ביאור:בבלי מכות דף י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דכתיב (הושע ו ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם;
מאי 'עקובה מדם'?
אמר רבי אלעזר: שהיו עוקבין [1] להרוג נפשות.
ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי [2] ומאי שנא מציעאי דמקרבי [3]?
אמר אביי: בשכם נמי שכיחי רוצחים, דכתיב (הושע ו ט) וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה וגו' [כי זמה עשו].
מאי 'חבר כהנים'?
אמר רבי אלעזר: שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות.
ותו ליכא? והא כתיב (במדבר לה ו) [ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח] ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר?
אמר אביי: הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת [4], הללו - לדעת קולטות,שלא לדעת אינן קולטות.
וחברון עיר מקלט הוא? והכתיב (שופטים א כ) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה [ויורש משם את שלשה בני הענק]?
אמר אביי: פרוודהא [5], דכתיב (יהושע כא יב) ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה [באחזתו].
וקדש עיר מקלט הואי? והכתיב (יהושע יט לה) וערי מבצר [6] הצדים צר וחמת רקת וכנרת [פסוק לו ואדמה והרמה וחצור] [פסוק לז] וקדש ואדרעי ועין חצור, ותניא: ערים הללו [7] - אין עושין אותן לא טירין קטנים [8], ולא כרכים גדולים [9], אלא עיירות בינוניות!?
אמר רב יוסף: תרתי 'קדש' הואי.
אמר רב אשי: כגון סליקום, ו'אקרא דסליקום' [10].
גופא: ערים הללו: אין עושין אותן לא טירין קטנים, ולא כרכין גדולים, אלא עיירות בינוניות;
ואין מושיבין אותן אלא במקום מים,
ואם אין שם מים [11] - מביאין להם מים;
ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים [12],
ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין [13];
נתמעטו אוכלוסיהן - מוסיפין עליהן; נתמעטו דיוריהן - מביאין להם כהנים לוים וישראלים;
ואין מוכרין בהן לא כלי זיין [14], ולא כלי מצודה [15] - דברי רבי נחמיה; וחכמים מתירין;
ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם.
אמר רבי יצחק: מאי קרא [16]? - (דברים ד מב) [לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם] ונס אל אחת מן הערים האל וחי - עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.
תנא: תלמיד שגלה - מגלין רבו עמו, שנאמר 'וחי': עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.
אמר רבי זעירא: מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון [17].
אמר רבי יוחנן: הרב שגלה - מגלין ישיבתו עמו.
איני!? והא אמר רבי יוחנן: מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר (דברים ד מג) את בצר במדבר [בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי] וכתיב בתריה [פסוק מד] וזאת התורה [אשר שם משה לפני בני ישראל]’!?
לא קשיא: הא בעידנא דעסיק בה, הא בעידנא דלא עסיק בה.
ואי בעית אימא: מאי 'קולטין'? - ממלאך המות,
כי הא: דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכול שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא; סליק ויתיב אארזא דבי רב; פקע ארזא – ושתיק, ויכיל ליה.
אמר רבי תנחום בר חנילאי: מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה [18]? מפני שהוא פתח בהצלה תחלה, שנאמר (בראשית לז כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם [ויאמר לא נכנו נפש].
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב (דברים ד מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה [שמש]? - אמר לו הקב"ה למשה: הזרח שמש לרוצחים [19].
איכא דאמרי אמר ליה: הזרחת שמש לרוצחים [20]!
דרש רבי סימאי: מאי דכתיב (קהלת ה) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה? – 'אוהב כסף לא ישבע כסף' - זה משה רבינו, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה; 'ומי אוהב בהמון לא תבואה': למי נאה ללמד בהמון [21]? - מי שכל תבואה שלו [22];
והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה <ללמד> [למלל] גבורות ה'? - מי שיכול להשמיע כל תהלתו.
ורבנן, ואיתימא רבה בר מרי אמר: ’[ו]מי אוהב בהמון לו תבואה' - כל האוהב למלמד בהמון [23] - לו תבואה [24].
יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה [25].
<סימן: אשי ללמוד רבינא ללמד [26]>
רב אשי אמר: כל האוהב ללמוד בהמון [27] - לו תבואה.
והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב (ירמיהו נ לו) חרב אל הבדים ונואלו [חרב אל גבוריה וחתו]? - חרב על צוארי שונאיהם של ישראל שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד; ולא עוד אלא שמטפשין: כתיב הכא 'ונואלו', וכתיב התם (במדבר יב יא) [ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת] אשר נואלנו [ואשר חטאנו]; ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר 'ואשר חטאנו';
ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו יט יג) נואלו שרי צוען [נִשְּׂאוּ שרי נף התעו את מצרים פנת שבטיה] [28].
רבינא אמר: כל האוהב ללמד בהמון [29] - לו תבואה [30], והיינו דאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן.
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכב ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם; מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? - שערי ירושלם, שהיו עוסקים בתורה [31].
ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכב א) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך? - אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי.
אמר לו הקב"ה: [32] כי טוב יום בחצריך מאלף [בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע]: טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח [33].
ומכוונות להם דרכים וכו':
תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר:
'מקלט' היה כתוב על פרשת דרכים [34], כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם.
אמר רב כהנא: מאי קרא? - (דברים יט ג) תכין לך הדרך [ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח]: עשה לך הכנה לדרך.
רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא [35]: (תהלים כה ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך: אם לחטאים יורה - קל וחומר לצדיקים.
רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: (שמות כא יג) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו [ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה] [36]: (שמואל א כד יג) כאשר יאמר משל הקדמוני [37] : מרשעים יצא רשע [וידי לא תהיה בך] [38] - במה הכתוב [39] מדבר [40]? בשני בני אדם שהרגו את הנפש: אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים [41]; [42] הקב"ה מזמינן לפונדק אחד: זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו [43]: זה שהרג במזיד - נהרג, וזה שהרג בשוגג - גולה.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר: מן התורה, ומן הנביאים, ומן הכתובים: בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו:
מן התורה - דכתיב (במדבר כב יב) [ויאמר אלהים אל בלעם] לא תלך עמהם [לא תאר את העם, כי ברוך הוא], וכתיב (במדבר כב כ) [ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים] קום לך אתם [ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה];
מן הנביאים - דכתיב (ישעיהו מח יז) [כה אמר ה' גאלך קדוש ישראל] אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך [44];
מן הכתובים - דכתיב (משלי ג לד) אם ללצים [45] - הוא יליץ [46], ולענוים יתן חן.
ומצאו גואל הדם.:
אמר רב הונא: רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם [47] והרגו – פטור.
קסבר (דברים יט ו) [פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש] ולו אין משפט מות [כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום] - בגואל הדם הוא דכתיב [48].
מיתיבי: 'ולו אין משפט מות - ברוצח הכתוב מדבר [49];
אתה אומר ברוצח - או אינו אלא בגואל הדם?
כשהוא אומר (דברים יט ד) [וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת] והוא לא שונא לו מתמול שלשום - הוי אומר ברוצח הכתוב מדבר'!
הוא - דאמר כי האי תנא, דתניא: '(דברים יט ו) [פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש] ולו אין משפט מות [כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום] - בגואל הדם הכתוב מדבר;
אתה אומר בגואל הדם הכתוב מדבר - או אינו אלא ברוצח?
כשהוא אומר 'כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום' - הרי רוצח אמור [50]; הא מה אני מקיים 'ולו אין משפט מות' - בגואל הדם הכתוב מדבר.
תנן: 'מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו' – מאי? לאו דמתרו ביה דאי קטיל בר קטלא הוא?
לא, כדתניא: 'וידברו אליו' - דברים הראוים לו: אומרים לו: "אל תנהג בו מנהג שופכי דמים: בשגגה בא מעשה לידו".
רבי מאיר אומר: הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר (דברים יט ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם]
אמרו לו: הרבה [51] שליחות עושה [52].
אמר מר: 'בשגגה בא מעשה לידו' – פשיטא [53]: דאי במזיד [54] - בר גלות הוא [55]!?
אִין, והא תניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: בתחלה [56] אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט [57]; ובית דין שולחין ומביאין אותם משם. מי שנתחייב מיתה – הרגוהו, שנאמר (דברים יט יב) ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת; מי שלא נתחייב – פטרוהו, שנאמר (במדבר לה כה) והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם [והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש]; מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר [שם] 'והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה'.
רבי אומר: מעצמן הן גולין: כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות, והן אינן יודעין שבשוגג קולטות, במזיד אינן קולטות [58]'.
אמר רבי אלעזר: עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר [59] [ונס אל אחת מהערים האלה ועמד פתח שער העיר] ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו [ואספו אתו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם] - ולא שהושוו דבריהן לדבריו.
ואמר רבי אלעזר: עיר שאין בה זקנים - אינה קולטת, דבעינן 'זקני העיר' - וליכא.
איתמר: עיר שאין בה זקנים: רבי אמי ורבי אסי: חד אומר: קולטת, וחד אומר: אינה קולטת:
למאן דאמר 'אינה קולטת' - בעינן 'זקני העיר' - וליכא; למאן דאמר 'קולטת' - מצוה בעלמא [60];
ועיר שאין בה זקנים, רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: נעשה בה בן סורר ומורה, וחד אמר: אין נעשה בה בן סורר ומורה:
למאן דאמר 'אין נעשה בה בן סורר ומורה' - בעינן [61] (דברים כא יט) [ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל] זקני עירו [ואל שער מקמו] - וליכא; למאן דאמר 'נעשה בה בן סורר ומורה' - מצוה בעלמא;
ועיר שאין בה זקנים: רבי אמי ורבי אסי: חד אמר מביאה עגלה ערופה, וחד אמר אינה מביאה עגלה ערופה:
למאן דאמר 'אינה מביאה עגלה ערופה' - בעינן (דברים כא ג) [והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו] זקני העיר ההיא [עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל] – וליכא; למאן דאמר 'מביאה עגלה ערופה' - מצוה בעלמא.
אמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה נאמרה פרשת רוצחים
הערות
עריכה- ^ אורבין
- ^ חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ שני רביעי הארץ, וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ
- ^ ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן
- ^ בין שברח שם לדעת קליטה, בין שלא ברח שם לדעת קליטה: שלא היה יודע שהיא קולטת
- ^ כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב
- ^ כרכים גדולים שהיו בנחלת נפתלי:
- ^ ערי מקלט
- ^ לפי שאין מזונות מצויין שם
- ^ שהכל נקבצים שם תמיד, ויהא רגל גואל הדם מצויה שם, ויארוב לו
- ^ 'סליקום' עיר מבצר, ויש כפר סמוך הנקרא 'אקרא דסליקום': כך קדש העיר – מבצר, ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה
- ^ כשנפלו בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות מים אחרי כן מן הנהרות הרחוקים
- ^ שימצאו מזונות לקנות
- ^ שיהו כפרים ויישוב סמוכים להם, שלא יבואו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל
- ^ שלא יקנה גואל הדם שם זיין ויהרוג: שאם יביא כלי זיין ממקומו - ירגישו בו
- ^ אף בהם הורגין חיות
- ^ דמתקנינן להו לרוצחין דבר שצריכין לו
- ^ שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג, ויגלה, דאמרינן לקמן (עמוד ב) שאינו מצוי אלא ברשעים
- ^ שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה
- ^ להכין להם חיותם, כגון הנך מילי דלעיל
- ^ בהבדלה זו ויפה עשית
- ^ לדרוש ברבים
- ^ שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות
- ^ האוהב תלמידי חכמים
- ^ התורה מחזרת עליו ועל זרעו, כדאמרינן בעלמא (שבת דף כג:) 'האי מאן דרחים רבנן - הויין ליה בנין רבנן'
- ^ שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו לו בנים תלמידי חכמים
- ^ בדרב אשי גרסינן 'ללמוד' בדרבינא גרסינן 'ללמד'
- ^ עם חברים רבים
- ^ אלמא הנואל נשא לחטוא
- ^ מרבה תלמידים
- ^ לפי שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם
- ^ 'בשעריך' = בשביל שעריך
- ^ תהלים פדיא
- ^ מקרא כתוב 'אלף עולות יעלה שלמה וגו' (מלכים א ג ד)
- ^ בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים: אחד פונה לעיר מקלט - היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו 'מקלט'
- ^ כשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן
- ^ זהו שאמר הכתוב
- ^ 'משל הקדמוני' היא התורה, שהיא משל הקב"ה, שהוא קדמונו של עולם, והיא אמרה
- ^ והיכן אמרה? – 'והאלהים אנה לידו'
- ^ 'והאלהים אנה לידו'
- ^ והיאך הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא
- ^ אלא על ידי שהיו שניהם רשעים: ההורג והנהרג [כדלהלן]: ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר, והוא לא גלה, והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר, ולא נהרג
- ^ לפיכך
- ^ ויש עדים, ויגלה על כרחו
- ^ בדרך אשר תבחר לילך
- ^ בא אדם להתחבר
- ^ אין מעכבין בידו
- ^ בדרך בהליכתו
- ^ והכי קאמר: פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח ... והשיגו והכהו נפש - ולא יתיירא מבית דין, כי לו אין משפט מות; וסוף המקרא האומר 'כי לא שונא הוא וגו'- מוסב על ראשו: פן ירדוף גואל הדם אני אומר לך להכין לו הדרך כי לא שונא היה לו ולא הרגו מדעת
- ^ והכי קאמר: פן ירדוף ... והשיגו ... והכהו - והוא לא היה ראוי למות: כי לא שונא היה להרוג ולא הרגו מדעת
- ^ שאין לו משפט מות, ולא היה צריך לכתוב בשבילו 'ולא אין משפט מות'
- ^ דברים שאינן נעשים על ידי האדם
- ^ נעשים ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים
- ^ כיון דהוא גולה - ודאי בשוגג הרג
- ^ הרג
- ^ וכי גולה היה - בתמיהה
- ^ תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו זהו:
- ^ ויליף טעמא מקרא: וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו וגו' (דברים יט יא), משמע: אם הורגו בכוונה – ינוס; וכתיב בתריה [פסוק יב] 'ושלחו זקני עירו וגו'
- ^ לא אמר הכתוב שיגלה, אלא הוא טועה וגולה, ולימדך הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו
- ^ מקרא בספר יהושע [כ,ד]
- ^ מצוה שיהו שם זקנים; ומיהו כי אין בה זקנים נמי קלטה
- ^ בבן סורר ומורה כתיב: