אברבנאל על מלכים א ג יב - השער הראשון
השער הראשון עריכה
אין ספק, שאופן השגת שלמה ודרך ידיעתו נבדל מאופן השגת חכמי המחקר ודרך ידיעתם, בשהשגתם היא בטבע כפי העיון וחקירה האנושית, והשגת שלמה היתה על-דרך הפלא, כיד אלקיו הטובה עליו. ולביאור זה, ראוי שתדע שהדרכים אשר בהם תגיע הידיעה בדברים המדעיים הם שניים:
- הדרך האחת הוא מן המאוחר אל הקודם ומהמסובב אל סיבתו,
- והדרך השני הוא מהסיבה אל המסובב ומהקודם אל המאוחר:
והנה:
הדרך הראשון עריכה
הוא דרך המחקר האנושי.
...
לא ימלט מחסרונים רבים:
החסרון הראשון עריכה
הוא מפני יגיעת העיון ועמל החקירה
...
תדע ותשכיל גירעון המדע האנושי, שהכוח המדעי שהשמחה במעונו, והפועל השכלי שהמנוחה בנעימותו, ישימהו הגוף הנגיף והחוש הכחוש ליגון ואנחה ולעמל מכאיב, כמו שנאמר על זה (קהלת א יח): "כי ברוב חכמה רוב כעס, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב", וכבר גילה היות סיבת זה קניית הידיעות מדרך החושים, ועל זה אמר (קהלת א ח): "כל הדברים יגעים, לא תשבע עין לראות, ולא תימלא אוזן משמוע".
החסרון השני עריכה
הוא האיחור והעיכוב הזמני אשר ימצא בקניית החכמה בזה הדרך
...
ואמר איוב מדבר זה (איוב יב יא): "הלא אוזן מלין תבחן וחיך אוכל יטעם לו", רוצה לומר, שבחכמות יצטרכו השגות החושים, ומפני זה אמר שם (איוב יב יב): "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה", רוצה לומר, שבאורך הזמן תקנה החכמה. ודוד אמר "מזקנים אתבונן", עד שמפני זה כינו חז"ל החכמה בשם זקנה...
החסרון השלישי עריכה
הוא, שהדברים היותר פחותים ושפלים כפי הטבע והמציאות הם יותר מושגים אצלנו, ואשר הם יותר יקרים ועליונים במציאותם וטבעם הם יותר נעלמים ממנו
...
ועל זה אמר אליהוא, בדברו בעניינים האלוקיים (איוב לו יט): "הודיענו מה נאמר לו, לא נערוך מפני חושך, היסופר לו כי אדבר, אם אמר איש כי יבולע, ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים וגו'", ואמר זה להוכיח את איוב על דברו מהעניינים האלוקיים כפי החקירה האנושית, ואמר: הודיענו מה נאמר לו, רוצה לומר: מה התארים שנייחס אליו יתברך? כי הנה, בעניינים האלוקיים, לא נוכל לערוך דבר, מפני שהם, עם בהירותם הנמרץ, חשוכים אלינו לחולשת שכלנו, כמו שיחשך השמש לעיני העטלף, וקרא לדברים האלוקיים חושך, על דרך אמרו (תהלים יח יג): "ישת חשך סתרו", מפני שהם נסתרים אלינו, ואמר עוד: היסופר לו כי אדבר, להגיד, שאפילו ירצה האדם לדבר מהאל ית', לא יסכים כלל למה שהוא בעצמו, ורוצה לומר: היסופר לו, באיזה מספר יסופר מה שנדבר ממנו אליו ית'? כל שכן שיש בזה מהסכנה אם יאמר איש דברים באלהות שיבולע ויישחת עליהם
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
וסיים דבריו באמרו (איוב לו כד): "לא יראה כל חכמי לב", להודיע מיעוט השגת חכמי המחקר, שהם חכמים מליבם בעניינים האלוקיים:
החסרון הרביעי עריכה
הוא קיצור שכלנו בהשגת סבות הדברים בשלמותם, וזה:
אם הסיבות הצוריות, הוא מבואר שהצורות האחרונות מהדברים הן בלתי מושגות אצלנו, לפי שלהיות ההשגה האנושית נקנית מן החוש והדמיון, והנה החוש לא ישיג בעצם כי אם מקרי הדברים, הנה השכל לא ישיג בשלמות כי אם טבעי אותם המקרים אשר נגלו אליו מהחושים
...
וכבר גילה קהלת קיצור השגתנו, ואפילו בדברים השפלים, באמרו (קהלת ח יז): "כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש, בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא, וגם אם יאמר החכם לדעת - לא יוכל למצוא", גילה בזה, ש:
- האדם המדיני, קודם השתלמו בחכמה, לא יוכל להשיג טבעי הדברים, אפילו השפלים, ועליו אמר "כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש";
- ושגם האדם המתפעל בעיון, שהוא התלמיד קודם שיחכם, לא יוכל להשיגם גם כן, ועליו אמר "בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא";
- ושגם החכם, אשר כבר הגיע לתכלית עיונו ועמלו, לא יוכל למצוא אמיתת מהותם, ועל זה אמר עוד "וגם אם יאמר החכמ לדעת לא יוכל למצוא".
ואם הסיבות החומריות, לפי, שעם היות שנשיג המורכבים בכללותם, הנה לא נדע באמת הפשוטים אשר מהם הורכבו, וזה, אם בגשמים השפלים, כי החומר הראשון הוא מבואר מעניינו היותו בלתי מושג כפי מה שהוא, ואם יש שום הכרה ממנו - הוא מפאת ההוויה וההפסד, ובערך אל הצורות החלות בו אשר הוא בנושא לכלן, אבל כפי עצמותו הוא מוסכל בהחלט. ואמנם, היסודות הפשוטות אשר מהם הורכבו המורכבים, כבר התחלפו דעות האנשים בהם, מה הם וכמה הם?
...
ועל שני מיני המורכבים , עליונים ושפלים, רצוני על סכלותנו בהרכבתם, אמר השם ית' לאיוב (איוב לח לו): "מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב? בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו":
ואם הסיבות הפועלות, הנה, עם שכבר השיגו חכמי המחקר בכלל הית העולם השמיימי סיבה מניעה ופועלת אל העולם השפל, ועולם השפל סיבה לעולם השמיימי, והאל יתברך סיבה לכל, הנה, בסיבות הפועלות לכל אחד מהדברים בייחוד, ואופן פעלם, מה מאד נחלקו הקדמונים באמיתת...
ועל כיוצא בזה אמר (איוב לח ל): "היש למטר אב? או מי הוליד אגלי טל? מבטן מי יצא הקרח? וכפור שמים מי ילדו? מי שת בטוחות חכמה? ומי נתן לשכוי בינה?".
ואם הסיבות התכליתיות, מבואר הוא מיעוט השגתנו בהם, בכל הדברים אשר נדע מציאותם, כי גם מתועלות אברי האדם, ותכלית מציאותם, עדיין לא נשלמה כללות הקפתם ולא מחציתם, כל שכן במיני הבעלי-חיים והצמחים והמתכות, והחילוף בגלגלים ושיעוריהם וריבוי תנועותיהם והפכיותם וריבוי הכוכבים בגלגל אחד והעדרם לגמרי מגלגל אחר ומיעוטם בשאר הגלגלים, אשר אי אפשר שיהיה דבר מזה בהזדמן ומפאת עצמו, כי (משלי טז ד): "כל פעל ה' למענהו", רוצה לומר, לתכליתו המיוחד, וכל הדברים הם ממחשבת פועל חכם ולתכליות נאותים ומיוחדים, הכרחיים לשלמות העולם, אלא שילאה שכל האדם מלהשיגם.
ואל זה כיוון קהלת באמרו (קהלת ג יא): "את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם נתן בליבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף", רוצה לומר, שכל הדברים הם שלמים וטובים, כפי התכליות אשר בעבורם נבראו, ושהאל ית' נתן את העולם בלב בני האדם, רוצה לומר, השגת מציאותו בכלל, מבלי שישיג ראשית הדברים, שהוא עצמותם או פועלם, ומבלי שישיג גם כן תכליתם וסופם אשר בעבורם נבראו, וזהו אמרו "מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף", רוצה לומר, מהתחלתם הצוריית והפועלת עד סיבתם התכליתית אשר תבוא בסוף.
הנה, התבאר מזה, שהסיבות העצמיות כולם, כמו שאמרנו, הם בלתי מושגות לשכל האנושי בשלמות....
החסרון החמישי עריכה
הוא הטעות והשגיה אשר יקרה בהשגה האנושית, כי להיותה נקנית מהחוש, הנה לא תיפול האמת בגזרותיה כי אם במקרה ועל המעט. וזה, אם מפני שהחושים עצמם פעמים רבות יכזבו במוחשיהם...
ומפני זה אמר איוב לרעיו, בראותו שהסיבות אשר היו נותנים לייסוריו היו בלתי אמיתיות, (איוב יג ד): "ואולם אתם טופלי שקר רופאי אליל כולכם", רוצה לומר, שבמה שהיו טופלים ומייחסים אותם הסיבות לרעותיו, היו משקרים כמו רופאי ההבל, שאינם מכירים סיבת החליים, ולכן יטעו ברפואתם, ולזה היתה העדר החקירה להם יותר טובה ממציאותה הכוזבת, וזהו אמרו מייד (איוב יג ה): "מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה".
וכן הוא העניין בכל דרושי המחקר האנושי, ומפני זה תראה, שבכל דור ודור התחלפו דעות בני האדם ואופני חקירותיהם, ויחלקו תמיד האחרונים על הראשונים, עד שמה שחשבו הקדמונים שהביאו מופת על מציאותו - שיערו האחרונים שיש מופת על סותרו.
הנה, התבאר מכל זה, שבזה הדרך הראשון מהגעת הידיעה בדברים המדעיים, שהוא כפי העיון השכלי והחקירה האנושית, מדרך החוש ומהמאוחר אל הקודם, תקרנה חמשת החסרונות אשר זכרתי, שהם: העמל, והאיחור, והשפלות, והקיצור, והשגיה.
ואמנם,
הדרך השני עריכה
אשר הוא מהסיבה אל המסובב ומהקודם אל המאוחר, הוא דרך השכלת השכלים הנבדלים, רואי פני המלך...
| |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
וציווה, שלא נחשוב לחבר שני דרכי ההשגה, רוצה לומר, העיונית והנבואיית, כי הנה יהיו ראויים על זה לתוכחה רבה, ויבואו לידי טעות וכזב, והוא אמרו (אברבנאל על מלכים א ג יב - השער הראשון): "אל תוסף על דבריו, פן יוכיח בך ונכזבת". הנה, התבאר מכל זה מעלת שלמה על כל חכמי המחקר, מפאת אופן ההשגה ודרך הידיעה; והוא השער הראשון.