ביאור:בבלי מכות דף יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בלשון עזה, דכתיב (יהושע כ א): וידבר ה' אל יהושע לאמר [פסוק ב] דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם [ביד משה] [1]? - מפני שהן של תורה [2].
למימרא דכל 'דיבור' לשון קשה?
אִין, כדכתיב (בראשית מב ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות [ויתן אתנו כמרגלים את הארץ]
והתניא: 'נדברו' (מלאכי ג טז: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו) אין 'נדברו' אלא לשון נחת; וכן הוא אומר (תהלים מז ד) ידבר עמים [3] תחתינו [ולאמים תחת רגלינו]
'דבר' לחוד 'ידבר' לחוד.
<סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י>
פליגי בה רבי יהודה ורבנן: חד אומר מפני שֶׁשִׁיהָם [4], וחד אומר מפני שהן של תורה.
(יהושע כד כו) ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים [ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה’] - פליגי בה [5] רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אומר: שמנה פסוקים [6], וחד אומר: ערי מקלט [7].
בשלמא למאן דאמר 'שמונה פסוקים' - היינו דכתיב 'בספר תורת אלהים'; אלא למאן דאמר 'ערי מקלט' - מאי 'בספר תורת אלהים'?
הכי קאמר: ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים.
ספר שתפרו בפשתן: פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר: חד אומר כשר וחד אומר פסול: למאן דאמר פסול - דכתיב (שמות יג ט) [והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך] למען תהיה תורת ה' בפיך [כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים] [8] ואיתקש כל התורה כולה לתפילין: מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין - אף כל לתופרן בגידין;
ואידך: כי איתקש - למותר בפיך [9]; להלכותיו [10] לא איתקש.
אמר רב: חזינן להו לתפילין דבי חביבי [11], דתפירי בכיתנא; ולית הלכתא כוותיה.
משנה:
אחד [12] משוח בשמן המשחה [13], ואחד המרובה בבגדים [14], ואחד שעבר ממשיחותו [15] - מחזירין את הרוצח [16].
רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה [17] מחזיר את הרוצח;
לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות: כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רב כהנא: דאמר קרא (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה עד מות הכהן הגדול [אשר משח אתו בשמן הקדש] [18], וכתיב (במדבר לה כח) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול [19] [ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] וכתיב [שם] ואחרי מות הכהן הגדול [ישוב הרוצח] [20];
ורבי יהודה?
כתיב קרא אחרינא: (במדבר לה לב) [ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו] לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן.
ואידך?
מדלא כתיב 'הגדול' - חד מהנך הוא.
לפיכך אימותיהן של כהנים וכו' [מספקות להן מחיה וכסות: כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו]:
טעמא דלא מצלו, הא מצלו – מייתי? והכתיב (משלי כו ב) כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא!?
אמר ההוא סבא: מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו [21].
ואיכא דמתני 'כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו'; טעמא דמצלו, הא לא מצלו מייתי? מאי הוה ליה למעבד? הכא אמרינן [22]: 'טוביה חטא וזיגוד מנגיד' [23], התם [24] אמרי [25]: 'שכם נסיב ומבגאי גזיר' [26].
אמר <ליה> ההוא סבא: מפירקיה דרבא שמיע לי: שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו.
כי הא: דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דרבי יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי.
אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם - אפילו בחנם היא באה; מנלן? מאחיתופל: שבשעה שכרה דוד שיתין [27] - קפא תהומא [28], בעא למישטפא לעלמא [29]! אמר: מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה [30]?
ליכא דאמר ליה מידי.
אמר: כל היודע דבר זה ואינו אומרו - יחנק בגרונו.
נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו; אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים [31] - לכל העולם כולו לא כל שכן! אמר ליה: שרי. [32]
כתב שם אחספא, שדי אתהומא, נחת וקם אדוכתיה; ואפילו הכי כתיב (שמואל ב יז כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו' [וימת ויקבר בקבר אביו]. [33].
אמר רבי אבהו: קללת חכם - אפילו על תנאי [34] [35] היא באה; מנלן? – מעלי, דקאמר ליה [עלי] לשמואל (שמואל א ג יז) [ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני] כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר [מכל הדבר אשר דבר אליך] [36]; ואף על גב דכתיב [37] ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו [ויאמר ה' הוא הטוב בעינו יעשה] - ואפילו הכי [38]כתיב (שמואל א ח ג) ולא הלכו בניו בדרכיו [ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ויטו משפט] [39].
אמר רב יהודה אמר רב: נידוי על תנאי - צריך הפרה; מנלן? – מיהודה, דכתיב (בראשית מג ט) [אנכי אערבנו מידי תבקשנו] אם לא הביאותיו אליך [והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים] [40];
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות [ויהי מתיו מספר] [פסוק ז] וזאת ליהודה [ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה] [41]? - כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר [42]עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים; אמר לפניו: רבונו של עולם! [43] מי גרם לראובן שיודה? – יהודה: וזאת ליהודה [ויאמר] שמע ה' קול יהודה. [44] עאל איבריה לשפא [45].
לא הוה קא מעיילי ליה למתיבתא דרקיע - 'ואל עמו תביאנו';
לא הוה קא ידע למישקל ומיטרח [46] בשמעתא בהדי רבנן – 'ידיו רב לו' [47];
לא הוה ידע לפרוקי קושיא – 'ועזר מצריו תהיה'.
איבעיא להו: במיתת כולן הוא חוזר? או דלמא במיתת אחד מהן?
תא שמע: 'נגמר דינו בלא כהן גדול - אינו יוצא משם לעולם'; ואם איתא - ליהדר בדהנך [48]!
בדליכא.
משנה:
משנגמר דינו מת כהן גדול - הרי זה אינו גולה [49];
אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול, ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני [50];
נגמר דינו בלא כהן גדול [51], וההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג[52] - אינו יוצא משם לעולם; ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות; ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו] אשר נס שמה [וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו;
כשם שהעיר קולטת - כך תחומה קולט;
רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם: רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם; רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם [אין] חייבין עליו.
גמרא:
[משנגמר דינו מת כהן גדול - הרי זה אינו גולה]
מאי טעמא?
אמר אביי: קל וחומר: ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו - מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה!
ודלמא האי דגלה איכפר ליה, האי דלא גלה לא?!
מידי גלות קא מכפרא? מיתת כהן הוא דמכפרא!
תוספות ד"ה מידי גלות קא מכפרא. תימה: אין הכי נמי: מדאמר בריש מכילתין [53] 'הם שלא עשו מעשה לגלו כי היכי דתהוי להו כפרה' - אלמא גלות מכפרת! וי"ל דהכא 'כפרה' - לפטרו מגלות קאמר, דהא בעי למילף דמי שלא גלה עדיין, דמיתת כהן גדול תועיל לפטרו מגלות מקל וחומר; הלכך שפיר משני 'מידי גלות מכפרת? מיתת כהן גדול מכפרת!' פירוש מיפטרא מגלות שהרי אפילו לא גלה אלא יום אחד ומת הכ"ג - הוא חוזר, ואילו לא מת הכהן - אפילו שהה שם זמן מרובה - אינו יוצא; על כרחך כפרה זו - במיתת כהן תלויה, כדפירשתי; כן נראה למשי"ח.
אם עד שלא נגמר דינו וכו' [מת כהן גדול, ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני]:
מנא הני מילי?
אמר רב כהנא: דאמר קרא: (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש; - וכי הוא מושחו? אלא זה שנמשח בימיו [54].
היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש.
אמר אביי: נקטינן: נגמר דינו ומת - מוליכין את עצמותיו לשם דכתיב (במדבר לה לב) [ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו] לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן; ואיזהו ישיבה שהיא 'בארץ'? הוי אומר זו קבורה [57].
תנא: מת קודם שמת כהן גדול [58] - מוליכין עצמותיו על קברי אבותיו, דכתיב: (במדבר לה כח) [כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל; ואחרי מות הכהן הגדל] ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו; איזהו ישיבה שהיא 'בארץ אחוזתו'? - הוי אומר זו קבורה.
נגמר דינו ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה [59]: פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא: חד אומר: מתה כהונה [60], וחד אומר: בטלה כהונה [61].
לימא בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע קא מיפלגי, דתנן [תרומות פ"ח מ"א]: 'היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה: רבי אליעזר אומר: כל קרבנות שהקריב – פסולין! ורבי יהושע מכשיר': מאן דאמר מתה - כרבי יהושע, ומאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר!?
הערות עריכה
- ^ בכל יהושע כתיב 'ויאמר ה' ' וכאן נאמר 'וידבר ה' אל יהושע', ודיבור לשון עז הוא
- ^ אבל שאר אמירות שאמר - לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה
- ^ ינהל עמים
- ^ שלא הפרישם לאחר שחלקו מיד, עד שנאמר לו מפי הקב"ה
- ^ בפירושא דהאי קרא מה כתב יהושע בס"ת
- ^ מ'וימת שם משה' עד סיפא
- ^ בפרשת ערי מקלט הוא אומר, שכתובה בספר יהושע
- ^ ורישיה דקרא משתעי בתפילין, ואיתקש הכא תורה לתפילין
- ^ דכתיב בהאי קרא 'בפיך': מן המותר בפיך: שאין נכתבין על עור בהמה טמאה
- ^ לדבר שאינו כתוב בתורה; ובתפילין גופייהו לא גמרינן ליה אלא מהלכה למשה מסיני - לא ילפינן בהיקשא
- ^ דודי, אחי אבא, והוא רבי חייא
- ^ כהן
- ^ הם כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו
- ^ הם ששימשו מיאשיהו ואילך, שנגנז שמן המשחה, כדאמרינן בהוריות (דף יב.), ושוב לא נמשחו כהנים, ולא היתה ניכרת כהונה גדולה בהם אלא בריבוי בגדים: שמשמש בשמונה בגדים
- ^ שאירע פסול בכהן הגדול, ושימש אחר תחתיו; וכשנתרפא כהן - חזר לעבודתו, ועבר זה ממשיחותו
- ^ במיתתן, כמו שנאמר 'ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח' (במדבר לה כח)
- ^ כהן המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה: 'אל ירך לבבכם' וכל הענין (דברים כ ג)
- ^ הא חד
- ^ הא תרי
- ^ הא תלתא
- ^ הלכך לאו קללת חנם הוא
- ^ בבבל אומרים: משל זה על אדם שלוקה בשביל סרחון של אחרים
- ^ משום ההיא דאמרינן בערבי פסחים: טוביה חטא וזיגוד אסהיד ביה ביחידי שלא היה עד שני בדבר, ונגדיה רב פפא לזיגוד; אמר ליה: "טוביה חטא וזיגוד מנגיד?" - ומאז היתה למשל
- ^ בארץ ישראל
- ^ אומרין משל זה
- ^ שכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב, וההנאה שלו, ושאר בני העיר שלא נהנו - מלו עצמן ונצטערו; 'מבגאי' = שם איש מבני העיר
- ^ יסודות של בית המקדש; ובגמרת ירושלמי (סנהדרין פ"י) מצינו 'תימוליוס של בית המקדש' והוא 'יסוד' בלשון יוני
- ^ צף התהום
- ^ בגמרת ירושלמי (שם) שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו "אל תטלני מכאן, שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה, שרעדה כל הארץ" - ולא שמע דוד לדבריו ונטלו
- ^ מי שרי למכתב שם, פן ימחקוהו המים ועובר משום 'ואבדתם את שמם' (דברים יב ג) ו'לא תעשון כן [לה' אלקיכם] (פסוק ד)
- ^ דכתיב בסוטה (במדבר ה כג) 'ומחה אל מי המרים'; והרבה הזכרות בפרשה, ואפילו הכי כתיב 'ומחה כו'
- ^ וקללה זו [שקלל דוד] בחנם היתה: שלא היה מקללו אלא אם אינו אומר
- ^ יש תימה בדבר: שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל שלש שנים! ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאע"פ שלא קנה הגורן - יודע היה מנעוריו מיום [שנמשח], וישבו הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש, כדכתיב 'עד אמצא מקום וגו' (תהלים קלב ה) וכדדרשינן ליה בזבחים ב'איזהו מקומן' (דף נד:), וחפר היסודות ברשותו [של ארונה]
- ^ ולא נתקיים התנאי
- ^ אעפ"כ
- ^ דהא קללה על תנאי היתה 'אם תכחד ממני' ולא נתקיים: שלא כיחד
- ^ פסוק יח
- ^ נתקיימה הקללה, ד
- ^ וזו קללה קללו עלי 'כה יעשה לך' - כמו שנעשה לי: שאין בני מהוגנין
- ^ 'וחטאתי לך' - לשון נידוי הוא: שיהא מנודה לאביו
- ^ מה ראה לסמוך יהודה לראובן ומה ראה להתחיל בברכת יהודה בלשון 'וזאת ליהודה'?
- ^ אלא לפי שהיו עצמות כל השבטים שלדן קיים, ו
- ^ אמר לשון זה: יחי ראובן, כלומר: ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי, וזאת תהיה ליהודה - שהם מגולגלין?
- ^ עצמות כל השבטים יצאו ממצרים ונשאום בניהם במדבר, וזהו שאמר יוסף לאחיו: (שמות יג יט) 'והעליתם עצמותי מזה אתכם' - עם עצמותיכם;
- ^ נכנסו עצמותיו למקום חיבורם ששפו משם; כמו 'דשף מדוכתיה' (חולין דף מב: נד:) 'לשפא' אישלויי"ש דור'
- ^ לישא וליתן
- ^ יהי בו כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו
- ^ במיתת מרובה בבגדים או בשעבר ממשיחותו? אלא לאו שמע מינה כולהו
- ^ מפרש טעמא בגמרא מקל וחומר
- ^ יליף טעמא בגמרא
- ^ שלא מינו אחר תחתיו עד שנגמר דינו של זה לגלות
- ^ Note: כהן שהרג אינו נושא כפיו; האם כהן גדול שהרג נושא כפיו? האם עוד עובד כלל?
- ^ דף ב:
- ^ משנעשה זה רוצח
- ^ להאי כהן
- ^ מאחר שעדיין לא היה כהן גדול כשהרג זה? למה הוא נענש
- ^ 'לשבת בארץ' = בתוך הקרקע
- ^ רוצח בערי מקלט ומת כהן גדול אחר זמן
- ^ יצא עליו עדות שהוא חלל
- ^ הרי הוא כמת ואין הרוצח גולה
- ^ איגלאי מילתא למפרע שלא היה כהן גדול, והוה ליה האי רוצח 'נגמר דינו בלא כהן גדול', ואינו חוזר לעולם