ביאור:בבלי מכות דף ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? - בדיני נפשות ^[1], אבל בדיני ממונות - תתקיים העדות בשאר.

רבי אומר: אחד דיני ממונות ^[2] ואחד דיני נפשות, ואימתי ^[3]? - בזמן שהתרו בהן ^[4], אבל בזמן שלא התרו בהן ^[5] - ^[6]מה יעשו שני אחין שראו באחד ^[7] שהרג את הנפש?

^[8]

גמרא:

אמר רבא: והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור ^[9].

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: מכדי תוך כדי דיבור - היכי דמי? - כדי שאילת תלמיד לרב; מאה - טובא הוו?

אמר ליה: כל חד וחד ^[10] בתוך כדי דיבור של ^[11] חבירו.

^[12]

רבי עקיבא אומר לא בא שלישי כו' [להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו; ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה - על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה] ומה שנים כו' [נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה; מנין אפילו מאה? - תלמוד לומר: 'עדים'; אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? - בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות - תתקיים העדות בשאר.

רבי אומר: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות, ואימתי? - בזמן שהתרו בהן, אבל בזמן שלא התרו בהן - מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש?]

אמר ליה רב פפא לאביי: ^[13] אלא מעתה הרוג יציל ^[14]?!

כשהרגו מאחוריו ^[15].

נרבע יציל?

כשרבעו מאחוריו.

הורג ורובע יצילו?!

אישתיק.

כי אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: (דברים יט טו) [לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים] יקום דבר - במקיימי דבר הכתוב מדבר ^[16].

אמר רבי יוסי במה דברים אמורים וכו' [בדיני נפשות, אבל בדיני ממונות - תתקיים העדות בשאר. רבי אומר: אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות, ואימתי? - בזמן שהתרו בהן, אבל בזמן שלא התרו בהן] מה יעשו שני אחים כו' [שראו באחד שהרג את הנפש?]:

היכי אמרינן להו?

אמר רבא: הכי אמרינן להו ^[17]: "למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו?" אי אמרי "לאסהודי" אתו - נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה; אי אמרי "למיחזי" אתו - מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש.

איתמר: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי; ורב נחמן אומר: הלכה כרבי.

^[18]

עמוד ב

משנה:

היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה, ואחד מתרה בו באמצע: בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו עדות אחת ^[19], ואם לאו - הרי אלו שתי עדיות; לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת - הוא והן נהרגין, והשניה פטורה.

רבי יוסי אומר: לעולם אין נהרגין עד שיהו שני עדיו מתרין בו, שנאמר (דברים יז ו) על פי שנים עדים [או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד].

דבר אחר על פי שנים עדים: שלא תהא סנהדרין שומעת ^[20] מפי התורגמן ^[21].

גמרא:

אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב: מנין לעדות מיוחדת ^[22] שהיא פסולה? שנאמר (דברים יז ו) [על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת] לא יומת על פי עד אחד: מאי 'אחד'? אילימא עד אחד ממש - מרישא שמעינן לה: 'על פי שנים עדים' אלא מאי 'אחד'? - אחד – אחד.

תניא נמי הכי: (דברים יז ו) [על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת] לא יומת על פי עד אחד - להביא שנים שרואים אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה, שאין מצטרפין; ולא עוד אלא אפילו בזה אחר זה בחלון אחד - אין מצטרפין.

אמר ליה רב פפא לאביי: השתא: ומה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה - דהאי קא חזי כולו מעשה והאי קא חזי כולו מעשה - אמרת לא מצטרפי, בזה אחר זה - דהאי חזי פלגא דמעשה והאי חזי פלגא דמעשה – מיבעיא?

אמר ליה: לא נצרכא אלא לבועל את הערוה ^[23].

אמר רבא: אם היו רואין את המתרה או המתרה רואה אותן – מצטרפין.

ואמר רבא: מתרה שאמרו - אפילו מפי עצמו ^[24], ואפילו מפי השד.

אמר רב נחמן: עדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות, דכתיב: (דברים יז ו) [על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת] לא יומת על פי עד אחד: בדיני נפשות הוא דאין כשירה, אבל בדיני ממונות – כשירה.

מתקיף לה רב זוטרא: אלא מעתה ^[25] - בדיני נפשות תציל ^[26] אלמה תנן 'הוא והן נהרגין'?

קשיא.

רבי יוסי אומר [לעולם אין נהרגין עד שיהו שני עדיו מתרין בו, שנאמר (דברים יז ו) על פי שנים עדים]:

אמר ליה רב פפא לאביי: ומי אית ליה לרבי יוסי האי סברא ^[27]? והתנן [פ"ב מ"ג דף ט,ב]: רבי יוסי אומר: השונא ^[28] נהרג מפני שהוא כמועד ומותרה!

אמר ליה: ההוא - רבי יוסי בר יהודה היא, דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד.

'דבר אחר: על פי שנים עדים - שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:'

הנהו לעוזי ^[29] דאתו לקמיה דרבא - אוקי רבא תורגמן בינייהו; והיכי עביד הכי? והתנן 'שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן'?

רבא מידע הוה ידע מה דהוו אמרי, ואהדורי הוא דלא הוה ידע.

הערות עריכה

^ דכתיב 'והצילו העדה' ומהדרינן אזכותא
^ נמי עדותן בטלה
^ ובדיני נפשות, כי אמרינן 'בטלה'
^ בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף בעדות מתחלה להיות מן המתרין בעוברי עבירה
^ ולא כוונו להיות עדים בדבר
^ לא בטלה עדות האחרים בשביל ראייתן של אלו, ד
^ עם שלישי מן השוק
^ תוספות ד"ה אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות: פירש הקונטרס משום דכתיב 'והצילו העדה' דמצוה לבטל העדות בקל כדי להציל הנפש; וקשה לפירושו: דאם כן דיני ממונות נילף מינייהו, דהא כתיב 'משפט אחד יהיה לכם'!? ועוד: דבדיני ממונות נמי כתיב 'על פי שנים או על פי שלשה', ונקיש שלשה לשנים!? לכך פירש ר"י דבדיני נפשות שייך שפיר למילף משנים דעדותן בטלה, משום דמה שנים כי נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה לגמרי, ומעתה אינה מועלת לכלום - הלכך בשלשה נמי כולם בטלים לגמרי, אבל בדיני ממונות, דבשנים נמי: כי נמצא אחד מהן קרוב או פסול - השני אינו בטל לגמרי, דחייב לו שבועה - לכך שלשה נמי: נמצא אחד מהן קרוב או פסול - תתקיים העדות בשאר עדים. תוספות דף ו/ב ד"ה בדיני נפשות הוא דלא כשירה הוא בדיני ממונות כשירה: הקשה רבינו אברהם מאורליינ"ש דהא קרובים נפקא לן (סנהדרין כז:) דפסולין מ'לא יומתו אבות על בנים', ודיני ממונות גמרינן מיניה (שם כח.), דכתיב 'משפט אחד יהיה לכם'; אם כן הכא נמי ניליף ממונות מנפשות להך מילתא: דעדות מיוחדת! ונראה דעל כרחך האי קרא לאו בדיני ממונות קאי, דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתיה.
^ התם קאמרה מתניתין 'מאה כשנים', אבל אם העידו השנים, ולאחר זמן העידו האחרים - הרי הן כשתי כתות לכל דבר
^ התחיל להעיד
^ של סיומו
^ תוספות ד"ה אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור: [פ"ה] 'ובהא קאמרה מתניתין ד'מאה כשנים', אבל אם העידו השנים, ולאחר זמן העידו האחרים - הרי הן שתי כתי עדים לכל דבר'; משמע דקאי אף לענין קרוב או פסול, וקשה: דהא משמע בסמוך דלענין דין דקרוב או פסול אינו תלוי בהעדאה בתוך כדי דיבור, אלא בראיית מעשה גמרה עדותן אף כי העידו אחר תוך כדי דיבור [או לא העידו בכלל], דקאמר 'הרוג יציל'! לכך נראה דלא קאי רק אדין דעדים זוממין דקאמר 'עד שיזומו כולם', ובהא קאמר דוקא כי העידו כולם בתוך כדי דיבור דזה הוי עדות אחד, ובעינן 'עד שיזומו כולם', אבל העידו מקצתן בתוך כדי דיבור ומקצתן אחר כדי דיבור - אם כן הוי שתי כתות, ולא בעינן 'עד שיזומו כולם'; אבל לענין 'נמצא אחד קרוב או פסול' - אף אם נמצא - מהני שהעידו לאחר כדי דיבור עדותן בטלה; ואי תימא מאי שנא? - ויש לומר שנא ושנא! דדוקא גבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול חשיב כחד עדות כשהעידו לאחר כדי דיבור, משום שהם אומרים אמת, ואם כן עדותן התחיל מראייה שלהם וראייה שלהם היתה בבת אחת עם העדים, אבל בעדים זוממין - שאינן אומרים אמת - אם כן לא בא עדותן אלא כשיעידו בבית דין, וכיון דלא העידו בבת אחת רק לאחר כדי דיבור - לא חשבינן כחד עדות; כן נראה למשי"ח.
^ לרבי יוסי, דאמר אף בלא התרו: שלא נתכוין להעיד הוא מציל את הנדון מפני קורבה
^ הרוג נמי יציל את הנדון, שהרי גם הוא ראה והוא קרוב אצל עצמו
^ מתקיימין כל המקראות שמחייבין את הרוצח ליהרג
^ 'יקום דבר' כתיב בהאי קרא שעשאן לכולם כשנים, דהיינו העדים; אבל לא בעושי הדבר
^ לקרוב ופסול, למבדקינהו אם מתחלה לעדות נתכוונו
^ תוספות ד"ה שמואל אומר הלכה כרבי יוסי: קשה: היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים, והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל, והאי דומיא דדיני נפשות: דשרינן אשת איש שיש בה מיתת בית דין!? וטעם דפרישית לעיל גבי עדות נפשות שייך נמי בגט, וגם לרבי נמי קשה: שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד! לכן נראה לר"י דגם לרבי יוסי לא אמרו דעדותן בטלה אלא דוקא באותן שמעידים בפני בית דין, אבל בשביל ראייה לחודה – לא. וא"ת: אם כן מאי פריך 'הרוג יציל', והא אינו הולך להעיד בבית דין!? ואומר הר"י: דודאי מתחלה היה סבור הש"ס לרבי יוסי כי נמי אינן באין להעיד בבית דין עדותן בטלה, ומשני 'במקיימי דבר הכתוב מדבר', כלומר: כשבאין לקיים הדבר בבית דין אמר רבי יוסי נמצא אחד מהן קרוב או פסול דעדותן בטלה. ואם תאמר אם כן מאי פריך לעיל 'מה יעשו שני אחין וכו' - והלא אין שום חששא אם לא יבאו להעיד בבית דין, כדפרישתי? ויש לומר: משום דפעמים שלא ידע זה בזה, ויעיד האחד אף על פי שכבר העיד אחיו בבית דין, ואפילו אירע לאחר כדי דיבור - מכל מקום עדותן בטלה, משום דמקשינן שלשה לשנים נמצא קרוב או פסול בזה אחר זה - אף על פי דלענין הזמה בעינן תוך כדי דיבור.
^ ואם הוזם אחד מהם (או שנים) ולא הוזמו כולן אין נהרגין
^ עדות העדים
^ צריכין הדיינין שיהיו מכירין בלשון העדים, ולא שיעמדו מליץ בינותם
^ אחד רואה אותו מחלון זה ואחד רואה מחלון זה ואינן רואין זה את זה
^ שיש די בראיית כל אחד, ואפילו הכי לא מצטרפו
^ ההרוג עצמו התרה בו
^ דכשרים בעלמא ומצטרפי
^ כששנים רואין מחלון זה ושנים מחלון זה והוזמה כת האחת, תצטרף עדות זו להיות כולם ככת אחת להציל את הזוממין ואת הנדון: שתהא עדותן בטלה: כיון דבעלמא מצטרפת - יש טעם כאן להצילו, ורחמנא אמר 'והצילו העדה'
^ התראה כלל
^ שאמר "בשוגג הרגתי"
^ בעלי לשון אחרת שאין הדיינין מכירין בה

[1] דכתיב 'והצילו העדה' ומהדרינן אזכותא

[2] נמי עדותן בטלה

[3] ובדיני נפשות, כי אמרינן 'בטלה'

[4] בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף בעדות מתחלה להיות מן המתרין בעוברי עבירה

[5] ולא כוונו להיות עדים בדבר

[6] לא בטלה עדות האחרים בשביל ראייתן של אלו, ד

[7] עם שלישי מן השוק

[8] תוספות ד"ה אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות: פירש הקונטרס משום דכתיב 'והצילו העדה' דמצוה לבטל העדות בקל כדי להציל הנפש; וקשה לפירושו: דאם כן דיני ממונות נילף מינייהו, דהא כתיב 'משפט אחד יהיה לכם'!? ועוד: דבדיני ממונות נמי כתיב 'על פי שנים או על פי שלשה', ונקיש שלשה לשנים!? לכך פירש ר"י דבדיני נפשות שייך שפיר למילף משנים דעדותן בטלה, משום דמה שנים כי נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה לגמרי, ומעתה אינה מועלת לכלום - הלכך בשלשה נמי כולם בטלים לגמרי, אבל בדיני ממונות, דבשנים נמי: כי נמצא אחד מהן קרוב או פסול - השני אינו בטל לגמרי, דחייב לו שבועה - לכך שלשה נמי: נמצא אחד מהן קרוב או פסול - תתקיים העדות בשאר עדים. תוספות דף ו/ב ד"ה בדיני נפשות הוא דלא כשירה הוא בדיני ממונות כשירה: הקשה רבינו אברהם מאורליינ"ש דהא קרובים נפקא לן (סנהדרין כז:) דפסולין מ'לא יומתו אבות על בנים', ודיני ממונות גמרינן מיניה (שם כח.), דכתיב 'משפט אחד יהיה לכם'; אם כן הכא נמי ניליף ממונות מנפשות להך מילתא: דעדות מיוחדת! ונראה דעל כרחך האי קרא לאו בדיני ממונות קאי, דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהא איתיה.

[9] התם קאמרה מתניתין 'מאה כשנים', אבל אם העידו השנים, ולאחר זמן העידו האחרים - הרי הן כשתי כתות לכל דבר

[10] התחיל להעיד

[11] של סיומו

[12] תוספות ד"ה אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור: [פ"ה] 'ובהא קאמרה מתניתין ד'מאה כשנים', אבל אם העידו השנים, ולאחר זמן העידו האחרים - הרי הן שתי כתי עדים לכל דבר'; משמע דקאי אף לענין קרוב או פסול, וקשה: דהא משמע בסמוך דלענין דין דקרוב או פסול אינו תלוי בהעדאה בתוך כדי דיבור, אלא בראיית מעשה גמרה עדותן אף כי העידו אחר תוך כדי דיבור [או לא העידו בכלל], דקאמר 'הרוג יציל'! לכך נראה דלא קאי רק אדין דעדים זוממין דקאמר 'עד שיזומו כולם', ובהא קאמר דוקא כי העידו כולם בתוך כדי דיבור דזה הוי עדות אחד, ובעינן 'עד שיזומו כולם', אבל העידו מקצתן בתוך כדי דיבור ומקצתן אחר כדי דיבור - אם כן הוי שתי כתות, ולא בעינן 'עד שיזומו כולם'; אבל לענין 'נמצא אחד קרוב או פסול' - אף אם נמצא - מהני שהעידו לאחר כדי דיבור עדותן בטלה; ואי תימא מאי שנא? - ויש לומר שנא ושנא! דדוקא גבי נמצא אחד מהן קרוב או פסול חשיב כחד עדות כשהעידו לאחר כדי דיבור, משום שהם אומרים אמת, ואם כן עדותן התחיל מראייה שלהם וראייה שלהם היתה בבת אחת עם העדים, אבל בעדים זוממין - שאינן אומרים אמת - אם כן לא בא עדותן אלא כשיעידו בבית דין, וכיון דלא העידו בבת אחת רק לאחר כדי דיבור - לא חשבינן כחד עדות; כן נראה למשי"ח.

[13] לרבי יוסי, דאמר אף בלא התרו: שלא נתכוין להעיד הוא מציל את הנדון מפני קורבה

[14] הרוג נמי יציל את הנדון, שהרי גם הוא ראה והוא קרוב אצל עצמו

[15] מתקיימין כל המקראות שמחייבין את הרוצח ליהרג

[16] 'יקום דבר' כתיב בהאי קרא שעשאן לכולם כשנים, דהיינו העדים; אבל לא בעושי הדבר

[17] לקרוב ופסול, למבדקינהו אם מתחלה לעדות נתכוונו

[18] תוספות ד"ה שמואל אומר הלכה כרבי יוסי: קשה: היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים, והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל, והאי דומיא דדיני נפשות: דשרינן אשת איש שיש בה מיתת בית דין!? וטעם דפרישית לעיל גבי עדות נפשות שייך נמי בגט, וגם לרבי נמי קשה: שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד! לכן נראה לר"י דגם לרבי יוסי לא אמרו דעדותן בטלה אלא דוקא באותן שמעידים בפני בית דין, אבל בשביל ראייה לחודה – לא. וא"ת: אם כן מאי פריך 'הרוג יציל', והא אינו הולך להעיד בבית דין!? ואומר הר"י: דודאי מתחלה היה סבור הש"ס לרבי יוסי כי נמי אינן באין להעיד בבית דין עדותן בטלה, ומשני 'במקיימי דבר הכתוב מדבר', כלומר: כשבאין לקיים הדבר בבית דין אמר רבי יוסי נמצא אחד מהן קרוב או פסול דעדותן בטלה. ואם תאמר אם כן מאי פריך לעיל 'מה יעשו שני אחין וכו' - והלא אין שום חששא אם לא יבאו להעיד בבית דין, כדפרישתי? ויש לומר: משום דפעמים שלא ידע זה בזה, ויעיד האחד אף על פי שכבר העיד אחיו בבית דין, ואפילו אירע לאחר כדי דיבור - מכל מקום עדותן בטלה, משום דמקשינן שלשה לשנים נמצא קרוב או פסול בזה אחר זה - אף על פי דלענין הזמה בעינן תוך כדי דיבור.

[19] ואם הוזם אחד מהם (או שנים) ולא הוזמו כולן אין נהרגין

[20] עדות העדים

[21] צריכין הדיינין שיהיו מכירין בלשון העדים, ולא שיעמדו מליץ בינותם

[22] אחד רואה אותו מחלון זה ואחד רואה מחלון זה ואינן רואין זה את זה

[23] שיש די בראיית כל אחד, ואפילו הכי לא מצטרפו

[24] ההרוג עצמו התרה בו

[25] דכשרים בעלמא ומצטרפי

[26] כששנים רואין מחלון זה ושנים מחלון זה והוזמה כת האחת, תצטרף עדות זו להיות כולם ככת אחת להציל את הזוממין ואת הנדון: שתהא עדותן בטלה: כיון דבעלמא מצטרפת - יש טעם כאן להצילו, ורחמנא אמר 'והצילו העדה'

[27] התראה כלל

[28] שאמר "בשוגג הרגתי"

[29] בעלי לשון אחרת שאין הדיינין מכירין בה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]