ילקוט שמעוני על בראשית כז


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו. ר' יצחק פתח: "מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו"; כל מי שנוטל שוחד בשביל להצדיק את הרשע. זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע – כהו עיניו; ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו וגו'.

"מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם", לא ממה שהיתה רבקה אוהבת ליעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה: לא יעול ויטעי לההוא סבא, על שם "תועבת ה' גם שניהם". ועל ידי שהצדיק את הרשע, כהו עיניו:

רבי יצחק פתח: "ולא תקח שחד" וגו'. ומה מי שנטל ממי שנתחייב לו – כהו עיניו, הנוטל שוחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה. ר' חנינא בר פפא פתח: "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", כל פעולות שפעלת – אלינו, בשבילנו. למה כהו עיניו של יצחק? כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות. יצחק תבע יסורין וכו' (כדכתוב ברמז ק"ה).

ותכהין עיניו מראות, מראות ברעתו של אותו רשע. אמר הקב"ה: יהא יצחק יוצא לשוק, ויהון ברייתא אמרין: דין אביו של אותו רשע? אלא הרי אני מכהה עיניו ויהא יושב בתוך ביתו. הדא הוא דכתיב: "בקום רשעים יסתר אדם". מכאן, כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות. תלמיד רשע – מאחיה השילוני: "ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו", שהעמיד ירבעם הרשע. בן רשע – מיצחק: ותכהין עיניו מראות, שהעמיד עשו הרשע. דבר אחר: מראות, מכח אותה ראיה: בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח, בכו מלאכי השרת, דכתיב: "הן אראלם צעקו חוצה", ונשרו דמעותיהן לתוך עיניו של יצחק והיו רשומות בתוך עיניו; וכיון שהזקין, כהו עיניו. דבר אחר: בשעה שנעקד על גבי המזבח, תלה עיניו למרום והביט בשכינה. מושלים אותו משל, למה הדבר דומה? למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו, וראה בן של אוהבו מציץ עליו בעד החלון. אמר: אם אני הורג אותו, הריני מכריע את אוהבי; אלא הריני גוזר שיסתתמו חלונותיו. כך בשעה שנעקד, תלה עיניו והביט בשכינה; אמר הקב"ה: אם אני הורג אותו, הריני מכריע את אברהם אוהבי, אלא גוזרני שיכהו עיניו. והביט בכבוד השכינה? והכתיב: "כי לא יראני האדם וחי"? אלא תחת המיתה כהו עיניו בזקנותו; מכאן אתה למד שהסומא כמת.

אסור להסתכל בצלם דמות רשע, שנאמר: "לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך". ואמר ר' אליעזר: עיניו כהות, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות", משום דאסתכל ביה בעשו הרשע. והא גרמא ליה? והאמר ר' יצחק: לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קילל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר: "הנה הוא לך כסות עינים", אל תקרי כסות עינים אלא כהות עינים, שנאמר: ותכהין עיניו מראות? הא והא גרמא ליה. דבר אחר: לאדם גדול שהיה לו טרקלין נאה ומשובחת, והיו שכניו שורפין קש ותבן ומעלין עשן בעד החלון, הלך וסתם את החלון. כך נשי עשו עובדין עבודה זרה, ויצחק רואה ומיצר; מיד כהו עיניו.

ויקרא את עשו בנו הגדול. הגיע ליל פסח, קרא יצחק לעשו בנו, אמר לו: בני, הלילה הזה העליונים אומרים שירה, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחין; עשה לי מטעמים. ורוח הקודש משיבה אותו: "אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו", ונתעכב שם. אמרה רבקה ליעקב בנה: הלילה הזה העליונים וכו', היום הזה ברכת טללים, עשה מטעמים לאביך, שעד שהוא בעולמו ויברכך, והבא שני גדיי עזים. וכי ב' גדיי עזים היה מאכל של יצחק? אלא אחד הקריב קרבן פסח ואחד עשה מטעמים. י' ברכות ברך יצחק את יעקב, כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם; וכשיצא יעקב מעוטר כחתן וככלה בקשוריה, וירד עליו תחית טל מן השמים ונדשנו עצמותיו ונעשה גבור חיל. לכך נאמר: "מידי אביר יעקב":

ויקרא את עשו בנו הגדול. למדינה שהיתה מכתבת ענקמין למלך, והיתה שם אשה אחת והיה לה בן ננס, והיתה קוראה אותו מקרואלפרוס. אמרה להם: בני מקרואלפרוס, ואין אתם מכתיבין אותו? אמרו לה: אם בעיניך מקרואלפרוס, בעינינו הוא ננס. כך אביו קרא אותו גדול: ויקרא את עשו בנו הגדול. אמו קראה אותו גדול: "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול". אמר להם הקב"ה: בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן, שנאמר: "הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד". אמר ר' ברכיה: לקבל תורא טבחא. הדא הוא דכתיב: "כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום".

ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. הדא הוא דכתיב: "כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בליבו". את מוצא תועבה אחת כתיב בתורה, וכתיב בה עשר: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" וגו', כאן כתיב שבע, על אחת כמה וכמה, הוי "שבע תועבות בליבו".

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. אמר ר' יהושע: הגיע אדם לפרק אבותיו קודם לחמש שנים, ידאג מן המיתה, שכך אמר יצחק: אם לשנים של אבא אני מגיע, עד עכשיו מתבקש לי; ואם לשנים של אימא מגיע, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. תני, ז' דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן: יום המיתה, שנאמר: "כי לא ידע האדם את עתו". יום הנחמה, "אני ה' בעתה אחישנה". ועומק הדין, שנאמר: "כי המשפט לאלהים הוא". ואין אדם יודע במה משתכר, דכתיב: "מתת אלהים היא". ואין אדם יודע מה בלב חברו, "אני ה' חוקר לב". ואין אדם יודע מה בעבורה של אשה, דכתיב: "כעצמים בבטן המלאה". ומלכות הרביעית מתי תיפול, דכתיב: "כי יום נקם בלבי".

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועתה שא נא כליך. שחוז מאני זינך, שלא תאכילני נבלות וטרפות. סב מאני זינך, שלא תאכילני גזלות וחמסים. תליך, אמר לו: הרי ברכות תלויות; למאן דרחמי ליה למתברכא הוא מתברך. דבר אחר: שא נא כליך זה בבל, דכתיב: "ואת הכלים הביא" וגו'. תליך זו מדי, דכתיב: "ויתלו את המן". קשתך זו יון, דכתיב: "כי דרכתי לי יהודה קשת וגו' ועוררתי בניך ציון על בניך יון". וצא השדה זו אדום, דכתיב: "ארצה שעיר שדה אדום".

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, אמר לו: בתחילה הייתי נהנה מן הראיה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם; וכן שלמה אומר: "ברבות הטובה רבו אוכליה" וגו', לא דמי ההוא דחמי סולגיתא פניא וכפן לההוא דחמי סולגיתא מליא ושבע.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו וגו' לצוד ציד להביא. אם מצא, מוטב, ואם לאו, להביא מן הגזלות ומן החמסים.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועתה בני שמע... לך נא אל הצאן, לך וקדם את האומה שהיא משולה כצאן, "ואתנה צאני צאן מרעיתי". וקח לי משם שני גדיי עזים, אם מצאת מוטב, ואם לאו הבא לי מפורנין שלי; שכך כתב לה, שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום. גדיי עזים טובים, טובים לך, טובים לבניך. טובים לך, שעל ידיהם אתה נוטל את הברכות; טובים לבניך, שעל ידם מתכפר להם, דכתיב: "כי ביום הזה יכפר עליכם".

הן עשו אחי איש שעיר, גבר שיידן, כמה דאת אמר: "ושעירים ירקדו שם". ואנכי איש חלק, כמה דאת אמר: "כי חלק ה' עמו". ר' לוי אמר: לקווץ וקרח שהיו [עומדים] על שפת הגורן, עלה המוץ [בקווץ] ונסתבך בשערו; עלה המוץ בקרח, ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך עשו הרשע, כל השנה כולה הוא מתלכלך ואין לו במה יתכפר; אבל יעקב, בא יום הכיפורים ומתכפר, כמה דאת אמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם":

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הן עשו אחי איש שעיר, גבר שיידן, כמה דאת אמר: "ושעירים ירקדו שם". ואנכי איש חלק, כמה דאת אמר: "כי חלק ה' עמו". ר' לוי אמר: לקווץ וקרח שהיו [עומדים] על שפת הגורן, עלה המוץ [בקווץ] ונסתבך בשערו; עלה המוץ בקרח, ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך עשו הרשע, כל השנה כולה הוא מתלכלך ואין לו במה יתכפר; אבל יעקב, בא יום הכיפורים ומתכפר, כמה דאת אמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם":

אמר ר' יצחק: לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא לו. "ונשא השעיר", זה עשו, עשו אחי איש שעיר. "את כל עונותם", את כל עוונות תם, "ויעקב איש תם".

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, כתועה וכעובד עבודה זרה. והבאתי עלי קללה ולא ברכה, אפילו ברכה אחת שהוא עתיד ליתן לי בסוף, אינו נותן לי. אמר ר' אלעזר: כל המחליף דיבורו, כאילו עובד עבודה זרה; כתיב הכא: והייתי בעיניו כמתעתע, וכתיב התם: "הבל המה מעשה תעתועים".

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותאמר לו אמו עלי קללתך בני. אמרה: אדם הראשון שחטא, לא אמו נתקללה? שנאמר: "ארורה האדמה"; אף את, עלי קללתך בני. ר' יצחק אמר: עלי ליכנס לומר לו: בנך יעקב צדיק ועשו רשע.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וילך ויקח ויבא לאמו. אנוס וכפוף ובוכה.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. שחמד מנמרוד הרשע; הדא הוא דכתיב: "חמד רשע מצוד רעים". ר' מאיר אומר: עשו ראה את הכתונת על נמרוד, וחמד אותה בלבו והרגו ולקחו ממנו, וכשלבש אותה נעשה גם הוא גיבור, שנאמר: "ויהי עשו איש יודע ציד". אמר יעקב: אין הרשע ראוי ללבוש בגדים הללו; מה עשה? חפר בארץ וטמנם, שנאמר: "טמון בארץ חבלו" וגו'.

אשר אתה בבית. שבהן משמש לאביו. אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שימשתי אותו אחד ממאה ששימש עשו הרשע את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמש אותו בבגדים מלוכלכים, ובשעה שהייתי יוצא לשוק הייתי יוצא בבגדים נקיים; אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות.

אשר אתה בבית. כמה נשים היו לו, ואת אמרת אשר אתה בבית? אלא דהוא ידע מה עובדייהו. עובדא הוה בהדא סיעא דפריצין בהדא כפר חטיא, דהוו נהיגין אכלין ושתין בבי כנישתא כל פתי רמשא דשבתא. מן דהוו אכלין, הוו נסבין גרמי ומקלקלי יתהון על ספרא. חד מנהון דמך, אמרין ליה: למאן את מפקד על בניך? אמר לון: לספרא. אמר: כמה רחמין הוו ליה, והוא אמר: לספרא?! אלא דהוה ידע עובדיהון; כך כמה נשים היו לו, ואת אמרת אשר אתה בבית? אלא דהוה ידע עובדיהון.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת עורות גדיי העזים. אמר רבי יוחנן: תרין אדרעין דאבונא יעקב כתרין עמודין דפרספא, ואת אמרת הלבישה? אלא חייטינן. [ר"ה בשם ר"י] שני תמידין שהיו ישראל מקריבין בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהן שפופות בארץ. קנמון היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו. אמר ר' חנינא: [והלא] עגלין נשחטין וזיתים נקצצין ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.

תמן תנינן: בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אסור לבשל ואסור בהנאה. מנהני מילי? אמר ר' אלעזר, דאמר קרא: "וישלח יהודה את גדי העזים", הא כל מקום שנאמר "גדי" סתם, אפילו פרה ורחל במשמע. ולילף מינה? כתיב קרא אחרינא: ואת עורות גדיי העזים; הוי להו שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר? תרי מעוטי כתיבי:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותתן את המטעמים. ליוותה אותו עד הפתח, אמרה: עד כאן הייתי חייבת לך; מכאן ואילך, ברייך יקום לך.

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר יעקב אנכי עשו בכורך. אמר ר' לוי: אנכי שעתידין בני לקבל עשרת הדברות, אבל עשו בכורך. קום נא שבה, אמר הקב"ה ליעקב: אתה אמרת קום נא שבה בבקשה, חייך באותו לשון אני פורע [לך], "קומה ה' ויפוצו אויביך".

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. מה זה מהרת למצוא את הברכה, בני? אביך נתברך בן ע"ה, ואתה בן ס"ג.

ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, חד מנייהו אמר: ומה אם לקרבנך המציא לך, "וירא והנה איל" וגו', למאכלך על אחת כמה וכמה. חד מנהון אמר: אם לזיווגך המציא לך, דכתיב: "הקרה נא לפני", וכתיב: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים", למאכלך על אחת כמה וכמה.

כי הקרה ה' אלהיך לפני. משל לעורבא דאייתי נורא לקיניה. בשעה שאמר: כי הקרה ה' אלהיך, אמר יצחק: יודע אני שאין עשו מזכיר שמו של הקב"ה; אין זה עשו אלא יעקב. מיד אמר ליה: גשה נא ואמושך בני. נשפכו מים על ברכיו והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים, אחד לימינו ואחד לשמאלו, והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול; הדא הוא דכתיב: "אל תשתע כי אני אלהיך", אל תשוע, אל יהי לבך לשעוה.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר הקול קול יעקב, הא קל דקל חכים, וידים משלחין מתין. אין יעקב שולט אלא בקולו, שנאמר: הקול קול יעקב; ואין עשו שולט אלא בידים, שנאמר: והידים ידי עשו. בשעה שיעקב מצפצף בקולו, אין ידי עשו שולטות. לא עמדו פילוסופים באומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. אבנימוס הגרדי, נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים להזדווג באומה זו? אמר להן, לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן: אם [מצאתם] שם תינוקות מצפצפים בקולם, אי אתם יכולים להן, ואם לאו – אתם יכולים להם, שכך הבטיחן אביהם ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו.

הקול קול יעקב בפילגש בגבעה, "ארור נותן אשה לבנימין". דבר אחר: הקול קול יעקב, הא קל משתק את העליונים ואת התחתונים. כתיב: "בעמדם תרפינה כנפיהן"; וכי יש ישיבה למעלה? והכתיב: "ורגליהם רגל ישרה", שאין להם קפיצים; "קרבת על חד מן קאמיא", מן קיימיא; "שרפים עומדים ממעל לו"; "וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו"; ואת אמרת: "בעמדם"? אלא בעם דם, בשעה שישראל אומרים: "שמע ישראל" וגו' – שותקים, ואחר כך תרפינה כנפיהן; ומה הן אומרים? "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". כתיב: "ברן יחד כוכבי בקר", זרעו של יעקב שנמשלו לכוכבים, "ומצדיקי הרבים ככוכבים"; ואחר כך "ויריעו כל בני אלהים", אלו מלאכים. כתיב: "ותשאני רוח ואשמע אחרי קול", משקלסתי אני וחברי, ואחר כך "רעש גדול", ומה הן אומרים? "ברוך כבוד ה' ממקומו".

אמר ר' יהודה ב"ר אלעאי: רבי היה דורש: הקול קול יעקב, קולו של יעקב צוח ממה שהידים ידי עשו עשו לו. אמר ר' יוחנן: אנדרינוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם.

הקול קול יעקב, כחך קשה משל עשו: [עשו] אם תופס את האדם הרי הוא בידו, ואם ברח אינו יכול [לעשות] לו דבר; אבל אתה, אפילו אדם בורח לסוף העולם, הקול אתה אומר בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו. דבר אחר: כל הקולות – שלך, "ויהי קולות וברקים", והגשמים בזכותך, "לקול תתו המון מים"; אם אתה מפטט בקולך, הידים ידי עשו, וכן הוא אומר: "היש ה' בקרבנו", מיד "ויבא עמלק".

הקול קול יעקב והידים ידי עשו, זה אנדרינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא, כפלים כיוצאי מצרים. הקול קול יעקב, זה אספסינוס קיסר, שהרג בכרך ביתר ד' מאות רבוא, ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא. והידים ידי עשו, זו מלכות רומי שהחריבה את ביתנו ושרפה היכלנו והגליתנו מארצנו. דבר אחר: הקול קול יעקב, אין לך תפילה נשמעת שאין בה מזרעו של יעקב:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו. בשעה שהיו רשעים עומדים ממנו, לא היה מכירו.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר גשה נא ושקה לי בני. את נושקני בקבורה, ואין אחר נושקני בקבורה.

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו. אמר ר' יוחנן: אין לך דבר שריחו קשה מן השטף הזה של עזים, ואת אמרת וירח את ריח בגדיו ויברכהו? אלא כשנכנס יעקב, נכנס גן עדן עמו. דבר אחר: וירח את ריח בגדיו, ריח בוגדיו, כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות. יוסף משיתא, בשעה שבקשו שונאים ליכנס להר הבית, אמרו: יכנס מהם ובהם תחילה. אמרין ליה: עול, ומה דאת מפיק דידך הוא. נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו ליה: אין דרכו של הדיוט להשתמש בו; אלא עול זמן תניינות, ומה דאת מפיק דידך הוא; ולא קבל עליו. נתנו לו מכס שלש שנים, ולא קבל עליו; אמר: לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת, אכעיסנו פעם שניה? ומה עשו לו? נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו, והיה צוח: ווי דאכעסתי לבריי.

יקום איש צרורות, בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרדה, דהוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטלבא. אמר ליה לר' יוסי: חמי סוסיא דארכבי מרי, וחמי סוסיא דארכבך מרך. אמר ליה: אם כן למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו. אמר ליה: עשה אדם רצונו יותר ממך? אמר ליה: אם כן לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק. מה עשה? הביא קורה ונעצה בארץ, וקשר בה נימין, והקיפה גדר ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע. נתלה בקורה, נפסקה נימא ונחנק, קדמתו חרב, ונהפך עליו גדר, ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מיטתו פורחת באויר. אמר: אוי, לשעה קלה קדמני זה לגן עדן.

דבר אחר: מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. ויאמר ראה ריח בני, הרי בנוי, כמה דאת אמר: "ריח ניחוחי תשמרו להקריב". כריח שדה, הרי חרב, כמה דאת אמר: "ציון שדה תחרש". אשר ברכו ה', הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, כמה דאת אמר: "כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם".

וירח את ריח בגדיו. [הנהו] בריוני דהוו בשיבבותיה דרבי זירא, דהוה מקרב להו כי היכי דאהדרו בהו בתיובתא, והוו קפדי רבנן. כי נח נפשיה דר' זירא, אמרי: עד האידנא הוה קטינא חריך שקי דהוה בעי עלן רחמי; השתא מאן בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו ועבוד תשובה:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתן לך האלהים מטל השמים. כתיב: "שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי". אמר יעקב: על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה למים, זכיתי להתברך בטל, ויתן לך האלהים מטל השמים. הגשמים אינן יורדין אלא בזכותך; "יפתח ה' לך", בזכותך. הטללים אינן יורדין אלא בזכותך; ויתן לך האלהים, בזכותך. יתן לך, [יתן] ויחזור ויתן לך. יתן לך ברכות, ויתן לך כבושין הראויות לך. יתן לך שלך, ויתן לך של אביך; יתן לך שלך, ויתן לך של אחיך. יתן לך אלהותא, אימתי? לכשתצטרך; הדא הוא דכתיב: "ויתפלל שמשון וגו' ויאמר זכרני נא וחזקני נא", אמר לפניו: רבונו של עולם, זכור לי אותה ברכה שברכני אבא, יתן לך אלהותא.

מטל השמים, זה המן, "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". משמני הארץ, זה באר, שהיתה מעלה דגים שמנים. ורוב דגן, אלו הבחורים, "דגן בחורים". ותירוש, אלו הבתולות, "ותירוש ינובב בתולות". דבר אחר: מטל השמים, אלו מנחות. ומשמני הארץ, הקרבנות. ורוב דגן, אלו הביכורים. ותירוש, אלו הנסכים. דבר אחר: מטל השמים, זה מקרא. ומשמני הארץ, זה משנה. ורוב דגן, זה תלמוד. ותירוש, זה אגדה.

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב. פילונו של אבינו יצחק מפולש היה; ורבנן אמרי: כמין איסטדימוטא, הדלתות היו נכפלות לאחוריהן, ועמד לו יעקב אחורי הדלת ויצא, דכתיב: אך יצא יצא יעקב, נראה יוצא ואינו יוצא. ועשו אחיו בא, יוצא מזויין.

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יש נספה בלא משפט" זה עשו, אמר לו הקב"ה לעשו: אתה אמרת יקום אבי, אף אני בו בלשון אני פורע לך, "יקום אלקים יפוצו אויביו".

ויעש גם הוא מטעמים. הדא הוא דכתיב: "שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך"; באיזה זכות השממית בידים תתפש? בזכות אותן הידים, ויעש גם הוא מטעמים.

יקום אבי. אמר ליה הקב"ה ליעקב: אתה אמרת וכו', כדלעיל (ילקוט שמעוני על בראשית כז יט).

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. "חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב". חרדה שהחרידה רות לבועז, בדין היה לקללה; אלא "ובוטח בה' ישוגב", נתן הקב"ה בליבו וברכה, "ויאמר ברוכה את לה' בתי". חרדה שהחריד יעקב ליצחק, בדין היה לקללו, אלא "ובוטח בה' ישוגב", נתן בליבו וברכו. אמר רבי חמא בר חנינא: מאד, מחרדה שהחריד על גבי המזבח, אמר: מי הוא שנעשה סרסור ביני לבין המקום, שיטול יעקב את הברכות? כלפי רבקה אמר. אמר רבי יוחנן: מי שיש לו ב' בנים, אחד יוצא ואחד נכנס, חרד? אלא בשעה שנכנס עשו, נכנס גיהנם עמו. רבי נתן בשם רבי אחא: התחילו כתלי הבית מרתיחין, הוא דהוה אמר: מי אפוא, מי הוא זה שעתיד ליאפות בכאן? אני או יעקב בני? אמר ליה הקב"ה: לא אתה ולא יעקב בנך, אלא הוא הצד ציד. "ציידא, היך ציידך פכור? תרעיא, היך תרעך פכור ומקולקל? הדא הוא דכתיב: "לא יחרוך רמיה צידו", לא יאריך ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו. דאמר רבי יהושע בן לוי: כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן, ומלאך בא ומתירן; צד עופות וכופתן, ומלאך בא ומפריחן. כל כך למה? "הון אדם יקר חרוץ", כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות שהן יקרות של עולם, חרוצות לו. רבי חנינא בר פפא שאליה לרבי אחא, אמר ליה: מהו דכתיב, "הון אדם יקר חרוץ"? אמר ליה: חרוצה היא ביד הצדיקים, שאינן נוטלין מן היקר של עתיד לבוא בעולם הזה.

ואוכל מכל. רבי יהודה אומר: מכל מה שנברא מששת ימי בראשית. ר' נחמיה אומר: מכל מה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. אמר ליה: עיקרו של דבר מה האכילך? אמר ליה: איני יודע! אלא טועם הייתי טעם פת, טעם בשר, טעם דגים, טעם חגבים, טעם כל מעדנים שבעולם. אמר רבי ברכיה: כיון שהזכיר בשר, מיד בכה; אמר: אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי; אתה, שהאכילך בשר, על אחת כמה וכמה.

אמר רבי לוי: לפי שהיה יצחק אבינו מתפחד, תאמר שלא עשיתי כשורה, שעשיתי את שאינו בכור בכור? וכיון שאמר: "את בכורתי לקח", אמר: יאות ברכתי. אמר רבי אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו; שלא תאמר: אילולי שרימה יעקב אבינו באביו לא נטל את הברכות, תלמוד לומר: גם ברוך יהיה. אמר רבי יצחק: בא לקללו, אמר לו הקב"ה: היזהר, שאם אתה מקללו – לנפשך את מקלל, שכבר אמרת "אורריך ארור".

אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו. העין והחוטם והאוזן אינן ברשותו, מה דלא בעי שמע, מה דלא בעי מורח, מה דלא בעי חמי. הפה והיד והרגל ברשותו, אי בעי הוא לעי באורייתא, אי בעי מפליג מצוות, אי בעי אמר לישן ביש, אי בעי מחרף ומגדף. והיד, אי בעי גניב, אי בעי קטיל. והרגל, אי בעי אזיל לבתי כנסיות ומדרשות, ואי בעי אזיל לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות. ובשעה שאדם זוכה, הקב"ה עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו. הפה, גם ברוך יהיה. היד, "ותיבש ידו אשר שלח עליו". הרגל, "בני אל תלך בדרך אתם כי רגליהם לרע ירוצו".

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

כשמוע עשו את דברי אביו. אמר ר' חנין: כל מי שאומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו מעיו, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב אבינו לעשו; אימתי נפרע לו? בשושן הבירה: "ויזעק זעקה גדולה ומרה". שלוש דמעות הוריד עשו: אחד מימינו ואחד משמאלו ואחד נסתלקה בתוך עינו, והיא האכילתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש. אמרו ישראל: עשו הרשע, על שהוריד שלוש דמעות נתמלא רחמים עליו; אנו, שדמעותינו תדירין ביום ובלילה כלחם, על אחת כמה וכמה, שנאמר: "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה". אמר דוד: "אל דמעתי אל תחרש".

"ואוכל מכל" (כתוב לעיל פס' לג):

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר בא אחיך במרמה. בחכמת תורתו.

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

הכי קרא שמו יעקב. מלמד שחיכך בגרונו והוציא את הזמורה.

הלא אצלת לי ברכה. מן הנצולות.

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך. היא ברכה שביעית, ולמה אומר תחילה? אמר לו: מלך שמתיו עליך, וברכותיך שלו הן; עבדא ומה דיליה – למריה.

ולכה אפוא מה אעשה בני. ברם לך פתא אפויה. ר' יוחנן אמר: הרף (ממני)[ממנו], שפורניותו אפוי לך בכל מקום. וריש לקיש אמר: הרף (ממני)[ממנו], שאף וחמה מסורין לו.

אמר לו הקב"ה: כך היית אומר, ולכה אפוא? אמר לו: יוחן (ישעיהו כו, י). אמר לו: רשע הוא! אמר לו: בל למד צדק, לא כבד את הוריו? אמר לו: בארץ נכחות יעול, עתיד לפשוט ידו בבית המקדש. אמר לו: אם כן, השפע לו טובה בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' – לעולם הבא.

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה משמני הארץ יהיה מושבך, זו איטליא; ומטל השמים מעל, זו בית גוברין. דבר אחר: הנה משמני הארץ, מן שמיניא דארעא. אנטונינוס שלח לגבי רבינו, אמר ליה: בגין דתיסבריא חסרין, מה נעביד דנמליא יתהון? נסביה לשליחא ועייליה לגו פרדסא, עקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין, חסין רברבין ושתל דקיקין. אמר ליה: הב לי אנטיגרפא, לא יהב ליה. עאל גביה, אמר ליה: מה אמר לך? אמר ליה: לא אמר לי כלום. אמר ליה: ולא עבד קדמך כלום? אמר ליה: אעלני לגו פרדסא, שרי עקר פוגלין רברבין ושתל דקיקין, תרצין רברבין ושתל דקיקין, חסין רברבין ושתל דקיקין. שרי מפיק דוכסין ומעייל איפרכין, עד זמן דאיתמליאן תיסבריא.

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועל חרבך תחיה. אמר ר' לוי: תטול חרבך ואת חיי. ואת אחיך תעבוד, אם זכה – תעבוד, ואם לאו – תעבד.

והיה כאשר תריד. אמר ליה: את יש לך ירידין, והוא יש לו ירידים; את יש לך נמוסים, והוא יש לו נמוסים; אם ראית יעקב אחיך פורק מעליו עולה של תורה, גזור עליו שמדים ואת שולט בו. הדא הוא דכתיב: "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו", ויצחק היכן הוא? אמרו ישראל: מי שאומר: גזור עליו שמדים, את מתכיפו עם האבות?

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישטום עשו... בלבו. נעשה לו שונא ונוקם ונוטר; עד כדון קראון 'סנטיראי דרומאי'.

ויאמר עשו (אל לבו) [בלבו], הרשעים ברשות לבן (כתוב ברמז ס"א).

יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב. ר' יהודה אומר: בא לו עשו במתינה, אמר: מה אנא מעכיר את אבא? אלא יקרבו ימי אבל אבי. רב נחמן אמר: הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותן. רבנן אמרי: אם אני הורגו, הרי שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי: למה הרגת את אחיך? אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל, והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו ויורש אני שתי משפחות. הדא הוא דכתיב: "יען אמרך את שני הגוים ואת [שתי הארצות] לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה". מאן אמר דאמרית כן? אמר הקב"ה: "וה' שם היה". כפר עשו ואמר: אנא לא אמרי הדא מילתא! אמר ליה הקב"ה: לית אנא ידע? דאנא בודקיהון דלביא, "אני ה' חוקר לב":

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויגד לרבקה את דברי עשו. מי הגיד לה? אמהות נביאות היו; רבקה היתה מהאמהות. ר' ברכיה בשם ר' יצחק: אפילו הדיוט אינו חורש תלם, ונביאים חורשים תלם בתוך תלם; "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו".

הנה עשו אחיך מתנחם לך. כמת הוא תוה עליך, כמת הוא מתנחם עליך, כבר הוא שותה עליך כוס תנחומין.

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישבת עמו ימים אחדים, וכתיב: "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים". נאמר כאן ימים אחדים ונאמר להלן אחדים, מה להלן שבע שנים, אף כאן שבע שנים.

עד אשר תשוב חמת אחיך. אמו בצדקתה אמרה, והוא לא עשה כן, אלא "ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח", עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה.

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

למה אשכל גם שניכם. אמר רבי לוי: אוי להם לרשעים, שהן מתעמקין עצות רעות על ישראל; כל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתם. עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו פרה ורבה; אני איני עושה כן, אלא "יקרבו ימי אבל אבי". פרעה אמר: שוטה היה עשו, שאמר "יקרבו ימי אבל אבי", ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה; אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין, תחת כורסי אנא מחנק להון. הדא הוא דכתיב: "כל הבן הילוד היארה תשליכוהו" וגו'. אמר המן: שוטה היה פרעה, ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות; אני איני עושה כן, אלא "להשמיד להרוג ולאבד". אמר ר' לוי, אף גוג לעתיד לבא אומר כן: שוטה היה המן, ולא היה יודע שיש להן פטרון בשמים; אני איני עושה כן, אלא בתחילה אני מזדווג לפטרונן ואחר כך להם. הדא הוא דכתיב: "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". אמר הקב"ה: רשע! לי באת להזדווג? חייך שאני עושה מלחמה עמך, שנאמר: "ה' כגבור יצא וגו' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב".

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת. התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת. אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה, קופחת זו לזו.