קטגוריה:דברים יב כ
כי ירחיב יהוה אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כִּי יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כִּֽי־יַרְחִיב֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֥יךָ אֶֽת־גְּבֻלְךָ֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־לָךְ֒ וְאָמַרְתָּ֙ אֹכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכׇל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כִּֽי־יַרְחִיב֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֥י/ךָ אֶֽת־גְּבֽוּלְ/ךָ֮ כַּ/אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־לָ/ךְ֒ וְ/אָמַרְתָּ֙ אֹכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁ/ךָ֖ לֶ/אֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּ/כָל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁ/ךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | אֲרֵי יַפְתֵּי יְיָ אֱלָהָךְ יָת תְּחוּמָךְ כְּמָא דְּמַלֵּיל לָךְ וְתֵימַר אֵיכוֹל בִּשְׂרָא אֲרֵי תִתְרְעֵי נַפְשָׁךְ לְמֵיכַל בִּשְׂרָא בְּכָל רְעוּת נַפְשָׁךְ תֵּיכוֹל בִּשְׂרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם יַפְתֵּי יְיָ אֱלָהָכוֹן יַת תְּחוּמְכוֹן הֵיכְמָא דְמַלֵּיל לְכוֹן וְתֵימַר אֵיכוֹל בִּישְרָא אֲרוּם תֵירוּג נַפְשָׁךְ לְמֵיכוֹל בִּישְרָא בְּכָל רְגוּג נַפְשָׁךְ תֵּיכוּל בִּישְרָא: |
רש"י (כל הפרק)
"כי ירחיב וגו'" - (חולין פד) למדה תורה דרך ארץ שלא יתאוה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידים ועושר
"בכל אות נפשך וגו'" - אבל במדבר נאסר להם בשר חולין אלא אם כן מקדישה ומקריבה שלמיםרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ וְגוֹמֵר – אֲבָל בַּמִּדְבָּר נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר חֻלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן מַקְדִּישָׁהּ וּמַקְרִיבָהּ שְׁלָמִים (ספרי עה; חולין ט"ז ע"ב).
רשב"ם (כל הפרק)
כי ירחיב: ותהיה רחוק מן המקדש:
רמב"ן (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ואמרת אוכלה בשר. למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא מתוך עושר והרחבה, וזהו לשון כי ירחיב.
ספורנו (כל הפרק)
"ואמרת אוכלה בשר" בלתי שאצטרך לטרוח להעלותו לבית הבחירה: " כי תאוה נפשך לאכולי בשר" ג"כ כשתאוה לאכול אותו החלק הניתן לכהנים מן הזבח:
" בכל אות נפשך תאכל ' ל בשר" אבל לא חלב ודם אע"פ שהם חולין:כלי יקר (כל הפרק)
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר. הורה שאין האדם הומה אחר התאות כ"א מתוך הרחבה יתירה, ואין ארי נוהם כ"א מתוך קופה של בשר (ברכות לב, א) לכך אמר כי ירחיב ה' את גבולך. וזה יביאך לידי הסרת מסוה הבושה מעל פניך עד שתאמר בפה מלא אוכלה בשר. ודומה זה קצת לפריקת עול מלכות שמים ולחקור איזהו מקומן של זבחים, והסבה לכל זה הוא כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' כי כל הקרב הקרב ביותר אל מקדש ה' יש עליו מורא מלכות שמים ביותר כמ"ש ומקדשי תיראו (ויקרא יט, כט) ר"ל מן המקדש נמשך שיהיה עליך מורא מלכות שמים, אמנם כי ירחק ממך המקום גורם לך שרחוק ה' מכליותיך ע"כ כל היום תתאוה תאוה גם בוש לא תבוש מלומר אכלה בשר, הנני מתיר לך הדבר וזבחת מבקרך וגו' כאשר צויתיך. לא בכל עת כי אם לפרקים בעת התגברות התאוה וז"ש אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו. וכמו שנאמר (ויקרא יח, יג) כי יצוד ציד חיה או עוף. ואמרו רז"ל (חולין פד, א) למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר כי אם בהזמנה הזאת.
ביאור הדבר הוא, שאם ירגיל האדם את עצמו לאכול מן הבהמות המצויין אתו בבית שור או כשב או עז אז כל היום יתאוה תאוה וירגיל עצמו באכילתו דבר יום ביומו, אבל אם לא יאכל עד אשר יצוד ביערות ובמדברות ציד חיה או עוף שיש לו סכנה וטורח גדול לצודם אז תשקוט תאותו כי אין האכילה שוה בגודל הצער והטורח, כי לא לחנם אמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה. (בראשית כז, ג) וכי לא היה לו בבית דבר הניצוד כבר ולמה חרד את כל החרדה הזאת לטלטלו במקומות הסכנה אלא שהיה מתנהג על פי הדרך ארץ אשר למדה התורה שלא יאכל בשר כי אם בהזמנה זאת ע"י צידה דווקא כדי שלא יהיה מורגל בו, לכך נאמר אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו. ר"ל אך בתנאי זה שלא יהיה מורגל בו ויאכלו כאשר יאכל את הצבי ואת האיל שמסתמא אינו מורגל בהם כי חיות הנה והם מחוסרי צידה ומחמת הטורח הוא ממעט באכילתם כך יאכל אפילו סתם בשר, וזה פירוש יקר ומיושב לשון אך יותר מפירושו של רש"י.
ולפי שמצינו, שבכל דבר הניצוד ממקומות ההפקר יש בו לחוש ביותר שלא יהיה דבר גזול, כי על כן הזהיר יצחק את עשיו שיביא לו מן ההפקר ולא מן הגזל לפי שאולי הניצוד היו לו בעלים וברח מהם, ע"כ נאמר כאן וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן לך ה'. וכי ס"ד שיזבח מן אותן אשר לא נתן לו ה' אלא שר"ל שיאכל דווקא בהזמנה זאת כי יצוד ציד חיה או עוף ויש לחוש בו על הגזל כאמור, ע"כ אמר אשר נתן לך ה' שאפילו במצודתך לאפוקי הגזול אינו מאת ה' וע"ז אמר כאשר צויתיך. והזהרתיך על הגזל או הזהרתיך שלא תאכל בשר כי אם בהזמנה הזאת.אור החיים (כל הפרק)
מדרש ספרי (כל הפרק)
כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה ירחיב ה' את גבולך.
כאשר דבר לך. ומה דבר לך - (בראשית טו) את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני.
רבי אומר: כבר אלו אמורים; ומה דבר לך - (יחזקאל מט) מפאת קדים עד פאת ים דן אחד (יהודה אחד) אשר אחד.
ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר. (חולין טו) (ר' שמעון) [ר' ישמעאל] אומר: מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר, ומשבאו לארץ התירו להם.
(שם יז) ר' עקיבא אומר: לא בא הכתוב ללמד אלא מצות האמורות כאן [לאסור להן בשר נחירה], שבתחילה הותר להם בשר נחירה, ומשנכנסו לארץ נאסר להם. ר' אלעזר בן עזריה אומר: לא בא הכתוב אלא ללמד ד"א (=דרך ארץ) - שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון.
יכול יקח אדם בשר מן השוק ויאכל - ת"ל וזבחת מבקרך ומצאנך, הא אין אדם אוכל בשר עד שיהיו לו בקר וצאן. יכול יזבח כל צאנו וכל בקרו - ת"ל מבקרך, ולא כל בקרך ולא כל צאנך.מלבי"ם - התורה והמצוה
לז.
כי ירחיב ה' את גבולך. מצוה זו התחילה תכף כשבאו לארץ.
ובהכרח שמ"ש כי ירחיב, ר"ל שבזכות זה ירחיב ה' את גבולך.
ומ"ש כאשר דבר - פי' הת"ק, שר"ל כאשר דבר לאברהם שיתן לו קיני וקנזי וקדמוני.
ורבי אומר כבר אלו אמורים. ר"ל שע"ז אמר להלן (שופטים) ואם ירחיב ה' את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, שפי' שם שהוא קיני וקנזי וקדמוני, שזה הבטיח להאבות. ופה מדייק - כאשר דבר לך , שחוץ ממה שכבר הבטיח לאברהם, הבטיח להבנים הרחבת גבול יותר. שהוא מה שראה יחזקאל בגבולי הארץ לעתיד לבא, שיכנס בגבול הארץ מצד צפון צור וצדון וכל הנוסף בצד מצר הצפוני, שכ"ז ירש דן לחלקו, כמ"ש (שמות כג) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר. וכן אמר במכלתא בא עח כי ירחיב ה' א-להיך את גבולך כאשר דבר לך. והיכן דבר - כי אוריש גוים וכו', ושתי את גבולך מים סוף וכו', שזה כרבי.
לח.
ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר. לדעת ר"י בא להתיר בשר תאוה, שלדעתו מ"ש ואל פתח אהל מועד לא הביאו - כולל גם חולין שלא הקדישן, כמ"ש הרמב"ן בפ' אחרי וכמו שנראה מדברי רש"י בחולין יז. ולמד שבארץ מותר להם לשחוט.
ור"ע ס"ל שבא לאסור בשר נחירה. ועקר הדיוק מ"ש וזבחת מבקרך ומצאנך, ר"ל שמעתה לא תאכל מבשר נחירה, רק אתה מחויב לזבוח.
והנה לר' ישמעאל נכון מ"ש וזבחת מבקרך ומצאנך - כי גם בתחלה לא היה אסור בשר תאוה, רק בבקר וצאן דחזי להקרבה, לא בחיה ;כמ"ש בחולין יב. אבל לר"ע, למה אומר מבקרך ומצאנך, הלא גם חיה נאסר בה נחירה? ולדעת הרמב"ם (שחיטה ד יז), שכתב לר"ע, שבמדבר היה אסור לשחוט חולין בחוץ, רק לאכלם ע"י נחירה היה מותר; ופשיטא - שחיה היה מותר לשחוט בחוץ גם בתחלה. ואמר, שאח"כ תזבח גם מבקרך ומצאנך!
וי"ל, שראב"ע בא לפרש לדברי ר"ע ,שלכן אמר וזבחת מבקרך ומצאנך, ללמד עוד דברים אחרים - שלא יאכל בשר אלא לתאבון; ורק בקרך, לא שתקח מן השוק; ורק מבקרך ולא כל בקרך. ומובא בחולין פד ובתוספתא דעירובין פד.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ראו מבנה דברים יב
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דברים יב כ"
קטגוריה זו מכילה את 19 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 19 דפים.