פרק ה
עריכהואחר שנתבאר ענין לאה איך נתקנים ע"י נהי"ם דאמא הפנימים שבתוך זעיר אנפין -- נבאר עתה ענין אחיזתה עם ז"א עצמו, ואיך יוצאין הארותיה מתוך ז"א אליה בחוץ.
הנה על דרך שנתבאר לעיל איך רחל נבנית ונתקנית ע"י הפרקים של נה"י דז"א ומהם נעשין ג' קוין שבה -- כך לאה ג' קוין שלה נעשין מחג"ת דז"א. אבל צריך לבאר כי הנה נתבאר כי ראש רחל מתחיל מן החזה דז"א ולמטה, וכבר שם נסתיים קומת לאה, ואין מלכות לאה נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. והנה בחוש אנו רואין שכאשר אדם יפשוט זרועותיו וידיו לאורך בהמשך גופו הפרק הא' הנקרא קובד"ו בלע"ז יגיע עד סיום הגוף ושאר הב' פרקים (שהם הזרוע עצמו ויד) ישארו נתלין ומשתלשלין למטה ע"ג הירכיים שהם נצח-הוד, ואם כן לאה הנבנית מג' פרקי הזרועות נמצאת נכנסת לאה בגבול רחל מאד מאד.
אבל ביאור הענין כך. כי הנה נתבאר לעיל כי הזרועות והשוקיים הם איברים ממשים בבשר ועצמות, ואין האור יכול לבקוע ולצאת לחוץ זולת בין פרק לפרק -- דרך שם אפשר להאור לכנס בתוכו או לצאת מתוכו, כי שם הוא מקום חלל. ואע"פ שהוא סתום -- בוקע האור ונכנס לתוכו ויוצא. והנה ג' פרקים יש בכל זרוע וזרוע מאלו אשר לאה נבנית באחוריהם.
והנה האור היורד מן המוח החכמה דז"א אל הזרוע הימין של חסד שבו לצורך ז"א -- ודאי שהוא יורד מעילא לתתא בחי' אור ישר. ותחלה יורד האור מן המוח הנ"ל ונכנס בפרק עליון של זרוע (שהוא הפרק המחובר לכתף עצמו דז"א), ומשם יורד האור אל הפרק הב', ומשם אל הפרק הג'; לפי שהארת הז"א הוא אור ישר מלעילא לתתא, שהוא אור זכר. משא"כ ברחל נוקבא דז"א שהארתה הוא בסוד "אור חוזר", מתתא לעילא, הנקרא "אור הנוקבא". כמבואר אצלינו איך אחר שירדו החסדים מעילא לתתא ביסוד דז"א חזרו לעלות מתתא לעילא ואז מבחי' אור זה נעשית רחל. וכן הענין בלאה, שגם היא נקבה ונבנית ע"י אור החוזר. והוא, כי הנה כאשר ירד אור ממוח חכמה דז"א ונכנס בז"א בפרק עליון של הזרוע עד סוף הפרק ההוא דרך יושר עד האציל הנקרא קובד"ו, ואז כאשר רצה המאציל שיבנה שם פרצוף לאה חזר האור ההוא מתתא לעילא מן האציל עד ראש הפרק העליון במקום חבורו בכתף, ומשם יוצא האור לחוץ בגלוי מבחוץ עד התחלת הגרון, והארה זו נעשית בחינת החסד (שהוא זרוע ימין) של לאה, בסוד אור חוזר נוקבא. וכעד"ז היא בזרוע שמאל דז"א. כי מפרק עליון שבו נעשה זרוע גבורה של לאה בבחינת אור חוזר עד התחלת הגרון ג"כ.
ואח"כ מן האור היורד ביושר בפרק הב' של הזרוע ימין דז"א (מן האציל עד פרק כף היד) חזר ועלה בסוד אור חוזר נוקבא עד האציל ממטה למעלה ויצא שם ממקום האציל לחוץ בגלוי, ואז נעשה הנצח (שהוא שוק הימין) של לאה, ונמשך עד התחלת פרק ראשון של הזרוע במקום חבורו אל הכתף.
נמצא נצח דלאה נעשה מן פרק ב' דז"א, אבל אינו עומד אלא נגד מקום פרק עליון זרוע דז"א. חסד לאה נעשית מן פרק עליון דזרוע דז"א, ואינו עומד אלא נגד מקום התחלת גרון ז"א עד התחלת פ"ע זרוע ז"א. ודבר זה גורם אותו היות הארה יוצאת מתתא לעילא כנ"ל. וכעד"ז בהוד וגבורה דלאה הנעשים מפרק עליון ושני דזרוע שמאלי דז"א.
גם טעם היות כך הענין הנ"ל הוא כדי שיהיה מקום לסבול בו כל פרצוף לאה ולא תצטרך לרדת בגבול רחל כמו שהקשתי למעלה באופן שנתרצו הקושיות הנ"ל, שהרי אין רגלי לאה יורדין רק עד סוף אצילי זרועות של ז"א ואינה נכנסת בגבול רחל. ועל דרך זה היה בקו האמצעי שעלה האור ממטה למעלה ונעשית קו האמצעי שבה, שהיא ת"ת שבה. האמנם בחינת יסוד אין בה -- כי אין לה רק הת"ת הנעשה מנגד שליש עליון דת"ת דז"א, אבל היסוד אינו נעשה בה עד שיתן לה אמא הנתונה תוך ז"א בשליש ראשון דת"ת דז"א, כמו שכתבנו בענין כוונת ויעבור שהם י"ג מדות ושם יתבאר איך נבקע היסוד דאמא ויוצא לחוץ וניתן ללאה וע"ש היטב[1]. גם בברכת אבות בתיבת "האל הגדול" נתבאר ענין עשיית פרצוף לאה ופרצוף רחל ושם נתבאר כי עדיין לא נעשה בלאה רק ז"ת שבה וגם בחי' הדעת שבה ובברכת כהנים ע"י נשיאות כפים נעשין חכמה ובינה ג"כ אל לאה ועי"ש[2].
ואמנם קיצור הדבר נבאר כאן ענין ג' ראשונות שבה הוא באופן זה: כי דעת של לאה נעשית מן הדעת של ז"א שהרי כנגדו ממש עומדת לאה כנ"ל, אבל ב' מוחין דחכמה ובינה דלאה הוא ממש הענין נשיאות כפים של כהנים בעת ברכתם כמבואר אצלינו בכוונת ברכת כהנים, וע"ש היטב. והענין בקיצור, כי כדי לעשות בלאה בחינת חכמה ובינה שבה אז מגביה ז"א ב' ידיו למעלה כנגד ג' ראשונות באופן שראשי אצבעותיו יהיו ממש גבוהין נגד ראשו ואצבעות יד ימינו יהיה מצד ימין של הדעת, ואצבעות שמאלו נגד צד שמאל של הדעת, ואז יוצאין האורות בסוד אור חוזר ממטה למעלה דרך קצוות האצבעות מבין הצפרנים כנ"ל ואז מתגלין שם ונעשית בחינת חכמה ובינה דלאה מב' קצוות הדעת, והם מתפשטין מן הדעת מלמעלה בסוד אור חוזר. נמצא שהם גבוהים מן הדעת, כי לעולם בחינת חכמה ובינה הם גבוהים מן הדעת. ומתחיל ההארה הנ"ל לעלות ולהתפשט ממטה למעלה בב' צדדי הדעת ואז נעשו ב' מוחין דילה כנ"ל. ואחר כך חוזר ז"א להשפיל ידיו למטה כדרכו, כי כבר נגמר פרצוף לאה וא"צ להגביה.
ובזה תבין ג"כ טעם אחר למה נשתנו זרועות ז"א להיות נעים ונדים ומופסקים משאר האיברים, ואין קו ימיני ושמאלי משלימין[3] מלמעלה למטה בלתי הפסק כמו קו האמצעי. והוא כדי שיוכל להעלותן כשירצה ולהורידן וכל זה לצורך תיקון לאה. ועוד יש טעם אחר ונתבאר לעיל שהוא לצורך ז"א עצמו שלא ינקו הקליפות ממנו.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |
- ^ ראה שער הכוונות דרושי ויעבור דרוש ב' ודרוש ז' -- ויקיעורך
- ^ ראו דרושי העמידה דרוש ב', ודרושי חזרת העמידה (נשיאות כפים) דרוש ה' -- ויקיעורך
- ^ ס"א שלימים