ביאור:בבלי מכות דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי [1]; כי פליגי אליבא דרבי יהושע [2]: מאן דאמר מתה - כרבי יהושע, ומאן דאמר בטלה: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם, דכתיב (דברים לג יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה [מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון] - אפילו חללין [רמז במלה 'חילו’] שבו [3]; אבל הכא - אפילו רבי יהושע מודה [שבטלה כהונה ואינו יוצא משם לעולם].

נגמר דינו [בלא כהן גדול וההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג - אינו יוצא משם לעולם; ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות; ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו] אשר נס שמה [וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו]:

אמר רב יהודה אמר רב: שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב (מלכים א ב כח) [והשמעה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה] וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח: טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו, טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים [4], והוא תפס מזבח של שילה [5].

[6]

אביי אומר: בהא נמי מיטעא טעה: טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא - זר היה.

אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי [7] לטעות, דכתיב (ישעיהו סג א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים [8] מבצרה [זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע]; טועה שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך הוא [9].

אמר רבי אבהו: ערי מקלט לא נתנו לקבורה [10], דכתיב (במדבר לה ג) [והיו הערים להם לשבת] ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם: לחיים נתנו ולא לקבורה.

מיתיבי [ממשנתנו]: 'שמה: שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו'!?

רוצח שאני, דגלי ביה רחמנא.

כשם שהעיר קולטת [כך תחומה קולט]:

ורמינהו [תוספתא מכות פ"ב מ"ב]: '(במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה [עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - בה ולא בתחומה'?!

אמר אביי: לא קשיא: כאן לקלוט כאן לדור.

'לדור'? תיפוק ליה ד'אין עושין שדה [11] מגרש [12] ולא מגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש' [ערכין פ"ט מ"ח] [13]!?

אמר רב ששת: לא נצרכה אלא למחילות [14].

רוצח שיצא חוץ לתחום [ומצאו גואל הדם: רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם; רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם [אין] חייבין עליו]:

תנו רבנן: '(במדבר לה כז) [ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו] ורצח גואל הדם את הרוצח [אין לו דם] [15]: מצוה ביד גואל הדם; – אין גואל הדם - רשות ביד כל אדם, דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם [אין] חייבין עליו'.

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?

מי כתיב 'אם רצח'?

ורבי עקיבא?

מי כתיב 'ירצח'?

אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו - נהרג עליו.

כמאן? לא כרבי יוסי הגלילי ולא כרבי עקיבא!?

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: (במדבר לה יב) [והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח] עד עמדו לפני העדה למשפט - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (במדבר לה כז) [ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו] ורצח גואל הדם את הרוצח [אין לו דם] - יכול מיד? תלמוד לומר: 'עד עמדו לפני העדה למשפט'.

ורבי יוסי ורבי עקיבא – האי 'עד עמדו לפני העדה למשפט' מאי דרשי ביה?

ההוא מיבעי ליה לכדתניא: רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין אחר? תלמוד לומר: (במדבר לה יב) [והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח] עד עמדו לפני העדה למשפט - עד שיעמוד בבית דין אחר.

תנו רבנן: (במדבר לה כו) [ו]אם יצא יצא הרוצח [את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה [פסוק כז] ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם] - אין לי אלא במזיד, בשוגג מנין? תלמוד לומר: 'אם יצא יצא' - מכל מקום.

והתניא: במזיד נהרג, בשוגג גולה'!?

לא קשיא: הא כמאן דאמר אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם', הא כמאן דאמר 'לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם'.

אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר 'דברה תורה כלשון בני אדם', שלא יהא סופו חמור מתחלתו [16]: מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה - אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה.

תני חדא: 'אב שהרג [בנו] – בנו [17] נעשה לו גואל הדם [18]', ותניא אידך: 'אין בנו נעשה לו גואל הדם'; לימא הא [19] רבי יוסי הגלילי [20] והא רבי עקיבא?

ותסברא בין? למאן דאמר 'מצוה' בין למאן דאמר 'רשות': מי שרי? והאמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל [21] אין הבן נעשה שליח [22] לאביו להכותו ולקללתו [23], חוץ ממסית: שהרי אמרה תורה (דברים יג ט) [לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ו]לא תחמול ולא תכסה עליו!?

אלא לא קשיא: הא [24] בבנו [25], והא [26] בבן בנו [27].

משנה:

אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום - הכל הולך אחר הנוף [28].

גמרא:

ורמינהי [משנה מעשר שני פ"ג מ"ז]: 'אילן שהוא עומד בפנים [29] ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים: מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ – כלחוץ' [30]!?

מעשר אערי מקלט קא רמית? מעשר - בחומה תלה רחמנא [31], ערי מקלט - בדירה תלה רחמנא [32]: בנופו מתדר ליה, בעיקרו לא מתדר ליה [33].

ורמי מעשר אמעשר, דתנן [מעשרות פ"ג מ"י]: 'בירושלים [34] - הלך אחר הנוף; בערי מקלט - הלך אחר הנוף'!?

אמר רב כהנא: לא קשיא: הא רבי יהודה והא רבנן, דתניא:


עמוד ב

'רבי יהודה אומר [35]: במערה הולך אחר פתחה [36]; באילן הולך אחר נופו' [37].

אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר לחומרא: עיקרו בחוץ ונופו בפנים [38]: כי היכי דבנופו לא מצי פריק [שהרי זה בתוך ירושלים] - בעיקרו נמי לא מצי פריק; עיקרו מבפנים ונופו מבחוץ [39]: כי היכי דבנופו לא מצי אכיל בלא פדייה - בעיקרו נמי לא מצי אכיל בלא פדייה [40], אלא גבי ערי מקלט [41]: בשלמא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה - בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה; אלא עיקרו בפנים ונופו בחוץ: כי היכי דבנופו מצי קטיל ליה - בעיקרו נמי מצי קטיל ליה? הא גואי קאי!?

[## ועוד: בדברי רבי היודה לא ניכר הבדל בין מערה לנוף אילן: במערה הכל אחר הפתח, ובעץ הכל אחר הנוף! אך יש לומר שיש לחלק: באילן יש הבדל ניכר בין גזע העץ לבין נופו, אך במערה – כל תוך המערה אחד הוא.

    1. ויש לשאול: מה דין בית הצמוד לחומת ירושלים, שהכניסה אליו מתוך העיר? האם הוא נחשב כמו מערה: הכל אחר הפתח? ומסברה נראה שהבית האטום כלפי חוץ הוא פשוט חשוב כחלק מהחומה?]

אמר רבא: אמר רבא: [42] [43] בעיקרו[44] דכולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל; קאי בנופו ויכול להורגו בחצים ובצרורות [45], דכולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל ליה [46]; כי פליגי [47] במהוי עיקרו דרגא לנופו [48]: מר סבר הוי עיקרו דרגא לנופו, ומר סבר לא הוי עיקרו דרגא לנופו [49].

רב אשי אמר: מאי 'אחר הנוף' [50]? - אף אחר הנוף [51].

משנה:

הרג באותה העיר [52] - גולה משכונה לשכונה [53]; ובן לוי [54] - גולה מעיר לעיר [55].

גמרא:

תנו רבנן: (שמות כא יג) [ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו] ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] 'ושמתי לך' - בחייך [56];

'מקום' ממקומך [57];

'אשר ינוס שמה' - מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר [## מנין? 'ינוס' לשון עתיד!? אולי משום שבפסוק בספר שמות אין איזכור של ביאה לארץ, או נחלה, כמו שיש בפרשות גלות הרוצח האחרות]; להיכן מגלין? למחנה לויה; מכאן אמרו: 'בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך [58], ואם גלה לפלכו - פלכו קולטו.

אמר רב אחא בריה דרב איקא: מאי קרא [59]? - (במדבר לה כח) כי בעיר מקלטו ישב [עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] - עיר שקלטתו כבר [60].

משנה:

כיוצא בו: רוצח שגלה לעיר מקלטו, ורצו אנשי העיר לכבדו - יאמר להם: רוצח אני! אמרו לו: אף על פי כן [61] - יקבל מהן, שנאמר (דברים יט ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם].

הערות עריכה

  1. ^ כלומר: מאן דאמר 'מתה' - ודאי כרבי יהושע אמר, ולא כרבי אליעזר: דאליבא דרבי אליעזר - ליכא למאן דאמר 'מתה', כיון דלגבי עבודותיו אמר 'פסולות' למפרע - ודאי אין זה כהן
  2. ^ כלומר: אין אנו צריכין לומר 'מאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע', דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי
  3. ^ 'פועל ידיו תרצה' - עבודותיו כשירות, אבל לענין שאר דבריו אינו כהן
  4. ^ דכתיב 'מזבחי': המיוחד לי
  5. ^ בדרשא ד'מעם מזבחי תקחנו' ולא 'מעל מזבחי', וכסבור דהיינו 'מעל מזבחי'
  6. ^ הכי גרסינן: והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד, כדכתיב 'וינס יואב אל אהל ה’’, ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו; ואי אפשר לומר מזבח של שילה, שהוא [יואב] היה בימי דוד ושלמה.
  7. ^ = סמאל
  8. ^ מדמו של סמאל; ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם - כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם, לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע
  9. ^ שיברח לבצרה: שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להֵחָרב, כדכתיב (ישעיהו כד כא) 'יפקוד ה' על צבא המרום במרום ו[אחר כך]על מלכי האדמה על האדמה
  10. ^ ללוים שהן שלהם
  11. ^ של לוים
  12. ^ שנתנו ללוים אלפים אמה סביב העיר, כדכתיב (במדבר לה ה) 'ומדותם מחוץ לעיר' וכתיב [פסוק ד] 'מקיר העיר וחוצה אלף אמה וגו'; הא כיצד? - אלף אמה מגרש שאין בו לא בית ולא שדה, והשאר שדות וכרמים
  13. ^ דאין בונין בית במגרש, דאם כן הוה ליה מגרש עיר
  14. ^ תחת הקרקע: שאין אוכלות במגרש כלום מלמעלה; ואי לאו דכתיב 'בה' - ולא בתחומה הייתי אומר ידור בתחומה במערה
  15. ^ 'ורָצַח' איכא לפרושי לשון ציווי, כמו (שמות לו א) 'ועשה בצלאל ואהליאב'; ואיכא לפרושי לשון רשות, כמו 'ועשה ה' להם וגו' (דברים לא ד)
  16. ^ סופו: צאתו חוץ לתחום; תחלתו: הרציחה
  17. ^ השני
  18. ^ נעשה גואל הדם של אחיו, והורג את אביו
  19. ^ דתניא נעשה
  20. ^ היא, דאמר מצוה לגואל הדם
  21. ^ לכל עבירות שבתורה
  22. ^ בית דין
  23. ^ לא להלקותו ולא לנדותו
  24. ^ דתניא 'אין בנו נעשה גואל הדם'
  25. ^ של רוצח קאמר
  26. ^ דתניא 'בנו נעשה לו גואל הדם'
  27. ^ בבנו של הרוג קאמר, שהוא בן בנו של רוצח, ואינו מוזהר על כבודו [אולי צ"ל: 'על חבורתו'?]
  28. ^ אפילו הוא בעיקרו שבתוך התחום - הרי הוא כיוצא חוץ לתחום, ואם עיקרו חוץ לתחום ונופו בתוך התחום - אף העיקר קולט
  29. ^ בירושלים, ולענין אכילת מעשר שני בירושלים היא שנויה
  30. ^ אלמא: לא נופו שדינן בתר עיקר, ולא עיקר בתר נוף
  31. ^ דכתיב (דברים יב יח) 'לפני ה' אלהיך תאכלנו'
  32. ^ דכתיב (במדבר לה כח) 'כי בעיר מקלטו ישב'
  33. ^ ונופו ראוי לדירה יותר מעיקרו
  34. ^ לענין מעשר
  35. ^ לענין מעשר אמרה למילתיה
  36. ^ כולה בפנים ופתוחה לחוץ – כלחוץ; כולה בחוץ ופתוחה לפנים - כלפנים
  37. ^ ומתניתין דהכא וברייתא - רבי יהודה, ומתניתין ד'אילן שהוא עומד בפנים כו' – רבנן; ושינויא קמא ליתא
  38. ^ הלך אחר הנוף לענין פדייה
  39. ^ הלך אחר הנוף לענין אכילה: דמישדי עיקרו בתר נופו, ואסור לאוכלו בעיקרו אלא אם כן פדאו מקודם שנכנס
  40. ^ כלומר: היכי בעית לאוקמא להא דתניא ’’בירושלים הלך אחר הנוף כו'? כרבי יהודה? הניחא אי תנא בה חדא 'בירושלים הלך אחר הנוף' ולא תנא בה 'בערי מקלט הלך אחר הנוף' - מצית מוקמת לה כרבי יהודה, אבל השתא - מאן ציית לך? אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר 'באילן הלך אחר הנוף' משום דאיכא למימר לחומרא: בין עיקרו בפנים ונופו בחוץ בין עיקרו בחוץ ונופו בפנים, דגבי מעשר איכא בין בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא לקולא: חומר בפנים מבחוץ: שבחוץ יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו, דקלטי ליה מחיצות; וחומר בחוץ מבפנים: שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה, ובפנים אוכלו בלא פדייה! ואיכא למימר כי אמר רבי יהודה 'הלך אחר הנוף' - לחומרא אמרה, כדמפרש ואזיל
  41. ^ על כרחך עיקרו בפנים ונופו לחוץ לא משכחת לה אלא לקולא
  42. ^ לעולם כדקא משנינן: 'הא רבי יהודה והא רבנן': דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו ולא עיקרו בתר נוף, לא במעשר ולא בערי מקלט, כדקתני קמייתא: 'מכנגד החומה ולפנים כלפנים'; ורבי יהודה פליג ואמר: 'שדי עיקרו בתר נופו' ודקאמרת: דלמא לחומרא קאמר? - אנן נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר, כדאמרן;
  43. ^ ולענין מקלט: היכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים - דחומרא הוא - שדי עיקרו בתר נופו, ואם רוצח בעיקרו - לא מצי קטיל ליה; והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ, דקאמר בה רבי יהודה 'הלך אחר הנוף' - לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר
  44. ^ דבעיקרו שבפנים
  45. ^ והיכא דקאי רוצח בנופו שבחוץ ויכול גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות
  46. ^ דלכולי עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן
  47. ^ דקאמר רבי יהודה 'הלך אחר הנוף'
  48. ^ שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך העיקר ויהרגנו בנופו קאמר
  49. ^ וכי הך קולא אית ליה לרבי יהודה: דהא לאו עיקר שדי בתר נוף, אלא כל חד כדקאי
  50. ^ דקאמר מתניתין דהכא, וכן ברייתא בערי מקלט
  51. ^ ורבי יהודה היא, וכולהו לחומרא; ולענין מעשר – כדשנינן, ולענין מקלט: 'אף אחר הנוף' קאמר: דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים - שדי עיקרו בתר נופו לחומרא, ולא תימא 'כדקאי קאי'; אבל היכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ - שדי נופו בתר עיקרו, ולא מצי קטיל בנופו; ומשום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקר - אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא
  52. ^ רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג
  53. ^ בתוך העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה
  54. ^ שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג
  55. ^ שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם
  56. ^ כאן הבטיחו הקדוש ברוך הוא למשה שיזכה למצוה זו בחייו: שהבדיל שלש ערים
  57. ^ שתהא מחנה לויה קולטת, ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה
  58. ^ פלך = מדינה
  59. ^ דפלכו קולטו? ודמתניתין נמי, דקתני 'גולה משכונה לשכונה'
  60. ^ 'בעיר מקלטו' קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'כי שם ישב'
  61. ^ אנו רוצים לכבדך