ביאור:משלי טז לא

משלי טז לא: "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה, בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא."

תרגום מצודות: ההולך בדרך צדקה, תמצא בו עטרת תפארת שיבה, כי ירבה ימים בגדולה ותפארת.

תרגום ויקיטקסט: עטרת (כתר) המסמלת שלטון, תפארת (מגבעת) המסמלת כבוד, ושיבה (זקנה) - כל אלה יימצאו רק במשפחה ההולכת בדרך צודקת.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי טז לא.

הקבלות

בדרך צדקה (= דרך צודקת) מוצאים גם עטרת, גם תפארת וגם שיבה.

1. כדי להבין מושגים אלה יש לעיין בפסוקים אחרים שבהם הם נזכרו:

(משלי יז ו): "עֲטֶרֶת זְקֵנִים - בְּנֵי בָנִים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם": לזקנים יש עטרת - יש להם הרבה נכדים שמקיפים אותם כמו כתר, ונותנים להם כבוד ומעמד. ולבנים יש תפארת - יש להם הורים, שיש להם מעמד מכובד, ובזכותם מכבדים גם את הבנים*.

(משלי כ כט): "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה": הבחורים מתפארים בכוחם הפיסי, והזקנים שכבר אין להם כוח מתהדרים בשיבתם, שמעידה על הסיבולת והשרידות הגבוהה שלהם*.

אם כך, עטרת תפארת שיבה היא מצב שבו יש נכדים (עטרת), וגם ההורים עדיין בחיים (תפארת); ישנו דור המתפאר בכוחו, יחד עם דור המתהדר בשיבתו.

הפסוק מלמד, ששילוב זה הוא סימן לדרך צודקת; רעיון דומה נמצא ב(תהלים קג יז): "וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו, וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים" - הצודק זוכה לנכדים, וב (משלי יג כב): "טוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים, וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא" - הטוב מצליח להנחיל לנכדיו גם את רכושו החומרי*.

אין הכוונה לאדם יחיד, שהרי אדם יחיד יכול גם להיות חשוך-ילדים, ובכל זאת דרכו צודקת, (ישעיהו נו ד): "כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת, שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת";

אלא הכוונה לעם שלם, כמו המצב המתואר ב(זכריה ח ד): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים , וּרְחֹבוֹתהָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ", מצב שיקרה כאשר בני ישראל יקיימו את דברי הנביא, (זכריה ח טז): "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ: דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם; וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ; כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי, נְאֻם ה'".

וייתכן גם שהכוונה לזרם אידיאולוגי: כאשר זרם אידיאולוגי שלם לא מצליח להגיע למצב של "עטרת תפארת שיבה", כי כל הנכדים עוזבים אותו ועוברים לזרמים אחרים, הרי זה מראה שאותו זרם פגום ובעייתי, ואין בו דרך צדקה.

2. לפי רוב המפרשים, הפסוק מתאר את שכרו של אדם העושה מעשי צדקה וחסד: "אם ראית אדם שהוא מתעסק בתורה ובמעשים טובים ובגמילות חסדים, עתיד לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר בדרך צדקה תימצא" (מדרש משלי (בובר)), "ההולך בדרך צדקה... ירבה ימים בגדולה" "ותפארת" (מצודות,רש"י). וחכמי המדרש הביאו כדוגמה את אבותינו:

אברהם, (בראשית טו ו): "וְהֶאֱמִן בה', וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה", ושכרו, (בראשית כד א): "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".
יוסף, (בראשית מז יב): "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף", ושכרו, (בראשית נ כג): "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים, גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף".
דוד, (שמואל ב ח טו): "וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ", ושכרו, (מלכים א א א): "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים".

ומצד שני:

בית עלי, (שמואל א ב כט): "לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן, וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי" ועונשם, (שמואל א ב לג): "וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים".

ולמדו מכאן עצה מעשית: "רבי מאיר אזל לממלא, ראה אותן כולן שחורי ראש. אמר להם 'תאמר ממשפחת בית עלי אתם, דכתיב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים? אמרו ליה 'רבי, התפלל עלינו!' אמר להם 'לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה'. מה טעמיה? עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה. והיכן היא מצויה? בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא. ממי אתה למד? מאברהם, שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, זכה לזקנה, ואברהם זקן בא בימים" (בראשית רבה נט א).

3. ויש שקישרו את הפסוק למצוות כיבוד הזקנים, (ויקרא יט לב): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'": "השיבה היא עטרת תפארת, שמחויבים לתת כבוד לזקנים על שבחנו הימים ועשו רב טוב והשלימו תכליתם, אבל העטרת הזה לא תמצא רק בדרך צדקה, שאז כל שהוסיף ימים הוסיף מצות ומעשים טובים, אבל הרשע הוסיף לעשות רע ולא ילבש עטרת הימים" (מלבי"ם).

4. וחכמי המשנה הסיקו מכאן, ש"הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים - נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא" (רבי שמעון בן יהודה/מנסיא, משום רבי שמעון בן יוחאי, משנה אבות ו ח).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/16-31