קטגוריה:בראשית כז לד
נוסח המקרא
כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי
כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי.
כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרְﬞכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃
כִּ/שְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔י/ו וַ/יִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּ/מָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַ/יֹּ֣אמֶר לְ/אָבִ֔י/ו בָּרֲכֵ֥/נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כַּד שְׁמַע עֵשָׂו יָת פִּתְגָמֵי אֲבוּהִי וּצְוַח צִוְחָא רַבָּא וּמָרִירָא עַד לַחְדָּא וַאֲמַר לַאֲבוּהִי בָּרֵיכְנִי אַף לִי אַבָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כַּדִי שְׁמַע עֵשָו יַת פִּתְגָמֵי אָבוֹי וְצָוַח צְוַחְתָּא רַבְּתָא וּמְרִירָתָא עַד לַחֲדָא וַאֲמַר לְאָבוֹי בְּרֵיכְנִי אוּף לִי אַבָּא: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
כשמוע עשו את דברי אביו. אמר ר' חנין: כל מי שאומר הקב"ה ותרן הוא, יותרו מעיו, אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב אבינו לעשו; אימתי נפרע לו? בשושן הבירה: "ויזעק זעקה גדולה ומרה". שלוש דמעות הוריד עשו: אחד מימינו ואחד משמאלו ואחד נסתלקה בתוך עינו, והיא האכילתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש. אמרו ישראל: עשו הרשע, על שהוריד שלוש דמעות נתמלא רחמים עליו; אנו, שדמעותינו תדירין ביום ובלילה כלחם, על אחת כמה וכמה, שנאמר: "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה". אמר דוד: "אל דמעתי אל תחרש".
"ואוכל מכל" (כתוב לעיל פס' לג):
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז לד.
וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד
עשו הבין שהוא הפסיד את ברכת נפשו של אביו. עשו לא כעס, ולא התקיף או הכה את אביו. עשו הצטער מאוד וזעק מתוך צער.
עשו רצה ברכה. עשו היה הבן האהוב של אביו, וככל הנראה יצחק אהב אותו בצדק. עשו היה איש טוב, שוויתר בכבוד ליעקב על ארץ כנען עוד לפני שיעקב חזר מחרן.
עשו הבין שבכל המחנה לא היה לו חבר אחד, כזה שיודיע לו מה קרה בהעדרו. אפילו משרתיו של יצחק, שקראו לו מקודם לבוא ליצחק, לא הזהירו אותו ולא מנעו מיעקב לגזול את ברכתו. עשו הבין כל אנשי המחנה לא כיבדו אותו ולא רצו לעזור לו. אולי זאת הסיבה שבגללה עשו נטש את המחנה והשאיר את אביו בידי רבקה לפני שיעקב חזר לעזור ליצחק בזקנתו.
בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי
עשו רצה ברכה. תמיד טוב לקבל ברכה, זה לא מזיק. עשו לא ידע מה אביו נתן לאיש הזר. עשו לא הבין מה הבעיה, הרי גם הוא יכול לקבל ברכה שאלוהים ייתן לו "מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (ביאור:בראשית כז כח). עשו לא תיאר לעצמו שאביו תכנן לנשל את יעקב מירושתו. עשו לא ביקש לפגוע ביעקב ולא היו לו כוונות רעות נגד יעקב.
עשו חשב שברכת יצחק תעביר אליו את ברכת אדוני לאברהם, וגם לו כזרעו של אברהם ויצחק מגיעה ברכת אלוהים לאברהם. עשו לא הבין שהברכה של יצחק היתה ברכה אישית של יצחק. ברכת אדוני לרבקה לפיה עשו יהיה ללאום התקיימה למעשה בבני עשו, האדומים, עד שיוחנן הורקנוס הראשון גייר אותם והם נעשה לחלק בלתי נפרד מעם ישראל.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "בראשית כז לד"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.