ספר קרניים/יג
ספר קרניים - מאמר י"ג
עריכהויש לך לדעת הברכה(א), מאיזה מקום קיבל איוב אותה הברכה
מסוד הזהר(ב)
בסוד מאתים וי"ח אורות קדישין מאירין לסוד הגן
בסוד גן נעול אחותי כלה(ג)
כלה העליונה בעליון שבעליון
בסוד ארבע מאות ושמונים נימין כמספרו(ד)
המבטלים החיה רעה, כי שוים המה(ה).
ובש"ף ניצוצות יש בהן אורות קדישין המונחים בכלים טהורים(ו)
בסוד כלים כשרים
בסוד מלוי ההיכל(ז)
והוא קדש קדשים בסוד מילוי שדי מעלתו(ח) וגדולתו
והילוכו לסוד משה(ט) בסוד ששים רבוא ובסוד הלוכו הנק' ישר
וסוד זוהרא דאילנא דא(י) מסוד הנעלם והדעת(יא) אשר בו סוד ותמונת ה' יביט
בסוד השם שמספרו אהיה
והאי זוהר סוד התמונות והצורות הקדושות
וסוד האי זוהרא מסוד עליון שבעליון(יב)
אשר בו שבעה עשר ושבע מאות פירין דחיין(יג)
ומהם קבל איוב הברכות
ולכן היה חי מתחלה שבעים שנה
מסוד ע' ענפין דאילנא קדישא(יד)
ויש בהאי אילנא קדישא מקום הנקרא חרס(טו)
אשר בו חמה כשמה חרס
וחדר זה ביטול שר של מצרים(טז)
הנקרא סורב(יז) לפי דעת ר' אברהם דמאוריה
ועוד יש בהן בהני זוהרין קדישין חדר הנק' זובב(יח)
המבטל אלהי עקרון שר של רחיים
ויש כאן שני מלאכים הממונים על הנחמה נקראין פמיא"ל אמריא"ל(יט)
ואלולא היו מנחמין את ירושלים בשעת חרבן
ודע שהקליפה הממונה על רחיים נאחז היה באיוב(כ)
וז"ש בספר עדינות "זבובים אכלו איוב" מרמז לזה
והאי ממונה ממונה מנוהו למי שמבטל מפריה ורביה(כא)
סופו מתגלגל לזה הממונה
וגם מי שגורם ביטול או ניאוף סופו לקבל דינו מהקליפה זו
ודע שיעקב ביטל קליפה זו בקבלת התורה הנקרא טו"ב(כב)
ותורה ממש טוב
והמקור השם טוב
וכבר ידוע איוב שבעים שנה שבעה שנה(כג)
ומה שאחרי כן (כד)
והנה שנותיו שבעה מהשם שהוא עליון
כמו השלישי ממש(כה)
והוא משום השתי אחיות (כו)
ושים הדברים האלה על לבך
ובין תבין מאד מאד קח אמרי.
פירוש דן ידין
עריכה(א) ויש לך לדעת וכו': להבין מאיזה מקום קדוש קיבל איוב הברכות טובות, ומה שכתב "אותה הברכה" - משמע הידוע שמרמז באמרו 'לאותה ברכה' ידוע שנאמר "ויוסף ה' לאיוב וכו' למשנה וכו'" (איוב מב, י). או כפשוטה "אותה ברכה" ר"ל כל אותה שהיה לו.
והשיב (ב) מסוד הזהר וכו': פי' שקיבל ברכות מסוד אילן הקדוש אשר בו רי"ח אורות קדישין כידוע מדברי המקובלים בסוד זוהר - הוא גימטריא רי"ח, והוא מסוד האילן עץ החיים אשר בגן עדן, עין לא ראתה וכו', מסוד עדן אשר בו ש"ף ניצוצות מאורות טמירין, פי' בסוד העדן הזה יש בו ש"ף אורות קדישין בסוד שלום עם ד' אותיות הקדושים. ועיין במאמר שני דלעיל - אדני תחת הוי"ה תמצא מספר שלום בד' אותיות, עי"ש. והוא בסוד "ישלם ה' פעלך" - ישלם גימטריא ש"ף ממש, והוא סוד רקיע - גימטריא ש"ף. והסוד - "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", וזוהר גימטריא רי"ח, רקיע גימטריא ש"ף, והוא סוד ערפל - גם כן גימטריא ש"ף.
וזה בסוד ה' אמר לשכון בערפל, ומשה נגש אל הערפל -- הערפל גימטריא שכינה, נגש - גימטריא מיכאל וגבריאל. וזהו סוד דאיתא בפרקי ר' אליעזר הגדול: "ומשה נגש - מלמד שבעל כרחו הגישו מיכאל וגבריאל", עי"ש. ויש בזה רזין נפלאות גדולות ונוראות. ועיין במחנה דן.
והנה רי"ח אורות קדישין מאירין לסוד הגן בסוד "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" כנודע מדברי המקובלים, ונלאתי לכותבן כי רבים המה, שים עיניך על מחנותם בטירותם.
(ג) בסוד גן נעול אחותי וכו': פי' בסוד זה שרי"ח אורות קדישין מאירין לסוד הגן, זהו סוד "גן נעול" - גן דייקא, ר"ל סוד עדן דנהיר לגן. ויש בסוד בינה דכתר שבכתר ת"ף נימין קדישין המבטלים לסוד לילית הנקרא 'חיה רעה' כנודע כמ"ש בספר הזוהר על הפסוק "והשבתי חיה רעה מן הארץ".
וזהו סוד שהיה בירושלים בתי כנסיות כמנין מלאתי חסר א' שהוא גימטריא ת"ף. וכבר ידעת סוד בינה דכתר שבכתר היא סוד מרים הנביאה מבטלת ליל"ית המרשעת בסוד "ותקח מרים אחות אהרן את הת"ף בידה". וז"ש "בסוד גן נעול אחותי כלה - כלה העליונה בעליון שבעליון", והיינו כדפירשנו, בינה דכתר שבכתר, ובינה נקראת 'כלה עליונה' כי עטרת נקראת 'כלה התחתונה' - ה' תתאה, ובינה "אם הבנים" נקראת ה' עילאה ונקראת אחותי כלה שהוא גימטריא ת"ף, וק"ל.
(ד) בסוד ת"ף נימין וכו': ר"ל כמספר אחותי כלה כדפירשנו.
(ה) המבטלים חיה רעה: ר"ל לילית הנקראת 'חיה רעה' כדאיתא בזהר על הפסוק "והשבתי חיה רעה וכו' - דא לילית חייבא", ע"כ, ומס' ת"ף. וז"ש "כי שוין המה" - ר"ל כמספר אחותי כלה הוא מספר לילית המרשעת.
(ו) ובש"ף ניצוצות וכו': מבואר הוא בס' החייט זל מער' אלהים עי"ש בסוד זה בסוד שיש באלו ש"ף ניצוצות מקומות הנקראים כלים כשירים כדפירשנו למעלה קצת, כלים כשרים עם הכולל מספרו תרע"א והוא סוד שכינה קדושה בסוד ע' ענפין הקדושין, דהיינו שכינה במילוי מספרו תר"א - "ותרא אותו כי טוב" ודרשו רז"ל שאתה עמו שכינה, ועם ע' ענפין שבאילן הזה - עץ חיים היא למחזיקים בה -- הרי תרע"א. גם שם אדנ"י (שהוא סוד השכינה) במילוי כזה: אלף דל"ת נון יוד - מספרו תרע"א. ויש בזה נפלאות נוראות בשר שלום. ועיין מחנה דן פרשת שמות.
וזהו שכתב המחבר בש"ף ניצוצות יש בהן אורות קדישין המונחים בכלים טהורין בסוד כלים כשרים כדפירשנו למעלה קצת סוד כלים כשרים. והוא סוד שכלי גללים ואבנים אין צריכים הכשר וטהרה במים, סוד 'אדְני שיש טהור' - אל תאמרו מים מים. ואין כאן מקום ביאור סודו הגדול.
(ז) בסוד מלוי ההיכל: כדפירשנו למעלה סוד אדנ"י במלואו כנ"ל מספרו תרע"א כמספר כלים כשרים עם הכולל. וידוע היכל לשם הויה בסוד "ויהו"ה בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ", כי מספר אחד לכולם -- היכ"ל, ה"ס, אדני כידוע. ודוק.
(ח) והוא קדש קדשים בסוד מלוי שדי מעלתו: פי' סוד האילן האי זוהר קדוש והוא עולה למעלה מת"ק שנה שהוא סוד אינון פרסאות קדישין בסוד השם המשמש שם שדי, ומלוי של שדי כזה: שי"ן דל"ת יו"ד - מלוי גרידא עולה ת"ק, בסוד "אני אל שדי - שאמרתי לעולמי די", שהוא ת"ק מרקיע לארץ. ועיין בפרק אין דורשין בחגיגה ובתוס' כתבו ממש בזה.
וזהו סוד עץ הדעת שהוא ת"ק שנה שאמרו בבראשית רבה פרשת בראשית פ' ט"ו (בר"ר, טו) ובפלוגתא ע"ש א"ר יהודא בר אלעאי וכו'. וז"ה מלוי של שם שדי נק' בפי' המקובלים כלם שהוא קדש קדשים כי מספר קודש קדשים הוא תתס"ד בסוד מצפ"ץ שהוא גימטריא ש' - אלהים במילוי יודי"ן גימטריא ש'. בין הכל מספר ת"ר. ועם הכולל הוא תר"א - מנין שכינה במלוי כנ"ל. והוא סוד "אני ה' אלהיכם", כי הוי"ה בחילוף א"ת ב"ש - מצפ"ץ - גימטריא ש'. וכן אלהים במלוי יודין -- הרי ת"ר. בין שניהם אלהים בריבוע - הוא ר' -- בין הכל ת"ת. עוד שם הוי"ה במלוי יודין ואלף כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י - שהוא ס"ג, ועם הכולל ס"ד מסוד נבואה (גימטריא ס"ד) -- בין הכל מספר תתס"ד, והיא הנבואה העליונה מסוד תבנית:גמט גש מספרם תתס"ב, ועם ב' כוללים (עץ דעת - א', עץ חיים - אחד) -- הוא תתס"ד בסוד הנבואה הבאה מסוד ד' כנפי החיות כנודע במיני נבואה. הרי תתס"ד שבעץ החיים מספר קודש קדשים. וגובהו הוא שד"י "מעלתו וגדולתו", כלומר גובהו למעלה וזקיפו הוא ת"ק במלוי של שם שדי, וק"ל.
(ט) והילוכו לסוד משה וכו': פי' כי משה בסוד ששים רבוא כמנין משה בהכאה עולה ס' רבוא כזה:
מ' פעמים ש' מ' פעמים ש' שווה 12000 הוא י"ב רבוא[1],
ה' פעמים י"ב ה' פעמים י"ב שווה 60 רבוא - הרי ששים רבוא ממש בסוד שדרש רבי עקיבא והיה הצבור מתנמנם ופתח ודרש אשה אחת ילדה ששים רבוא - שהוא משה.
ובסוד "ישר יחזו פנימו" (תהלים יא, ז) - ישר גם כן מספרו ששים רבוא בהכאה כזה:
- י' פעמים ש' - ג' רבוא,
- ר' פעמים ג' רבוא - הרי ס' רבוא.
גם מסוד שרי אשת אברם
- שרי מספרה ס' רבוא כנ"ל במלת ישר.
- אברהם - ב' תיבות - אב רהם, ורהם מספרו ששים רבוא בהכאה כזה:
- ר' פעמים ה' - הוא אלף,
- מ"ם סתומה באתוון כמנצ"ף הוא ת"ר -- הרי ת"ר אלף.
ולכן נקרא אברהם א"ב של רה"ם שהוא ששים רבוא.
ויש בזה רזין דרזין פלאות. ועיין במחנה דן.
וז"ש הקדוש "והילוכו לסוד משה בסוד ששים רבוא ובסוד הילוכו הנקרא ישר" כדפירשנו למעלה בסוד "ישר יחזו פנימו", ועיין בו.
(י) וסוד זוהרא דאילנא דא מסוד שנים עשר צירופי קדש: ר"ל מאילן קדוש נתפשטו י"ב צירופי הוי"ה. ועיין בשר שלום במחנה דן.
(יא) מסוד זוהר שבו לצד ימין מסוד הנעלם והדעת אשר בו סוד ותמונת ה' יביט: פי' דיש הזהר בסוד עץ הדעת דהיינו מצד הדעת בסוד ת"ת הנעלם בסוד נשמת ת"ת מרכבת משה רבינו ע"ה, משה מלגאו, אשר בו "ותמונת ה' יביט" כל הצורות והתמונות בסוד התמונה והצור' מכת מלאכים שכתוב על מצחם השם בי"ט, ונתבאר במאמר למעלה מהות השם הזה שהוא גימטריא אהי"ה בסוד ותמונת ה' יביט - אותיות בי"ט, מסוד שר"ביט הזהב בי"ד המלך, והוא מצד הזוהר - מצד הדעת הנעלם המבטלים שמחזא"י ועזא"ל[2] שמספרם דעת. ערב רב גם כן מספרו דעת, והוא סוד דעת - עץ הדעת, בסוד והאדם ידע את חוה אשתו וכו', סוד ידיעה מעץ הדעת - ת"ת הנעלם, ובו כל הצורות והתמונות ואינם מתיישבין רק בזהר קדיש זה בסוד בי"ט שמספרו אהי"ה.
וז"ש הקדוש "בסוד השם" - ר"ל בי"ט במספרו אהי"ה ודוק.
(יב) וסוד האי זוהרא מסוד עליון שבעליון וכו': פי' פי'[3] וסוד התמונות והצורות אשר בזוהר זה הוא סוד כתר שבכתר, וזהו עליון שבעליון מסוד תשי"ז.
(יג) אשר בו תשי"ז פירין דחיין: פי' פירות הנק' חיים הגדולים בסוד עץ חיים למחזיקים בה, בסוד תשי - "צור ילדך תשי", כלומר מחזיקים מתשי מתשות כח, עם מספר בה שהוא מספר ז'. ומצטרף תשי עם ב"ה - והרי מספר תשי"ז - סוד תשי"ז פירות החיים. והם תשי"ז אורות טמירין.
וז"ש המחבר "אשר בו שבעה עשר ושבע מאות פירין דחיין".
(יד) ומהם קיבל איוב הברכות ולכן היה חי בתחלה שבעים שנה מסוד ע' ענפין דאילן קדישא: פי' כדפירשנו למעלה, והסוד ע' שנה הוא בסוד תשי"ז כמו שמבואר בסוף המאמר, שבא מן ז' ספירות הידועים, ומקור האילן במספר קטן י"ז, ת"ש - שבע מאות בהיות שכל אחד כלולה ממאה. ודוק. שמהם קיבל איוב הברכות. ומסוד פרי צדיק עץ חיים - עיין רזין דרזין במחנה דן.
נקוט בידך מ"ש כאן ובו תבין מאמר אחר בזהר פרשת שמות דף א' עמוד א' וז"ל:
- "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים וכו' והמשכילים אינון דמסתכלי ברז"א דחכמתא נהורין ונצצין בזיוא דחכמתא עילאה כזוהר נהירו נציצו דנהרא דנפקא מעדן ודא איהי רזא סתימא דאיקרי הרקיע - ביה קיימן כוכבייא ומזלי שמשא וסיהרא וכל אינון בוצינין דנהרא זהר דהאי רקיע נהיר בנהירו על גנתא ענפוי חפיין עלוהי כל אנון דיוקנין ואילנין ובוסמין במאנן דכשרן ותטללין תחותיה כל חיות ברא וכל צפרי שמייא ידורון תחות אנון ענפין זהר איבא דאילנא יהיב חיין לכלא קיומיה לעלם ולעלמי עלמין אילין איקרון חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי, זהר אילנא דא זקפא לעילא לעילא ת"ק מאה פרסי הילוכיה שתין רבוא איהו בפשיטותיה בהאי אילנא קיימא חד זוהרא זהר כל גוונין סלקין ונחתין לא מתיישבא בדוכתא אחרא בר בההוא אילנא כד נפקי מניה לאתחזאה בגו רזא דלא נהרא - מתיישב ולא מתיישבין, קיימין ולא קיימין, בגין דלא מתיישבין באתר אחרא. מאילנא דא נפקי תריסר שבטין דמתחזן ביה ואנון נחתין בהאי זהר דלא נהרא לגו גלותא וכו'", עכ"ל הזהר.
ועם מה שפירשנו למעלה תבין היטב המאמר הקדוש הזה מלבד שיש למאמר הנ"ל רזין דרזין, והנה הוא במחנה דן כי שם ביתו המיוחד לו לשכנו תדרשו.
ובין תבין את אשר לפניך מ"ש בזה דנפקין מעדן הוא בסוד רי"ח אורות כמנין זוהר כדפירשנו.
ומ"ש דאיקרי הרקיע וכו' - פי' למעלה רקיע מספר ש"ף, סוד ש"ף ניצוצות עי"ש.
ומ"ש במאנין דכשרן פירושו כדפירשנו בסוד כלים כשרים שמספרם תר"ע, ועם הכולל - תרע"א כמנין שם אדנ"י במילוי כנ"ל. תדקדק היטב לעיל תמצא כל פירוש המאמר באר היטב. וכדי שלא להאריך לא פירשתי כל אחד הואיל והכל מבואר למעלה מלבד הסוד הגדול והנורא שכתבתי במחנה דן. ודוק היטב.
(טו) ויש בהאי אילנא מקום הנקרא חרס: פי' ע"ש החמה נקרא חרס, דאי לאו כן וכי יש ליתן דבר המוגבל וגשמי למעלה חלילה. וגם זה מבואר בספרי המקובלים, ומלכם בראשם ספר יסוד ישרים מהזהר, עיי"ש.
(טז) וחדר זה ביטל שר של מצרים: פי' חדר זה הנקרא חרס הוא מבטל שר של מצרים.
(יז) הנקרא סורב: שהוא מלשון מסרב ואינו רוצה, ר"ל סוד גדול "סוס ורוכבו רמה בים" - ראשי תיבות סורב שבתחי' הפיל שר של מצרים, ועל זה הפסוק דרשו חכמים ז"ל סוס ורוכבו למה בלשון יחיד? אלא שהפיל הקב"ה בתחלה השר של מצרים. והטיבו אשר דברו חכמינו ז"ל ובסוד שהחדר חרס מבטל להשר סורב, כי חרס גימטריא סור"ב. ויהיו חסר דעה ואסור לרחם עליו, אבות אכלו בוסר. ויש רזין דרזין בזה במה שפגם שר זה בסוד אלהים בריבוע - מספרו ר', ובסוד אהי"ה הוי"ה אהי"ה שמספרם חיים כמנין חכם בסוד שפגם בחכמה העליונה - תורת חיים, ובסוד עשר הויו"ת שמספרם ר"ס. ולכן נקרא סורב - אותיות בו ר"ס - שפגם בהם בסוד "וירא ה' כי סר לראות" - ס"ר גימטריא אליהו פינחס. ויש בזה רזין דרזין - עיין במחנה דן.
(יח) ועוד יש בהני זוהרין קדישין חדר הנקרא זובב וכו': זובב אותיות זבוב - והוא מבטל זבוב אלהי עקרון. והאי זבוב הוא שר של רחיים כדאיתא בכל המקובלים בספר עדנה כתר ישועה וכיוצא בהן. וסימניך: קח זבוב ושים אותו ברחיים במקום הטחינה רחיים ורכב ולא יזיק לה כלום, לפי ששר של רחיים נקרא זבוב ואינו מזיקו, ואדרבה מוסיף על גבורתו. ואין להאריך בענינים אלו כי אין כאן מקום לבאר סגולות מעשיות.
(יט) ויש בהם ב' מלאכים הממונים על הנחמה נק' פמיא"ל אמריא"ל וכו': שגם שני מלאכים אלו מפורסמים הם, וזהו סוד "טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה וכו'". הנה פלאים אותיות פמיא"ל. "אין מנחם לה ראה יהו"ה את" - ראשי תיבות אמריא"ל. וז"ש המחבר "ואלו לא היו מנחמים את ירושלים בשעת חרבן" - עיין פלאות במחנה דן.
(כ) ודע שהקליפה הממונה על רחיים נאחזה היתה באיוב וז"ש בספר עדינות כו': הנה ספר עדינות חברו ר' שמעון הגדול, ואמרו בקבלה שמקורו בא מאנשי כנסת הגדולה מעזרא הסופר, והוא כולו קדש קדשים, פלאות גדולות. ונמצא אתנו קצת ולא כולו כי שמעתי שגנבוהו גויים. וז"ש "זבובים אכלו איוב" - סודו מאי זבוב שפירשנו למעלה.
(כא) והאי ממונה ממונה מנוהו למי שמבטל פריה ורביה וכו': פי' אותו ממונה זבוב נתמנה להיות על אותו שמבטל מפריה ורביה או לגורם לביטול פריה ורביה - סופו נתגלגל לשר זה של רחיים. ודע סוד נפלא בעמלק שמנעלם מפריה ורביה, שחתך מילות וזרק כלפי מעלה כידוע, כאשר אמר לו שמואל "כאשר שכלה וכו' כן תשכל מנשים אמך" זה הסוד "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני" - ראשי תיבות זבוב שמרמז לסוד שנתגלגל בזבוב. ולפי פשוטו בסוד כדאיתא במדרש מה הזבוב הזה במקום שלם אינו עוקץ כי אם במקום וכו' כך עמלק חנו ישראל ברפידים ברפיון ידים מללמוד תורה - מיד ויבא עמלק. וזהו שר זבוב.
וגם איתא בגמרא לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה וכו' אם כן מוכח שהאימה יתירה שהטיל גרם שנאפה אשתו ונהרגה וכו', וזהו הסוד שנפלגו בגמרא דגיטין, חד אמר זבוב כו' -- הוא הדבר אשר אמרנו. ויש בזה רזין דרזין ועיין במחנה דן.
(כב) ודע שיעקב ביטל קליפה זו בקבלת התורה וכו': הכוונה שלו יעקב על ידי שלמד תורה ביטל לקליפה זו הנקרא זבוב. והסוד זבוב גימטריא י"ז, תורה במספר קטן - י"ז. טוב בגימטריא י"ז. הנה מקור האילן דהיינו הוי"ה - מספר קטן י"ז. והנה כל הני י"ז מבטלין זבוב. זהו שכתב המחבר "בקבלת התורה הנקרא טוב ותורה ממש טוב ומקור השם טוב", וק"ל.
(כג) וכבר ידוע איוב ע' שנה שבעה שנה: פי' קאי אלמעלה - יעקב מבטל קליפת זבוב ומפרש איוב בתחילה בשלוותו היה חי ע' שנה מסוד ע' עטרין דת"ת, שבע' שנה - סוד ז' ספירות - חג"ת נהי"ם. והנה ספירה גימטריא שנה. ואחר כך הוסיפו לו ק"ם שנה ששנותיו היו קמ"ז שנה כמנין שנותיו של יעקב בסוד ההשפעה ז' אלו הנז"ל משבעה שמות אהיה שמספרם ממש קמ"ז, יעקב מספרו קפ"ב כמספר ז' הוי"ה ז' הוי"ה שווה 182 בסוד "ויצא יעקב מבאר שבע".
וזהו ממש שכתב המחבר הקדוש "איוב ע' שנה שבעה שנה" - ר"ל הע' שנה שחי איוב המה רק ז' שנה כדפירשנו סוד ז' ספירות שכל אחד כלולה מעשר -- הרי ע'.
(כד) ומה שאחרי כן: ר"ל ומה שחי איוב אחר זה ק"ם שנה "היו שנותיו שבעה מהשם שהוא עליון" - פי' עכשיו ששנותיו קמ"ז שנה המה ממש ז' פעמים אהי"ה ז' פעמים אהי"ה שווה 147 -- גימטריא קמ"ז. ושם אהיה הוא עליון דהיינו בכתר כנודע וק"ל.
(כה) כמו השלישי: פי' ועכשיו שמוכח ששנותיו של איוב קמ"ז -- הרי ממש כמו שחי השלישי דהיינו יעקב שהוא ג' לאבות.
(כו) והוא משום שתי אחיות: כוונתו לבאר מה שכתבו המקובלים יעקב אבינו נתגלגל באיוב עבור שנשא ב' אחיות בחייהם שאסרה תורה, עד שמטעם זה לא רצה לקבל כוס של ברכה כדאיתא בפרק ערבי פסחים, הוצרך להתגלגל באיוב. וכתבו המקובלים שראה יעקב יסורין באיוב כמו שלקה מצרים בעשר מכות בסוד "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים", פי' - ישראל סבא ראה, כדאיתא במדרש.
רק קשה - היכן מצינו זה? ומתרץ "את יהו"ה ויאמינו ביהו"ה" - ראשי תיבות איוב, דהיינו לומר כאשר היה ישראל בגלגול איוב ראה את היד הגדולה, ובסוד דאיתא בשעה שאדם הראשון היה מוטל גולם הראה לו הקב"ה דור ודור ודורשיו וכו' זה תלוי בשערו, וכתבו המקובלים יעקב אחיזתו בתרין שערין שעל הקדקד בסוד "ולקדקד וכו'", והראה לו הקב"ה כשם שאין שער א' נוגע בתחום חבירו -- היינו שאין ב' שערות בגומא אחת כדאיתא במסכת בתרא, ולכן כאשר בב' מקומות בזה הראה לו שלא היה ראוי ליקח ב' אחיות בסוד שערות של הקדקד ואפילו הכי לקח, לכן זה טעם שאין הקב"ה רוצה שידח ממנו נדח, ובפרט יעקב אבינו שלא היה פיסול במטתו הוצרך להתגלגל באיוב כדי למרק עון זה שהוא היה אבי אבי אביו מסוד תרח איוב כנודע. וזה הסוד שאמר איוב "תם אני לא אדע נפשי" - ר"ל אני יודע שאני מנשמת יעקב אבינו הנקרא 'איש תם', "ולא אדע נפשי" - ר"ל ואיני יודע למה נפשי בצער הזה, כי מי לנו גדול מיעקב. והשיב לו הקב"ה בטעם "ויען ה' את איוב מן השערה", ודרשו ז"ל מבין שערות ראשו של אדם, ר"ל אדם קדמאה, כלומר היכן הוויתו והיכן אחיזתו היה באדם הראשון. ולא תקשי לך כלום. והיינו כמ"ש למעלה שהיה אחיזתו בשערו להראות לו שלא יקח ב' אחיות. וכאשר תבין השערות הללו בסוד שער זקן ושער אודנין שהם סוד לאה ורחל -- לאה הוא סוד זקן תחת חוטם בסוד שם ס"ג - הוא בעולם הכסא, ועל זה רמז "שרפים עומדים ממעל לו" שכתוב גבי "וארא את ה' יושב על כסא ל"ו" - בגימטריא לאה. רחל הוא סוד אזן בסוד השמיעה אשר בו "רצון יראיו יעשה", ובסוד "ומשביע לכל חי רצון" - ראשי תיבות רחל, מסוד אודנין פקיחין.
וכאשר תבין סוד זה תבין מ"ש רחל אל לאה מאי דאיתא במדרש פרשת ויצא על הפסוק "המעט קחתך את אישי וכו' הניתי לסבי מן דקני". והבן זה מאד. והזהר בו - איני רשאי לגלותן כלל. ובפרט בסוד איוב אסור להעמיק. ועיין רזין בספר מחנה דן שם תראה פלאות מתורת אלהינו ברוך שמו בסוד זה, סוד שערות בסוד איוב וסוד בנות ישראל אין להם שער בית השחי וכו', וסוד נימא קשרה לו ועשהו כרות שפכה. וכאן אין מקומו כלל.
וזה מ"ש הקדוש המחבר "הוא משום שתי אחיות" כדפירשנו שסוד איוב סוד יעקב - קמ"ז שנה שחי כמו יעקב. ולמה באמת כן? וכתב הרמ"ז איוב סוד יעקב ממש משום שתי אחיות וק"ל.
וידוע תדע ופתח לבך הטהור לזה שהאמת איוב חי ר"י שנים - מנין שם סע"ף כדפירשתי במאמרים הקודמים כמנין שהיו ישראל במצרים. וידוע מה שכתבו המקובלים שהיה ראוי שיעקב יחיה ר"ח שנים כמו שנותיו של יצחק[4] רק מ"ש "נסתרי דרכי מה' וכו'" - שפגם במדת כתר הנקרא 'אין' - לכן נחסרו לו ס"א שנים משנותיו, מספר אין, ונשאר קמ"ז. וקצת מקובלים אומרים שהיה ראוי להיות חי רד"ו שנים - מספר י' פעמים אהי"ה י' פעמים אהי"ה שווה 210, רק שפגם בשם ס"ג -- לכן נחסרו משנותיו ס"ג שנה ונשאר קמ"ז.
והנה בסוד מ"ש המוקבלים איוב היה ב' שנים ביסורין -- הגם שאמרו ז"ל משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש -- מכל מקום רזא עילאה איכא הכא ואין כאן מקומו. ואם כן, אם היה חי רק ר"ח שנים או היה ח"י ר"י שנים -- מכל מקום סוד יעקב כדפירשנו. ועיין פלאות גדולות במחנה דן ושם תראה מבוקשך ואוות נפשך ויונעם וייטב לך.
פירוש קרן הצבי
עריכה(א*) ויש לך לדעת וכו': טעם השאלה לפי שהכתוב אומר "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", וכיון שהוא אביו ואמו קלל - מאיזה מקום קיבל אותה הברכה דכתיב בה "ויוסף ה' לאיוב וכו' למשנה" (איוב מב, י). והשיב
(ב*) מסוד הזוהר וכו': פי' תחלה מה שהיה בזה דאביו ואמו קלל אינו אלא בצד הקליפה דהות אחוזה בו דאיהי כלבא בישא פרוצה חצופה, אבל על ידי היותו מסתכל באורחוי דקב"ה וחזי טפי באורח למעלה להשכיל - הא אתמשך ליה על ידי זה מסוד זיהרא עילאה דבה אתחזי טפי כסופ' דאנפין עלה דאתחזי בתרין, אם בצד התאיבה - לשון "נכסוף נכספת", אם בצד הבושה - לשון "נכספה וגם כלתה נפשי". והוא כענין הכתוב "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". ובהדי דאתמשך ליה ההיא זיהרא עילאה - סטרא אחרא אסתלק מיניה דהא ההיא זיהרא לא שריא אלא בסטרא דקדושה כמ"ש בזהר ריש פרשת שמות.
ואמר למדרש בסוד הזוהר כי הוא סוד מאתים וי"ח אורות כחושבן זוהר, כי לפי שכתוב "הדודאים נתנו רי"ח" - שהוא על ידי היותם נתנו ריח טוב באורח למעלה להשכיל גם ה' יתן הטוב מזיהרא ע"י דחושבניה דזוהר מאתים וי"ח אורות כחושבן רי"ח.
ואמר דהאי חושבניה דזוהר דאתמשך מעילאה על ידי הייתו משכיל באורח עילאה - הא בכחו של תתאה עושה רושם בההוא התמשכות האור דריח הטוב להיות מאירין לסוד הגן בסוד הכתוב "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן". "ונהר" - דא איהו לשון נהירו, והוא עצמו זיהרא דנהורא אורות כחושבן זוהר, "יוצא מעדן" - איהו יסוד דאבא והאי איהו הכתוב "יזהירו כזוהר הרקיע" - רקיע איהו עיקר שהוא יסוד דאבא יסד ברתא, בסוד הכתוב "ה' בחכמה יסד ארץ".
(ג*) ואמר כי הוא בסוד גן נעול: חושבן נעו"ל איהו יוסף המורה על דאסתים 'גן' (דאיהו יסודא דנוקבא) ביסוד הסתום דאבא.
ואמר שגם הארת אחותי כלה דאיהי כלה העליונה - בינה, אתמשכא בההוא יסודא דנוקבא על ידי קשירו דהוה בה מיסודא דילה בהדי יסוד דאבא. והמשך הדברים איהו כך: התמשכות הארת כלה עליונה לתתא איהו בכח הקשירו דהוה בעליון שבעליון שהוא יסוד דבינה בהדי יסוד דאבא. וזהו אומרו "אחותי" מלשון 'מאחין' דאיהו קשר, כי הלא עם דאסתיים יסוד דאימא בחזה ומשם ואילך נתגלה יסוד דאבא הארוך -- מכל מקום הארה קצת מההוא יסוד דאימא אתמשכא בהדי יסוד דאבא בכח קשירו דהוה ביסודות זה עם זה.
(ד*) ואמר דההיא הארה של כלה העליונה הנזכר איהי "בסוד ד' מאות ושמונים נימין כמספרו" - דהיינו כמספר אחותי כלה.
(ה*) תבנית:דה המפרש דאיהי הקליפה לילית העולה ת"ף, כי שוים המה במספרם - ת"ף נימין של קדושת הבינה מבטלים ת"ף של קליפה, כי היא תדיר הבינה עושה דין בחיצונים ואמנם איהי בכח קשירו דאבא.
(ו*) ובש"ף ניצוצות יש בהן וכו': פירושו, ובכח התחברות היסודות - יסוד דדכורא עם היסוד דנוקבא - הא נתהווה מהם ש"ף ניצוצות והוא כי תכה שם הוי"ה עם שם אדנ"י, אות מזה השם עם אות מזה השם הנז' - הנה עולין כמנין ש"ף כמספר שלום עם ד' אתוון המורה על ש"ף ניצוצין דאית בהון שהם אתיין בכח הכאת היסודות אהדדי דאתרמיזו בתרין שמהן הוי"ה אדנ"י.
ואמר כי יש בהני ש"ף ניצוצין הנזכר צורות קדישין דנקלט הצורה בהון בכח נשמות תתאי דעלו עד שם בסוד מ"ן, והם הנשמות דהוו מונחים בכלים טהורים דהיינו נשמות הצדיקים שכל גופן טהור הם דאתחקיקו בצורותם לעילא, כי עלו שם בסוד מ"ן, ובכחן אתקליט מהם הצורה בניצוצי האור של תולדה הבאה מכח היסודות דאינון ש"ף ניצוצין.
ואמר דאינון נשמות דאתחקיקו לעילא בפנים בתוך יסודא דילה שבהם נקלט הצרה בתולדה של אור הנז' אינון דהוו בסוד כלים כשרים שאינם מקבלים טומאה בכח דגזורות אינהו מסוד האצילות דעליו נאמר "לא יגורך רע", ובבחינה ההיא אמר "כשתגיעו למקום אבני שיש טהור" - אינון דהוו גזורות מאצילות, אבני שיש אינון, דהוו בסוד יש מאין, סטרא דחכמה. "אל תאמרו מים מים" שהם צריכים ליטהר במים חמין דנהר דינור, לפי שהם אינן מקבלין טומאה. ואמנם שאר נשמות דבי"ע - כי עלו עד שם בסוד מ"ן - לא הוו בצד פנים בתוך יסודה דילה, אלא אינון לבר מוקפין על יסודא מבחוץ.
ועם זה אני מפרש לשון הזוהר דריש פרשת שמות אמר שם "זוהר דהאי רקיע נהיר בנהירו על גנתא ענפוי חפיין עלוהיכל אנון דיוקנין ואילנין ובוסמין במאנין דכשרן ומטללין תחותי' כל חיות ברא וכל צפרי שמיא ידורון תחות אינון ענפין שהוא הפי' למ"ד כל אינון דיוקנין וכו' אינון נהרין מתרין גוונין מן הזוהר דנהיר בנהירו על גנתא ונכנס לפנים במקום דהוו אינון קיימין אינון דיוקנין הא נהרין מההוא גופא דנהורא עצמו שנכנס לפנים.
ועוד נהרין מענפין דחפיין עלוהי והאי איהו לנשמות דהוו כמאנין דכשרן מסטרא דאצילות, אבל לשאר נשמות של בי"ע דאינון "כל חיות ברא וכל צפרי שמיא" - לא הוה אלא מתטללין תחותיה דאינון, ידורון תחות אינון ענפין מחוץ ליסוד ואהר(?) על אינון דהוו בסוד כלים כשרים אינון בסוד מילוי ההיכל דאיהו מלוי אדנ"י (חשבון היכל) העולה תרע"א, כי כן החשבון כלי"ם כשרי"ם עם הכולל איהו מכוון לחשבון הזה תרע"א, המורה שהם העולים בתרע"א דביתא דבפנים, לפי שהיא בכל מלוי ביתא.
ועוד תשכיל כי ש"ף ניצוצין מנין שלום בד' אותיות, עם כלים כשרים (העולים תר"ע) -- הכל עולים אלף וחמשים 1,050, סוד הכתוב "האלף לך שלמה" - אלף ועוד חשבון ל"ך איהו למלך שהשלום שלו, יסוד בכליין שלו. "ומאתים לנוטרים את פריו" - אינון דנטרין פרי צדיק דאיהו חי אקרי, דלא טעמין ליה טעמא דמותא באתתא דלא כשרא, הא אצטרף לההוא חי בנטיר ברית מאתים למהוי איהו כליל בטרפיה מאתים ושמונה עשר 218 אורות קדישין כחושבן זוהר. ובדא הוי "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע", כי כתיב "ובריתו להודיעכם".
ובדרך רמז אפשר כי כלפי דאמר "האלף לך שלמה" - מלך שהשלום שלו דאיהו קדש, הא קי"ל המועל בקדשים נותן קרן וחומש -- חומש דאלף איהו מאתים. ולזה לנוטרים את פריו דיסוד דלא למעול בו להוציא אותו החוצה - הא מאתים דיליה דאיהו חומש האלף, אתחזי ליה למהוי בדיליה ולא יחסר מלחמו. ועם הארת היסוד דאיהו חי אקרי הא אתחזי ביה למהוי רי"ח, ובכח זה ריחו הטוב עולה אורח למעלה להשכיל, ואז גם ה' יתן הטוב בזוהר דאיהו חושבן אורות דזוהר כמו רי"ח הטוב מיסודא עילאה (דאיהו רקיע) לאנהרא ליה איהו גופיה.
ואפשר דלזה כיון אומרו שקיבל איוב אותה הברכה מסוד הזוהר וכו' - לומר שמצד דאיהו שמר בריתו הא אתחזי איהו למהוי משכיל באורח למעלה, וזיוו דזהר אתמשך עליו לדחו' מניה ההוא סטרא דרע דהוה ביה, כי כן איהו זוהר דא לא שריא ביה אלא סטרא דקדושה כמו שביארתי.
עוד זה אני אומר בטעם האלף לך שלמה שהוא היסוד - מלך שהשלום שלו - לפי שכתוב "הקטון יהיה לאלף" בסוד אומרם ז"ל אבר קטן שבאדם מרעיבו, דאסתפי' ליה בזוגתו ויאמ' שדי דרמיז ביסודו לעולמו די - הנה מרעיבו. בזה משביעו, שמן קטן נעשה גדול במושכלות מענין הכתוב "אלופי ומיודעי". וזהו "הקטון יהיה לאלף".
ואמר על ההוא זוהר הנזכר שהוא קדש קדשים איקרי לפי שהוא קדש דלעילא נמשך להיות בהדי צורו' קדישין דאתחקיקו ביסודה דנוקבא הנקראת 'גן', ואתדחו מתמן כל קליפין וסט"א לפי שהוא לא שריא ביה אלא סטרא דקדושה כמ"ש בזהר דפרשת שמות "על זוהר דא.." עיין שם.
(ח*) ואמר גם הוא בסוד שדי ומעלתו וגדולתו: כי מלוי שדי איהו ת"ק הרמז על עץ חיים שמהלכו ת"ק שנה כאומרם ז"ל, והאי איהו דרמיז בזוהר דשמות הנזכר דאמר "זהר איבא דאילנא יהיב חיין לכלא קיומיה לעלם ולעלמי עלמין". נראה הרמז בזה על חיים דאתמשכו מזה לאיוב למהוי ע' וע' דאינון ק"ם, לפי שקיומיה לעלם.
וטעם אמרו "במילוי שדי ומעלתו וגדולתו" - בזה רמז מ"ש בזהר עוד שם "זוהר אילנא דא זקפא לעילא לעילא חמש מאה פרסי הילוכיה", וזהו מעלתו וגדולתו בכח דזקפא לעילא לעילא. וכמו כן הוא גדולתו דחמש מאה פרסי הילוכיה.
ואמר כי זה שהיה במילוי שדי ת"ק - איהו בצד מעלתו דזקפא לעילא, אבל בפשיטותיה לתתא איהו שתין רבוא כמ"ש בזהר שם, והא להאי אמר "והילוכו לסוד משה בס"ר" - דאשתקיל דעתו כדעת ס' רבוא ישראל, אין זה אלא בכח פשיטותיה דההוא זהר, וזה לפי שהוא משה רמוז בשדי דאיהו יסוד דאבא ואיהו בתי'(?) זוהר זה דאמרן.
ומהרש"מ ז"ל כתב דהאי "הילוכו בסוד משה" איהו בהכאה כזה: מ' פעמים ש' - הוא י"ב רבוא, ה' פעמים י"ב רבוא - הרי ס' רבוא. ואשתומם על המראה שאינו מכוון החשבון. "ובסוד הילוכו הנקרא ישר" כתב י' פעמים ש' - ג' רבוא, ר' פעמים ג' רבוא - הרי ס' רבוא.
והתם פשוט דטעות הניכר הוא וצ"ל "י' פעמים ש' - ג' אלפים, ר' פעמים ג' אלפים - הרי ס' רבוא". והאי דמשה איהו קאי במונח שתשוי הש' דמשה לג' אלפין בכח סוד הילוכו הנקרא ישר, שתכה בו היו"ד עם הש' להיות ג' אלפים -- אותם תשים בש' דמשה להיות ג' אלפים. ותכה המ' בש' מזה הנה מ' פעמים ג' אלפים הם ק"ך אלף שהם י"ב רבוא. אחרי זה תכה הה"א בה' פעמים ק"ך אלף (שהוא ה' פעמים י"ב רבוא). וזהו שלא הספיק לו להקדוש לומר והילוכו לסוד משה בסוד ס' רבוא, אלא בהדי סוד הילוכו הנקרא ישר, והוא ברור נ"ל.
(י*) וסוד זוהרא דאילנא דא וכו': הנה נתבאר שחושבן מאתים וי"ח אורות כחושבן זוהר אתמשיכו להאיר לנוקבא הנקראת 'גן' על ידי היסוד דזעיר דאיהו אסתים לה ביסודא דילה כל אינון נהורין סתימין בסוד הכתוב "גן נעול", ואינון נהורי' כחושבן רי"ח בסוד הכתוב "ריח שדה אשר ברכו ה'" - סוד חקל תפוחין קדישין, דאינון אילנא דחג"ת *(?)גופא דאילנא וענפוי, גופא דאינהו(?) ת"ת, וענפוי הם חסד וגבורה מסוד זה נמשך נהורין כמנין רי"ח עד היסוד דזעיר והתמשכות האור גם מהיסוד דאבא בבחינה זו עד היסוד דזעיר לאנהרא לה לגנתא ביסודא דילה. וכיון דאילנא דא שהוא החג"ת משיך זוהר לתתא - גם לו אתמשך זוהרא מסוד הנעלם שהוא נשמה פנימית של הת"ת בסוד משה מלגאו, והיינו דעת המתשפט בגופא.
ואמר 'וגם מן הדעת שבראש אשר בו סוד ותמונת ה' יביט' - כי הוא הדעת מכוון נגד הכתר הנה בו יכיל להסתכל ולמנדע בתמונת הכתר שבו השם בי"ט העולה במספר אהי"ה ורמוז בכתר. והאי איהו דאמר "והאי זוהר סוד התמונות והצורות הקדושות" - כי לעולם התחתון שהוא מכוון נגד העליון איהו גילויו של עליון. וביאורו כך הוא: האי זוהר הדעת איהי גילוי וביאורו של התמונות והצורות הקדושות של הכתר.
(יב*) ואמר "וסוד האי זוהרא" הנזכר דאיהו הנעלם והדעת בהיות איהו משיך נהוריה לתתא גם לו נמשך האור "מסוד עליון שבעליון" - כי כן הוא המדה, כל המשפיע יושפע הוא מלמעלה בסוד הכתוב "וגבותם מליאות עינים וגבוהים עליהם".
(יג*) ואמר אשר בו שבע עשר וכו': פי' שכ"כ(?) נהיר וזהיר אילנא דא בכל מילויו בפריו ממעל ושרשיו מתחת - הנה אם כן נעשה בו שבעה עשר וכו' סימן לדבר מורה זה על שובע שמחות. שבעה עשר איהו חושבן טו"ב, ושבע מאות איהו מורה על שובעה. והרי זה שובע טוב. ותשכיל בסודו כי הנה הכתוב אומר "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים האלף" איהו רמיז בחכמה סוד הכתוב "אאלפך חכמה". ושבע המאות איהו רמיז בבינה - סוד ע' רבתי ד"שמע". ושבעים איהו ז' ספירות הבנין של זעיר. וחמשה - איהו נוקבא אשתו של הדר מלך השמיני - מהיטבאל, שבה נעשה הביסום דמ"ה וב"ן בחדא. ולפיכך נעשית היא עיקר בסוד הכתוב "אשת חיל עטרת בעלה". לזה אדכר לה לההיא נוקבא דאיהי חמשה קודם לע', ולזה בהאי אילנא אתרמיז שבעה עשר לפי שהוא תחילה לא הוו אלא שבעה ואחרי זה כי אתמשכו לה המוחין ברישא בסוד תגא(?) דס"ת דאיהו י' הא הוי בהו הכאה דשבעה בעשר דרישא למהוי ע' דבבחינת כללותם דאינון שבעה ועשר הרי טוב לפי שבו נעשה טוב לשמים וטוב לבריות. אחרי זה אתמשך בהו טפי למהוי שבע מאה כ"א מהשבעה אתכליל ממאה ואלין תלת שבעה דאחדים ושבעה דעשרות מבחינת התכללות העשר דכ"א ושבעה דמאות גם הוא מבחינת התכללות כל אחד ממאה אינון כנגד עיבור ויניקה ומוחין. ומכי אשתלימו בהאי אילנא כ"ב(?) התמשכות המוחין הנה נעשה הוא עץ חיים בבחינת הטוב כולו ולא רע, וכל פירין דיליה חיין אינון ואכל ממנו וחי לעולם.
(יד*) ואמר ומהם קיבל איוב הברכות: לפי שכל שהוא מבחינת המאה איהו בברכן בסוד מאה ברכות דבכל יום.
ואמר "ולכן היה חי מתחילה ע' שנה" - זהו "מסוד ע' ענפין דאילנא קדישא" בגדלות ראשון אח"ז אתוספן ליה מסוד המאה - עישור של שבע מאה איהו ע' שני אחריני.
(טו*) ויש בהאי אילנא מקום הנקרא חרס וכו': טעמו בזה לומר כי מצד שופע שבאילן זה שממנו קיבל איוב הברכות בשובע שמחות כמו שנתבאר, מזה עצמו בא הביטול לקליפה דהות אחוזה בו באיוב הנקרא סורב, איהו דהוה מסרב ביציאת מצרים, איהו עצמו דהוה מסרב ומקטרג על השופע של האילן הזה שלא ימשך בו באיוב.
וטעם לביטול קליפה זו של סורב בזה המקום הנקרא חרס לפי ששוין בחשבון. כתב הר"ש ז"ל כי זה כוונו רז"ל דאמרו "אבותינו אכלו בוסר" - כוון לומר על שאכלו קליפת 'סורב' דאיהו שרו של מצרים על שם הכתוב "ואכלת את כל העמים". או אפשר לדורשו לגנאי, לפי שהם נתאחזו בקליפת 'סורב' והיו הם עצמם סרבנים כמוהו.
ובטעם זה אפשר כוון משה רבינו ע"ה "הן בעודני חי עמכם וכו'" - הוא במ"ש ז"ל שפני משה כפני חמה. והנה אמרנו לעיל שג' שמות יש לחמה - שמש חמה חרס, אשר הם בסדר המדריגה; שמש - תיכון, חמה - אמצעי, חרס - חיצון. ומצד זה קרן עור פני משה עד שנתן מסוה על פניו, וזהו אומרו "הן בעודני חי עמכם" - שעור השמש בתוקפו ומצד זה השם 'חרס' שבו מבטל קליפת 'סורב' לא הועיל זה עמכם לבטל סרבנותכם במה שאתם "ממרים הייתם עם ה'", וכל שכן אחרי מותי דאסתלק תוקפו דשמש.
והנה בהיות תחלה קליפת סורב אחוזה באיוב - תקיפא איהי הות על קדושת חמה הנקרא חרס שהיא כנגדה, עד שנמשך מזה באיוב שגרר א בשרו בחרס כאומרם ז"ל. ואחר כי בא מועד מזוהרא של אילן להשפיע לו - נתגבר חמה הנקרא חרס על קליפת סורב ובטלה אותו.
(יח*) ואמר "ועוד יש בהני זוהרין קדישין חדר הנקרא זובב" - נראה דזהו מכוון נגד השם הנקרא חמה בסדר אמצעי של הזהר כנז"ל, כי כן חמה בחושבן זעיר איהו י"ז כמנין זבוב. וטעם לחדר זה דנקרא 'זובב' לפי שהוא בא בתחיל' זכו"ן ולא בא מצד יחידות ולזה בהאי אמר בהני זוהרין קדישין חדר הנקרא 'זובב'. מה שאין כן בההוא דלעיל ואמר "ויש בהאי אילנא וכו'", וזה במה שתדע כי לשם 'שמש' איהו משתמש לעולם הבריאה, ולשם 'חמה' איהו מכוון לעולם היצירה, ושם 'חרס' איהו לעולם העשייה שהוא עולם הפירוד ביחידות, מה שאין עולם היצירה שהיא בשיקול, בה אדכר עץ היחוד זכו"ן. ולפיכך מלת זובב זכר ונקב' שני' שני', כי בו הסוד צדיק כתמר יפרח דלא סלקא דכורא בלא נוקבא ולא נוקבא בלא דכורא. אבל הקליפה שכנגד - זה זבוב אקרי ולא זובב. וטעם דנקרא אלהי עקרון לפי שהיא עוקצת במקום חתוך ועיקור. ואפשר כי זה טעם דאתמנא קליפ' זבוב למהוי בשר של רחיים לפי שהיא נמי כדמות זכו"נן בצד מה שהם מעלה ומטה, אלא שבאה במלת זבוב בהיפוך ולא בלשון זובב, לפי שהיא הקליפה נקט בה לשון שנופל בו זב שהוא טמא.
(יט*) ואמר ויש כאן שני מלאכים הממונים על הנחמה וכו': נראה דזהו מכוון נגד השם הנקרא 'שמש' בסדר תיכון של זוהר אילן זה, והיותו רמוז בעולם הבריאה לזה הוא נמי בא בבחינת שנים בצד זכו"ן ולא ביחידות. והיות שעולם הבריאה רובו טוב - האי להאי לא אתמשך מניה קליפה נגד אלו המלאכים. ואמנם זהו דאתמשך מיניה עת רוגז איהו חלישות כח בהני מלאכים הממונים על הנחמה שהם הנקראים פמיא"ל אמראי"ל על שם שהם המדברים בפום ממלל רברבן על לבן של ישראל ומליצי יושר בזכותן, וינחם אותם וידבר על לבם.
ובשעת חרבן נחלש כחן מזה ונשתנ' שמו של פמיא"ל בשם פלאים, עד שאמר "ותרד פלאים". ונרמז גם שם המלאך אחר בראשי תיבות "אין מנחם לה ראה יהו"ה את" - כמ"ש הר"ש ז"ל.
(כ*) ואמר "ודע שהקליפה הממונה על רחיים דאיהו השר של זבוב נאחז היה באיוב" ולזה הוא דנתכוון בספר עדינות שכתב "זבובים אכלו איוב" איהו קאי על השר של זבוב דאיהו הממונה על הרחיים, שמזה נמשך בו למהוי מן הטוחנות בפיו ובשפתיו, שמטיח בהו דברים כלפי מעלה.
(כא*) והאי ממונה ממונה מנוהו על מי שמבטל מפ"ו וכו': טעמו בזה לומר דהא הקליפה הממונה על רחיים איהו גם ממונה מנוהו על מי שמבטל מפריה ורביה או שגורם ביטול מזה או שניאף הוא בעצמו או גורם ניאוף - סופו לקבל דינו מקליפה זו דרחיים דאיהו הרחים כדמות זכו"ן בצד מעלה ומטה. והמבטל מפריה ורביה או גורם ביטול מזה לאחרים, וכן במי שניאף - שהדריך רחיים שלו כזו"ן למהוי שלא כהוגן - הא לקבליה זכו"ן דרחיים של הקליפה.
וידעת שאיוב מיועצי פרעה הוה, ואיהו יעץ בענויין ושעבודן של ישראל כדי למעט בפריה ורביה, ולזה הוא נאחז בקליפה זו של רחיים.
(כב*) ואמר ודע שיעקב ביטל קליפה זו: מגופו עצמו, כי לפי שהוא ראוי לה מצד ב' אחיות שלקח את שניהם בחייהם שהם כדמות ניאוף של עריות חלילה - דמטעם זה לא רצה לקבל כוס של ברכה כמ"ש במפ', וכבר נתבאר כי קליפה זו של 'זבוב' ממונה מנוהו גם על מי שניאף בעצמו או גורם ניאוף, דה"נ יעקב גרם ניאוף בראובן בפ' וישכב את בלהה פילגש אביו, שהוא על ידי שקינא באמו כאומרם ז"ל. והנה אע"פ שמדינא של תורה הב' אחיות אינן אסורות, שהרי אין אישות לגוי, והבנים שבאו להתגייר כקטן שנולד דמי. מכל מקום הרי רבנן אסרו כדי שלא יאמרו מקדושה חמורה לקדושא קלה באו. ויעקב אבינו ע"ה בזה עשה כדין תורה והניח כבודן של רבנן במקומן בענין הזה. אבע"א אי בעית אימא משום רמאות שרימה אותו אביה ודעתו מעיקרא לא היה אלא ברחל. ואבע"א לפי שלו נאות אלו השתים - רחל ולאה בצד עילאה, כי הלא ית' קרא לו 'אל' כמ"ש "ויקרא לו אל אלהי ישראל", ומצד זה הותר לו לעשות שלא כדרבנן בענין הזה דהם אמרו והם אמרו לכל אסור חוץ לזה. ולפיכך לא הוה ביה אלא שלא רצה לקבל כוס של ברכה איהו דרבנן.
והנה הוא הניח מלעשות כמו הם בענין זה גם בענין שגרם ניאוף בראובן - הא לא ניאוף ממש חלילה וחס, "שכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" איהו לומר טועה הוא דהוה אבל אין איסו' במאי דאמר חטא, דהא אחשביה קרא חטא כמה שבלבל ערסא, וכיון שכן מחמת שגרם יעקב ניאוף ואף שהוא במקצתו - הוה ראוי להיות נאחז בקליפה זו של רחיים, אלא שביטל קליפה זו בצד כמה אנפין. אחד בצד קיבול התורה דאיהו נקרא טוב, כענין הכתוב "כי לקח טוב נתתי לכם", דהנה טוב איהו כחושבן זבוב. ועוד בצד תורה ממש איהו עולה טוב בחושבן זעיר. ועוד זה בצד מקור השם דשל הוי"ה העולה בחושבן זעיר כמנין טו"ב דאיהו השם בחלקו של יעקב כדכתיב "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". ומספרו של יעקב איהו העולה כמנין ז' הויות.
(כג*) ואמר וכבר ידוע איוב ע' שנה ז' שנה: פי', כי מה שהיה חי קודם ע' שנה לא אתחשיבו אלא שבעה שנה בצד קטנותם דלא אתחשיבו לאורכא דיומין בצד דעדקי והרפתקי דעברו עליו בהון כמו יעקב שאמר בעומדו לפני פרעה "ימי שני חיי מגורי מאה ושלשים שנה מעט ורעים" - דלא אתחשיבו אלא מעט בצד שהם רעים בכל דעדקי והרפתקי דעברו. והאי איהו נמי באיוב - לא אתחשיבו אלא שבעה שנה - ז' ספירות הבנין, בצד קטנותם. ומה שחיה אחרי כן שבעים ושבעים בצד הגדלות - א' מצד התכללות העשרות, ואחר מצד התכללות המאה; דע' הוא בעישורו של שבע מאה כדלעיל. הנה קמו שנותיות קמ"ז דאינון כחושבן שבע' מהשם דאהיה שהוא עליון לפי שרמיז בכתר כנודע.
(כה*) ואמר כמו השלישי ממש: כלומר ואיהו שוה כמו שנותיו של יעקב דאיהו שלישי לאבות להתדמות לו גם בשבעה מהשם דאהי"ה דאיהו נמי בדוגמת השבעה מהשם דהוי"ה שהם במספר יעקב שבזה נטפל לו זכותו של יעקב אבינו ע"ה לבטל ממנו הקליפה של 'זבוב'.
כו*) ואמר אחרי זה והוא משום ב' אחיות: בזה קאי למימר ולמטעם בעיקרו של דבר מאין מקום ראויה לאחוז ביעקב הקליפה של 'זבוב' עד שהוצרך לומר לעיל שיעקב ביטל קליפה זו בכח קבלתו את התורה הנקרא טוב כנ"ל.
שלא כמ"ש הר"ש בכוונתו זה שהוא כמ"ש המקובלים שיעקב נתגלגל באיוב עבור שנשא ב' אחיות. שאם עבור שנשא ב' אחיות נתאחזה בו קליפת 'זבוב' - הרי נתבאר שכבר ביטלה בכח קבלתו את התורה - מה צורך עוד להתגלגל באיוב? ואם קבלה הוא נקבל. אפשר שנתגלגל בו מחמת שהשתחוה לו בצד מה לזה נתגלגל בו למען הצילו מן אותה קליפה של 'זבוב'.
ודע עוד הביא הר"ש ממדרש חכמים ז"ל שאמרו "הראה לו הקב"ה דור דור ודורשיו וכו' זה תלוי בשערו" וכתבו המקובלים יעקב אחיזתו בתרין שערין שעל הקדקד בסוד "ולקדקד נזיר אחיו". ומה שדן הרב הנז' מזה שמאחר שהב' שערות בב' מקומות אין ראוי ליקח ב' אחיות -- בעניותין איהו מטונך מאחר שאחיזתו בתרין שערין אלו שעל הקדקד - הא מורה לו ליקח ב' אחיות דאינון אתרמיזו בתרין שערין שהם במקום אחד על הקדקד. ואם הם בב' גומות - לא אכפת, שכל א' תחוס לעצמה בחלוקת השבטים תולדותיהם. ואת זה עצמו מורה בשם שערות שכל אשה נקר' 'שערה' לפי שהיא המשערת ונותנת גבול בהצטייר הולד. ומזה הטעם אמרו "שער באשה ערוה". ודי למבין. גם זה טעם דמקום אחיזתו בשערין שעל הקדקד שהוא מקום המוח לפי שישראל עלה במחשבה תחלה להבראות כאומרם ז"ל דאיהו המוח. ובטעם זה נמי קרי ליוסף קדקד כמש"ה "ולקדקד נזיר אחיו" לפי שעליו נאמר "כי בן זקונים הוא לו" דתרגם בו "בר חכים הוא ליה" בסטרא דעלה במחשבה תחלה. ולזה הוה יוסף מסלסל בשערו לצד החשיבות שבו היכא דהוה קאי מעיקר' תלי באדם. ובטעם החשיבות הקדקד כו(?) אמר כי ביצחק יקרא לך זרע דאמרו ז"ל "ביצחק ולא כל יצחק" - את זה רמז דוקא ביעקב שבו הוא דהוה חשיב הקדקד שמספרו יצחק. וזהו "כי ביצחק".
ונראה עוד לפום צערא אגרא ולפום שערה צערה, כי בהדי דהוה איהו תלי בשערה שעל הקדקד - לזה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולזה כשאמר איוב "תם אני לא אדע נפשי" דהחזיק עצמו בכשרות וצדקות כמו יעקב איש תם, ואיהו מת*יה(?) אם כן למה זה אנכי בצער הגדול הזה. והשיב לו האל "ויען ה' את איוב מן השערה" - ודרשו רז"ל מבין שערת ראשו של אדם, כלומר אחר דהוה איהו תלי בשערה דראשו של אדם הנה אם כן הראוי לדקדק עמו כחוט השערה.
פירוש פרשת אליעזר
דרך כלל
- פירוש המאמר בדרך כלל
אם כי המאמר הזה גדול בכמותו ורב ועצום באיכותו -- עם כל זה ראיתי כי טוב לפרשו תחלה בדרך כלל מפני כי לא נמצא בו ענינים שונים כל כך כמו במאמר השמיני ובמאמר י"ב העבר לפנינו. ואציג לפניך הקדמות הצריכים על פי סימנים.
הקדמה א' - ידוע תדע סוד האילן הקדוש המבואר בזוהר ותיקונים במקומות הרבה הוא מורה על כל בחינות קו האמצעי שסודו עץ החיים; לפעמים מורה על דעת, ולפעמים על תפארת, ולפעמים על יסוד. וכמו כן על יסודות דאבא ואמא - כי הכל הוא בחינה אחת בסוד קו האמצעי. ומה שנדרש לפעמים גם על המלכות -- היינו כשמקבלת הארותיה מן בחינות אלו האמורים. ובקצת מקומות נדרש גם על סוד בי"ע בריאה יצירה עשיה -- גם כן בבחינה זו שמקבלים הארותיה על ידי המלכות. וזכור זה ובזה ילך לבטח דרכך במקומות הרבה - יאריך זכרם.
ואציגה נא עמך מעט מן המקומות ההם מה שצריכים להבנת המאמר.
בסתרי תורה ריש פרשת לך לך (ח"א עו, ב) "חד אילנא רבא ותקיף וכו' בתריסר תחומי אסתתר וכו' ת"ק פרסי מטלנוי וכו'". ופירושו במקדש מלך וזה לשונו:
- "חד אילנא - פי' יסוד זעיר, רבא - מצד החסדים, ותקיף - מצד הגבורות וכו' בי"ב תחומין - פי' בי"ב גבולי אלכסון שביסוד וכו' ת"ק פרסי מטלנוי - פי' הם החסדים שנכללים בו", עכ"ל. ועיין שם ברמ"ז שפי' המאמר בסוד הדעת עליון. ועיין גם כן בפרשת בשלח דף נ"ח ע"ב (ח"ב נח, ב), ודף ס"ב ע"ב ודף ס"ו, ובפרשת אחרי דף נ"ה ע"א (ח"ג נה, א) -- עין שם. ועל פי מה שהקדמתי לא יקשה לך מידי, ודו"ק.
ואמנם עיקר סודות אלו כפי מה שצריכים אל המאמר הנפלא הזה מבוארים באר היטב בזוהר (ריש שמות) ושם נאמר וזה לשונו: "זוהר דאקרי רקיע נהיר בנהירו על גנתא ענפוי חפיין על כל אינון דיוקנין ואלנין ובוסמין במאנין דכשרן וכו' זוהר איבא דאילנא יהיב חיין לכלא וכו' זוהר אילנא דא זקפא לעילא לעילא חמש מאה פרסי הלוכיה שתין רבוא איהו בפשיטותא וכו' מאילנא דא נפקי תריסר שבטין דמתחמן ביה", עכ"ל.
ובמקדש מלך וזה לשונו:
- "זוהר דאקרי רקיע וכו' הארת יסוד הבינה מאיר בתוך גופא דזעיר הנקרא ג"ן. ענפוי חפיין - נ"ב בסוד חשמל, דיוקנין - הם הנשמות של צדיקים, ואלנין הם המלאכים, ובוסמין הם הפרצופי'. א"נ אילנין הם חצוניות העולמות ובוסמין הם פנימיות העולמות. במאנין דכשראן - נ"ב קאי אדיוקנין הם ה"מן של כל אחד וכו'. זוהר - נ"ב תפארת. איבא דאילנא יהיב חיין לכלא - פי' שפע הזעיר הוא המחיה ומקיים כל העולמות וכו'. זוהר - נ"ב יסוד. אילנא דא - פי' יסוד הנזכר. זקפא לעילא לעילא - פי' היסוד עולה לתפארת לעילא ואחר כך עולה לדעת וזה 'לעילא' השנית. ת"ק פרסי הלוכיה - נ"ב הם ה' חסדים וכו'. שתין רבוא וכו' - נ"ב בסוד ו' קצוות וכו'. תריסר שבטין - נ"ב י"ב גבולי אלכסון וכו'".
- "כתו' מוהר"ר יעקב צמח ז"ל וז"ל פה מדבר אחר התיקון וזהו דיוקנין עשוים קוים ובוסמין במאנין דכשראן, ר"ל שהכלים הראשונים נשברו להפריד מהם הרע שהיה מעורב בהם טוב ורע - קליפה וקדושה, ששבירתן היא טהרתן, ולכן אז לא היה ביסום מצד הרע המעורב בהם ולא היו מאנין דכשראן. אבל אחר הבירור שנעשו דיוקנין בקוים - אז היה ביסום ונקראים 'כלים כשרים' שכשנשברו נפרד המו' מהם ונתקנו ונשארו כשרים, ואז זוהר יהיב חיים לכלא, עכ"ל."
- "ואמר והמשכילים וכו' - שידוע שד' מעלות ד"פרדס הם בסוד הם בסוד אבי"ע, והסוד הוא באצילות דתמן מקנן אבא - הוא סוד יו"ד של הוי"ה. ועיקר הארתו הוא בסוד יסודו המתפשט בתוך האצילות עד יסוד זעיר", עכ"ל הרמ"ז.
והנה הבאתי לפניך שורש הדברים בקיצור, אך בלי שינוי לשון כדרכי תמיד. וזכור כל זה.
ודע כי בענין "ת"ק פרסי מטלוני" האמור בסתרי תורה דפרשת לך לך הנ"ל פירש בו הרמ"ז סוד מילוי שדי שבגימטריא ת"ק, ובזה נשלם הקדמה א'.
הקדמה ב' - ידוע כי פרצוף לאה עומד אחורי דעת דזעיר אנפין עד החזה שלו ששם אור יסוד אבא מלובש בתוך יסוד אמא. ולכן נלע"ד שהארותיה הם בסוד הריח על פי הנודע בזוהר צו "מה שהוא נעלם הוא כמאן דארח ריחא", ומובא בסע"ה בסוד הכתוב (שיר א, ג) "לריח שמניך טובים" עיין שם שמפרשו על שני הקוים שהאורות סתומים ואין יוצא מהם רק כמו ריח. וכמו כן אני אומר כאן שאור יסוד אבא סתום בתוך של אמא, ולכן לאה אינה מקבלת ממנו רק בחינת ריח. והבן זה.
והנה היא נקראת 'כלה העליונה' נגד רחל שהיא למטה ממנה. וידוע שאבא ואמא נקראים 'עליונים'. ונמצא שיסוד אבא המלובש בתוך יסוד אמא נקרא 'עליון שבעליון'. והבן כל זה היטב מאוד. ובזה הבנתי דבר גדול, והוא כי איתא בדברי הרב זלה"ה בסוד ריח שהוא מבחינת דינים, וסודו אחורי אלהים (הוא ר'), וי"ח אותיות ד'אלהים' פשוט ומלא. וכן הוא במאורי אור. והיינו בסוד לאה שסודה דינא תקיפא ובסוד לילית - חוה ראשונה הידוע ליודעים. ומפני שכבר הודעתיך הסוד העומק הזה במדרש לפירושים (ח"א דרוש השבעה ועשרים), (ובחלק ב' דרוש הששה עשר) -- על כן אקצר בו כאן, ומשם תראנו ותבין ממילא שלכן משיח בן דוד הבא מלאה יבטל את לילית חייבתא, נוקבא דס"מ. ובכח הדעת - סוד אות ו', דעת ו' בגימטריא הכי הוי. ובסוד (שמואל א ב, ג) "כי אל דעות ה'" כנודע.
הקדמה ג' - מה שנודע גם כן בדברי רבינו זלה"ה שיש ביסוד ב' צנורות - א' הימיני משפיע שפע וזרע קודש, והשני השמאלי דוחה המותרות ומוציאם לחוץ. ומבשרי אחזה אלוה. וסוד שם הקדוש ביט שסודו טוב (כמו שרמזתי לך למעלה במאמר הרביעי) הוא בסוד צנור הימיני, כי כאשר צנור השמאלי גובר ח"ו נעשה ח"ט. וכבר הודעתיך מזה הרבה במדרש לפירושים (ח"א דרוש הי"ב). ושם הבאתי לשון הרב זלה"ה. וגם בעולם חדש פ' נח - הש"י זכני להוציאו לאורה במהרה. על כן אקצר בו כאן.
הקדמה ד' - נגד בחינת טוב שבקדושה יש בסטרא אחרא קליפה זבוב בסוד (קהלת י, א) "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח", כי הוא מנגד לסוד שמן באלף בית דא"ת ב"ש הנודע. וכן רוקח גימטריא שדי שביסוד. וזהו סוד מאחז"ל (ברכות סא, א) יצר הרע דומה לזבוב וכו'" כי כן רע לעומת טוב. ולכן הקליפה זו ממונה על המבטל מפריה ורביה או הגורם ביטל(?) או המנאף -- שכל אלו פוגמים ביסוד ברית קודש, היפך (משלי יח, כב) "מצא אשה מצא טוב". וזהו סוד (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו" כי גובר עליו זבוב - היפך טוב.
וזה אצלי סוד נפלא ועצום במאחז"ל (נדה יז, א) "אביי באלי דידבי" - פי' שהיה מגריש הזבובים בשעת תשמיש כי בכח הטוב האמור היה מגרש הזבובים. ומה שיש להאריך עוד שם בכמה מאמרים - אין כאן מקומו.
ודע עוד כי התורה נקראת 'טוב' ככתוב (משלי ד, ב) "כי לקח טוב וגו'". ובזה מובן מאחז"ל (יבמות סג, ב) "אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש וכו' א"ל ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה", עכ"ל. והמפרשים האריכו בזה - עיין של"ה דף שפ"ב ע"א בהגה"ה בשם מהר"ש אלקוויץ ז"ל, ובעשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ג סימן ט"ו - עיין שם. ולפי האמור הדבר פשוט ששאלוהו על שלא נשא אשה והקליפה זבוב גובר, ועל זה השיב שמבטל הקליפה על ידי תורה. ודו"ק.
ולפי שאיוב גלגול יעקב היה שהגביר קצת הקליפה זבוב על ידי מה שנשא שתי אחיות ופגם קצת ביסוד וכמו שהודעתיך בדרוש השמיני מן ח"ב במדרש לפירושים -- עיין שם שעל כל פנים אבק עבירה היה -- לכן כתוב בספר עדינות "זבובים אכלו איוב" - מרמז לתגבורת קליפה זבוב. ומה שלא שלטו ביעקב עצמו - הטעם הוא כי יעקב ביטל הקליפה זו בכח התורה כאמור אצל בן עזאי. ומה גם כי היה מרכבה אל השם בן ד' כנודע, ומקום השם הוא גם כן סוד טוב. חדא כמ"ש מהר"ש הי"ד כי תורה וכן הוי"ה במספר קטן הם טוב. והשנית מה שנלע"ד אודיעך בדרך פרט אי"ה.
ואמנם מזה הבנתי דבר נפלא בפסוק (בראשית כח, יג) "והנה ה' נצב עליו" ואמרו חז"ל (בר"ר ריש פס"ט) "אמר ר' אבהו משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו, וכיון שבא מניקתו שחה עליו מניקתו וברחו מעליו", עכ"ל. ומביאו מהרש"א בחידושי אגדות בחולין (דף צ"א ע"ב) כאדם שמניף על בנו שאמרו חז"ל דהיינו לגרש מעליו הזבובים. וענין פלא גדול. ודו"ק בכל זה. ויש לי בזה אריכות גדול במק"א, וכאן לקצר אני צריך.
והנה סוד זבוב האמור הוא שר של רחיים. ומה הבנתי דברי רבינו זלה"ה שדרש את הפסוק (דברים כד, ו) "לא יחבול רחיים וגו'" על המאסרי' את החתן לילה הראשונה כנודע. והבן זה.
הקדמה ה' - מה שאיתא בזוהר שמות שהבאתי לעיל בהקדמה א' "זוהר דאקרי רקיע נהיר בנהירו על גנתא דזעיר הנקרא כן" כנז"ל -- אל יקשה בעיניך מה שקורא לזעיר 'גן', שהרי ברו'(?) מקומות בזוהר ובתקונים קורא לנוקבא 'גן' -- כי תדע בכל השתלשלות הקדושה נקרא בחינה התחתונה 'גן' נגד בחינה העליונה ממנה כנודע בסוד (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן וגו'" וכמש"ל במאמר ז' בהקדמה ז' - עיין שם. ולכן באמת תמצא לכמה מפרשי הזוהר שמפרשים רקיע על יסוד דזעיר אנפין, נהיר בנהירו על גנתא נוקבא דזעיר אנפין. כי הרשות נתונה לדרוש כן בכל חבל השתלשלות הקדושה על דרך האמור. והמשכיל יבין כי אין כאן מקום להאריך.
ואמנם מה שנדרש רקיע' ביסוד הוא בסוד שלום עם ד' אתוון שבגימטריא רקיע - סוד ש"פ ניצוצין הידועים בבחינות הרבה בסוד שלום שמורה על היסוד תמיד.
וכמו כן סוד אילן נדרש בכל בחינת קו האמצעי - פעם על הדעת ופעם על התפארת, ופעם על היסוד כנודע בזוהר ובתיקונים. ואילן במילוי אל"ף יו"ד ל"מד נו"ן עם הכולל בגימטריא י"ב צירופים, וע' ענפין שלו ה"ס שבעה חסדים בכללות עשר כידוע כל זה בדברי רבינו זלה"ה, עד שאין מן הצורך להאריך בו.
ולכן חי איוב מתחלה קודם שבאו היסורין עליו שבעים שנה בסוד ע' ענפין אלו. ואחר כך כתיב (איוב מב, י) "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" וכתיב (איוב מב, טז) "ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה" וכמו שאמרו חז"ל (בר"ר, סא) וזה לשונם: "בר קפרא אומר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר וכו' עיקר שניו של איוב לא היו אלא ע' שנה וניתוסף לו מאה וארבעים שנה", עכ"ל. ואם נחשוב שבעים שנה הראשונים לשבעה - שורש ע' ענפין השבעה חסדים, ואחר כך ק"מ -- נעשה הכל קמ"ז שנה, מספר שנותיו של יעקב אבינו עליו השלום. וזה רמז ראיה שגלגול יעקב היה כנ"ל. וסוד יעקב הוא בע' ענפין אלו, ולכן הוא בגימטריא ז' פעמים הוי"ה ז' פעמים הוי"ה שווה 182. ושנותיו היו קמ"ז בגימטריא ז' פעמים אהי"ה ז' פעמים אהי"ה שווה 147 כנודע בסוד (בראשית כח, י) "ויצא יעקב מבאר שבע". ומה שיש להאריך בעניינים אלו אין כאן מקומו.
הקדמה ו' - משה רבינו ע"ה הוא בסוד ה"דעת כנודע בסוד (במדבר יב, ז) "בכל ביתי נאמן הוא" - בכל ביתי בגימטריא דעת, ולכן הוא כולל סוד ההתפשטות של האילן הקדוש שאמרו בזוהר ריש שמות המובא בהקדמה א' הנ"ל "שתין רבוא איהו בפשיטותיה" וכנודע בסוד (במדבר יא, כא) "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו". ולכן רמוז בזמו ס' רבוא בזה האופן: מ' פעמים ש' - הרי י"ב אלף. אח"כ ה' פעמים י"ב אלף - הרי ס' אלף. ואות י"וד היה תמיד עם משה בסוד (שמות ג, יב) "וזה לך האות" שקאי על אות י' שהיה תמיד עמו, לכן נחשב אחר כך י' פעמים ס' אלף -- הרי ששים רבוא. כן מצאתי במגלה עמוקות על התורה פרשת שמות. ודבר זה לקוח אותו מס' ע"ח מספר עץ חיים(?)כמו שכתב בפרשת במדבר עיין שם, אלא שנדפס שם בטעות ואנכי מצאתיו בחלק ב' ממאמר ח"ה פרק אחד ושלשים, ובכמה ספרים נדפס בטעות החשבון הזה והרבה מתקשים בהבנתו. והעיקר כמו שכתבתי.
וגם מהר"ש הי"ד כיון לזה בסימן ט' אלא שקיצר בלשונו.
והנה זהו סוד (בראשית ו, ג) "בשגם הוא בשר" - בגימטריא ששים רבוא. וזהו סוד מאחז"ל (חולין קלט, ב) "משה מן התורה מנין? בשגם הוא בשר". ודו"ק. וכן הוא במגלה עמוקות אופן קי"ד. וזכור כל זה.
הקדמה ז' - היא מה שמצאתי במגלה עמוקות אופן ק"ל וזה לשונו:
- "לפי שסיחון הוא במרכבה טמאה לקביל אהרן בקדושה בסוד קדל ממול ערפו של אהרן, ועוג הוא מערפו של משה. לכן (בראשית יד, יג) "ויבא הפליט" דדרשו רז"ל (נדה פ"ט דף ס"א ע"א בסוף העמוד) "זה עוג" - שכן הפליט בגימטריא קד"ל שהוא ממול ערפו של משה. וזהו סוד שאמר פרעה למשה ולאהרן (שמות יד, י) "ראו כי רעה נגד פניכם" - רמז על תרין אילין שהם בסוד עורף שלהם, לכן אמר "נגד פניכם" ממש שהוא עורף. וכן סוד פרעה הוא בהיפך אתוון הערף."
- "ומשה הכה שניהם חרס שהיה פני משה כפני חמה (בבא בתרא עה, א), ואחד משמות של חמה נקרא חרס שכן חרס הוא בגימטריא ב' פעמים קד"ל". עכ"ל.
שורש דבריו אלה כי פרעה הוא סוד הערף ותרגום "עורף" הוא קדל, וב' פעמים קד"ל בגימטריא רס"ח, ומשה כפני חמה הנקרא חרס ביטלו. ודי בזה כאן.
שבעה אלה יהיו לנו לעינים אל המאמר הזה, והמשכיל יבין כי כל ההקדמות אלו הם אחד באמת, אך כדי להקל על המעיין חלקתים. דו"ק ותמצא.
דרך פרט
עריכה- ועתה אפרש דרך פרט
א - ויש לך לדעת הברכה מאיזה מקום קבל איוב אותה הברכה: פי' אותה הברכה שהיה לו באמת עד שאמרו חז"ל (בבא בתרא טו, ב) "כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך". וכן בבראשית רבה (בראשית רבה, לט) "לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שנייה", עכ"ל. הרי שהיתה הברכה חוץ מגדר הטבע ולזה אמר "הברכה" בה' הידועה.
ב - מסוד הזוהר בסוד מאתיים ושמונה עשר אורות קדישין מאירין לסוד הגן: פי' הגן בכאן רומה על לאה בסוד (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" - ראשי תיבות לאה. ויש למעלה בחינת יסוד המזדווג עם לאה כנודע, ומפני שעומדת נגד אורות סתומים של יסוד דאבא אינה מקבלת ממנו הארה רק בבחינת ריח כנ"ל בהקדמה ב', והיינו סוד ריח אורות בחושבן זוהר שהזכיר במאמר.
ג - בסוד גן נעול אחותי כלה: פי' סוד לאה שעומדת נגד המקום שיסוד אבא נעול וסתום בתוך יסוד אימא. לכן נקראת 'גן נעול'.
ד - כלה העליונה בעליון שבעליון: פי' לאה הנקראת 'כלה העליונה' והיא במקום שיסוד אבא הנקרא 'עליון' מלובש בתוך יסוד אמא הנקרא גם כן 'עליון'. וז"ש "עליון שבעליון" כנ"ל בהקדמה ב'. וגם אם תפרש "גן" על זעיר אנפין כמו שפירש במקדש מלך המובא בהקדמה אתי שפיר, ויהיה כך פירוש הכתוב (שיר ד, יב) "גן נעול אחותי כלה" כלומר במקום שהגן שהזעיר אנפין נעול מאורות אבא - שם עומדת "אחותי כלה". ויתר הדברים מפורשים כמו שפרשתי והבן.
ה - בסוד ארבעה מאות ושמונים נימין כמספרו: פי' סוד דעת ו', וסוד "אל דעות ה'" בגימטריא הכי הוי, וכנ"ל בהקדמה ב'.
ו - המבטלים החיה רעה כי שוים המה: פי' כי נאמר (במדבר כו, ו) "והשבתי חיה רעה מן הארץ" וכתבו המקובלים שקאי על הקליפה לילית שנקראת 'חיה רעה', ולילית גימטריא ת"פ, ונתבטלה בכח ה"דעת וכו'[5] בהקדמה ב'. ובספר מדרש לפירושים הארכתי מזה בכמה דרושים. וז"ש "כי שוים המה" - פי' במספרם וכאמור.
ז - ובש"פ ניצוצות יש בהן צורות קדישין וכו': פי' כי נאמר (שם) "ונתתי שלום בארץ וגו' והשבתי חיה רעה וגו'". וידוע סוד שלום עם ד' אותיות בגימטריא ש"פ ניצוצות, סוד רקיע האמור בזוהר הנ"ל "זוהר דאקרי רקיע נהיר בנהירו על גנתא ענפוי חפיין על כל אינון דיוקנין ואלנין ובוסמין במאנין דכשראן וכו'" בהקדמה א'.
ולפי פירוש מהרח"ו ז"ל ש"דיוקנין" ר"ל נשמות הצדיקים ועל זה קאמר "במאנין דכשראן" בסוד המ"ן, ופירוש מלת "דיוקנין" הוא 'צורות'. וזהו שאמר המאמר "צורות קדישין", ואמר "המונחים בכלים טהורים".
ח - בסוד כלים כשרים: פי' היינו "במאנין דכשראן" שאמר בזוהר שקאי על המן של כל אחד -- הכל כנז"ל. ואמנם רומז לנו בעל המאמר גם על פירוש הרמ"ז שמביא בשם מהור"ר יעקב צמח ז"ל "וצורות קדישין" רומז על בחינת קוין שנעשה אחר התיקון "המונחים בכלים טהורים" - הוא מה שנודע כי שבירתן הוא טהרתן. וז"ש "בסוד כלים כשרים" שנעשו אחר התיקון ממש כמ"ש מ"הריץ כמובא בהקדמה א', ודו"ק היטב.
ט - בסוד מילוי ההיכל: פי' כי נודע סוד היכל בכל מקום מורה על יסוד דנוקבא דאימא או דלאה או דרחל. והנה נתמלא ההיכל מן הזוהר של יסוד וכמדובר.
י - והוא קודש קדשים וכו': פי' בסוד (מלכים א ב, יב) "ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכן מלכותו מאד", ואמרו בזוהר פרשת נח (ח"א עב, ב) וזה לשונו: "מאי שבחא דא? אלא דאתקין אבן שתיה ושוי עלה קדש הקדשים וכדין ותכון מלכותו מאד", עכ"ל. ופירושו מצאתי בספר ע"ה דף ט"ו סוף ע"ב ששלמה המשיך הארת יסוד אבא הנקרא 'קודש קדשים' על אבן שתיה, עיין שם.
וז"ש במאמר "והוא קודש קדשים" - שסוד הארת יסוד אבא הנ"ל שהוא נמשך עד יסוד זעיר אנפין וידוע בכוונת יתקדש שהוא סוד שדי ומילוי (שהוא ת"ק). והודעתיך בסוף הקמדה א' מ"ש בזוהר "ת"ק פרסי מטלנוי" היינו מילוי שדי. וז"ש במאמר "בסוד מילוי שדי מעלתו וגדלתו" - פי' מעלתו וגדלתו של האילן הקדוש הוא ת"ק פרסי - סוד מילוי שדי כאמור.
יא - והילוכו לסוד משה וכו': פי' הוא מ"ש בזוהר הנ"ל בהקדמה א' "אילנא דא זקפא לעילא לעילא", ופירושו שיסוד דזעיר אנפין עולה לעילא להיות לעילא לדעת, כי עד שם הוא עולה. והודעתיך בהקדמה ו' כי משה הוא סוד הדעת, וז"ש "והילוכו" של האילן הקדוש יסוד הוא עד "לסוד משה" - סוד הדעת - שהוא "לעילא" השני שאמר בזוהר. ואמר "בסוד ששים רבוא" - הוא מ"ש בזוהר הנ"ל "שתין רבוא איהו בפשיטותיה". ומשה הוא הכולל כנ"ל בהקמדה ו'.
יב - ובסוד הילוכו הנקרא ישר: פי' כי ההילוך הזה שנתעלה יסוד עד הדעת נקראת 'הילוך הישר' כי הוא בקו האמצעי ביושר.
יג - וסוד זוהרא דאילנא דא מסוד שנים עשר צרופי קודש: פי' הוא מ"ש בזוהר הנ"ל "בתריסר תחומי אסתחר" שהוא סוד י"ב צירופי הוי"ה, י"ב גבולי אלכסון כנז"ל וכנודע. ומפני שזה הוא בסוד גבולי אלכסון - לכן אמר לפני זה בהתעלות היסוד "שנקרא ישר" בסוד קו האמצעי. לא כמו אלו שהם בסוד אלכסון. ודו"ק.
יד - מסוד זוהר שבו לצד ימין מסוד הנעלם והדעת: פי' הוא מ"ש בהקדמה ג' שדווקא צנור הימיני הוא נמשך מסוד הנעלם והדעת בסוד טפה זרעית הנמשך דרך חוט השדרה ודו"ק.
טו - בסוד השם שמספרו אהי"ה: פי' הוא שם בי"ט שבגימטריא אהי"ה, וכמ"ש בהקדמה ג'.
טז - והאי זוהר סוד התמונות והצורות הקדושות: פי' כמו שמבואר למעלה בסימן ז'. ולא בא כאן אלא להוסיף שיסוד הוא כולל הכל וכנודע בסוד (דה"א כט, יא) "כי כל בשמים ובארץ".
יז - וסוד האי זוהרא מסוד עליון שבעליון: פי' שיסוד זעיר אנפין נמשך מיסוד אבא שהוא 'עליון' המלובש ביסוד אמא שהוא גם כן 'עליון' וכו'. וכנודע שלכן נקרא יסוד - כלומר י' (מן הוי"ה) סוד (מן פרדס), וכמ"ש הרמ"ז ז"ל - מובא בסוף הקדמה א'.
יח - אמר בו שבעה עשר ושבע מאות פירין דחיין: פי' הוא מ"ש בזוהר "איבא דאילנא יהיב חיין וכו'". אמנם מספר הזה לא כתוב שם בזוהר. ולענ"ד ולפי דרכי הוא מבואר היטב כי נודע שיסוד אבא הוא סוד ש"ת בסוד (איוב לח, לו) "מי שת בטחות חכמה" ומפורש בכוונות ברכת ש'ומע ת'פלה שיסוד אבא נקראת שת, וכן יסוד הוא בחינת טוב בסוד (ישעיה ג, י) "אמרו צדיק כי טוב", ובסוד (בראשית לז, ב) "יוסף בן שבע עשרה שנה" כנודע. הרי מספר ת"ש י"ז מהארת יסוד אבא. ונכון הוא מאד למבין.
יט - ומהם קבל איוב הברכות ולכן היה חי מתחלה שבעים שנה מסוד ע' ענפין דאילנא: פי' הוא מה שנתבאר לעיל בהקדמה ה' שקודם שבאו עליו היסורין היה חי שבעים שנה מסוד ע' ענפין שהוא סוד שבעה חסדים בכתר עליון. עיין למעלה והוא מובן.
כ - ויש בהאי אילנא קדישא מקום הנקרא חר"ס אשר בו חמה כשמה ח"רס: פי' כי ידוע ג' שמות החמה - שמש חמה חרס - סודם תפארת דג' עלמין בריאה יצירה עשייה. וכמש"ל במאמר י"ב סימן ח'. והנה סוד האילן הקדוש הזה הורה על כל חבל השתלשלות הקדושה בקו האמצעי וכמו שהודעתיך ריש הקדמה א'. ומפני שעולם עשיה בכלל הוא בחינת נוקבא נגד כלל עולם היצירה. לכן אמר "כשמה חרס" - לשון נקבה - הגם שהוא בסוד תפארת דעשיה. ודו"ק.
כא - וחדר זה ביטול שר של מצרים הנקרא ס"ורב וכו': כבר כתב מהר"ש הי"ד שהוא ראשי תיבות "סוס ורוכבו רמה בים" (שמות טו, א). ואמנם שורש סוד הדבר מבואר היטב בהקדמה ז' עד שאיני צריך להאריך כאן.
כב - ועוד יש בהן בהני זוהרין קדישין חדר הנקרא ז"ובב המבטל אלהי עקרון שר של רחיים: פי' כי זובב בגימטריא טוב בחינת יסוד. ונגדן בסטרא אחרא סוד (מלכים ב, א) זבוב אלהי עקרון - מלשון 'עקר' - כי ממונה על המבטל מפריה ורביה כדלהלן. והוא שר הרחיים וכמש"ל בהקדמה ד'.
כג - ויש בהן שני מלאכים הממונים על הנחמה נקראין פ"מיאל א"מריאל: פי' שהמלאכים אלו מקבלים כחם מן הני זוהרין קדישין הנ"ל. ולדעתי שמות המלאכים אלו רמוזים בפסוק (ישעיה נה, יא) "כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם" - ב' מלות "מפי לא" הם אותיות פמיאל, ובראשי תיבות יש אמריאל. וכידוע שמכל דבור של הקב"ה נברא מלאך. וז"ש "כן יהיה דברי וגו'". ויש להאריך. ודו"ק.
כד - ואלו לא היו מנחמין את ירושלים בשעת חורבן: פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד שרמוזים בכתוב (איכה א, ט) "ותרד פלאים אין מנחם לה וגו'" - מלת פלאים הוא בהיפך אתוון פמיאל. ואמריאל רמוז בנוטריקון א"ין מ"נחם וגו'.
והנה לכאורה נראה שהפסיק את המאמר בשני המלאכים האלו שהוא כמו ענין מיוחד, ואמנם דע לך שלא כן הוא, כי תדע שורש סוד מנחם הוא ביסוד, ולכן כח שני המלאכים האלו הוא מסוד הזוהר דהאי אילנא. ולזה אומר שלא היו מנחמין את ירושלים בשעת חורבן; כי אחר שירושלים נחרב בעו"ר בעונותינו הרבים נתקיים (איכה א, טז) "כי רחוק ממני מנחם משיב נפשי", וכיון שרבי לא שנה רבי חייא מנא ליה, ולכן לא היה בהם כח לנחם. והבן זה.
כה - ודע שהקליפה הממונה על רחיים נאחז היה באיוב: פי' עתה חוזר לענין סוד זובב וזבוב.
כו - וז"ש בספר עדינות זבובים אכלו איוב מרמז לזה: פי' שנתגבר עליו הקליפה זבוב.
כז - והאי ממונה מנוהו וכו
כח - וגם מי שגורם וכו'
כט - ודע שיעקב וכו': כל הענין מבואר היטב די צרכו בהקדמה הרביעית עד שאיני צריך להאריך עוד.
ל - והתורה ממש טוב: מהר"ש פירש כי כן תורה במספר קטן בגימטריא טוב. ולשון "ממש" אינו מדוקדק לפי דבריו. ולכן נלע"ד כי תורה עם הכולל בגימטריא ברית ונקראת ברית. וידוע לכל סוד ברית שהוא טוב. הרי שהתורה ממש טוב.
לא - ומקור השם טוב: הר"ש פי' כי השם במספר קטן גימטריא טוב. ולשון "מקור" אינו מדוקדק לדבריו. לכן נלע"ד שכיוון בו למה שביאר במאמר הרביעי שמקור אותיות השם הם רק ג' אותיות ומהם יוצא סוד השם בי"ט - עיין שם היטב. ושם הודעתיך בשם הרב הגדול מוהר"ד ממעזריטש שהשם הזה הוא סוד טוב, ולפיכך שפיר מדקדק בעל המאמר לומר "ומקור השם" שהם ג' אותיות דווקא. והבן. ויש אתי לפרש עוד בכמה פנים אך לא לאורך אני צריך.
לב - וכבר ידוע איוב שבעים שנה שבעה שנה: פי' כמש"ל בסוף הקדמה ה' שהם סוד ע' ענפין דאילנא, שהשורש הוא שבעה חסדים, לכן אינם נחשבים רק לשבעה.
לג - ומה שאחריו: כן מצאתי גירסא "שאחרי" בלא וי"ו. וכן נראה מפירוש מהר"ש שגורס כן. ומפרשו: ומה שחי אחרי כן דהיינו ק"מ שנה שחי איוב אחר היסורין כמו שמפורש בכתובים.
לד - והנה שנותיו שבעה מהשם שהוא עליון: פי' מהר"ש הי"ד שלפי זה נחשבים כל שנותיו קמ"ז כמספר
ז' פעמים השם אהי"ה ז' פעמים השם אהי"ה שווה 147 שהוא השם עליון. והחזקתי דבריו למעלה בסוף הקדמה (?). ואמנם נ"ל שאות וא"ו של "והנה" טעות סופר הוא, וצ"ל הנה לפי זה דקאי אדלעיל.
לה - כמו השלישי ממש: פי' מהר"ש כמו יעקב השלישי לאבות שחי קמ"ז שנה כמ"ש (בראשית מז, כח) "ויחי יעקב וגו'". והחזקתי דבריו בסוף הקדמה ה'.
עוד אפשר לפרש כל זה באופן אחר ולהחזיק הגירסא "ומה שאחריו" באות ו'. וכה פירושו: כי השבעים הם סוד שבעה שהוא השורש כנ"ל, ועל זה אומר "ומה שאחריו כן" - כלומר מה שחי אחריו - אחר שורש האילן האמור - גם כן נחשב כן, דהיינו שני פעמים שבעים נחשבים גם כן ב' פעמים שבעה, ונמצא כל שנותיו הם ג' פעמים שבעה שבגימטריא כ"א כמנין אהיה - השם העליון. וז"ש "והנה שנותיו שבעה וכו'" - כלומר והנה נמצא מזה שכל שנותיו הם נחלקים שבכל חלק שבעה והם ג' פעמים שבעה מהשם שהוא עליון - היינו אהי"ה כאמור.
ואמר "כמו השלישי" - היינו כנ"ל כמו יעקב שנחשוב כל שנותיו גם כן ג' פעמים שבעה. ובזה אפשר להוסיף עוד ולומר שהרי יעקב סודו תפארת שהוא השלישי לחג"ת, ושם הוא השם הוי"ה אשר עיקר השם הוא ג' אותיות יה"ו כמו שביאר למעלה במאמר הרביעי, עיין שם היטב. והכל הולך למקום אחד והמשכיל יבין.
לו - והוא משום השתי אחיות: פי' מאחר שיש רמז ראיה משני חיי איוב שגלגול יעקב היה - אם כן למה נתגבר עליו הקליפה זבוב המנגד אל הטוב? על זה אומר משום השתי אחיות שבזה נמצא איזה פגם ביסוד. ומה שלא נתגבר על יעקב בעצמו - כבר תירץ לעיל בסמוך באומרו "ודע שיעקב ביטל וכו'", וכמו שהודעתיך בהקדמה הרביעית. ודו"ק.
ועיין עוד מזה במדרש לפירושים (ח"ב דרוש השמיני) כי כל הדרוש ההוא שייך לכאן אלא שאיני רוצה להאריך בדברים ערוכים ושמורים במקומם - משם תדרשם.
והנה אמנם כל המאמר הזה סובב הולך על סוד היחוד עם לאה על ידי היסוד העליון שנתעלה אחר ההגדלה כידוע לחכמי לב "זאת תורה העולה", וממנה יבוא משיח צדקנו, והוא יבטל הקליפה לילית לגמרי, והרשעה כלה כעשן תכלה, וכמו שהודעתיך למעלה בהקדמה השנית עיין שם. ויהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן סלה.
הערות
עריכה- ^ ראו בקרן הצבי שמיישב את החשבון - ויקיעורך
- ^ שמחזא"י , עזא"ל
- ^ מן הסתם יש למחוק כאן, אבל עדיף קודם לבדוק במהדורות אחרות - ויקיעורך
- ^ אינו מובן, כי שנותיו של יצחק הרי הם ק"פ שנים, ורק הגימטריא של יצחק עולה ר"ח, וצע"ע - ויקיעורך
- ^ הקלדתי כפי שמופיע בדפוס אבל אולי יש להגיה "ונתבטלה בכח הדעת ו' כנז"ל", וצע"ע - ויקיעורך