פתיחת התפריט הראשי

פרק ד - מ"תעריכה

ונבאר עתה ענין פרצוף לאה אשת יעקב בפרטות.

כבר בארנו כי יעקב הוא מן כל י' ספירות דאחוריים דאבא, אבל לאה אינה אלא מן המלכות לבד האחרונה שבכל י' ספירות דאחוריים דאמא, וכל הט' האחוריים לא יכלו להתברר ולהתתקן. וכבר נתבאר לעיל הטעם. עוד יש טעם אחר והוא מפני שאלו הם דינין גמורים שהם אחוריים היותר חצונים שיש באמא אשר אפילו מינה דינין מתערין כנודע לכן לא היה יכול להתברר מהם רק האחוריים של מלכות דאמא בלבד וממנה נעשית פרצוף לאה. ואמנם הט' ספירות אחרות של אחוריים דאמא שנפלו -- נשאר למטה במקום שנפלו ולא יכלו להתברר אז בעת תיקון אצילות. אבל מאז ולהלאה מבריאת האדם עד ביאת המשיח כל מה שנתקן בבחינת אחוריים דאמא בכל יום ויום ע"י תפלתינו אינו אלא מן הט' הנשארים. ולא נגמרו להתברר לגמרי עד ביאת המשיח ב"ב. אבל המלכות נתקנת בעת אצילות.

והר"ר יצחק כהן אמר לי (שנלע"ד) ששמע ממורי זלה"ה כי הנה ב' בחינות של אחוריים היו: א' הם האחוריים של אמא שנפלו בזמן היותם אבא ואמא אחור באחור. ואח"כ נפלו פעם ב' אחוריים אחרות של אמא בזמן שהיו אבא ואמא פנים באחור, כי אז היה קלקול פעם ב' באחוריים דאמא, כי גם אז לא יכלה לקבל אור פנים ונשארה באחור כנ"ל. אבל אבא לא נפל ממנו אחוריים רק פעם אחת לבד בעת אשר היה גם הוא אחור באחור עם אמא ולא היה יכול לסבול אור פנים. אבל אחר שחזר בבחינת פנים באחור דאמא -- אז אבא נתקן, ואמא נפלו אחוריה בפעם ב'. והנה האחוריים הראשונים לא נתבררו כלל ולא יכלו להתברר עד ביאת משיח. והנה האחוריים השניים -- המלכות שבהם נתבררה ונעשית לאה בזמן של תיקון האצילות, והט' ספירות אחרות מתבררות והולכות מאז ולהלאה כנ"ל עד ביאת המשיח, ואז יוגמרו להתברר.

אך איני זוכר ששמעתי כך אלא כמו שכתבתי.

והנה הוא כאשר נכנסין מתלבשין נה"י דאמא תוך ז"א לעשות לו מוחין כנזכר פשוט הוא שמכל שכן שמלכות של אמא (שהיא תחתונה מנה"י שבה) שהיא נכנסה ראשונה מהם תחתונה מכולם, ומקום עמידתה היא בדעת ז"א. ואז זו המלכות דאמא שהיא תוך פנימיות דז"א בדעת שלו כאשר לאה שהיא אחוריים שלה עולה מלמטה עד מקום הדעת כנ"ל לסבת שאין לה מקום שיסבול ד' פרצופים ביחד, ואז המלכות דאמא המלובש תוך דעת ז"א יש לה חפץ וחשק להדבק עם בחינת אחוריים שלה הנקרא לאה, ואז מושכת אותה שם ומעמידה כנגדה מבחוץ לדעת דז"א. היא מבפנים ולאה מבחוץ כנגדה. ועדיין לאה הוא בסוד נקודה א' כי עדיין לא נתקנה ואינה רק מלכות לבד דאחוריים דאמא שהוא ספירה א'. ואז היתה מאירה ומגדילה ומתקנה ונעשית פרצוף שלם. ומאחר שהוא כן נמצא כי התחלת ראש לאה היא מן כנגד דעת דז"א ולמטה עד כנגד החזה (ששם מתחיל ראש רחל עד סיום רגלי ז"א). אבל למעלה מדעת דז"א אין עלייה והגדלה ללאה כלל לפי ששרשה שהיה מלכות דאימא היא בדעת דז"א כנ"ל.

והנה נתבאר אצלינו בהרבה מקומות וגם בכוונת ק"ש בשכמל"ו כי לאה נקרא מד"ת, בסוד "ומדת ימי מה היא", לפי שלוקחת ד' אלפי"ן שבד' שמות דאהי"ה שבמוחין דז"א ויש בה הארת ד' מוחין.

והנה לאה בעצמה אין לה רק האחור של המלכות דאמא לבד, שהיא ספירה א' בלבד. אמנם כאשר עלה למעלה נגד הדעת דז"א -- אז המלכות של אמא הפנימי אשר עומדת בפנים דעת ז"א נותנת בה כח הארתה -- ג' ספירות תחתונות דאמא, שהם נה"י (ואע"פ שהאחוריים שלה לא עלו כנ"ל), ואז מתפשט לאה ונעשית פרצוף א' שלם מבחינת ד' ספירות שהם נהי"ם דאמא בלבד. אבל רחל נוקבא דז"א -- אע"פ שגם היא שיעור קומתה היא בד' ספירות תחתונות דז"א בלבד -- עם כל זה יש בה כל הי' ספירות, אבל לאה אין בה רק ד' ספירות אלו בלבד. וזכור זה. והנה בהיות בה ד' ספירות אלו ונעשית פרצוף א' שלם, הנה נעשית בחינת אות ה' עליונה (כנודע כי לאה ורחל הם ב' ההי"ן עילאה ותתאה). וכבר ידעת כי פרצוף הנקבה היא צורת ה' ושיש בה ג' קין -- ימין ושמאל ואמצע, הכוללים כל פרצופה.

וז"ש לעיל שלאה נקרא מדת, גימטריא ד' אלפי"ן, שלוקחת מד' שמות אהי"ה. כי הנה נודע שאמא נקרא אהי"ה וכל ספירה שלה נקרא אהי"ה, ונמצא כי ד' ספירות תחתונות שבה (שהם נהי"ם) הנכנסים בסוד מוחין תוך ז"א הנה הם ד' פעמים אהי"ה. ועיקרם הוא בז"א וההארה שלהם בלבד היא בלאה, והם בחי' ד' אלפין הנ"ל.

גם זהו ממש בחינת שם של לאה; כי א' של לאה היא בחינת המלכות שהיא שורש בחינת לאה כנ"ל, ו-ל של לאה הם בחינת ג' ספירות אחרונות, נה"י דאמא. הרי הם ד' ספירות שלוקחת ואז נעשית צורת ה', והיא ה' של לאה. ואז כל בחינות אלו יחד נקרא לאה. גם זהו סוד "אשירה לה' כי גאה גאה", כי פסוק זה נאמר על בחינת לאה שנתגאה ועלתה למעלה בדעת דז"א למעלה מן ראש רחל כנ"ל במקום גבוה, ושם נעשית בחינת ג' אותיות גא"ה; כי ה-ג' הם במקום הנה"י דאמא, וא' היא מלכות דאמא, ונתחברו ארבעתן ונעשו פרצוף בצורת ה' כנ"ל, וחיבור ג' אותיות הוא גאה, והם חשבון לא"ה, כי ג' ול' הם חשבון אחד במספר אי"ק בכ"ר גל"ש כו'.

פרק ד - מ"בעריכה

וזהו "כי גאה גאה" -- לאה היא בחינה עשירית די' ספירות דאחוריים דאמא שנפלו והיא חיצוניות דמלכות דאמא, ואין בה רק אחוריים של ספירה א' בלבד, והוא נגד מוח ז"א עד חג"ת דז"א. והנה פירוש "כי גאה גאה" הוא כי יש כאן ב' פעמים "גאה", הא' פשוט כי נקודה חיצונה דלאה היא למטה כנגד חזה דז"א נתגאה שעלתה למעלה במקום גבוה כנגד אחורי הדעת דרישא דז"א, ו"גאה" ב' כי אחר כך לא די שעלתה שם נגד הדעת דז"א אלא נתגאה יותר שנדבקה בפנימיות שלה במלכות דבינה ג"כ העומד תוך דעת ז"א. ואז נותן כח ללאה נקודה חיצוניות ומקבל הארה של ג' ספירות נה"י דאמא. ונמצא שבהגבהה נעשית בת ד' ספירות נהי"ם, ואז נעשית פרצוף ונקרא ה' עלאה. וזהו רמז באותיות גאה ובאותיות לאה, כי א' דגאה היא בחינת אותה נקודה שהוא עיקר שורש לאה נקודה חיצונית שלה והוא ג"כ א' דלאה, ואח"כ נתגאה ועלתה למעלה ומקבלת נה"י דאמא שהם ג' ספירות והם ג' דגאה והם ל' דלאה. אח"כ נתגאה יותר ונעשית ה', כי אז הוא פרצוף שלם ונקרא ה' עילאה והיא ה' דגאה, והוא ה' דלאה. וזהו "כי גאה גאה", ר"ל שגאה ועלתה למעלה במקום גבוה וגם נעשית בחינת אותיות גאה ממש כנזכר.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל