ביאור:בבלי מכות דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי ^[1]; כי פליגי אליבא דרבי יהושע ^[2]: מאן דאמר מתה - כרבי יהושע, ומאן דאמר בטלה: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם, דכתיב (דברים לג יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה [מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון] - אפילו חללין [רמז במלה 'חילו’] שבו ^[3]; אבל הכא - אפילו רבי יהושע מודה [שבטלה כהונה ואינו יוצא משם לעולם].

נגמר דינו [בלא כהן גדול וההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג - אינו יוצא משם לעולם; ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות; ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו] אשר נס שמה [וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו]:

אמר רב יהודה אמר רב: שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב (מלכים א ב כח) [והשמעה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה] וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח: טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו, טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים ^[4], והוא תפס מזבח של שילה ^[5].

^[6]

אביי אומר: בהא נמי מיטעא טעה: טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא - זר היה.

אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי ^[7] לטעות, דכתיב (ישעיהו סג א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים ^[8] מבצרה [זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע]; טועה שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך הוא ^[9].

אמר רבי אבהו: ערי מקלט לא נתנו לקבורה ^[10], דכתיב (במדבר לה ג) [והיו הערים להם לשבת] ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם: לחיים נתנו ולא לקבורה.

מיתיבי [ממשנתנו]: 'שמה: שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו'!?

רוצח שאני, דגלי ביה רחמנא.

כשם שהעיר קולטת [כך תחומה קולט]:

ורמינהו [תוספתא מכות פ"ב מ"ב]: '(במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה [עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - בה ולא בתחומה'?!

אמר אביי: לא קשיא: כאן לקלוט כאן לדור.

'לדור'? תיפוק ליה ד'אין עושין שדה ^[11] מגרש ^[12] ולא מגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש' [ערכין פ"ט מ"ח] ^[13]!?

אמר רב ששת: לא נצרכה אלא למחילות ^[14].

רוצח שיצא חוץ לתחום [ומצאו גואל הדם: רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם; רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם [אין] חייבין עליו]:

תנו רבנן: '(במדבר לה כז) [ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו] ורצח גואל הדם את הרוצח [אין לו דם] ^[15]: מצוה ביד גואל הדם; – אין גואל הדם - רשות ביד כל אדם, דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם [אין] חייבין עליו'.

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?

מי כתיב 'אם רצח'?

ורבי עקיבא?

מי כתיב 'ירצח'?

אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו - נהרג עליו.

כמאן? לא כרבי יוסי הגלילי ולא כרבי עקיבא!?

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: (במדבר לה יב) [והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח] עד עמדו לפני העדה למשפט - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (במדבר לה כז) [ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו] ורצח גואל הדם את הרוצח [אין לו דם] - יכול מיד? תלמוד לומר: 'עד עמדו לפני העדה למשפט'.

ורבי יוסי ורבי עקיבא – האי 'עד עמדו לפני העדה למשפט' מאי דרשי ביה?

ההוא מיבעי ליה לכדתניא: רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין אחר? תלמוד לומר: (במדבר לה יב) [והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח] עד עמדו לפני העדה למשפט - עד שיעמוד בבית דין אחר.

תנו רבנן: (במדבר לה כו) [ו]אם יצא יצא הרוצח [את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה [פסוק כז] ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם] - אין לי אלא במזיד, בשוגג מנין? תלמוד לומר: 'אם יצא יצא' - מכל מקום.

והתניא: במזיד נהרג, בשוגג גולה'!?

לא קשיא: הא כמאן דאמר אמרינן 'דברה תורה כלשון בני אדם', הא כמאן דאמר 'לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם'.

אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר 'דברה תורה כלשון בני אדם', שלא יהא סופו חמור מתחלתו ^[16]: מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה - אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה.

תני חדא: 'אב שהרג [בנו] – בנו ^[17] נעשה לו גואל הדם ^[18]', ותניא אידך: 'אין בנו נעשה לו גואל הדם'; לימא הא ^[19] רבי יוסי הגלילי ^[20] והא רבי עקיבא?

ותסברא בין? למאן דאמר 'מצוה' בין למאן דאמר 'רשות': מי שרי? והאמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל ^[21] אין הבן נעשה שליח ^[22] לאביו להכותו ולקללתו ^[23], חוץ ממסית: שהרי אמרה תורה (דברים יג ט) [לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ו]לא תחמול ולא תכסה עליו!?

אלא לא קשיא: הא ^[24] בבנו ^[25], והא ^[26] בבן בנו ^[27].

משנה:

אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום - הכל הולך אחר הנוף ^[28].

גמרא:

ורמינהי [משנה מעשר שני פ"ג מ"ז]: 'אילן שהוא עומד בפנים ^[29] ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים: מכנגד החומה ולפנים כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ – כלחוץ' ^[30]!?

מעשר אערי מקלט קא רמית? מעשר - בחומה תלה רחמנא ^[31], ערי מקלט - בדירה תלה רחמנא ^[32]: בנופו מתדר ליה, בעיקרו לא מתדר ליה ^[33].

ורמי מעשר אמעשר, דתנן [מעשרות פ"ג מ"י]: 'בירושלים ^[34] - הלך אחר הנוף; בערי מקלט - הלך אחר הנוף'!?

אמר רב כהנא: לא קשיא: הא רבי יהודה והא רבנן, דתניא:

עמוד ב

'רבי יהודה אומר ^[35]: במערה הולך אחר פתחה ^[36]; באילן הולך אחר נופו' ^[37].

אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר לחומרא: עיקרו בחוץ ונופו בפנים ^[38]: כי היכי דבנופו לא מצי פריק [שהרי זה בתוך ירושלים] - בעיקרו נמי לא מצי פריק; עיקרו מבפנים ונופו מבחוץ ^[39]: כי היכי דבנופו לא מצי אכיל בלא פדייה - בעיקרו נמי לא מצי אכיל בלא פדייה ^[40], אלא גבי ערי מקלט ^[41]: בשלמא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה - בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה; אלא עיקרו בפנים ונופו בחוץ: כי היכי דבנופו מצי קטיל ליה - בעיקרו נמי מצי קטיל ליה? הא גואי קאי!?

[## ועוד: בדברי רבי היודה לא ניכר הבדל בין מערה לנוף אילן: במערה הכל אחר הפתח, ובעץ הכל אחר הנוף! אך יש לומר שיש לחלק: באילן יש הבדל ניכר בין גזע העץ לבין נופו, אך במערה – כל תוך המערה אחד הוא.

1. ויש לשאול: מה דין בית הצמוד לחומת ירושלים, שהכניסה אליו מתוך העיר? האם הוא נחשב כמו מערה: הכל אחר הפתח? ומסברה נראה שהבית האטום כלפי חוץ הוא פשוט חשוב כחלק מהחומה?]

אמר רבא: אמר רבא: ^[42] ^[43] בעיקרו^[44] דכולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל; קאי בנופו ויכול להורגו בחצים ובצרורות ^[45], דכולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל ליה ^[46]; כי פליגי ^[47] במהוי עיקרו דרגא לנופו ^[48]: מר סבר הוי עיקרו דרגא לנופו, ומר סבר לא הוי עיקרו דרגא לנופו ^[49].

רב אשי אמר: מאי 'אחר הנוף' ^[50]? - אף אחר הנוף ^[51].

משנה:

הרג באותה העיר ^[52] - גולה משכונה לשכונה ^[53]; ובן לוי ^[54] - גולה מעיר לעיר ^[55].

גמרא:

תנו רבנן: (שמות כא יג) [ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו] ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] 'ושמתי לך' - בחייך ^[56];

'מקום' ממקומך ^[57];

'אשר ינוס שמה' - מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר [## מנין? 'ינוס' לשון עתיד!? אולי משום שבפסוק בספר שמות אין איזכור של ביאה לארץ, או נחלה, כמו שיש בפרשות גלות הרוצח האחרות]; להיכן מגלין? למחנה לויה; מכאן אמרו: 'בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך ^[58], ואם גלה לפלכו - פלכו קולטו.

אמר רב אחא בריה דרב איקא: מאי קרא ^[59]? - (במדבר לה כח) כי בעיר מקלטו ישב [עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] - עיר שקלטתו כבר ^[60].

משנה:

כיוצא בו: רוצח שגלה לעיר מקלטו, ורצו אנשי העיר לכבדו - יאמר להם: רוצח אני! אמרו לו: אף על פי כן ^[61] - יקבל מהן, שנאמר (דברים יט ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם].

הערות

^ כלומר: מאן דאמר 'מתה' - ודאי כרבי יהושע אמר, ולא כרבי אליעזר: דאליבא דרבי אליעזר - ליכא למאן דאמר 'מתה', כיון דלגבי עבודותיו אמר 'פסולות' למפרע - ודאי אין זה כהן
^ כלומר: אין אנו צריכין לומר 'מאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע', דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי
^ 'פועל ידיו תרצה' - עבודותיו כשירות, אבל לענין שאר דבריו אינו כהן
^ דכתיב 'מזבחי': המיוחד לי
^ בדרשא ד'מעם מזבחי תקחנו' ולא 'מעל מזבחי', וכסבור דהיינו 'מעל מזבחי'
^ הכי גרסינן: והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד, כדכתיב 'וינס יואב אל אהל ה’’, ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו; ואי אפשר לומר מזבח של שילה, שהוא [יואב] היה בימי דוד ושלמה.
^ = סמאל
^ מדמו של סמאל; ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם - כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם, לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע
^ שיברח לבצרה: שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להֵחָרב, כדכתיב (ישעיהו כד כא) 'יפקוד ה' על צבא המרום במרום ו[אחר כך]על מלכי האדמה על האדמה
^ ללוים שהן שלהם
^ של לוים
^ שנתנו ללוים אלפים אמה סביב העיר, כדכתיב (במדבר לה ה) 'ומדותם מחוץ לעיר' וכתיב [פסוק ד] 'מקיר העיר וחוצה אלף אמה וגו'; הא כיצד? - אלף אמה מגרש שאין בו לא בית ולא שדה, והשאר שדות וכרמים
^ דאין בונין בית במגרש, דאם כן הוה ליה מגרש עיר
^ תחת הקרקע: שאין אוכלות במגרש כלום מלמעלה; ואי לאו דכתיב 'בה' - ולא בתחומה הייתי אומר ידור בתחומה במערה
^ 'ורָצַח' איכא לפרושי לשון ציווי, כמו (שמות לו א) 'ועשה בצלאל ואהליאב'; ואיכא לפרושי לשון רשות, כמו 'ועשה ה' להם וגו' (דברים לא ד)
^ סופו: צאתו חוץ לתחום; תחלתו: הרציחה
^ השני
^ נעשה גואל הדם של אחיו, והורג את אביו
^ דתניא נעשה
^ היא, דאמר מצוה לגואל הדם
^ לכל עבירות שבתורה
^ בית דין
^ לא להלקותו ולא לנדותו
^ דתניא 'אין בנו נעשה גואל הדם'
^ של רוצח קאמר
^ דתניא 'בנו נעשה לו גואל הדם'
^ בבנו של הרוג קאמר, שהוא בן בנו של רוצח, ואינו מוזהר על כבודו [אולי צ"ל: 'על חבורתו'?]
^ אפילו הוא בעיקרו שבתוך התחום - הרי הוא כיוצא חוץ לתחום, ואם עיקרו חוץ לתחום ונופו בתוך התחום - אף העיקר קולט
^ בירושלים, ולענין אכילת מעשר שני בירושלים היא שנויה
^ אלמא: לא נופו שדינן בתר עיקר, ולא עיקר בתר נוף
^ דכתיב (דברים יב יח) 'לפני ה' אלהיך תאכלנו'
^ דכתיב (במדבר לה כח) 'כי בעיר מקלטו ישב'
^ ונופו ראוי לדירה יותר מעיקרו
^ לענין מעשר
^ לענין מעשר אמרה למילתיה
^ כולה בפנים ופתוחה לחוץ – כלחוץ; כולה בחוץ ופתוחה לפנים - כלפנים
^ ומתניתין דהכא וברייתא - רבי יהודה, ומתניתין ד'אילן שהוא עומד בפנים כו' – רבנן; ושינויא קמא ליתא
^ הלך אחר הנוף לענין פדייה
^ הלך אחר הנוף לענין אכילה: דמישדי עיקרו בתר נופו, ואסור לאוכלו בעיקרו אלא אם כן פדאו מקודם שנכנס
^ כלומר: היכי בעית לאוקמא להא דתניא ’’בירושלים הלך אחר הנוף כו'? כרבי יהודה? הניחא אי תנא בה חדא 'בירושלים הלך אחר הנוף' ולא תנא בה 'בערי מקלט הלך אחר הנוף' - מצית מוקמת לה כרבי יהודה, אבל השתא - מאן ציית לך? אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר 'באילן הלך אחר הנוף' משום דאיכא למימר לחומרא: בין עיקרו בפנים ונופו בחוץ בין עיקרו בחוץ ונופו בפנים, דגבי מעשר איכא בין בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא לקולא: חומר בפנים מבחוץ: שבחוץ יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו, דקלטי ליה מחיצות; וחומר בחוץ מבפנים: שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה, ובפנים אוכלו בלא פדייה! ואיכא למימר כי אמר רבי יהודה 'הלך אחר הנוף' - לחומרא אמרה, כדמפרש ואזיל
^ על כרחך עיקרו בפנים ונופו לחוץ לא משכחת לה אלא לקולא
^ לעולם כדקא משנינן: 'הא רבי יהודה והא רבנן': דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו ולא עיקרו בתר נוף, לא במעשר ולא בערי מקלט, כדקתני קמייתא: 'מכנגד החומה ולפנים כלפנים'; ורבי יהודה פליג ואמר: 'שדי עיקרו בתר נופו' ודקאמרת: דלמא לחומרא קאמר? - אנן נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר, כדאמרן;
^ ולענין מקלט: היכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים - דחומרא הוא - שדי עיקרו בתר נופו, ואם רוצח בעיקרו - לא מצי קטיל ליה; והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ, דקאמר בה רבי יהודה 'הלך אחר הנוף' - לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר
^ דבעיקרו שבפנים
^ והיכא דקאי רוצח בנופו שבחוץ ויכול גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות
^ דלכולי עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן
^ דקאמר רבי יהודה 'הלך אחר הנוף'
^ שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך העיקר ויהרגנו בנופו קאמר
^ וכי הך קולא אית ליה לרבי יהודה: דהא לאו עיקר שדי בתר נוף, אלא כל חד כדקאי
^ דקאמר מתניתין דהכא, וכן ברייתא בערי מקלט
^ ורבי יהודה היא, וכולהו לחומרא; ולענין מעשר – כדשנינן, ולענין מקלט: 'אף אחר הנוף' קאמר: דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים - שדי עיקרו בתר נופו לחומרא, ולא תימא 'כדקאי קאי'; אבל היכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ - שדי נופו בתר עיקרו, ולא מצי קטיל בנופו; ומשום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקר - אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא
^ רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג
^ בתוך העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה
^ שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג
^ שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם
^ כאן הבטיחו הקדוש ברוך הוא למשה שיזכה למצוה זו בחייו: שהבדיל שלש ערים
^ שתהא מחנה לויה קולטת, ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה
^ פלך = מדינה
^ דפלכו קולטו? ודמתניתין נמי, דקתני 'גולה משכונה לשכונה'
^ 'בעיר מקלטו' קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'כי שם ישב'
^ אנו רוצים לכבדך

[1] כלומר: מאן דאמר 'מתה' - ודאי כרבי יהושע אמר, ולא כרבי אליעזר: דאליבא דרבי אליעזר - ליכא למאן דאמר 'מתה', כיון דלגבי עבודותיו אמר 'פסולות' למפרע - ודאי אין זה כהן

[2] כלומר: אין אנו צריכין לומר 'מאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע', דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי

[3] 'פועל ידיו תרצה' - עבודותיו כשירות, אבל לענין שאר דבריו אינו כהן

[4] דכתיב 'מזבחי': המיוחד לי

[5] בדרשא ד'מעם מזבחי תקחנו' ולא 'מעל מזבחי', וכסבור דהיינו 'מעל מזבחי'

[6] הכי גרסינן: והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד, כדכתיב 'וינס יואב אל אהל ה’’, ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו; ואי אפשר לומר מזבח של שילה, שהוא [יואב] היה בימי דוד ושלמה.

[7] = סמאל

[8] מדמו של סמאל; ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם - כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם, לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע

[9] שיברח לבצרה: שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להֵחָרב, כדכתיב (ישעיהו כד כא) 'יפקוד ה' על צבא המרום במרום ו[אחר כך]על מלכי האדמה על האדמה

[10] ללוים שהן שלהם

[11] של לוים

[12] שנתנו ללוים אלפים אמה סביב העיר, כדכתיב (במדבר לה ה) 'ומדותם מחוץ לעיר' וכתיב [פסוק ד] 'מקיר העיר וחוצה אלף אמה וגו'; הא כיצד? - אלף אמה מגרש שאין בו לא בית ולא שדה, והשאר שדות וכרמים

[13] דאין בונין בית במגרש, דאם כן הוה ליה מגרש עיר

[14] תחת הקרקע: שאין אוכלות במגרש כלום מלמעלה; ואי לאו דכתיב 'בה' - ולא בתחומה הייתי אומר ידור בתחומה במערה

[15] 'ורָצַח' איכא לפרושי לשון ציווי, כמו (שמות לו א) 'ועשה בצלאל ואהליאב'; ואיכא לפרושי לשון רשות, כמו 'ועשה ה' להם וגו' (דברים לא ד)

[16] סופו: צאתו חוץ לתחום; תחלתו: הרציחה

[17] השני

[18] נעשה גואל הדם של אחיו, והורג את אביו

[19] דתניא נעשה

[20] היא, דאמר מצוה לגואל הדם

[21] לכל עבירות שבתורה

[22] בית דין

[23] לא להלקותו ולא לנדותו

[24] דתניא 'אין בנו נעשה גואל הדם'

[25] של רוצח קאמר

[26] דתניא 'בנו נעשה לו גואל הדם'

[27] בבנו של הרוג קאמר, שהוא בן בנו של רוצח, ואינו מוזהר על כבודו [אולי צ"ל: 'על חבורתו'?]

[28] אפילו הוא בעיקרו שבתוך התחום - הרי הוא כיוצא חוץ לתחום, ואם עיקרו חוץ לתחום ונופו בתוך התחום - אף העיקר קולט

[29] בירושלים, ולענין אכילת מעשר שני בירושלים היא שנויה

[30] אלמא: לא נופו שדינן בתר עיקר, ולא עיקר בתר נוף

[31] דכתיב (דברים יב יח) 'לפני ה' אלהיך תאכלנו'

[32] דכתיב (במדבר לה כח) 'כי בעיר מקלטו ישב'

[33] ונופו ראוי לדירה יותר מעיקרו

[34] לענין מעשר

[35] לענין מעשר אמרה למילתיה

[36] כולה בפנים ופתוחה לחוץ – כלחוץ; כולה בחוץ ופתוחה לפנים - כלפנים

[37] ומתניתין דהכא וברייתא - רבי יהודה, ומתניתין ד'אילן שהוא עומד בפנים כו' – רבנן; ושינויא קמא ליתא

[38] הלך אחר הנוף לענין פדייה

[39] הלך אחר הנוף לענין אכילה: דמישדי עיקרו בתר נופו, ואסור לאוכלו בעיקרו אלא אם כן פדאו מקודם שנכנס

[40] כלומר: היכי בעית לאוקמא להא דתניא ’’בירושלים הלך אחר הנוף כו'? כרבי יהודה? הניחא אי תנא בה חדא 'בירושלים הלך אחר הנוף' ולא תנא בה 'בערי מקלט הלך אחר הנוף' - מצית מוקמת לה כרבי יהודה, אבל השתא - מאן ציית לך? אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר 'באילן הלך אחר הנוף' משום דאיכא למימר לחומרא: בין עיקרו בפנים ונופו בחוץ בין עיקרו בחוץ ונופו בפנים, דגבי מעשר איכא בין בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא לקולא: חומר בפנים מבחוץ: שבחוץ יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו, דקלטי ליה מחיצות; וחומר בחוץ מבפנים: שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה, ובפנים אוכלו בלא פדייה! ואיכא למימר כי אמר רבי יהודה 'הלך אחר הנוף' - לחומרא אמרה, כדמפרש ואזיל

[41] על כרחך עיקרו בפנים ונופו לחוץ לא משכחת לה אלא לקולא

[42] לעולם כדקא משנינן: 'הא רבי יהודה והא רבנן': דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו ולא עיקרו בתר נוף, לא במעשר ולא בערי מקלט, כדקתני קמייתא: 'מכנגד החומה ולפנים כלפנים'; ורבי יהודה פליג ואמר: 'שדי עיקרו בתר נופו' ודקאמרת: דלמא לחומרא קאמר? - אנן נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר, כדאמרן;

[43] ולענין מקלט: היכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים - דחומרא הוא - שדי עיקרו בתר נופו, ואם רוצח בעיקרו - לא מצי קטיל ליה; והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ, דקאמר בה רבי יהודה 'הלך אחר הנוף' - לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר

[44] דבעיקרו שבפנים

[45] והיכא דקאי רוצח בנופו שבחוץ ויכול גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות

[46] דלכולי עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן

[47] דקאמר רבי יהודה 'הלך אחר הנוף'

[48] שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך העיקר ויהרגנו בנופו קאמר

[49] וכי הך קולא אית ליה לרבי יהודה: דהא לאו עיקר שדי בתר נוף, אלא כל חד כדקאי

[50] דקאמר מתניתין דהכא, וכן ברייתא בערי מקלט

[51] ורבי יהודה היא, וכולהו לחומרא; ולענין מעשר – כדשנינן, ולענין מקלט: 'אף אחר הנוף' קאמר: דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים - שדי עיקרו בתר נופו לחומרא, ולא תימא 'כדקאי קאי'; אבל היכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ - שדי נופו בתר עיקרו, ולא מצי קטיל בנופו; ומשום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקר - אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא

[52] רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג

[53] בתוך העיר, כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה

[54] שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג

[55] שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם

[56] כאן הבטיחו הקדוש ברוך הוא למשה שיזכה למצוה זו בחייו: שהבדיל שלש ערים

[57] שתהא מחנה לויה קולטת, ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה

[58] פלך = מדינה

[59] דפלכו קולטו? ודמתניתין נמי, דקתני 'גולה משכונה לשכונה'

[60] 'בעיר מקלטו' קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'כי שם ישב'

[61] אנו רוצים לכבדך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]