ביאור:עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

(מגילה ז:): "אמר רבא: חייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

עד

1. לפי חלק מהמפרשים "עד בכלל", כלומר, רבא קובע שיעור מינימלי של התבסמות שאליו צריך להגיע, ומי ששתה פחות מכך, לא יצא ידי חובתו.

2. אך לפי חלק מהמפרשים, “לא עד בכלל", כלומר, רבא קובע שיעור מקסימלי של התבסמות, שמי שמגיע אליו צריך להפסיק לשתות.

לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

כמה פירושים הוצעו לביטוי זה.

1. בפורים נעשו שני ניסים: “ארור המן" = המן וצוררי היהודים נכשלו במזימתם, ו"ברוך מרדכי" = מרדכי והיהודים זכו לכבוד ויקר. בפורים יש להודות לה' על שני הניסים הללו, וכדי להודות מתוך שמחה יש לשתות יין, אך יש לזכור שהשתיה היא לצורך ההודיה. לכן, מי שמגיע למצב שאינו יודע להבחין בין שני הניסים שעליהם יש להודות, בין ארור המן לברוך מרדכי, סימן ששתה יותר מדי וצריך להפסיק.

2. סיפור המגילה מלמד, שגם דברים שנראים רעים עשויים להתברר כטובים. לדוגמה, העץ שהמן הכין כדי לתלות את מרדכי שימש בסוף כדי לתלות את המן עצמו. אחת המטרות של פורים היא ללמד אותנו שיש מגבלות לשכל שלנו, שאנחנו לא יודעים הכל. זו גם מטרת השתיה: אדם צריך לשתות עד שירגיש שהוא לא יודע כלום, שהוא לא מסוגל לדעת האם מקרה מסויים הוא "ארור" או "ברוך", כי גם הקללה הגדולה ביותר "ארור המן" יכולה בסוף לשמש אמצעי לברכה הגדולה ביותר "ברוך מרדכי".

3. ע"פ הרמב"ם, אדם צריך לשתות בסעודת פורים עד שיירדם (הלכות מגילה). כשאדם ישן, ומישהו מעיר אותו ושואל "תגיד, ארור המן או ברוך מרדכי?” הוא אומר "לא יודע, תעזוב אותי, תן לישון!” וזה שיעור ההתבסמות שאליו צריך להגיע... (ע"פ הרב גדעון בן משה).

4. ישנו פיוט לפורים, שבו כל שורה מסתיימת ב"ארור המן" או "ברוך מרדכי" לסירוגין. אדם צריך לשתות יין עד שיהיה קצת מטושטש, ולא יזכור באיזו שורה הוא נמצא בשיר, אם בשורה של "ארור המן" או "ברוך מרדכי".

5. בגימטריה, “ארור המן" ו"ברוך מרדכי" שניהם שוים 502. אדם צריך לשתות יין עד שיהיה קצת מטושטש, ולא יידע לעשות את החשבון...

6.הרש"ש (רבי שמואל שטראשון מגדולי מפרשי התלמוד לפני כמאה וחמשים שנה) (מגילה ז:) ועוד פוסקים כתבו, שהיה לקדמונים פיוט, ובסיום החרוזים אמרו פעם ארור המן, ופעם ברוך מרדכי, ומי שהוא שתוי קצת ואינו בישוב הדעת כל כך יוכל להחליף בין המן למרדכי (לא ידע באיזו פעם אוחזים), וזו הכוונה עד דלא ידע בין ארור המן וכו'.

7. בספר רוב דגן כתב, שמה שאמרו "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", אין הכוונה שיאמר להיפך חס ושלום, אלא שלא ידע לספר עניין הנס בצורה ברורה.

8. חיוב "עד דלא ידע" הוא שיתעורר בעצמו בבחינה שלמעלה מהדעת, עד שיאמר "ארור המן וברוך מרדכי", לא מפני ששכלו מחייב כן, אלא מאליו (מעצמו, באופן לא מודע) יאמר כך, ולא מתוך כוונה ודעת. (שלא 'ידע', שלא תהיה ידיעה שכלית, אלא זה יבוא מהתת מודע או מהעל מודע). מתוך תורת חב"ד מאמר לפורים התשי"ז.