קטגוריה:בראשית כז לג
ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרְכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַ/יֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַ/צָּֽד־צַיִד֩ וַ/יָּ֨בֵא לִ֜/י וָ/אֹכַ֥ל מִ/כֹּ֛ל בְּ/טֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָ/אֲבָרֲכֵ֑/הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וּתְוַהּ יִצְחָק תִּוְהָא רַבָּא עַד לַחְדָּא וַאֲמַר מַן הוּא דֵּיכִי דְּצָד צֵידָא וְאַעֵיל לִי וַאֲכַלִית מִכּוֹלָא עַד לָא תֵּיעוֹל וּבָרֵיכְתֵּיהּ אַף בְּרִיךְ יְהֵי׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאִזְדַעֲזַע יִצְחָק זַעֲזוּעַ סַגִי כְּדִי שָׁמַע יַת קָלֵיהּ דְעֵשָו וְרֵיחַ תַּבְשִׁילֵיהּ עָלַת בְּאַנְפּוֹי הֵי כְרֵיחָא דִיֵקדַת גֵיהִנָם וַאֲמַר מַאן הוּא דְכִי דְצַד צֵידָא וְאָעֵיל לִי וַאֲכָלִית מִכָּל דְאַיְיתִי עַד דְלָא עָלַת וּבְרִיכְתֵּיהּ וַאֲפִילוּ הָכִי בְּרִיךְ יְהֵי: |
רש"י (כל הפרק)
"ויחרד" - כתרגומו ותוה לשון תמיה ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו
"מי אפוא" - ל' לעצמו משמש עם כמה דברים ד"א איפוא איה פה מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד
"ואכל מכל" - מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו (ב"ר)
"גם ברוך יהיה" - שלא תאמר אילולי שרימה יעקב לאביו לא נטל את הברכות לכך הסכים וברכו מדעתו (ב"ר)אבן עזרא (כל הפרק)
מי אפוא — מי זה ואנה הוא? שתי מלות.
וי"ו ואברכהו קמוץ, בעבור היותו פועל עבר; ואילו היה בפתח גדול, היה לעתיד:רמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(לג) "ויחרד יצחק" וגו' "ויאמר מי אפוא", ר"ל הלא נתקבצו בזה כמה פליאות עד שנראה בעליל כי דבר ה' הוא. א] "מי" הוא הצד ציד, שלא נודע מי הוא, ב] "אפוא", הוא שנתעלם מן העין פתאום ולא נודע איפה הלך, ג]" הצד ציד", ואיך צד ציד בשעה קלה ואין יודע ציד בלתך, ד] "ויבא לי", ואיך עלה בדעתו להביא ואני לא צויתיו. ה]" ואכל מכל", הגם שאין דרכי לאכול הרבה מחלישת האצטומכא בפרט לחז"ל שטעם בו כל מעדנים שבעולם, ו] שכ"ז היה "בטרם תבוא" הצידה וההבאה והאכילה, ז] "ואברכהו," מה שברכתיו ולא הרגשתי בקולו שהוא איש אחר, מבואר מכ"ז שה' הסכים על ברכה זו, וא"כ "גם ברוך יהיה", וקרוב לזה ברי"א:
כלי יקר (כל הפרק)
"גם ברוך יהיה". מאי קמ"ל וכי היה עשו מסופק בברכתו. על כן י"ל שמה שאמר אורריך ארור היינו אם אתה תקלל את אחרים אסכים עמך באופן שיהיה ארור מי שתארר אתה, וכן מברכיך את מי אשר תברך אתה אסכים לברכתך שיהיה ברוך. כי מסר בידו הברכות לברך את מי שירצה, וע"ז אמר יצחק גם ברוך יהיה שלא זו שאברכהו כבר אפילו אמרתי לו והיה ברכה ונתתי בידו לברך את מי שירצה, ואחר שמסרתי הברכות בידו איך אקח מידו מה שכבר נתתי לו ומה מועיל שאברכך אם הוא לא יסכים עמי. ולפי זה גם ברוך יהיה מלשון והיה ברכה, ואל תשיבני מן וי"ו של ברוך שמשמעותה שהוא יהיה מבורך מצינו דוגמא לזה שדרשו רז"ל (סוטה לח:) אין נותנין כוס של ברכה כי אם לטוב עין שנאמר (משלי כב.ט.) טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך.
דבר אחר, לכך אמר גם ברוך יהיה, שלא יאמר עשו הלא אין ברכת יעקב נצחית, ותוכל לפרש דבריך שברכת יעקב תחול על זמן קבוע וככלות זמנו יתחילו ברכותיו של עשו, ע"ז אמר גם ברוך יהיה לא זו שאברכהו בהווה אלא גם ברוך יהיה ר"ל יהיה כן לעולם וא"כ אין מקום לברכותיך לחול לא בהווה ולא בעתיד, ועשו אמר הלא אצלת לי ברכה אחרת בכיוצא בה, וכי לא אפשר שיחולו שני הברכות כאחד, והשיב לו הן גביר שמתיו לך, ומה שקנה עבד קנה רבו וא"כ מה יתן לו, ובעבור הפצרתו נתן מקום לחול ברכתו באמרו והיה כאשר תריד וגו'.
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד
יצחק הבין את טעותו. הרמב"ן אומר שיצחק נבהל כאילו שראה את שערי הגיהנום נפתחים מתחתיו.
עולמו חרב עליו. יצחק כבר ידע מה ידברו עליו לדורות.
כאשר עשו אמר: "אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו", יצחק זיהה מיד את עשו ואת קולו. יצחק לא היה צריך להריח או לגעת באיש כדי להאמין לו. יצחק הבין שאין לו ולעשו חבר אחד בעולם. משרתיו ומשפחתו פעלו נגדו מאחורי גבו. הוא הבין שהוא נתן ברכה לבן הלא נכון שכללה בעלות על אחיו, ושיעקב שמע מה שהוא תיכנן. יצחק שאל: "מִי אֵפוֹא הואּ הַצָדּ צַיִד ויַָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהו"ּ – כלומר, המעשה נעשה הרכוש והברכה ניתנו, ואין אפשרות לשנות זאת. דבריו אלו היוו למעשה התנצלות והסבר לאסון שקרה: 'מה יכולתי לעשות, אני עיוור והוא התנהג כמוך.' יצחק שואל מי המאיש שבא, כלומר הוא לא מגלה לעשו שיעקב בא, והוא עצמו לא בטוח למי הוא נתן את הברכה.
מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי
מדברי יצחק ניתן לראות שהיה לו מאוד חשוב שהאוכל יבוא מהציד, משום שזו היתה בחינה לראות אם אלוהים יעניק עזרה לבנו, כשם שאלוהים הביא לו אייל בעקדה. יעקב לא הביא ציד, לכן הוא לא מילא את הדרישה של יצחק, ומכאן שהברכה שהוא קיבל היתה מבוססת על מרמה. עסקה המבוססת על מרמה לא תקבל עזרה מבית משפט. 1.1.32 גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה יצחק לא ידע מי היה זה שבא אליו מקודם וקיבל את הברכה. במקום הזה של דברי יצחק היתה צריכה לבוא קללה: 'גם ארור יהיה'. אבל יצחק זכר את דבריו: "אֹרְרֶיךָ אָרורּ, ומְּבָרְכֶיךָ בָּרוךְּ" (ביאור:בראשית כז כט), ושלט ברוחו ולא קילל את האיש. בסוף דבריו יצחק הוסיף: "גַּם בָּרוךְּ יִהְיֶה", כלומר הוא אישר את ברכתו לזר, ולא העז לבטל אותה.
מִי אֵפוֹא הוּא
"אֵפוֹא" - אם כן, אם כך, אז, לכן, לפיכך.
יצחק חשד שהאיש ההוא היה יעקב. יצחק כבר חשד בו באומרו: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (ביאור:בראשית כז כב). אך יצחק המסכן פחד להגיד זאת לעשו, אחרת עשו היה עלול לכעוס עליו, משום שהוא חשד שמשהו אינו כשורה ובכל זאת לא נזהר ולא בדק מיהו האיש שבא לפניו.
ייתכן שיצחק גם פחד שעשו עצמו בא אליו בפעם השנייה כי הברכה הראשונה לא היתה מספיק טובה לו.
לכל איש, חוץ מאשר ליעקב, הברכה היתה חסרת משמעות, הרי מה אכפת לעשו או ליצחק אם איש זר, שלא ממשפחתם, יזכה להיות אדון לאחיו.
למה יצחק נחרד חרדה איומה?
יצחק עשה מאמץ גדול למנוע מלחמת אחים. אלוהים אמר לרבקה שכל אחד מהתאומים יהיה ללאום ושהם ילחמו זה בזה: "ולְּאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ". יצחק בחר את עשו להיות יורשו ורצה לנשל את יעקב מכל רכוש. יצחק רצה שיעקב יהיה עבד, או שהוא יברח לגלות ולעולם לא יחזור. ברכתו נועדה לחסל לאום אחד ולמנוע מלחמות. והנה קרה שיעקב זכה להיות הלאום הנבחר, ועשו האהוב שלו, שנושל מברכתו, עומד מולו ומבקש רחמים. אם יצחק ירחם עליו וישחרר אותו מלהיות עבד לאחיו, גם עשו יהיה ללאום ותהינה מלחמות.
מה יצחק היה צריך לעשות?
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית כז לג"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.