ביאור:בבלי מכות דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שאין בה שוה פרוטה ^[1], דאמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה – לוקה, ולא מקשינן הכאה לקללה ^[2].

חוץ מעל ידי גר תושב וכו' [וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב]:

^[3] אלמא גר תושב - עובד כוכבים הוא!?

אימא סיפא: 'גר תושב גולה ע"י גר תושב'!

אמר רב כהנא: לא קשיא: כאן - בגר תושב שהרג גר תושב ^[4], כאן ^[5] - בגר תושב שהרג ישראל ^[6] [עיין רבנו חננאל].

איכא דרמי קראי אהדדי: כתיב (במדבר לה טו) לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים [למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה], וכתיב (במדבר לה יב) והיו לכם הערים למקלט [מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט] - לכם ולא לגרים!?

אמר רב כהנא: לא קשיא: כאן [פסוק יב] בגר תושב שהרג ישראל, כאן [פסוק טו] בגר תושב שהרג גר תושב;

ורמינהי: 'לפיכך גר ועובד כוכבים שהרגו נהרגין' ^[7]; קתני גר דומיא דעובד כוכבים: מה עובד כוכבים: לא שנא דקטל בר מיניה ^[8] ולא שנא דקטל דלאו בר מיניה ^[9], נהרג - אף גר ^[10]: לא שנא דקטל בר מיניה ^[11] ולא שנא קטל דלאו בר מיניה ^[12] – נהרג!?

אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן שהרגו דרך ירידה, כאן שהרגו דרך עלייה: דרך ירידה, דישראל גלי - איהו נמי סגי ליה בגלות; דרך עלייה - דישראל פטור - הוא נהרג.

אמר ליה רבא: ולאו קל וחומר הוא: ומה דרך ירידה דישראל גלי איהו נמי סגי ליה בגלות, דרך עלייה - דישראל פטור - איהו נהרג?

אלא אמר רבא: באומר מותר ^[13].

אמר ליה אביי: 'אומר מותר' - אנוס הוא!

אמר ליה: שֶׁאֲנִי אומר: אומר מותר קרוב למזיד הוא.

ואזדו לטעמייהו ^[14], דאיתמר: כסבור בהמה ונמצא אדם, כנעני ונמצא גר תושב ^[15]: רבא אומר: חייב ^[16]: אומר מותר קרוב למזיד הוא; רב חסדא אומר: פטור: אומר מותר אנוס הוא.

איתיביה רבא לרב חסדא: (בראשית כ ג) [ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו] הנך מת על האשה אשר לקחת [והוא בעלת בעל]; מאי לאו בידי אדם ^[17]?

לא בידי שמים; דיקא נמי דכתיב (בראשית כ ו) [ויאמר אליו האלהים בחלם, גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך] מחטוא לי [על כן לא נתתיך לנגע אליה].

ולטעמיך (בראשית לט ט) [איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת] וחטאתי לאלהים - לאלהים ולא לאדם ^[18]!? אלא דינו מסור לאדם; הכא נמי דינו מסור לאדם.

איתיביה אביי לרבא: (בראשית כ ד) [ואבימלך לא קרב אליה ויאמר: ד’] הגוי גם צדיק תהרוג ^[19]?!

התם כדקא מהדרי עלויה ^[20]: (בראשית כ ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא [ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך] -

עמוד ב

אשת נביא הוא דתיהדר, דלאו נביא לא תיהדר? אלא כדאמר רבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הכי קאמר ליה: 'ועתה השב אשת האיש' מכל מקום; ודקאמרת 'הגוי גם צדיק תהרוג' [פסוק ה] הלא הוא אמר לי אחותי היא וגו' [והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת]: נביא הוא, וממך למד: אכסנאי הוא שבא לעיר - על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו, כלום שואלין אותו "אשתך זו"? "אחותך זו"? - מכאן שבן נח נהרג: שהיה לו ללמוד ולא למד.

משנה:

הסומא אינו גולה - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: גולה.

השונא אינו גולה.

רבי יוסי אומר: השונא נהרג, מפני שהוא כמועד ^[21].

רבי שמעון אומר: יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה ^[22]; זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג ^[23] - אינו גולה ^[24], ושלא לדעת הרג ^[25] - הרי זה גולה ^[26].

גמרא:

תנו רבנן: (במדבר לה כג) [או בכל אבן אשר ימות בה] בלא ראות [ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] ^[27] - פרט לסומא ^[28], דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: 'בלא ראות' - לרבות את הסומא!

מאי טעמא דרבי יהודה?

דכתיב (דברים יט ה) ואשר יבא את רעהו ביער [לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי] - אפילו סומא אתא! 'בלא ראות' – מעטיה;

ורבי מאיר?

'בלא ראות' – למעט; 'בבלי דעת' – למעט; הוי 'מיעוט אחר מיעוט', ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות!

ורבי יהודה?

'בבלי דעת' - פרט למתכוין הוא דאתא ^[29].

רבי יוסי אומר: השונא נהרג כו' [מפני שהוא כמועד]:

והא לא אתרו ביה?

מתניתין - רבי יוסי בר יהודה היא, דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אינו צריך התראה, לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ^[30].

רבי שמעון אומר: יש שונא גולה [ויש שונא שאינו גולה: זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג - אינו גולה, ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה]:

תניא: 'כיצד אמר רבי שמעון 'יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה'? – 'נפסק ^[31]' גולה ^[32], 'נשמט' ^[33] - אינו גולה ^[34]'.

והתניא: 'רבי שמעון אומר: לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו ^[35] מידו ^[36]': קשיא נפסק אנפסק, קשיא נשמט אנשמט!?

נפסק אנפסק לא קשיא: הא ^[37] - באוהב ^[38]; והא ^[39] – בשונא ^[40]; נשמט אנשמט לא קשיא: הא רבי והא רבנן ^[41].

^[42]

משנה:

להיכן גולין? - לערי מקלט: לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (במדבר לה יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען [ ערי מקלט תהיינה];

עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל ^[43] - לא היו שלש ^[44] שבעבר הירדן קולטות, שנאמר (במדבר לה יג) [והערים אשר תתנו] שש ערי מקלט תהיינה [לכם] - עד שיהיו ששתן קולטות כאחת;

ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר (דברים יט ג) תכין לך הדרך ושלשת [את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח];

ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו ^[45];

רבי מאיר אומר: <אף> הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (דברים יט ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם];

רבי יוסי בר יהודה אומר: בתחלה ^[46] אחד שוגג ואחד מזיד ^[47] מקדימין לערי מקלט ^[48], ובית דין שולחין ומביאין אותו משם; מי שנתחייב מיתה בבית דין – הרגוהו; ושלא נתחייב מיתה – פטרוהו; מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח, מיד גאל הדם] והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו [אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש].

גמרא:

תנו רבנן: שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען;

ומכוונות היו ^[49] כמין שתי שורות שבכרם: חברון ביהודה (יהושע כ ז: ויקדשו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה) - כנגד בצר במדבר (דברים ד מג: את בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי); שכם בהר אפרים - כנגד רמות בגלעד; קדש בהר נפתלי - כנגד גולן בבשן.

'ושלשת' (דברים יט ג: תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח) - שיהו משולשין ^[50]: שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון;

בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת ^[51]?

אמר אביי: בגלעד ^[52] שכיחי רוצחים,

הערות

^ שאם יש בה תשלומי פרוטה - משלם ואינו לוקה, דילפינן בכתובות ב'אלו נערות' (דף לב:) 'בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין', וכי אין בה שוה פרוטה - לוקה שעבר על 'לא תוסיף פן יוסיף' (דברים כה ג)
^ לומר שכשם שאינו לוקה על קללתו, דכתיב 'בעמך' - כך לא ילקה על הכאתו; ופלוגתא היא בסנהדרין: דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש
^ ומשמע דמתרוייהו ממעט ליה: דלא הוא גולה ע"י הריגתו אלא נהרג, ולא ישראל גולה עליו;
^ גולה, כדקתני בהדיא
^ ורישא
^ אינו גולה דלא סגי ליה בגלות
^ אשבע מצות שנצטוו בני נח קאי, וקיימא לן 'אזהרתן זו היא מיתתן'; לפיכך גר תושב או עובד כוכבים שהרגו נהרגין ואפי' בשוגג שאין בני נח צריכין התראה כדאמרינן בסנהדרין (דף נז.)
^ עובד כוכבים כמותו
^ ישראל
^ תושב
^ גר תושב כמותו
^ ישראל
^ נהרג, דלאו בר גלות הוא
^ רב חסדא דלא בעי לשנויי באומר מותר דקסבר אנוס הוא ורבא דאמר נהרג
^ הרי זה כאומר מותר שהיה לו ללמוד, ואף זה היה לו לעיין; ובגר תושב עסקינן
^ מיתה
^ בדיני בני נח, וזה אומר מותר היה כסבור אחות אברהם היא
^ והלא יודע שהיא אשת איש
^ קסלקא דעתא שהודה לו הקב"ה, אלמא אנוס הוא
^ לא הודה לדבריו, שהשיב לו תשובה שחייב מיתה, שאינו צדיק בדבר, שהיה לו ללמוד דרך ארץ, כדמפרש ואזיל
^ כמותרה עליו ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו
^ ולא נהרג
^ כל הריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתה
^ לפי שחשוד הוא על כך
^ כשהריגה זו ודאי שלא לדעת: שאין אדם יכול לומר עליה 'לדעת היתה'
^ ובגמרא מפרש לה
^ 'בלא ראות' דמשמע: כאן לא ראה, אבל רואה במקום אחר
^ שאינו רואה בשום מקום
^ כדאמרן (לעיל דף ז:)
^ שלא יכול לומר "לא הייתי יודע שאסור"
^ החבל, ונפל עליו
^ אין לומר בא 'לדעת זה'
^ החבל מידו ונפלה עליו
^ שיש לומר 'לדעת עשה'
^ הוא מעגילה: שפעמים שטחין במחצלים, שהוא כלי אומנות של בונים, ובלע"ז טרואיל"ה
^ לעולם אינו גולה לא אוהב ולא שונא בנפסק אלא בנשמט
^ דקתני 'נשמט גולה'
^ דלא חשיד דעביד מדעת
^ דקתני 'נשמט אינו גולה'
^ כדקתני בהדיא בברייתא: יש שונא שאינו גולה, ומפרש מילתיה: נשמט - אינו גולה
^ הא דקתני 'נשמט גולה' באוהב דלא חשיד דעביד מדעת ו בשונא
^ הא דקתני 'נפסק גולה' - אפילו בשונא, וכל שכן באוהב – רבנן, ואליבא דרבי שמעון הוא, דאמר 'נשמט הברזל מקתו והרג גולה, ו'נפסק החבל' דומיא דנשמט הברזל מקתו היא: שנשאר האגד בידו; והא דקתני 'נפסק אינו גולה' - רבי היא, דאמר 'נשמט הברזל מקתו אינו גולה'; והוא הדין לחבל הנפסק עד שישמט מחצלו מידו, שאין נשאר בידו כלום, דומיא דמן העץ המתבקע; ולרבי אליבא דרבי שמעון אין לך שונא גולה; כך מצאתי גירסא בתשובות הגאונים, וכן עיקר; וגירסת הספרים משובשת היא, וטעו לדמות 'נשמט החבל' ל'נשמט הברזל', ואי אפשר להעמידה ולפרש 'נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב הא בשונא': דהא על כרחך הא דתני 'נפסק גולה' בשונא מפורשת, והיאך תאמר 'הא דתני נפסק אינו גולה – באוהב'? השתא בשונא גולה - באוהב לא כל שכן! וכי יש לך לומר שגולה בשונא ואינו גולה באוהב? ועוד: 'נשמט אנשמט לא קשיה: הא רבי והא רבנן' - היאך תאמר? הא דתני 'נשמט אינו גולה' - רבי היא, דאמר נשמט אינו גולה אפילו באוהב! אם כן אין הטעם מפני שיכול לומר 'לדעת נהרג' - ורבי שמעון תלי טעמא בהכי.
^ היינו: כל ארבע עשרה שכבשו וחלקו; ואחר כך הבדילן יהושע
^ שהבדיל משה
^ אל גואל הדם, ואומרין לו: "אל תנהג בו מנהג שופכי דמים! בשגגה בא מעשה לידו"
^ כלומר: תחלת משפט
^ כל הרוצחים ואפילו מזידין
^ ויליף טעמא בסיפרא דבי רב מוארב לו וגו' ונס אל אחת וגו'
^ אלו נגד אלו בשתי שורות
^ כלומר: שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים, כמו שמפרש והולך
^ בתמיה: בנחלת שני שבטים שלש כמו בנחלת עשרה שבטים
^ שהיא בעבר הירדן

[1] שאם יש בה תשלומי פרוטה - משלם ואינו לוקה, דילפינן בכתובות ב'אלו נערות' (דף לב:) 'בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין', וכי אין בה שוה פרוטה - לוקה שעבר על 'לא תוסיף פן יוסיף' (דברים כה ג)

[2] לומר שכשם שאינו לוקה על קללתו, דכתיב 'בעמך' - כך לא ילקה על הכאתו; ופלוגתא היא בסנהדרין: דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש

[3] ומשמע דמתרוייהו ממעט ליה: דלא הוא גולה ע"י הריגתו אלא נהרג, ולא ישראל גולה עליו;

[4] גולה, כדקתני בהדיא

[5] ורישא

[6] אינו גולה דלא סגי ליה בגלות

[7] אשבע מצות שנצטוו בני נח קאי, וקיימא לן 'אזהרתן זו היא מיתתן'; לפיכך גר תושב או עובד כוכבים שהרגו נהרגין ואפי' בשוגג שאין בני נח צריכין התראה כדאמרינן בסנהדרין (דף נז.)

[8] עובד כוכבים כמותו

[9] ישראל

[10] תושב

[11] גר תושב כמותו

[12] ישראל

[13] נהרג, דלאו בר גלות הוא

[14] רב חסדא דלא בעי לשנויי באומר מותר דקסבר אנוס הוא ורבא דאמר נהרג

[15] הרי זה כאומר מותר שהיה לו ללמוד, ואף זה היה לו לעיין; ובגר תושב עסקינן

[16] מיתה

[17] בדיני בני נח, וזה אומר מותר היה כסבור אחות אברהם היא

[18] והלא יודע שהיא אשת איש

[19] קסלקא דעתא שהודה לו הקב"ה, אלמא אנוס הוא

[20] לא הודה לדבריו, שהשיב לו תשובה שחייב מיתה, שאינו צדיק בדבר, שהיה לו ללמוד דרך ארץ, כדמפרש ואזיל

[21] כמותרה עליו ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו

[22] ולא נהרג

[23] כל הריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתה

[24] לפי שחשוד הוא על כך

[25] כשהריגה זו ודאי שלא לדעת: שאין אדם יכול לומר עליה 'לדעת היתה'

[26] ובגמרא מפרש לה

[27] 'בלא ראות' דמשמע: כאן לא ראה, אבל רואה במקום אחר

[28] שאינו רואה בשום מקום

[29] כדאמרן (לעיל דף ז:)

[30] שלא יכול לומר "לא הייתי יודע שאסור"

[31] החבל, ונפל עליו

[32] אין לומר בא 'לדעת זה'

[33] החבל מידו ונפלה עליו

[34] שיש לומר 'לדעת עשה'

[35] הוא מעגילה: שפעמים שטחין במחצלים, שהוא כלי אומנות של בונים, ובלע"ז טרואיל"ה

[36] לעולם אינו גולה לא אוהב ולא שונא בנפסק אלא בנשמט

[37] דקתני 'נשמט גולה'

[38] דלא חשיד דעביד מדעת

[39] דקתני 'נשמט אינו גולה'

[40] כדקתני בהדיא בברייתא: יש שונא שאינו גולה, ומפרש מילתיה: נשמט - אינו גולה

[41] הא דקתני 'נשמט גולה' באוהב דלא חשיד דעביד מדעת ו בשונא

[42] הא דקתני 'נפסק גולה' - אפילו בשונא, וכל שכן באוהב – רבנן, ואליבא דרבי שמעון הוא, דאמר 'נשמט הברזל מקתו והרג גולה, ו'נפסק החבל' דומיא דנשמט הברזל מקתו היא: שנשאר האגד בידו; והא דקתני 'נפסק אינו גולה' - רבי היא, דאמר 'נשמט הברזל מקתו אינו גולה'; והוא הדין לחבל הנפסק עד שישמט מחצלו מידו, שאין נשאר בידו כלום, דומיא דמן העץ המתבקע; ולרבי אליבא דרבי שמעון אין לך שונא גולה; כך מצאתי גירסא בתשובות הגאונים, וכן עיקר; וגירסת הספרים משובשת היא, וטעו לדמות 'נשמט החבל' ל'נשמט הברזל', ואי אפשר להעמידה ולפרש 'נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב הא בשונא': דהא על כרחך הא דתני 'נפסק גולה' בשונא מפורשת, והיאך תאמר 'הא דתני נפסק אינו גולה – באוהב'? השתא בשונא גולה - באוהב לא כל שכן! וכי יש לך לומר שגולה בשונא ואינו גולה באוהב? ועוד: 'נשמט אנשמט לא קשיה: הא רבי והא רבנן' - היאך תאמר? הא דתני 'נשמט אינו גולה' - רבי היא, דאמר נשמט אינו גולה אפילו באוהב! אם כן אין הטעם מפני שיכול לומר 'לדעת נהרג' - ורבי שמעון תלי טעמא בהכי.

[43] היינו: כל ארבע עשרה שכבשו וחלקו; ואחר כך הבדילן יהושע

[44] שהבדיל משה

[45] אל גואל הדם, ואומרין לו: "אל תנהג בו מנהג שופכי דמים! בשגגה בא מעשה לידו"

[46] כלומר: תחלת משפט

[47] כל הרוצחים ואפילו מזידין

[48] ויליף טעמא בסיפרא דבי רב מוארב לו וגו' ונס אל אחת וגו'

[49] אלו נגד אלו בשתי שורות

[50] כלומר: שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים, כמו שמפרש והולך

[51] בתמיה: בנחלת שני שבטים שלש כמו בנחלת עשרה שבטים

[52] שהיא בעבר הירדן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]