ביאור:בבלי מכות דף ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
להכרזה [1].
ורבי מאיר?
הכרזה מ'ישמעו ויראו' נפקא [2].
משנה:
משלשין בממון [3] ואין משלשין במכות.
כיצד?
העידוהו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז, ונמצאו זוממין - משלשין ביניהם; אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין - כל אחד ואחד לוקה ארבעים.
גמרא:
מנא הני מילי [4]?
אמר אביי: נאמר 'רשע' בחייבי מלקיות (דברים כה ב: והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר) ונאמר 'רשע' (במדבר לה לא: ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת) בחייבי מיתות בית דין; מה להלן אין מיתה למחצה - אף כאן אין מלקות למחצה.
רבא אמר: בעינן (דברים יט יט) כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת הרע מקרבך] [5] - וליכא.
אי הכי ממון נמי?
ממון מצטרף [6], מלקות לא מצטרף.
משנה:
אין העדים נעשים זוממין עד שיזימו את עצמן [7].
כיצד?
אמרו "מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש"! אמרו להם: "היאך אתם מעידין, שהרי נהרג זה או ההורג זה היה עמנו אותו היום במקום פלוני"?! - אין אלו זוממין;
אבל אמרו להם "היאך אתם מעידין, שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני"! - הרי אלו זוממין, ונהרגין על פיהם.
באו אחרים [8] והזימום [9], באו אחרים והזימום - אפילו מאה [10] - כולם יהרגו.
רבי יהודה אומר: איסטטית היא זו [11], ואינו נהרג אלא כת הראשונה בלבד.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רב אדא: דאמר קרא (דברים יט יח) [ודרשו השופטים היטב] והנה עד שקר העד שקר ענה [באחיו] - עד שתשקר גופה של עדות [12].
דבי רבי ישמעאל תנא: (דברים יט טז) [כי יקום עד חמס באיש] לענות בו סרה - עד שתסרה גופה של עדות [13].
אמר רבא: באו שנים ואמרו "במזרח בירה [14] הרג פלוני את הנפש", ובאו שנים ואמרו "והלא במערב בירה עמנו הייתם" – חזינן: אי כדקיימי במערב בירה מיחזא חזו למזרח בירה - אין אלו זוממין, ואם לאו - הרי אלו זוממין.
פשיטא?
מהו דתימא ליחוש לנהורא בריא [15] - קמשמע לן.
ואמר רבא: באו שנים ואמרו: "בסורא בצפרא בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש" ובאו שנים ואמרו "בפניא בחד בשבתא עמנו הייתם בנהרדעא" – חזינן: אי מצפרא לפניא מצי אזיל מסורא לנהרדעא - לא הוו זוממין, ואי לאו - הוו זוממין.
פשיטא!?
מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא [16] - קא משמע לן.
ואמר רבא: באו שנים ואמרו "בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש", ובאו שנים ואמרו "עמנו הייתם בחד בשבתא, אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש", ולא עוד, אלא אפילו אמרו [17] "ערב שבת הרג פלוני את הנפש" [18] – [19] נהרגין [20]: [21] דבעידנא דקא מסהדי [22] - [23] גברא לאו בר קטלא הוא [24].
מאי קא משמע לן [25]? תנינא [26]: 'לפיכך נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה'?
סיפא: 'מה שאין כן בגמר דין [27]' איצטריכא ליה: 'באו שנים ואמרו "בחד בשבתא נגמר דינו של פלוני", ובאו שנים ואמרו "בחד בשבתא עמנו הייתם, אלא בערב שבת נגמר דינו של פלוני", ולא עוד, אלא אפילו אמרו "בתרי בשבתא נגמר דינו של פלוני" - אין אלו נהרגין: דבעידנא דקא מסהדי - גברא בר קטלא הוא [28];
וכן לענין תשלומי קנס [29]:
באו שנים ואמרו "בחד בשבתא גנב וטבח ומכר", ובאו שנים ואמרו "בחד בשבתא עמנו הייתם, אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר" – משלמין; ולא עוד אלא אפילו אמרו "בערב שבת גנב וטבח ומכר" – משלמין: דבעידנא דקא מסהדי - גברא לאו בר תשלומין הוא [30];
באו שנים ואמרו "בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ונגמר דינו", ובאו שנים ואמרו "בחד בשבתא עמנו הייתם, אלא ערב שבת גנב וטבח ומכר ונגמר דינו", ולא עוד אלא אפילו אמרו "בחד בשבתא גנב וטבח ומכר, ובתרי בשבתא נגמר דינו" - אין משלמין: דבעידנא דקא מסהדי [31] - גברא בר תשלומין הוא [32].
רבי יהודה אומר איסטטית היא זו כו':
אי איסטטית היא זו - אפילו כת ראשונה נמי לא!?
אמר רבי אבהו: שקדמו והרגו [33].
מאי דהוה הוה [34]!
אלא אמר רבא: הכי קאמר: אם אינה אלא כת אחת – נהרגת, אי איכא טפי - אין נהרגין.
הא 'בלבד' קאמר [35]?
קשיא.
ההיא איתתא דאתאי סהדי - ואישתקור [36], אייתי סהדי - ואישתקור; אזלה אייתי סהדי אחריני דלא אישתקור.
אמר ריש לקיש: הוחזקה זו [37].
אמר ליה רבי אלעזר: אם היא הוחזקה [38] - כל ישראל מי הוחזקו [39]?
זימנין [40] הוו יתבי קמיה דרבי יוחנן; אתא כי האי מעשה לקמייהו. אמר ריש לקיש: הוחזקה זו.
אמר ליה רבי יוחנן: אם הוחזקה זו - כל ישראל מי הוחזקו?
הדר חזיה לרבי אלעזר בישות [41], אמר ליה: שמעת מילי מבר נפחא ולא אמרת לי משמיה [42]!
לימא ריש לקיש דאמר כרבי יהודה [43], ורבי יוחנן דאמר כרבנן?
אמר לך ריש לקיש: אנא דאמרי לך אפילו לרבנן: עד כאן לא קא אמרי רבנן התם: דליכא דקא מהדר [44], אבל הכא: איכא הא דקא מהדרא [45]!
ורבי יוחנן אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם: דאמרינן 'אטו כולי עלמא גבי הני הוו קיימי', אבל הכא: הני ידעי בסהדותא [46], והני לא ידעי בסהדותא.
משנה:
אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין [47] שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג שנאמר (שמות כא כג) [ואם אסון יהיה ונתתה] נפש תחת נפש [48]
אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת הרע מקרבך]: [49] והרי אחיו קיים!?
ואם כן למה נאמר 'נפש תחת נפש'?
יכול משעה שקבלו עדותן [50] - [51] יהרגו? - תלמוד לומר 'נפש תחת נפש': הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין.
גמרא:
תנא: בריבי [52] אומר: לא הרגו – נהרגין; הרגו [53] - אין נהרגין.
אמר אביו: בני! לאו קל וחומר הוא?
אמר לו: לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין, דתניא [סיפרא קדושים פרשה י משנה י]: (ויקרא כ יז) [ו]איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו [וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא] - אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו, ובת אמו שלא בת אביו; בת אמו ובת אביו מנין? תלמוד לומר: ערות אחותו גילה : עד שלא יאמר - יש לי בדין: אם ענש על בת אביו שלא בת אמו, ובת אמו שלא בת אביו, בת אביו ובת אמו לא כל שכן! הא למדת שאין עונשין מן הדין.
[שם, משנה יב] עונש שמענו אזהרה מנין? - תלמוד לומר: (ויקרא יח ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך [מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן] ; אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו, ובת אמו שלא בת אביו; בת אביו ובת אמו מנין? - תלמוד לומר (ויקרא יח יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא [לא תגלה ערותה]; עד שלא יאמר - יש לי מן הדין: מה אם הוזהר על בת אמו שלא בת אביו, ובת אביו שלא בת אמו - בת אביו ובת אמו לא כל שכן! הא למדת שאין מזהירין מן הדין.
תלמוד לומר: 'רשע' 'רשע'.
[(לעיל ה,א): נאמר 'רשע' בחייבי מלקיות (דברים כה ב: והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר) ונאמר 'רשע' [במדבר לה,לא: ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת]]
חייבי גליות מנין [56]?
אתיא רוצח [בשוגג] רוצח [במזיד].
תניא: אמר רבי יהודה בן טבאי: אראה בנחמה [58] אם לא הרגתי עד זומם [59] להוציא מלבן של צדוקים, שהיו אומרים 'אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון'.
אמר לו שמעון בן שטח: אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים: אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם, ואין לוקין עד שיזומו שניהם [60].
מיד קבל עליו רבי יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח [61]; וכל ימיו של רבי יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו העד והיה קולו נשמע, וכסבורין העם לומר קולו של הרוג [62]; אמר: קולי שלי הוא; תדעו: למחר הוא מת - אין קולו נשמע.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: דלמא בדינא קם בהדיה אי נמי פיוסי פייסיה.
משנה:
(דברים יז ו) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת [לא יומת על פי עד אחד]; אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה? אלא להקיש שנים לשלשה: מה שלשה מזימין את השנים - אף השנים יזומו את השלשה; ומנין אפילו מאה? תלמוד לומר: 'עדים'.
רבי שמעון אומר: מה שנים אינן נהרגין עד שיהיו שניהם זוממין [63] - אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין; ומנין אפילו מאה? - תלמוד לומר: 'עדים'.
רבי עקיבא אומר: [64] לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו [65], ולעשות דינו כיוצא באלו; ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה - על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה [66]: ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטלה; מנין אפילו מאה? - תלמוד לומר: 'עדים'.
הערות
עריכה- ^ דאמרינן בסנהדרין, ב'אלו הן הנחנקין' (דף פט.): ארבעה צריכין הכרזה: לאחר שנענשו בבית דין - צריכין בית דין להכריז: "כך וכך נהרג פלוני בבית דין על עבירה פלונית" כדי לרדות את השומעין
- ^ ואזהרה מ'לא יוסיפו'
- ^ כדמפרש ואזיל
- ^ דכל אחד סופג את הארבעים
- ^ שיקבל הנדון מלקות שלימה
- ^ והרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם
- ^ שיזימו אותן בעסקי גופן ולא בעסקי ההורג וההרוג, כדמפרש ואזיל
- ^ שהעידו עליו כעדות הראשונים
- ^ אלו השנים שהזימו את הראשונים -הזימו גם את האחרונים
- ^ אם הן מאה כתות זו אחר זו וכת אחת הזימתן
- ^ הכת הזאת - כת של עדות סרה; ו'סטיא' היא: כך נטלו עצה ביניהם להזים את כל הבא להעיד עליו
- ^ גופן של עדים
- ^ בפרשת עדים זוממין כתיב 'סרה': עדות המוסרת, שהוסרו משם
- ^ טרקלין גדול [## שאי אפשר לאדם רגיל לראות בתוכו מקצה לקצה?? – עיין בהמשך?]
- ^ שמא מאור עיניהם של אלו בריא וצופין למרחוק יותר ממנו [משליחי בית הדין שנשלחו לבדוק]
- ^ מין גמלים יש, שהם קלים במרוצתם כעוף הפורח
- ^ המזימין
- ^ שהקדימו חובתו יותר מן הראשונים
- ^ הרי אלו הזוממין
- ^ ולא אמרינן בגברא קטילא אסהוד
- ^ מאי טעמא? -
- ^ כשבאו יום שלישי בשבת להעיד עליו
- ^ אכתי
- ^ שלא הועד עליו בבית דין, ואילו הוה אתי ומודה - הוה מיפטר [עיין תוספות ד"ה דבעידנא; נראה לי שקטע זה שייך להלן, בשנים שאמרו "בחד בשבתא גנב וטבח ומכר"; ושם כתב רש"י: 'משום דהוה מצי למיפטר נפשיה בהודעה'; אולי קטע זה ברש"י הועתק בטעות מגירסא אחרת של רש"י; אבל עיין פני יהושע]; נמצא שהם היו מחייבין מיתה את מי שאינו ראוי למות
- ^ דאף על גב דאיהו מיקטיל אינהו מיקטלי
- ^ במתניתין, (בפרקין דף ו:) גבי שנים רואין אותם מחלון זה כו'
- ^ בהזמת עדי גמר דין
- ^ שאף על פי שאלו האחרונים מאחרים את זמן גמר דינו, מכל מקום מודים הן שביום שבאו הזוממין להעיד עליו: בשלישי בשבת - כבר היה דינו נגמר מאתמול, ובגברא קטילא אסהוד
- ^ שהמודה בו פטור - דינו נמי בזה כדיני נפשות, ויש חילוק בין עדות גוף המעשה לעדות של גמר דין
- ^ ופירושו: משום דהוה מצי למיפטר נפשיה בהודאה, אישתכח דאינהו הוו מפסדי ליה; ודוקא קנס, אבל בעדות ממון – פטורין: שהרי לא היו מפסידין אותו כלום אחר שהוא מחויב ועומד
- ^ כשהעידו אלו עליו
- ^ כבר חייבוהו בית דין, ואי הוה מודי לא הוה מיפטר
- ^ את הכת הראשונה, קודם שתבוא כת שניה
- ^ ולמה לי למיתני 'אלא כת ראשונה'
- ^ משמע שיש עוד אחרת
- ^ הכחישו זה את זה בדרישות בית דין כשבדקום
- ^ להביא עדי שקר, ולא נקבל עוד עדות אחרת
- ^ לחזר אחריהם
- ^ לשמוע לה, שתחזיק את האחרים כשקרים
- ^ פעם אחרת
- ^ החזיר ריש לקיש את פניו ונסתכל ברבי אלעזר בפנים זועפות
- ^ שהבין ריש לקיש ששמע רבי אלעזר דבר זה מפי רבי יוחנן, וכשאמרה לו לא אמרה בשמו
- ^ במתניתין: 'איסטטית היא זו', והוחזקה להזים
- ^ שאין אדם מחזר אחריהם לשכרם ולהרגילם תמיד לבוא לבית דין ולהזים את כל הבאים
- ^ לבקש ולשכור עדי שקר
- ^ אלו האחרונים ידעי בעדותה של זו
- ^ אלא אם כן נגמר תחלה הדין של הנדון ליהרג ואחר כך הוזמו
- ^ גירסת רש"י: נפש בנפש. בעדים זוממין כתיב: לא תחוס עינך נפש בנפש [עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל] (דברים יט כא)
- ^ משמע:
- ^ ובאה להם הזמה
- ^ מיד, קודם גמר דינו של נדון
- ^ כך היה שמו
- ^ שלא הוזמו עד שנהרג הנדון על פיהם
- ^ אמתניתין קאי, דאמר 'אין עושין דין הזמה עד שיגמר הדין', ויליף לה מ'נפש בנפש' (דברים יט כא), דמשתעי בחייבי מיתות:
- ^ העידוהו שחייב מלקות והוזמו - מנלן דאין לוקין אלא אם כן נגמר הדין תחלה על פיהם
- ^ העידוהו שחייב לגלות והוזמו, ותנן במתניתין 'סופג את הארבעים': מנלן [דאין לוקין] עד שיגמר הדין? דהני, הואיל ולאו מדין 'כאשר זמם' קא מתרבו - לא אתי מלקות דידהו מגזירה שוה ד'רשע' 'רשע': דמההוא לא ילפינן, אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון ללקות (או למיתה), דהאי 'רשע' 'רשע' - בנידונין כתיב
- ^ תוספות ד"ה חייבי גליות מנין: פירוש: מנין דאין לוקין עד שיגמר דינו? וקשיא: דהא כשהעידו אחייבי גליות - הרי הן חייבי מלקות, וחייבי מלקות כבר גמרנו מ'רשע רשע'!? ופירקש הקונטרס דמההיא לא ילפינן אלא עדים הזוממין שהרשיעו הנדון ללקות או למיתה, דהאי קרא ד'רשע' 'רשע' - בנידונין כתיב, אבל כשהרשיעו הנדון לגלות - לא גמרינן.
- ^ "לא אראה בנחמה", וגמרא הפכו לברכה; פירוש אחר 'אראה בנחמה': נשבע: ימותו בניו ואראה בנחמתן
- ^ שלא הוזם אלא אחד מהם והרגתיו
- ^ מתניתין היא [פ"א מ"ז]: מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם, דכתיב 'והנה עד שקר העד' (דברים יט יח), ואמר מר (סוטה דף ב:): 'כל מקום שנאמר 'עֵד' הרי כאן שנים, עד שיפרוט לך הכתוב אחד'
- ^ שאם יטעה - יורהו
- ^ הכל בלילה, או ביום ואינן רואין אותו
- ^ עד שיזומו שניהם כדפרישית לעיל
- ^ לא הוצרך ללמדנו זאת: דממילא ידעינן ששנים מזימין את השלשה, שהרי השנים כשרים לכל עדיות, וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולם, שהרי כולם כאחד נעשו עדים, וקרא כתיב: 'והנה עד שקר העד' (דברים יט יח)
- ^ שלא תאמר 'הואיל ובלאו הוא היתה העדות מתקיימת, לא יעשו בו דין הזמה' - לימדך הכתוב שאף הוא מן מקיימי דבר
- ^ שמצינו מדה הטובה מרובה ממדת פורענות: במדה טובה הוא אומר (שמות לד ז) נוצר חסד לאלפים; במדת פורענות הוא אומר (שם) 'על שלשים ועל רבעים'