ביאור:בבלי מכות דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שית מאה וחד סרי הוי ^[1]; 'אנכי' ו'לא יהיה לך' - מפי הגבורה שמענום ^[2] ^[3].

<סימן דמשמ"ק ס"ק>:

בא דוד והעמידן על אחת עשרה ^[4], דכתיב (תהלים טו א-ה) מזמור לדוד [ה’] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך? - הולך תמים, ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם;

'הולך תמים' - זה אברהם, דכתיב (בראשית יז א) [ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי] התהלך לפני והיה תמים;

'פועל צדק' - כגון אבא חלקיהו;

'ודובר אמת בלבבו' - כגון רב ספרא ^[5];

'לא רגל על לשונו' - זה יעקב אבינו, דכתיב (בראשית כז יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע [והבאתי עלי קללה ולא ברכה] ^[6];

'לא עשה לרעהו רעה' - שלא ירד לאומנות חבירו;

'וחרפה לא נשא על קרובו' - זה המקרב את קרוביו ^[7];

'נבזה בעיניו נמאס' - ^[8] זה חזקיהו המלך ^[9] שגירר עצמות אביו במטה של חבלים ^[10];

'ואת יראי ה' יכבד' - זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם - היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו, וקורא לו "רבי רבי מרי מרי";

'נשבע להרע ולא ימיר' - כרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אהא בתענית עד שאבא לביתי;

'כספו לא נתן בנשך' - אפילו ברבית עובד כוכבים ^[11];

'ושוחד על נקי לא לקח' - ^[12] כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי ^[13];

כתיב 'עושה אלה לא ימוט לעולם'; כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר: מאן דעביד להו לכולהו - הוא דלא ימוט, הא חדא מינייהו ימוט!

אמרו ליה: מי כתיב 'עושה כל אלה'? 'עושה אלה' כתיב: אפילו בחדא מינייהו, דאי לא תימא הכי - כתיב קרא אחרינא: (ויקרא יח) אל תטמאו בכל אלה - התם נמי: הנוגע בכל אלה הוא דמטמא, בחדא מינייהו לא? אלא לאו באחת מכל אלה; הכא נמי באחת מכל אלו.

בא ישעיהו ^[14] והעמידן על שש, דכתיב (ישעיהו לג טו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע:

'הולך צדקות' - זה אברהם אבינו, דכתיב ^[15] כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'

'ודובר מישרים' - זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים

'מואס בבצע מעשקות' - כגון רבי ישמעאל בן אלישע ^[16];

'נוער כפיו מתמוך בשוחד' - כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי;

'אוטם אזנו משמוע דמים' - ^[17] דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק ^[18], כגון רבי אלעזר ברבי שמעון ^[19];

'ועוצם עיניו מראות ברע' - כדרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה

וכתיב (ישעיהו לג טז) הוא מרומים ישכון [מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים];

בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב (מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך

'עשות משפט' - זה הדין;

'אהבת חסד' - זה גמילות חסדים

'והצנע לכת' - זה הוצאת המת ^[20] והכנסת כלה: והלא דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה 'והצנע לכת' - דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה!

חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר (ישעיהו נו א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה [כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות]

בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר (עמוס ה ד) כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו.

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא דרשוני בכל התורה כולה?

אלא בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר (חבקוק ב ד) [הנה עפלה לא ישרה נפשו בו] וצדיק באמונתו יחיה.

אמר רבי יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל - באו ארבעה נביאים וביטלום:

משה אמר (דברים לג כח) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב [אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל] ^[21] - בא עמוס וביטלה, [שנאמר] (עמוס ז ה) [ואמר ה' אלקים] חדל נא מי יקום יעקב ^[22] [כי קטן הוא] ^[23]; וכתיב ^[24] ניחם ה' על זאת [היה לא תהיה אמר ה' אלקים];

^[25]

משה אמר (דברים כח סה) ובגוים ההם לא תרגיע [ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש] - בא ירמיה ואמר (ירמיהו לא א) [כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב] הלוך להרגיעו ישראל ^[26];

משה אמר (שמות לד ז) [נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה] פוקד עון אבות על בנים [ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים] - בא יחזקאל וביטלה: (יחזקאל יח ד) [הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה] הנפש החוטאת היא תמות;

משה אמר (ויקרא כו לח) ואבדתם בגוים [ואכלה אתכם ארץ איביכם] - בא ישעיהו ואמר (ישעיהו כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול [ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם] ^[27].

אמר רב: מסתפינא מהאי קרא: 'ואבדתם בגוים'.

מתקיף לה רב פפא: דלמא כאבידה המתבקשת ^[28], דכתיב (תהלים קיט קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך [כי מצותיך לא שכחתי]?

אלא מסיפא דקרא: (ויקרא כו לח) [ואבדתם בגוים] ואכלה אתכם ארץ אויביכם!

מתקיף לה מר זוטרא: דלמא כאכילת קישואין ודילועין ^[29]?

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ^[30] [ברחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין - ורבי עקיבא משחק; אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם - מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו - בית הדום רגלי אלהינו שרוף

עמוד ב

באש ולא נבכה?

אמר להן: לכך אני מצחק: ומה לעוברי רצונו ^[31] כך ^[32] - לעושי רצונו ^[33] על אחת כמה וכמה ^[34]!

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים; כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם ^[35]; כיון שהגיעו להר הבית - ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים! התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק!

אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א נא) [ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים] והזר הקרב יומת - ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?

אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו - וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון ^[36] וזכריה במקדש שני ^[37]? - אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה: ^[38] באוריה כתיב (מיכה ג ב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער]; בזכריה כתיב (זכריה ח ד) [כה אמר ה' צבאות] עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם [ואיש משענתו בידו מרב ימים] ^[39] עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה; עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה!

אמרו לו: עקיבא ניחמתנו! עקיבא ניחמתנו ^[40]!

הדרן עלך אלו הן הלוקין וסליקא לה מסכת מכות

הערות

^ והיינו דכתיב 'תורה צוה לנו משה'
^ - הרי שית מאה ותליסרי
^ דכתיב (תהלים סב יב) 'אחת דבר אלהים ושתים זו שמעתי' במכילתא [בשלח מסכת דשירה פרשה ח]
^ שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך, ואם באו לשמור כולן - אין לך אדם שזוכה; ובא דוד והעמידן כו' כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו; וכן כל שעה - דורות של מטה הולכין וממעטין אותו
^ בשאלתות דרב אחא ([פרשת ויחי] שאילתא לו); והכי הוה עובדא: דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו "תן לי החפץ בכך וכך דמים" ולא ענהו מפני שהיה קורא ק"ש; כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו – והוסיף, אמר "תנהו לי בכך יותר"! לאחר שסיים ק"ש - אמר לו: "טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה, שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך"
^ לא רצה לשקר מתחלה, שאמר 'אולי ימושני אבי' אלא שאמו הכריחתו, ועל פי הדבור, דכתיב 'עלי קללתך בני' (בראשית כז יג) ומתרגמינן 'אלי אתאמר בנבואה [דלא ייתון לווטיא עלך ברי]’
^ לא סבל חרפת קרובו
^ הנמאס להקב"ה - נבזה הוא בעיניו של אדם זה
^ חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו: שנמאס בעבודת כוכבים
^ גמרא היא, ולא קרא
^ כדי שלא ימשוך ויבוא להלוות לישראל ברבית
^ אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח
^ שהיה אריסו מביא לו משלו [קודם זמנו], ולא רצה ליקח כדי להיות לו דיין
^ כל שעה דורות של מטה היו מתמעטין
^ בראשית יח,
^ שלא רצה ליטול לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד שבא לדון לפניו - אף על גב דהוה כהן רבי ישמעאל בן אלישע, משום דדמי כאילו עושקו לכהן שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו
^ אזנו חתומה וסתומה בדבר זה
^ זה שלא ישמע בה דבר גנאי ושותק, והיינו 'דמים' לשון שתיקה [דומיה]
^ ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא דף פד:) דנפק ריחשא מאודניה ואתחזי לאיתתיה בחלמא, ואמר לה: "האי דשמעית בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדמבעי לי", אלמא בחייו הוה רגיל לדקדק בכך, ולפיכך הקפיד הקב"ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה
^ דכתיב בהו 'לכת': טוב ללכת אל בית אבל מלכת וגו' (קהלת ז ב)
^ אותה ברכה שאמר משה 'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב' כלומר: אימתי ישכון ישראל בטח? - כשיהיו צדיקים כעין יעקב
^ מי יוכל להיות חסיד כיעקב
^ קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב
^ פסוק ו
^ מכאן ואילך מפירוש רבינו גרשום
^ שיהא להם מנוחה בגלותן
^ 'ובאו האובדים בארץ' מלמד שלא יהו אבודים בין העובדי כוכבים
^ ונמצאת לאחר זמן
^ שאוכלים מקצתם ומקצתם אין אוכלין
^ בית של רומי
^ שמשתחוים לעבודת כוכבים שלהם
^ יושבים בהשקט ושלוה
^ ישראל שעושין רצונו
^ שישלם להם שכר טוב
^ דדינו ליעבד הכי
^ ככתוב בספר מלכים
^ זכריה מנביאים אחרונים היה
^ כלומר:
^ שפורענות שניבא אוריה שאמר 'ירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער’’ נתקיים - כמו כן עתיד להתקיים דברי ניחומים של זכריה
^ שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן סלה

[1] והיינו דכתיב 'תורה צוה לנו משה'

[2] - הרי שית מאה ותליסרי

[3] דכתיב (תהלים סב יב) 'אחת דבר אלהים ושתים זו שמעתי' במכילתא [בשלח מסכת דשירה פרשה ח]

[4] שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך, ואם באו לשמור כולן - אין לך אדם שזוכה; ובא דוד והעמידן כו' כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו; וכן כל שעה - דורות של מטה הולכין וממעטין אותו

[5] בשאלתות דרב אחא ([פרשת ויחי] שאילתא לו); והכי הוה עובדא: דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו "תן לי החפץ בכך וכך דמים" ולא ענהו מפני שהיה קורא ק"ש; כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו – והוסיף, אמר "תנהו לי בכך יותר"! לאחר שסיים ק"ש - אמר לו: "טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה, שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך"

[6] לא רצה לשקר מתחלה, שאמר 'אולי ימושני אבי' אלא שאמו הכריחתו, ועל פי הדבור, דכתיב 'עלי קללתך בני' (בראשית כז יג) ומתרגמינן 'אלי אתאמר בנבואה [דלא ייתון לווטיא עלך ברי]’

[7] לא סבל חרפת קרובו

[8] הנמאס להקב"ה - נבזה הוא בעיניו של אדם זה

[9] חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו: שנמאס בעבודת כוכבים

[10] גמרא היא, ולא קרא

[11] כדי שלא ימשוך ויבוא להלוות לישראל ברבית

[12] אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח

[13] שהיה אריסו מביא לו משלו [קודם זמנו], ולא רצה ליקח כדי להיות לו דיין

[14] כל שעה דורות של מטה היו מתמעטין

[15] בראשית יח,

[16] שלא רצה ליטול לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד שבא לדון לפניו - אף על גב דהוה כהן רבי ישמעאל בן אלישע, משום דדמי כאילו עושקו לכהן שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו

[17] אזנו חתומה וסתומה בדבר זה

[18] זה שלא ישמע בה דבר גנאי ושותק, והיינו 'דמים' לשון שתיקה [דומיה]

[19] ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא דף פד:) דנפק ריחשא מאודניה ואתחזי לאיתתיה בחלמא, ואמר לה: "האי דשמעית בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדמבעי לי", אלמא בחייו הוה רגיל לדקדק בכך, ולפיכך הקפיד הקב"ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה

[20] דכתיב בהו 'לכת': טוב ללכת אל בית אבל מלכת וגו' (קהלת ז ב)

[21] אותה ברכה שאמר משה 'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב' כלומר: אימתי ישכון ישראל בטח? - כשיהיו צדיקים כעין יעקב

[22] מי יוכל להיות חסיד כיעקב

[23] קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב

[24] פסוק ו

[25] מכאן ואילך מפירוש רבינו גרשום

[26] שיהא להם מנוחה בגלותן

[27] 'ובאו האובדים בארץ' מלמד שלא יהו אבודים בין העובדי כוכבים

[28] ונמצאת לאחר זמן

[29] שאוכלים מקצתם ומקצתם אין אוכלין

[30] בית של רומי

[31] שמשתחוים לעבודת כוכבים שלהם

[32] יושבים בהשקט ושלוה

[33] ישראל שעושין רצונו

[34] שישלם להם שכר טוב

[35] דדינו ליעבד הכי

[36] ככתוב בספר מלכים

[37] זכריה מנביאים אחרונים היה

[38] כלומר:

[39] שפורענות שניבא אוריה שאמר 'ירושלים לעיים תהיה והר הבית לבמות יער’’ נתקיים - כמו כן עתיד להתקיים דברי ניחומים של זכריה

[40] שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן סלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]