר ממנו הרעות הנכונות לבא עליו, ולזה ישלים אתו כל אויביו, וכל שכן שישמרהו משיעוררו לו מדינים אנשים לא היו שונאיו מקדם.

ואפשר שרמז בזה עוד אל העזר האלהי שילוה לו בדעות, ואמר כי ברצות השם יתברך דרכו ישמרהו מהטעות בעיון, עם שגם אויבי האמת בעיון ההוא ישלים עם הדרוש, והם הספקות הנופלות בו מצד המחשבות המקבילות הנמצאות לו. והנה ההשלמה היא הסרת הספק ההוא בשיתבאר שהמחשבה ההיא תתאמת בנושא אחר זולת זה. ואמנם המחשבה שאינה צודקת בעצמה לא יצטרך בה להשלמה אבל שתוסר לגמרי.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טז ח): "טוב מעט" - מהממון שיקובץ בצדק וביושר ממי שיקבץ רב תבואות בלא משפט, רוצה לומר בגזל ובחמס ובדרכים בלתי ישרים.

וכן העיר בזה בענינים העיוניים ואמר כי טוב שישיג האדם מעט מהדברים העיוניים וישלים בהם החקירה בצדק וביושר מאשר ישיג מהם הרבה בזולת חקירה ישרה, כי זה ממה שיביאהו לחשוב שהשיג האמת מזולת שיהיה כן, וגם אם השיג האמת הנה לא השיגהו בדרכיו ולא יכנס זה בגדר הידיעה.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טז ט): "לב אדם" - הנה, לב האדם יתבונן איך ראוי שיתדרך בדרכו במה שירצה לעשותו; אמנם בהוצאה לפועל יצטרך עזר אלהי שיכין צעדו ויישירהו אל מה שראוי לו בדרך ההוא, כי לא לאדם דרכו.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קסם על שפתי מלך". הנה על שפתי מלך דבר ידמה לקסם להגיד האמת בדברים כי כל דבר לא יכחד מן המלך לסבות רבות יתקבצו בזה הא' כי עניניו במלכותו מסודרים מהש"י באמרו פלגי מים לב מלך ביד ה' והשנית כי בסבת רצון האנשים למצוא חן בעיניו ימצא בכל דבר מי שיגלה אזנו להגיד האמת ולזאת הסבה בעינה לא ימעל פי המלך במשפט כי יגיד האמת ויהיו משפטיו לפי המשפט המוגבל מהשם ית':

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פלס". הנה, המשקל בדברים העיוניים ומאזני צדק ומשפט לשקול בהם הישר והבטל הוא לה', כי יצטרך עזר אלהי זה בצדק וביושר לרוב הטעיות שאפשר שיפלו בו. ולזה גם-כן יהיה מעשה השם יתברך כל המשקלים שבכיס אשר ישקלו בהם דבר מהדברים העיוניים, כי להם סדרים יתיישרו בהם להסיר הדרכים המטעים מהם, ואלו הסדרים מתחלפים בהתחלף סוגי העיון.

והנה, העיר בזה גם-כן אל דבר המשקלים והמאזניים, כי ידיעת היותם בצדק הוא לה', ולזה ראוי שיירא האדם מזה.

והנה, הביאור הראשון הוא היותר נכון.

וידמה, לפי הביאור הראשון, שיהיה שב אומרו (משלי טז י): "קסם על שפתי מלך" אל החלק המושל באדם, והוא השכל. והנה, קראו מלך, כי בזה האופן יתיישר לו העיון, כשימלוך על שאר כחות הגוף והנפש, וישרתוהו כלם. וידוע כי החטא לא יקרה בהשגתו המיוחסת לו, ולזה לא יקרה טעות בציור כי הוא מהשכל לבד, אך יקרה טעות באמת מפני היות ההשגה מורכבת מהשכל והחוש, כמו שנתבאר בספר הנפש. ולזאת הסיבה לא ימעל פיו במשפט במה שישפטהו ממה שהוא מיוחס לו. ולזה הביאור ימשך יפה מה שביארנו ראשונה במאמר "פלס ומאזני משפט" וגומר. וזה הביאור הוא הנראה צודק בזה המקום.

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תועבת מלכים". הנה למלכים והם השכלים האנושיים הוא מתועב מאד ושנוא עשיית הרשע בדעות או במדות וזה כי עשיית הרשע במדות יהיה סבה שלא יכון כסא המלך אבל יסורו הכחות הנפשיות מלשרתו וימנע מפני זה ממנו השלימות אשר הוא כחיי עליו ועשיית הרשע בדעות שתהיה סבתו לקיחת המחשבות והצורות הדמיוניות לא על נכון הוא סבה שלא יגיע מהם השירות הראוי כי בצדק וביושר יכון הכסא והאדנות שיש לו עליהם אך בזולת זה אין לו תועלת:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רצון מלכים שפתי צדק". הנה רצון מלכים הוא שפתי צדק במה שיעידו בעדות בספורי הקודמים כמו שיצטרך זה בחכמות אשר לא תשלם העמידה על מה שיצטרך לעמוד עליו מן החוש בהם כי אם בזמן ארוך נפלא יעבר החיים האנושיים כמו הענין בחכמת הכוכבים ובהרבה מהדברים הטבעיי' ומי שהוא דובר ישרים יאהב כי היושר בדברים יישירוהו למצוא האמ' במה שיחקר בו:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חמת מלך". הכעס שיכעס המלך הזה על מה שהפליג לחקור בו לפי העדות ושפט מפני זה בדבר מה נמצא אחר זה בחוש בלתי צודק מפני הכזב שיהיה בעדות הנה הוא כמו מלאכי מות להסיר האדם מדרך חיים אל דרך המות כי ידמה לו שהטורח בחכמה הוא לבטלה ואמנם איש חכם יסיר זאת החמה בשיפליג תחלה בדבר העדות להתבונן אם קצתו מסכים לקצתו אם ימצאוהו בלתי מסכים הנה יעמוד על מה שהיה מהם צודק מהדרכים רבים מהם שיתבונן באי זה מאלו הדרכים נכפל העדות יותר כי אשר נכפל בו העדות יותר ידמה היותו מסכים לאמת ומהם שיתבונן מצד המעידים ר"ל שכאשר יעיד בו איש יותר שלם ויותר חכם הוא יותר שיהיה צדק ומהם שיתבונן בו מצד הטעות שאפשר שיקרה בהרגש בו מהטעות יותר הוא יותר ראוי שיונח בלתי צודק והנה ג"כ אפשר שיסיר החכם זה הכעס והחמה בצד אחד והוא שאחר שהשיג בחוש הפך מה שיתחייב מהעדות ישוב להסיר מהעדות מה שחוייב ממנו זה הביטול ויחקר עם השאר ועם מה שהשיג בחוש כי בזה האופן יתיישר למצוא האמת והנה יסיר החכם זה הכעס בצד אחר יותר שלם והוא כי מדרכו שלא יעיר בדבר אם לא היה צודק ונקי מהטעות ואם היה אפשר שיהיה בהרגש טעות יגיד זה הענין בעדותו:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באור פני מלך חיים". הנה באור פני המלך הזה בהשגת המושכלות יושגו החיים הנצחיי' והרצוי שיהי' ממנו לשאר הכחות המשרתות אותו הוא במדרגת העב שיהיה ממנו המלקוש אשר יביא פרי הצמחי' ותכליתם וזה כי בזה האופן יתיישר לאדם השגת ההצלחה שהו' הפרי המכוון בו:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קנה חכמה". הנה קנין החכמה טוב מאד מקנין הזהב וקנין הבינה נבחר מקנין הכסף ורמז בזה כי אין לאלו הקנינים יחס וערך לקנין החכמ' והבינה והנה המשיל החכמ' בקנין יותר יקר מהבינ' כי השגת החכמה היא יותר שלימה מהשגת הבינה כמו שהתבאר מדברינו ואע"פ שכבר יקרה בבינ' שתחקו' בנושא יותר נכבד ועוד כי הבינ' תהי' ג"כ בדברי המוס' והוא הפילוסופי' המדיני' ואולי אל זאת הבינ' כיון בזה הפסו':

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מסלת ישרים סור מרע". דרך ישרי' היא סור מרע כי הם יתבוננו בדרכם וינהגו בו באופן שימלטו מהרע בדברי' המדיניים או בדברי' העיונים ומי שירצ' לשמו' נפשו מהרע ראוי שישמור דרכו בזה האופן הנזכר:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לפני שבר גאון". הנה הגאוה והגאון וגובה הרוח הוא סבה אל השבר ואל הכשלון וזה מבואר מאד מענין המדה הזאת:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב שפל רוח". הנה יותר טוב לאדם הוא שיהי' שפל רוח ויתחבר עם הענוים והשפלים משיהיה מתחבר עם גאים ויחלק שלל עמהם במה שנצחו במלחמה אשר היתה גאותם סבה לה וזה כי אם יקרה מזאת התכונה טוב בקצת העתים הנה יקרה ממנה רע בעתים רבים והנה חלקם השלל הוא ג"כ לנקמה מהם כי זה שירגלם בזאת התכונה הפחותה ויהיה זה סבה שיחולו עליהם רעות גדולות:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"משכיל על דבר ימצא טוב". הנה מי שהוא מעיין ומסתכל איך ראוי שיתנהג בדבר דבר ולא יעשה מעשיו בזריזות ובבהלה הוא ימצא טוב בדברי' כי זה ממה שיתיישר בו להגיע אל התכלית הנרצה ומי ששם מבטחו עם זה בה' לא במה שהכין מהסבות אשריו כי הש"י ימציא לו חפציו ואף אם שגג בהכנת הסבות:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לחכם לב יקרא נבון". הנה לחכם לב יקרא נבון ר"ל כי השגתו החכמה תישירהו להשגת הבינה גם בדברים המדיניים להתבונן בלקיחת התחבולות להעמידו בשלום עם כל אחד מהאנשים ואע"פ שכבר התבונן בזה בלבו באופן ראוי הנה במתיקות דבריו יוסיף קנין טוב על מה שחשב בלבו כי ערבות הדברים ומתיקות' ימשוך הנפשות ויקחם:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מקור חיים". הנה ההסתכלות וההתבוננות הוא בעליו של מקור חיים והמנהיג אותו וזה כי ממנו מבוע המיעדת החיים הגופיים והחיים הנצחיים אם החיים הגופיים מפני ההשתכלות בדברים המדיניים אשר בו יושלל הסרת הרע ממנו מהאנשים ושיגיע לו הטוב והעזר מהם ואם החיים הנצחיים כי זאת התכונה כלי להפליג החקירה בדברים העיוניים לפי מה שראוי אשר היא סבה למצוא האמת בהם ואולם האוילים לא יקנו מוסר כי אם מהאולת והמשל שכאשר קרה לאויל רע מה מפני שלא השגיח בסבות המביאות אותו להשגת מבוקשו אז יקחו מוסר מפני האולת ההיא להשגיח בפועל ההוא כשיקרה לו שנית בסבה אשר לא השגיח בה קודם זה שהיתה סבה אל שנבצר ממנו אשר יזם לעשות והנה התועלת שיקח בזה הוא מעט מאד וזה כי אולתו תסבב שלא יקח בזה מהתועלת רק בכמות הדבר ההוא ובסבה ההיא לבדה וכבר יהיו שם סבות אחרות יפקד המסובב בהפקדם והוא לא ישגיח בהם אם לא בשיפקחו עיניו במה שיראה בנסיון וזה רחוק מאד שיגיע בשלימות בזה האופן גם בפועל אחד מיוחד ואולם עם המשכיל מקור חיים ומבוע בכל הדברים וזהו ההבדל הנפלא שיש בזה בין המשכיל והאויל:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לב חכם ישכיל פיהו". הנה מה שהוא מצוייר בלב החכם יודיעהו פיו לאנשים כי דבריו יסכימו אל מה שהוא מצוייר בנפשו אם בדברים המדיניים לפי שלא יכבד בלב ולב ואם בדברים העיוניים כי הוא מצד חכמתו יודע לדבר באופן יסכים מה שיאמר למה שהוא מצוייר בנפשו והנה הוא ידבר באופן שעל שפתיו יוסיף קנין טוב על מה שהיה בלבו וזה כי בלב לא יתכן שיהיה למאמר כי אם כוונה אחת והוא יאמר אותו בדרך יכלול על כוונות מתחלפות כלם מועילות וכבר יהיה זה ג"כ ומצד אחר והוא בדברים המדיניים רב התועלת והוא שיוסיף על שפתיו ממתק הדברים וערבותם מה שיוסיף לקחת הנפשות ולמשכם אל כל מה שירצהו ובדברים העיונים ג"כ מצד מה שיעריב המאמר מן הדברים המיפים את המאמר ומקשטים אותו:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צוף דבש". הנה אמרי נועם שיצאו מפי החכם הם כמו צוף דבש שהוא מתוק לנפש המרגשת כשיזון האדם ממנו והוא עוד מרפא לאיברים הכתושי' בשיושם עליהם ולזולת זה מחלייהם וכן אמרי נועם החכמים יערבו לנפש המשכלת ובהם עוד הישרה לתקון הגוף ולברר ולהוציא ממנו חליי המדות הפחותות:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יש דרך". הנה ימצא דרך שהוא ישר לפני האיש ולא ירגיש ברע הנמשך ממנו כי אחריתה היא דרכי מות והנה האיש החכם יישיר להתרחק מהדרך הזאת:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נפש עמל". הנה נפש האיש העמל עמלה לו ולתועלתו כאשר כפף פיהו והכניעו על העמל ההוא ר"ל כאשר כבש תאו' פיהו למזונות ולמשקים הערבים בדרך שלא יבטלהו רדיפת התאוות ההן מבקשת החכמה וההתעמלות בהגעתה הנה העמל ההוא יהיה לו לבדו מה שאינו כן בעמל אסיפת הקנינים כי יכין האדם ואחר יאכל ומי שעמל בו לא יהנה ממנו ולא יהיה לו יתרון כי אם ראות עיניו או ירצה בזה נפש האיש העמל תמיד להשגת טרפו עמלה בסבתו בעצמו כי פיו הכניעו וכפפו לזה העמל וכאילו יישיר בזה שאם היה האיש ההוא מונע ממנו יתרון המזון ולא יקח ממנו כי אם המצטרך לבד ויצמצם בהוצאתו לפי מה שאפשר או יהיה קובץ על יד מעט מעט עד שישיג מחייתו בזולת עמל:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"איש בליעל". הנה האיש הבליעל חורש הרעה בלבו ומה שיבא ממנו אל שפתיו יוכר בו רושם הרע שהוא בלבו ויהיה משחית כמו האש השורפת וכאילו אמר שיותר רע יבא מפיו ממה שהוא בלבו כי ישתדל להעמיק בדבריו בדרך שימשך מהם רע נפלא:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"איש תהפוכות ישלח מדון". האיש הכזבן הנה מנהגו לשלח ריב ומדון בין האנשים ולא יספיק לו בה עד שיעורר דברי תלונה להפריד השר והגדול מעמו ר"ל שיסבב שימרדו בו:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"איש חמס". הנה האיש שהוא איש חמס יפתה בפיו רעהו להמשך למנהגו ובדבורו בהגרים לו להלך אותו בדרך לא טוב:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עוצה עיניו". מי שהוא עוצה עיניו וסותם אותם או אחד מהם כדי שתשלם לו יותר מחשבת התהפכות והכזבים ואחר כך הוציא מה שבמחשבתו אל הפועל בשחתך שפתיו ופתח אותם לדבר הדברים בפיו הנה דבורו השלים הרע כי במה שחשב לא היה מגיע נזק לאנשים אם לא יוציאהו בפיו:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עטרת תפארת שיבה". הנה השיבה היא עטרה של תפארת כי האנשים כלם יכבדו איש שיבה ויגיעו האנשים לזה בדרך צדק ויושר במדות או בדעות כי בזולת זה יתכן שימות האדם בלא עתו או יהיה הרצון בזה כי השיבה אשר בדרך צדקה תמצא הוא עטרת תפארת כי מצד היושר בדעות ובמדות ומצד הישישות אשר יחובר עמהם נגדל מדרגת האיש ומעלתו בחכמה ובפלוסופיא המדינית כי בישישי' חכמה וארך ימים תבונה מצד רוב מה שעמד עליו מהחוש ומצד אורך הזמן אשר שקדו בבקשת החכמה ומצד השקט רתיחת הטבעי בעת השיבה:

 

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב ארך". הנה, מי שימשול בכעסו, שיוכל "להאריך אפו", הוא יותר טוב "מגבור" המנצח זולתו במלחמה, ומי "שימשול ברצונו" ותאותו להניעם אל אשר יחפוץ הוא יותר משובח ממי "שלכד עיר", כי איך ימשול בזולתו מי שלא יוכל למשול ברצונו?!

 

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)


יש דברים יחשוב שיהיה חדושם קרי והזדמן, ובהם באמת הגבלה וסדור מהש"י, וזה כי "הגורל יוטל בחיק", ויחשוב שיהיה משפטו בדרך הקרי, והנה תמצא כי "מה' כל משפטו", וזה מפורסם מענין הגורל בספורי דברי הנבואה, וכבר תעמוד על זה מהחוש, כי למצליחים יבא על הרוב להם בגורל היותר טוב, וההפך לאנשים הקשי יום.והנה, אמר לפי מה שאחשוב כי הגבורה במלחמה ולכידת העיר הוא מה', ולזה אין להתפאר בהם, ואולם התכונות המדותיות אשר לאדם עם נפשם הם מפאת בחירתו, ולזה יהיה ההתפאר בהם יותר. ועוד, כי הטוב שיגיע מאורך האף הוא יותר עצום ויותר מעט סכנה מהטוב שיגיע מהגבורה, וכן הענין במושל ברוחו עם לוכד עיר, עם שבזה יגיע לאדם הטוב וההמלט מזולת שירע לזולתו: