ביאור:בבלי מכות דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

חסר קורטוב ^[1] שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין, ונפלו למקוה - לא פסלוהו ^[2]; וכן שלשה לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב ומראיהן כמראה מים ונפלו למקוה - לא פסלוהו ^[3]; רבי יוחנן בן נורי אומר: הכל הולך אחר המראה ^[4]'; ^[5].

הא מיבעיא בעי לה רב פפא, דבעי רב פפא ^[6]: רב ^[7] ^[8] תני 'חסר קורטוב' ברישא, אבל שלשה לוגין לתנא קמא פסלי ^[9], ואתא רבי יוחנן למימר: הכל הולך אחר המראה, ורב אומר כרבי יוחנן בן נורי? או דלמא רב לא תני ^[10] 'חסר קורטוב' ברישא, ורבי יוחנן בן נורי, כי פליג - אסיפא הוא דפליג, ורב דאמר ^[11] כדברי הכל ^[12]?

לרב פפא מיבעיא ליה, לרבא פשיטא ליה ^[13].

אמר רב יוסף: לא שמיעא לי הא שמעתא ^[14].

אמר ליה אביי: את אמרת לה ניהלן ^[15], והכי אמרת ניהלן ^[16]: דרב לא תני 'חסר קורטוב' ברישא, ורבי יוחנן - אסיפא פליג, ורב דאמר ^[17] כדברי הכל.

[## לרבא פשיטא, ולרב פפא – תלמידו של רבא – ספק! האם רב פפא לא למד היטב מרבא? – לא: רבא אולי לא הכיר את דברי רב יוסף, שהרי רבא לא היה תלמידו, אבל אביי הכיר – ורב פפא שמע גם מאביי, ולכן הסתפק בין דברי רבא לדברי אביי בשם רב יוסף.]

ואמר רב יהודה אמר רב: חבית מליאה מים שנפלה לים הגדול - הטובל שם ^[18] לא עלתה לו טבילה: חיישינן לשלשה לוגין שלא יהו במקום אחד ^[19] ^[20]; ודוקא לים הגדול, דקאי וקיימא, אבל נהרא בעלמא – לא.

תניא נמי הכי ^[21]: חבית מליאה יין [לבן- תו"ס] ^[22] שנפלה לים הגדול - הטובל שם לא עלתה לו טבילה'; חיישינן לשלשה לוגין שאובין שלא יהו במקום אחד; 'וכן ככר של תרומה שנפל שם ^[23] – טמא ^[24]'.

מאי 'וכן' ^[25]?

מהו דתימא התם ^[26] אוקי גברא אחזקיה ^[27] - הכא אוקי תרומה אחזקה ^[28]? - קא משמע לן.

^[29]

[ועיין פני יהושע]

משנה:

"מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז" ונמצאו זוממין - לוקין ומשלמין, שלא השם ^[30] המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין ^[31] - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: כל המשלם - אינו לוקה ^[32].

"מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים" ונמצאו זוממין - לוקין שמונים: משום (שמות כ יב) [לא תרצח לא תנאף לא תגנב] לא תענה ברעך עד שקר, ומשום (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם [לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך] - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: אין לוקין אלא ארבעים ^[33].

עמוד ב

גמרא:

בשלמא לרבנן (דברים כה ב) [והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו] כדי רשעתו [במספר] כתיב: משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות;

אלא רבי מאיר - מאי טעמא?

אמר עולא: גמר ממוציא שם רע ^[34]: מה מוציא שם רע לוקה ומשלם ^[35] - אף כל לוקה ומשלם.

מה למוציא שם רע, שכן קנס ^[36]?

סבר לה כרבי עקיבא, דאמר: עדים זוממין - קנסא הוא.

איכא דמתני ^[37] אהא: דתניא: '(שמות יב י) [ו]לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר [באש תשרפו] - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו ^[38] - דברי רבי יהודה; רבי יעקב [ולא 'עקיבא', לפי מסכת שבועות ג,ב, וכן מתקן כאן המהרש"א] אומר: לא מן השם הוא זה ^[39], אלא ^[40] משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו' - מכלל דרבי יהודה סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו - מנא ליה?

אמר עולא: גמר ממוציא שם רע: מה מוציא שם רע לאו שאין בו מעשה לוקין עליו - אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.

מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם?

אלא אמר ריש לקיש: גמר מעדים זוממין: מה עדים זוממין לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ^[41] - אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.

מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה ^[42]?

מוציא שם רע יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה: הצד השוה שבהן: לאו שאין בו מעשה ולוקין עליו - אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.

מה להצד השוה שבהן שכן קנס?

הא - לא קשיא: רבי יהודה לא סבר לה כרבי עקיבא.

אלא מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור?

ורבי יהודה - צד חמור לא פריך ^[43].

ורבנן - האי (שמות כ יב) [לא תרצח לא תנאף לא תגנב] לא תענה ברעך עד שקר - מאי דרשי ביה?

ההוא מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין ^[44].

[פני יהושע על מכות - דף ד ע"ב

שם ורבנן האי לא תענה מאי דריש ביה. לכאורה הסוגיא תמוה: דא"כ בכל לאוין דאין לוקין עליהם - אמאי לא מקשינן הכי? אלא ע"כ דלאיסורא בעלמא אתי, כדאשכחן בדוכתי טובא; וא"כ דלמא הכא נמי דכוותיה?

מיהו אפשר דשאני הכא כיון דכמה עשין וכמה לאוין נאמרו בדבר זה, כגון 'מדבר שקר תרחק' 'אל תשת ידך עם רשע' והרבה כיוצא באלו; משום הכי לא ניחא להו למימר דכולהו אתי לאיסורא בעלמא; ואע"ג דכה"ג נמי אשכחן טובא בש"ס - מכל מקום הא אמרינן בעלמא דכל היכא דאיכא למידרש – דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירא; אם כן מכ"ש הכא דאית לן למימר: כיון דגלי רחמנא וכתב בעדים זוממין 'והיה אם בן הכות הרשע' - אם כן טפי אית לן למימר דהאי 'לא תענה' נמי אתי למלקות, כדקאמר רבי עקיבא; כן נראה לי.]

ורבי מאיר - אזהרה לעדים זוממין מנא ליה?

אמר רבי ירמיה: נפקא ליה (דברים יט כ) מ'והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו [לעשות] עוד [כדבר הרע הזה בקרבך]’ ^[45].

ורבנן?

ההוא מיבעי ליה

הערות

^ 'חסר קורטוב' גרסינן הכא ברישא ובסיפא
^ משום דחסרו קורטוב; אבל אי הוו מעיקרא שלשת לוגין שלמים, ונפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין – פסלוהו; והא דתני רבי חייא 'הורידו את המקוה' - כי האי תנא סבירא ליה
^ טעמא דסיפא נמי משום דחסר קורטוב הוי, וגבי יין נמי הוי מצי למיתני כי האי גוונא ברישא, וניתנינהו בחדא בבא, הכי: 'שלשת לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין או חלב - בין שמראיהן כמראה מים בין שמראיהן כמראה יין - לא פסלוהו'; אלא כי אורחא דמילתא קתני להו: שהיין, שהוא אדום - הופך את המים ממראיהן, אבל החלב אין דרכו להפוך את מראיתן
^ וגבי יין, אפילו הוו מעיקרא שלשת לוגין שלמין, כיון דמראיהן כמראה יין - לא פסלוהו
^ ורב כוותיה סבר ליה; וגבי חלב - אף על גב דמעיקרא חסר קורטוב, הוו משלים להו חלב
^ אהא פרכינן: דאוקימנא לרב כרבי יוחנן בן נורי, ולא כרבנן
^ דאמר לעיל 'לא פסלוהו' - היכי תני?
^ מי
^ ואי הוו שלמים - פסלו , ודלא כרב
^ ברישא
^ למילתיה דלעיל
^ אפילו כרבנן: דרבנן תרוייהו בעו: שיעורא וחזותא, ורב דאמר כדברי הכל, דכולי עלמא חזותא מיהת בעינן
^ דרב תני 'חסר קורטוב' ברישא, דלא בעי תנא קמא אלא שיעורא, ורב - דקפיד נמי אחזותא, כרבי יוחנן בן נורי אמרה למילתיה
^ תלמידו של רב יהודה אני, ולא שמעתי מפיו שמועה זו דאמרן לעיל בשמיה: 'שלשה לוגין מים שנפל לתוכן כו'
^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיה אביי מזכירו מה שקיבל הימנו
^ כששנית משנה זו אמרת לנו עליה ההיא מימרא דרב יהודה אמר רב, ופירשת לנו
^ למילתיה
^ באותו מקום
^ שמא כל מים שהיו בחבית עומדים יחד, ושמא בא זה ראשו ורובו במים שאובין, וזה אחד מן הפוסלין את התרומה
^ 'אי אפשר לשלשת לוגין כו' לא גרסינן, דהא ודאי אפשר; אלא חיישינן לשמא; וסיפא דמילתא מוכחא דמשום שמא הוא, דאמרינן לקמן טעמא: משום דמוקמינן גברא אחזקיה
^ דחיישינן בים הגדול למשקין הנופלין בו שהם עומדים במקומם
^ 'חבית של יין' גרסינן בברייתא, והכי גרסינן בתוספתא (דמקואות פ"ה)(Note: בגירסתנו בתוספתא מקואות ה,ט: חבית שנשברה בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה אותו היין הטובל באותו מקום כאילו לא טבל ולא עוד אלא אפילו נפל לשם ככר תרומה טמא. )
^ אחר שטבל זה ועלה
^ שמא היין עומד במקומו, ונטמא מחמת האדם, וחזר וטימא את הככר
^ פשיטא: כיון דחיישת לשמא היין עומד במקומו - איכא למיחש שנטמא הככר
^ אף על גב דלגבי טבילה חיישינן - לגבי ככר לא חיישינן, דהא מילתא ספיקא היא: אי קאי יין בדוכתיה אי לא; וגבי גברא - הוא דאמרינן 'לא עלתה לו טבילה':
^ והוא טמא היה, ובטבילת ספק אתה בא לטהרו? אל תטהרנו מספק!
^ והיא בחזקת טהורה קיימא
^ תוספות ד"ה אמר רב יהודה אמר רב חבית מלאה מים. כך גירסת הקונטרס, וקאמר 'לא עלתה לו טבילה' - משום מים שאובין; ולא נראה: דהא מדשוי להו השקה כמחוברים לטהרם מטומאה - הוא הדין לענין טבילה נמי; ועוד: דאמרינן בביצה (דף יח: ושם) 'מטבילין כלי על גבי מימיו לטהרו', והיכי סלקא ליה טבילה לגו מנא? הא המים שבתוכו שאובין ולא מיערבי? ובהשקה בעלמא עדיף להו! אלא ודאי נעשין מחוברין גם לענין טבילה; לכך נראה דגרסינן במילתיה דרב יהודה 'חבית מלאה יין' ולכך לא עלתה לו טבילה: דמי הים קוו וקיימי, ושמא עדיין הוא צבור ועומד במקומו, ואיסור ניכר, וטובל ביין! אבל נהרא בעלמא – לא, דודאי מתערב במים ואז לא היה בעין, ועלתה לו טבילה; ומיירי ביין לבן שאינו משנה מראית המים, דאי ביין אדום - ניחזי אם שינה מראית המים אם לא!
^ המקרא
^ מלקות משום 'לא תענה' ותשלומין משום 'כאשר זמם' [כדמפרש להלן]
^ דכתיב 'כדי רשעתו' (דברים כה ב): משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות [כדלהלן]; ובמסכת כתובות (דף לב.) מקשינן: ונימא 'כל הלוקה אינו משלם', וילקו כל הזוממין ולא ישלמו? ומשנינן: 'בפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין', ויליף לה התם
^ משום 'כאשר זמם' אבל משום 'לא תענה' - לא לקי, כדמפרש בגמרא
^ "לא מצאתי לבתך בתולים" (דברים כב יד)
^ דכתיב (דברים כב יח) 'ויסרו אותו', [פסוק יט] 'וענשו אותו' ואמרינן בכתובות (דף מו.) 'ויסרו' - זה מלקות, וילפינן לה מקראי
^ וכל קנס - חידוש הוא, ומחידוש לא ילפינן לממונא
^ להא דעולא
^ שהעשה האמור אחריו - תקנתו וכפרתו על עבירת הלאו
^ אין טעם זה עיקר: דלאו שניתק לעשה אין לוקין עליו
^ אלא מפני מה המותיר אינו לוקה?
^ עדים זוממין לוקין על דיבורם בעדי בן גרושה ובן חלוצה
^ בכתובות אמרינן טעמא, ב'אלו נערות' (דף לג.): נתרי בהו אימת כו'; אבל כל שאר עונשין בבית דין של מטה צריכין התראה
^ הואיל וחומרו של זה אינו חומרו של זה - אין טעם המלקות תלוי בו
^ לענשן בדין הזמה, ולא ניתן לעונש מלקות, אלא שלא היה לו לענשן בדין הזמה אלא אם כן הזהיר
^ הרי אזהרה בפרשת עדים זוממין כתיב

[1] 'חסר קורטוב' גרסינן הכא ברישא ובסיפא

[2] משום דחסרו קורטוב; אבל אי הוו מעיקרא שלשת לוגין שלמים, ונפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין – פסלוהו; והא דתני רבי חייא 'הורידו את המקוה' - כי האי תנא סבירא ליה

[3] טעמא דסיפא נמי משום דחסר קורטוב הוי, וגבי יין נמי הוי מצי למיתני כי האי גוונא ברישא, וניתנינהו בחדא בבא, הכי: 'שלשת לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין או חלב - בין שמראיהן כמראה מים בין שמראיהן כמראה יין - לא פסלוהו'; אלא כי אורחא דמילתא קתני להו: שהיין, שהוא אדום - הופך את המים ממראיהן, אבל החלב אין דרכו להפוך את מראיתן

[4] וגבי יין, אפילו הוו מעיקרא שלשת לוגין שלמין, כיון דמראיהן כמראה יין - לא פסלוהו

[5] ורב כוותיה סבר ליה; וגבי חלב - אף על גב דמעיקרא חסר קורטוב, הוו משלים להו חלב

[6] אהא פרכינן: דאוקימנא לרב כרבי יוחנן בן נורי, ולא כרבנן

[7] דאמר לעיל 'לא פסלוהו' - היכי תני?

[8] מי

[9] ואי הוו שלמים - פסלו , ודלא כרב

[10] ברישא

[11] למילתיה דלעיל

[12] אפילו כרבנן: דרבנן תרוייהו בעו: שיעורא וחזותא, ורב דאמר כדברי הכל, דכולי עלמא חזותא מיהת בעינן

[13] דרב תני 'חסר קורטוב' ברישא, דלא בעי תנא קמא אלא שיעורא, ורב - דקפיד נמי אחזותא, כרבי יוחנן בן נורי אמרה למילתיה

[14] תלמידו של רב יהודה אני, ולא שמעתי מפיו שמועה זו דאמרן לעיל בשמיה: 'שלשה לוגין מים שנפל לתוכן כו'

[15] רב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיה אביי מזכירו מה שקיבל הימנו

[16] כששנית משנה זו אמרת לנו עליה ההיא מימרא דרב יהודה אמר רב, ופירשת לנו

[17] למילתיה

[18] באותו מקום

[19] שמא כל מים שהיו בחבית עומדים יחד, ושמא בא זה ראשו ורובו במים שאובין, וזה אחד מן הפוסלין את התרומה

[20] 'אי אפשר לשלשת לוגין כו' לא גרסינן, דהא ודאי אפשר; אלא חיישינן לשמא; וסיפא דמילתא מוכחא דמשום שמא הוא, דאמרינן לקמן טעמא: משום דמוקמינן גברא אחזקיה

[21] דחיישינן בים הגדול למשקין הנופלין בו שהם עומדים במקומם

[22] 'חבית של יין' גרסינן בברייתא, והכי גרסינן בתוספתא (דמקואות פ"ה)(Note: בגירסתנו בתוספתא מקואות ה,ט: חבית שנשברה בים הגדול ומראה אותו מקום כמראה אותו היין הטובל באותו מקום כאילו לא טבל ולא עוד אלא אפילו נפל לשם ככר תרומה טמא. )

[23] אחר שטבל זה ועלה

[24] שמא היין עומד במקומו, ונטמא מחמת האדם, וחזר וטימא את הככר

[25] פשיטא: כיון דחיישת לשמא היין עומד במקומו - איכא למיחש שנטמא הככר

[26] אף על גב דלגבי טבילה חיישינן - לגבי ככר לא חיישינן, דהא מילתא ספיקא היא: אי קאי יין בדוכתיה אי לא; וגבי גברא - הוא דאמרינן 'לא עלתה לו טבילה':

[27] והוא טמא היה, ובטבילת ספק אתה בא לטהרו? אל תטהרנו מספק!

[28] והיא בחזקת טהורה קיימא

[29] תוספות ד"ה אמר רב יהודה אמר רב חבית מלאה מים. כך גירסת הקונטרס, וקאמר 'לא עלתה לו טבילה' - משום מים שאובין; ולא נראה: דהא מדשוי להו השקה כמחוברים לטהרם מטומאה - הוא הדין לענין טבילה נמי; ועוד: דאמרינן בביצה (דף יח: ושם) 'מטבילין כלי על גבי מימיו לטהרו', והיכי סלקא ליה טבילה לגו מנא? הא המים שבתוכו שאובין ולא מיערבי? ובהשקה בעלמא עדיף להו! אלא ודאי נעשין מחוברין גם לענין טבילה; לכך נראה דגרסינן במילתיה דרב יהודה 'חבית מלאה יין' ולכך לא עלתה לו טבילה: דמי הים קוו וקיימי, ושמא עדיין הוא צבור ועומד במקומו, ואיסור ניכר, וטובל ביין! אבל נהרא בעלמא – לא, דודאי מתערב במים ואז לא היה בעין, ועלתה לו טבילה; ומיירי ביין לבן שאינו משנה מראית המים, דאי ביין אדום - ניחזי אם שינה מראית המים אם לא!

[30] המקרא

[31] מלקות משום 'לא תענה' ותשלומין משום 'כאשר זמם' [כדמפרש להלן]

[32] דכתיב 'כדי רשעתו' (דברים כה ב): משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות [כדלהלן]; ובמסכת כתובות (דף לב.) מקשינן: ונימא 'כל הלוקה אינו משלם', וילקו כל הזוממין ולא ישלמו? ומשנינן: 'בפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין', ויליף לה התם

[33] משום 'כאשר זמם' אבל משום 'לא תענה' - לא לקי, כדמפרש בגמרא

[34] "לא מצאתי לבתך בתולים" (דברים כב יד)

[35] דכתיב (דברים כב יח) 'ויסרו אותו', [פסוק יט] 'וענשו אותו' ואמרינן בכתובות (דף מו.) 'ויסרו' - זה מלקות, וילפינן לה מקראי

[36] וכל קנס - חידוש הוא, ומחידוש לא ילפינן לממונא

[37] להא דעולא

[38] שהעשה האמור אחריו - תקנתו וכפרתו על עבירת הלאו

[39] אין טעם זה עיקר: דלאו שניתק לעשה אין לוקין עליו

[40] אלא מפני מה המותיר אינו לוקה?

[41] עדים זוממין לוקין על דיבורם בעדי בן גרושה ובן חלוצה

[42] בכתובות אמרינן טעמא, ב'אלו נערות' (דף לג.): נתרי בהו אימת כו'; אבל כל שאר עונשין בבית דין של מטה צריכין התראה

[43] הואיל וחומרו של זה אינו חומרו של זה - אין טעם המלקות תלוי בו

[44] לענשן בדין הזמה, ולא ניתן לעונש מלקות, אלא שלא היה לו לענשן בדין הזמה אלא אם כן הזהיר

[45] הרי אזהרה בפרשת עדים זוממין כתיב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]