ביאור:בבלי מכות דף כב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משום הבערה[5] [1][2]' [3], ואם איתא - משום הבערה לא מחייב, דהא איחייב ליה משום בשולו!?
אפיק הבערה ועייל גיד הנשה של נבילה [4]. והתני רבי חייא: 'לוקה שתים על אכילתו ושלש על בשולו [5]', ואי איתא [6] - שלש על אכילתו הוא חייב!?
אלא אפיק הבערה ועייל עצי אשירה, ואזהרתיה מהכא (דברים יג יח) ולא ידבק בידך [מאומה מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך].
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ולילקי נמי משום (דברים ז כו) [ו]לא תביא תועבה אל ביתך [והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא]?
אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שבישלו בעצי הקדש, ואזהרתיה [7] מהכא: (דברים יב ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם] ואשריהם תשרפון באש [ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא] [8] לא תעשון כן לה' אלהיכם.
סימן שנבא"י שנ"ז [הסימן לפי שמות המקשים; ויש לדון על מה הקושיות? לכאורה על המשנה, אך יש שהן מתפרשות רק בדוחק על המשנה, ונראה יותר שמתפרשות כקושיות על הברייתא שמניא אביי! ואולי חלק על המנה וחלק על הברייתא?]:
מתקיף לה רב הושעיא: וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן, ואזהרתיה מהכא (דברים כא ד) [והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן] אשר לא יעבד בו ולא יזרע [וערפו שם את העגלה בנחל]?
מתקיף לה רב חנניא: וליחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו, ואזהרתיה מהכא (דברים יב ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון] ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא] [9] לא תעשון כן לה' אלהיכם?
מתקיף לה רבי אבהו: וליחשוב נמי הקוצץ את בהרתו [על ידי החרישה], ואזהרתיה מהכא (דברים כד ח) השמר בנגע הצרעת [לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות] [10]?
מתקיף לה אביי: וליחשוב נמי המזיח החושן מעל האפוד [שעושה כן כדי לחרוש], והמסיר בדי ארון [וחורש בהם], ואזהרתיה מהכא (שמות כה טו) [בטבעת הארן יהיו הבדים] לא יסורו [ממנו], (שמות כח כח) [וירכסו את החשן מטבעתו אל טבעת האפוד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד] ולא יזח החושן [מעל האפוד]
מתקיף לה רב אשי: וליחשוב נמי החורש בעצי אשירה [11], ואזהרתיה מהכא (דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה [מן החרם למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך]?
מתקיף לה רבינא: וליחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות [12], ואזהרתיה מהכא (דברים כ יט) [כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן] כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות [כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור]?
אמר ליה רבי זעירא לרבי מני: וליחשוב נמי כגון דאמר "שבועה שלא אחרוש ביום טוב"?
התם - לא קא חלה שבועה: מושבע ועומד מהר סיני הוא [13]!
אמר ליה: כגון דאמר "שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט": דמגו דחלה עליה שבועה בחול - חלה עליה נמי ביו"ט!? [14]
מידי דאיתיה בשאילה לא קתני.
ולא? והרי הקדש?
בבכור.
והרי נזיר?
בנזיר שמשון [15].
'נזיר שמשון'? בר איטמויי למתים הוא [16]!
אלא האי תנא - איסור כולל לית ליה.
אמר רבי הושעיא: המרביע שור פסולי המוקדשים [17] לוקה שנים; אמר רבי יצחק: המנהיג בשור פסולי המוקדשים לוקה;
שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים [18].
משנה:
כמה מלקין אותו?
ארבעים חסר אחת, שנאמר: (דברים כה ב-ג) [והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו] במספר [19] ארבעים [יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך] [20] - מנין שהוא סמוך לארבעים [21];
רבי יהודה אומר: ארבעים שלימות הוא לוקה; והיכן הוא לוקה את היתירה? - בין כתפיו.
אין אומדין אותו אלא במכות ראויות להשתלש [22].
אמדוהו לקבל ארבעים ולוקה מקצת
[המשך המשנה]
ואמדו שאין יכול לקבל ארבעים – פטור [23]; [24] אמדוהו לקבל שמונה עשרה, ומשלקה [25]אמדו שיכול הוא [26] לקבל ארבעים – פטור [27].
גמרא:
מאי טעמא?
אי כתיב 'ארבעים במספר' הוה אמינא ארבעים במניינא; השתא דכתיב 'במספר ארבעים' - מניָן שהוא סוכם את הארבעים.
אמר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי [28] דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה: דאילו בס"ת כתיב 'ארבעים' ואתו רבנן בצרו חדא.
רבי יהודה אומר ארבעים שלימות [הוא לוקה והיכן הוא לוקה את היתירה? - בין כתפיו]:
אמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (זכריה יג ו ) [ואמר אליו] מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכתי בית מאהבי.
ורבנן?
ההוא בתינוקות של בית רבן הוא דכתיב.
אין אומדין אלא במכות הראויות [להשתלש. אמדוהו לקבל ארבעים ולוקה מקצת, ואמדו שאין יכול לקבל ארבעים – פטור; אמדוהו לקבל שמונה עשרה, ומשלקה אמדו שיכול הוא לקבל ארבעים – פטור]:
לקה – אִין, לא לקה – לא; ורמינהו: 'אמדוהו לקבל ארבעים וחזרו ואמדו שאין יכול לקבל ארבעים – פטור; אמדוהו לקבל שמונה עשרה וחזרו ואמדוהו שיכול לקבל ארבעים – פטור' [29]!?
אמר רב ששת: לא קשיא: הא [30] - דאמדוהו ליומי [31], הא [32] - דאמדוהו למחר וליומא אוחרא [33].
משנה:
עבר עבירה שיש בה שני לאוין [34]: אמדוהו אומד אחד - לוקה ופטור; ואם לאו [35] - לוקה ומתרפא, וחוזר ולוקה.
גמרא:
והתניא [תוספתא מכות פ"ד מ"ו]: 'אין אומדין אומד אחד לשני לאוין'?
אמר רב ששת: לא קשיא: הא דאמדוהו לארבעים וחדא, הא דאמדוהו לארבעים ותרתי [36].
משנה:
כיצד מלקין אותו?
כופה שתי ידיו על העמוד הילך והילך [37];
וחזן הכנסת [38] אוחז בבגדיו; אם נקרעו – נקרעו, ואם נפרמו – נפרמו [39], עד שהוא מגלה את לבו;
והאבן נתונה מאחריו [40]: חזן הכנסת עומד עליו, ורצועה בידו של עגל, כפולה אחד לשנים [41] ושנים לארבעה [42], ושתי רצועות [של חמור [43]] עולות ויורדות בה; ידה טפח [44], ורחבה טפח [45], וראשה מגעת על פי כריסו [46];
ומכה אותו שליש מלפניו [47] ושתי ידות מלאחריו [48];
ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב, אלא מוטה, שנאמר (דברים כה ב) [והיה אם בן הכות הרשע] והפילו השופט [והכהו לפניו כדי רשעתו במספר];
והמכה מכה בידו אחת בכל כחו;
והקורא קורא [49]: (דברים כח נח) אם לא תשמור לעשות [את כל דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלקיך] [פסוק נט] והפלא ה' את מכותך ואת מכות [ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים] - וחוזר לתחלת המקרא (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' [ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון] וחותם (תהלים עח לח) והוא רחום יכפר עון [ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו] וחוזר לתחלת המקרא;
ואם מת תחת ידו – פטור [50];
הוסיף לו עוד רצועה אחת [51] ומת - הרי זה גולה על ידו [52];
נתקלקל בין בריעי בין במים – פטור [53];
רבי יהודה אומר: האיש בריעי והאשה במים.
הערות
עריכה- ^ דאי הוה איהו מבעיר וחבירו מבשל - הוו תרוייהו חייבין, ד'מבעיר' ו'מבשל' - אבות מלאכות
- ^ Note: ברייתא זו סוברת: יש בגידין בנותן טעם, ואיסור חל על איסור
- ^ אלמא מיחייב משום יו"ט שתים: הבערה ובישול
- ^ דלוקה אף משום נבילה שאכל
- ^ בישול בשר בחלב, ובישול שלא לצורך יו"ט, והבערה שלא לצורך; ושתים על אכילתו: אכילת גיד ואכילת בשר בחלב
- ^ דמפקת הבערה ומעיילת אכילת נבילה
- ^ ואזהרת עצי הקדש
- ^ פסוק ד
- ^ פסוק ד
- ^ ואמרינן (שבת דף קלג.): 'בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר', ו'השמר' הוא לא תעשה
- ^ כגון שהיו כלי מחרישה מעצי אשירה
- ^ בהליכתו
- ^ הא הוה ליה 'נשבע שלא יבטל המצוה', ונפקא לן מ'להרע או להיטיב' בשבועות (דף כה.), דאין זו שבועה
- ^ היינו 'איסור כולל'; ו'איסור מוסיף' - כגון שבחתיכה עצמה נוסף איסור, כגון אילו נוסף על היו"ט איסור על ידי שבועה זו; והוה ליה 'מוסיף' דומיא דאשת איש ונעשית חמותו: ד'מוסיף' הוא, דמעיקרא קיימא ליה בחנק, והשתא קיימא ליה בסקילה; אי נמי חלב דנותר: מעיקרא קאי עליה באיסור חלב, והשתא איתוסף עליה איסור נותר; ואיסור כולל היינו שאין איסור נוסף על החתיכה, אלא כולל אחרים באיסורא, כגון שנשא אחות חמותו: דמיגו דמיתסר בכולהו אחוותא - איתסר נמי בחמותו משום 'אחות אשה'; אי נמי כגון חמותו ונעשית אשת איש: דמיגו דכיילה כולי עלמא באיסור אשת איש - כללה נמי לדידיה לחייבו שתים.
- ^ על ידי מלאך קיבל נזירות עליו, דההוא אין לו שאלה: דצווי שלמעלה הוא
- ^ כלום אסור הוא להיטמא למתים? אדם שמקבל נזירתו על ידי מלאך - הא אמרינן במסכת נזיר (דף ד:) 'שמשון הותר ליטמא למתים', ובעי לאפוקי מהאי קרא 'ויך מאה וחמשים וגו' [?? אבל (שופטים טו טו) וימצא לחי חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך בה אלף איש]; ופריך ליה: אימא דשוינהו גוססין? אלא גמרא. ואית דמפרשי 'נזיר שמשון' נזיר מן הבטן, וקשיא לן: ההיא נמי בשאלה איתיה: שהיה אביו יכול לישאל עליו! ואפילו מת אביו - בשאלה מיהא הוה ההוא שעתא
- ^ שנפדה אפילו על מינו
- ^ דתורת חולין ותורת קדשים יש עליו: תורת חולין - שמותר באכילה מחוץ לפתח אהל מועד כאילו לא הוקדש מעולם, ותורת קדשים - שאסור בגיזה ועבודה, כדאמרינן בספרי [דומה לסיפרי פרשת ראה פיסקא עא]: ’[רק] בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר [כברכת ה' אלקיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל] ' (דברים יב טו) במה הכתוב מדבר? אם בבשר תאוה - הרי כבר אמור 'כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' כי תאוה נפשך וגו' (דברים יב כ); אם באכילת קדשים - הרי כבר אמור 'כי אם במקום וגו' שם תעלה וגו' (דברים יב יד)! הא אין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין שנפדו: תזבח - ולא גיזה: דאסור בגיזה ועבודה; 'בשר' - ולא חלב; 'ואכלת' - ולא לכלביך; והלכך אסור להרביעו אפילו עם מינו משום כלאים: שמרביע חולין על קדשים או קדשים על חולין! וכן במנהיג: אפילו מנהיג עם מינו, ואפילו מנהיגו בפני עצמו - חולין וקדשים הוא, וחייב משום כלאים דחרישה, דהוא עצמו כלאים: שעשאן הכתוב שני גופין; ולא שמעתי ראיה מנלן דחולין וקדשים כלאים זה בזה, ודבר תימה הוא!
- ^ וסמיך ליה [פסוק ג]
- ^ ודרשינן כמאן דכתיב 'במספר ארבעים'
- ^ מנין שהוא סוכם את הארבעים כדמפרש בגמרא; דמדלא כתיב 'יכנו ארבעים במספר' אלא 'במספר ארבעים יכנו' שמעינן דהכי קאמר: מניָן הסוכם הארבעים: חשבון המשלים סכום של ארבעים: שגורם לקרות אחריו ארבעים, והיינו שלשים ותשע
- ^ בגמרא מפרש
- ^ דכיון דנתבזה בבית דין ולקה קצת - סגי ליה בהכי; אבל לא לקה, אלא אמדוהו לארבעים וחזרו ואמדו שאין יכול לקבל כולם - לא מיפטר: דאין רשאין לגרוע האומד, אלא לוקה אחר זמן
- ^ והכי נמי אם
- ^ חזרו ו
- ^ עדיין
- ^ משום דלקה; אבל לא לקה - רשאין להוסיף על אומד ראשון
- ^ כמה שוטים הללו: רוב בני אדם
- ^ גירסת ריב"ן: ורמינהו אמדוהו לקבל ארבעים וחזרו ואמדו שאין יכול פוטרין אותו: אף על גב דלא לקה! אלמא דלא שני בין לקה ללא לקה! והכי נמי בין שאמדוהו לארבעים בין שאמדוהו לשמונה עשרה - לא עבדינן ליה אלא אומד ראשון, וקשה בין מרישא ובין מסיפא!
- ^ מתניתין
- ^ באמדוהו ליומיה לקבל ארבעים או שמונה עשרה, והלכך כי חזרו ואמדו בו ביום שאין יכול לקבל או יכול - איגלאי מילתא דאומד שלהם לא היה כלום, כיון דבו ביום סתרו כל מה שאמדו, שהרי זה לא נשתנה ולא הכחיש בשהות מועט כזה, ויש לומר דהם טעו באומד; הלכך: כי אמדו תחלה לארבעים, וחזרו ואמדו בו ביום שאין יכול לקבל, אם לקה מקצתן - פוטרין אותו, שהרי נתבזה; ואם לא לקה - הרי הוא כמי שלא אמדוהו כלל, ועכשיו הוא דמעיינו בדיניה ואמרו "אין יכול", וממתינין לו עד שיבריא, ויהיו עומדין אותו אומד הראוי לו; וכן אמדו תחלה לי"ח, ובו ביום חזרו ואמדו שיכול לקבל ארבעים - איגלאי מילתא דטעו באומד ראשון, ואינו כלום, והלכך: אם לקה כבר כל השמונה עשרה - פוטרין אותו: דכיון דיצא מבית דין כבר - בזיון בית דין הוא להחזירו; אבל לא לקה - רשאין להוסיף על אומד ראשון, דאינו כלום
- ^ וברייתא
- ^ או ליומא אורחא: ליום אחר; דההוא ודאי אומד גמור הוא: שיפה עיינו שהיה יכול זה לקבל עד אותו יום כך וכך מכות, אלא נשתנה והכחיש; הלכך: כי אמדוהו לארבעים עד יום פלוני, וכשהגיע יום פלוני אמדו שאין יכול לקבל כולם - אומד ראשון אומד גמור היה, והואיל ונשתנה ונתקלקל שאין יכול לקבל - פטור אף על פי שלא לקה, שהרי נתבזה באותו אומד; וכי אמדוהו נמי לשמונה עשרה עד יום פלוני, וכשהגיע יום פלוני אמדו שיכול לקבל ארבעים - אין לוקה אלא אומד ראשון, דאומד גמור היה; כך נראה לרבי. לישנא אחרינא: מתניתין דאמדוהו ליומיה לקבל ארבעים, והלכך אין פוטרין אותו אלא אם כן לקה: דודאי יהא בו כח לקבל קצת מן המכות; אמדוהו לקבל ליום או ליומים - ודאי אין בו כח, ואם חזרו בהם - פטור מיד; וכן קיבל רבי מח"ע; ולא נהירא: דמשום דאמדוהו ליומיה? אמאי ברירא לן שיהא בו כח לקבל קצת מן המכות? הם אומדין שאין יכול ואנן אמרינן לילקי ולימות? ועוד: ד'אם לקה' אמרינן במתניתין, ולא דמלקינן ליה לכתחלה. מ"ר
- ^ כגון: חורש בשור וחמור, וכלאים בכרם
- ^ דלא אמדוהו אומד אחד, אלא ללאו אחד אמדוהו תחלה
- ^ כל מה שאומדין עליו עד שלשים ותשע - חשבינן משום חד לאו, דכך הוא דינו למלקות: ארבעים חסר אחת על לאו אחד, ואם מוסיפין עליו אפילו שלש מכות, דהוה להו ארבעים ותרתי - חשובין אותן שלש אומד ללאו האחר; ואם לא הוסיפו אלא שתים מכות - דהוו להו ארבעים וחדא - לוקה שלשים ותשע, משום לאו אחד, ומתרפא, וחוזר ולוקה: דמכות שאינן ראויות להשתלש לא מלקינן ליה
- ^ עץ אחד נעוץ בקרקע וגבוה כנגד שתי אמות או אמה וחצי, והוא כפוף ומוטה על אותו העמוד כאדם הנסמך על בריח דלת ותולה ידיו למטה, וכופתין לו ידיו בצידי העמוד
- ^ שמש הקהל; ולא שמעתי בו שום משמעות
- ^ דשקושרר"א בלע"ז: קריעה של תפירה
- ^ של נידון
- ^ ועוד רצועה אחרת, כפולה לשתים
- ^ היינו שתים רצועות שהן ארבע; ואותן השתי רצועות עולות ויורדות בה, כלומר: אותן שתי רצועות היו תלויות באמצע הרצועה
- ^ לקיים בהן 'יבא מי שמכיר אבוס בעליו כו'
- ^ מקל שתלויה בה ארכה טפח
- ^ ורצועה עצמה רחבה טפח
- ^ שמשער כך: שכשהוא מכה - כלה ראשה של רצועה בפי כריסו = בתחלת כריסו: שהמכה עומד בצד המוכה, ומכה אותו ברוחב גבו, הלכך: אורך הרצועה ברוחב כל גבו עד מקום שמתחיל שם הכרס; ואף על גב דאמרן לעיל 'האבן נתונה לה לאחוריו' - אף על פי כן היה הוא משלחף עצמו לצד צדו והיה מכה ברחבו; וכשהוא מגביה ידו ומוריד, הן עולות ויורדות; כך קיבל רבי מעיקרא, ולא נהירא; לשון אחר מפי רבי 'עולות ויורדות': כן דרך תפירה של רצועה: תוחב ראש רצועה בנקב כנגד מטה, וחוזר ותוחב בנקב אחר דרך מעלה, ונראה כמעלה ומוריד
- ^ על הבטן
- ^ בגמרא מפרש טעמא
- ^ הא מיפשט פשיטא לן דבעי קריאה כדאמרן [כריתות] (דף יא.) 'בקורת תהיה' [ויוקרא יט,כ]: בקרייה תהא, דלהכי קתני הכא 'והקורא'
- ^ דשליח בית דין הוא, ואמרן (לעיל דף ח.) 'יצא האב המכה את בנו ושליח בית דין'
- ^ על האומד
- ^ ולא דמי להכהו עשרה בני אדם בעשר מקלות, דאמרינן ב'הנשרפין' (סנהדרין דף עח.) 'כולן פטורין', דההיא אוקימנא לה בגוסס בידי אדם
- ^ דכתיב 'ונקלה' (דברים כה ג) - והרי נקלה