תולדות תנאים ואמוראים/א/ר' אליעזר בן הורקנוס
ר' אליעזר בן הורקנוס עריכה
דבר זה מוסכם מכל רבותינו הראשונים שסתם ר' אליעזר הוא בן הורקנוס.
איך ומתי התחיל ללמוד תורה מצינו כמה נוסחאות. באדר"נ פ"ו-ג ובריש פדר"א, תנחומא לך-י, ובקצרה בב"ר רפמ"ב, וכל הנוסחאות מודים שאביו הורקנוס היה עשיר גדול ובעל נחלאות ומקורב למלכות, והיו לא בנים הרבה וכולם עבדו את האדמה, וכולם היא ע"ה ואפילו ק"ש ותפלה לא למדו, כדרך ע"ה שהיו בזמן ההוא, ובנו אליעזר היה כבר כבן כב' שנה שנה ולפי נוסח התנחומא היה כבן כח' שנה, וע"פ אבדר"נ היה כבר נשוי אשה.
ואז עלה ברעיונו לעזוב מחרישתו וללמוד תורה, וכשגילה מחשבתו הגדולה לפני אביו התחיל לשחוק ממנו וא"ל הלא בן כח' שנה אתה ואתה מבקש ללמוד תורה? לך וקח לך אשה ובניך אשר תוליד תוליכם לבית הספר. אך הוא גמר בדעתו לעזוב את בית אביו, ומני אז היה יושב ובוכה תמיד, עד שנגלה אליו אליהו ויעצו לילך לירושלים ללמוד לפני רבן יוחנן ב"ז.
ובפעם האחרונה שהיה חורש נשברה רגל פרתו, ואז אמר "לטובתי נשברה רגל פרתי", וברח לירושלים בעירם ובחוסר כל ובא ועמד לפני ריב"ז, ועל כל השאלות ששאלוהו לא השיב כלום, ואך השיב שאפילו ק"ש ותפלה ובהמ"ז לא למד, ונפשו חשקה בתורה, ורבן יוחב"ז בטוב לבו ריחם עליו, והתחיל ללמוד תורה, אבל יען שברח מביתו ריקם לא היה לו מה לאכול עד שיצא ריח רע מפיו מחמת הרעב, וצוה ריב"ז לתלמידיו ר' יהושע ור' יוסי הכהן לחקור ולדרוש אצל מי אכסניא שלו, ומצאו שמאכלו היה איזה מין עפר, וכשספרו זאת לריב"ז, אז בע"כ גילה לפניו בן מי הוא, ומני אז שם ריב"ז עינו עליו לטובה שלא יחסר לחמו כמו שהיה למוד בבית אביו, ורבו ראה כי ברכה בי ושקידתו בתורה למעלה מן הטבע, קרבהו אליו עד שבשלש שנים נעשה אחד מגדולי תלמידיו.
ובעת ההיא נעשה בבית אביו מהפכה שע"פ איזה סיבה הוצרך אביו וכל ב"ב לעזוב נחלתם, ולכן לא שם לבו להיכן הלך אליעזר בנו, אבל אח"כ כששבו למקומם כבראשונה ואליעזר לא בא (ובל"ס כבר שמעו שהוא בירושלים לומד תורה) ואביו היה אז זקן גדול אז אמרו לו בניו ראה מה שאליעזר בנך עשה לך, לעת כזאת הניחך והלך לו לירושלים לאכול פטומות, אנחנו התעננו בכל אשר התענה נפשך ולא הנחנוך ביום צרתך, ואך אל הירושה יבא כאחד מאתנו, ואם גם תכתוב צואה לא ישמעו לזה כי הנשיא ריב"ז יפסוק הדין לטובתו, ויען להם אביו אל תפחדו ממנו כי אני אלך לירושלים וביום השבת לפני כל עם ועדה אכריז שאין לו חלק ונחלה עמכם. וכשבא לירושלים ונתודע הדבר לריב"ז שאבי ר' אליעזר בא, צוה שישיבוהו בין גדולי העם ואת ר"א צוה שהוא ידרוש אותו השבת.
ואביו עמד משתומם ולא האמין למראה עיניו ולמשמע אזניו איך שבנו שהיה ע"ה יושב כעת לפני הנשיא וכל קהל ישראל ודורש כמשה מפי הגבורה ופניו מאירות כאור החמה עד שמרוב חיבה נשקו ריב"ז וא"ל אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם, ור"א נשא עיניו והכיר את אביו שעומד על רגליו נבהל מפניו וא"ל אבא שב שאיני יכול לומר ד"ת ואתה עומד על רגליך, אז עמד הורקנוס על הספסל ואמר לפני כל הקהל דעו נא רבותי שעליתי לירושלים היה לנדות את אליעזר בני ולרחקו מן הירושה, אבל עכשיו הריני נותן לו שני חלקים יותר מאחיו. אבל ר"א בנו השיב לו שלא ביקש מהקב"ה לא קרקעות ולא כסף וזהב, ואך תורה ביקש, ולא יטול חלק אחיו יותר על נחלתו.
אם היה כהן או לוי עריכה
מצינו בירושלמי סוטה פ"ג ה"ד מטרונא אחת שאלה את ר' אלעזר מ"מ חטא אחת במעשה העגל והן מתים בג' מיתות, אמר לה אין חכמה לאשה אלא בפילכה, א"ל הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה ד"א מן התורה איבדת ממני ג' מאות כור מעשר בכל שנה, ופירש קרבן העדה שר"א כהן היה, וכן פירש ידי משה במדבר רבה ספ"ה, אבל כבר הוכיח באמת הגאון רד"ל במבוא לפירשו היקר פדר"א שלא היה כהן ומביא ראיה גדולה מיבמות סא: שר"א ס"ל שכהן לא ישא את הקטנה וא"כ איך נשא ר"א את בת אחותו כשהיתה קטנה כיבמות פי"ג ה"ב. עכ"ל.
ועוד ראיה קצת שלא היה כהן מגיטין נו. כשהוציאו את רבן יוחנן בן זכאי מירושלים וכולם חשבו שמת נכנס ר"א מצד אחר ור' יהושע מצ"א, ואם היה כהן איך צוה לעשות כן? הלא יבינו כל העם שחי הוא, וא"א לדחוק ולומר שמותר לטמא לנשיא הדור אבל לאו כו"ע ידעי הדין. וזה ברור.
ובתנחומא חוקת-כד בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפ' פרה - ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה - אמר משה רבש"ע - יה"ר שיהא מחלצי א"ל חייך שהוא מחלציך וכו', ומזה אנו רואין שהיה לוי, אבל אין שום ראיה מזה שאפשר כדעת היוחסין והגאון בעל מנחם עזריה במאמר היקר דין ח"ב פט"ו שר"א היה מצד האם מזרעו של משה. וכונתם לומר כן יען שלא מצינו בשום מקום שום דבר מעבודתו במקדש כדמצינו את חבירי ר' יהושע שהיה מן המשוררים במקדש.
ושקידתו בתורה וזכרונו הנעלה הביאו עד שהגיע למדרגה גדולה כ"כ להיות הריש והראשון בין תלמידי ריב"ז כאבות פ"ב מ"ח שחשבו בראשונה לחמשה תלמידיו היותר גדולים, ורבו העיד עליו שהוא כבור סוד שאינו מאבד טיפה, ואמר עם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים גם אז ר"א בן הורקנוס מכריע את כולם.
והיה גדול אפילו מר' יהושע שהיה תלמיד לריב"ז עוד קודם שהתחיל ר"א ללמוד כריש פדר"א.
ושמו הולך וגדול כ"כ עד שהתחתן עם הנשיא רשב"ג ונשא את בתו החכמנית בשם "אימא שלום" וכאשר נבאר להלן. והוא ירש מרבו הקדוש כל המדות טובות כמפורש סוכה כח. שמימיו לא קדמו אדם בבהמ"ד, ולא ישן בבהמ"ד אפילו שינת עראי ולא הניח אדם בבה"מד ויצא, ולא שח שיחת חולין, ולא אמר דבר מה שלא שמע מפי רבו מעולם. והגאון בעל שבות יעקב בספרו עיון יעקב יבמות צ. יאמר שם דר"א שלא אמר מה שלא שמע מפי רבו, הוא ר"א בן יעקב או בן שמוע, ובמחילה מכבודו שלא עיין בגמרא. וכן טעה בזה ההחם יה"ש בהחלוץ שנת תרכו צד 43 ויאמר שקאי על ר"א בן שמוע, ובזה נפלו כל הזיותיו בבירא.
ובאמת כן מצינו מפורש בנגעים פ"ט מ"ג ופי"א מי"ז כששאלוהו ולא היה בידו קבלה מרבו השיב לא שמעתי, וכן סוכה כח. ששאלוהו שלשים הלכות בהלכות סוכה, יב' אמר להם שמעתי, יה' א"ל לא שמעתי. ולא בהלכה בלבד שמר הכלל הזה, אבל גם מה שלא שייכה להלכה מצינו ששאלוהו יומא סו: פלוני מהו לעה"ב לא רצה לענותם מפני שלא שמע מפי רבו.
וזה שאמר בעצמו ברכות כז: החולק על ישיבתו של רבו - והאומר דבר מה שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, והרב רז"פ בדרכי המשנה תמהאיך אפשר לומר שר"א לא אמר שום דבר מה שלא שמע מפי רבו הלא מצינו כשלש מאות הלכות מר"א במשנה וכי על כולם נאמר ששמעם מפי רבו? ובא אחריו הרב ראה"ו בדו"ר ח"ב פ"ט ויאמר:
| הכלל אשר שמר בתלמודו היה כי כל קבלה אשר קבל - אין לנטות ממנה בשום ענין ואין רשות להפריש ולבקר בדברי הקדמונים כ"א לקיים דבריהם, אבל לא לבטל, אף שהסברא מכרחת ביטולם כנגעים פ"ט צ"ג, תו"כ תזריע פ"ו פט"ו. | ||
עכ"ל. והקורא לתומו כאשר יראה בציוניו הרבים ידמה כי המה כנתינתן מסיני ואמת הוא. אבל ניתי ספר וניחזה, מהשני ציוניו שהביא הוא אך מאמר אחד הנשנה בנגעים ונכפל בתו"כ ושם איתא בפירוש שר' יהודה בן בתירה הביא ראיה לדבריו ור"א א"ל חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים, וא"כ איזה סברא מצא החכם ווייס שמכרחת ביטולם? ולפלא מה שלא הביא הציון גם מנגעים פי"א מ"ז, אבל גם שם הביא ריב"ב ראיה לקבלת ר"א.
וכן יאמר החכם ווייס וז"ל:
| ר"א היה משוה מדותיו כיבמות קח., נדה ז: אבל המדה בהשואתו לא היה שווי הטעם והסבה בשני הדברים המושוום זל"ז - הלא אם נבין רוב הענינים שהשוח יחד להיות להם משפט אחד נמצא כי בעמדנו על שרשם יש הבדל גדול בין השוים למראה עינינו, ומביא דוגמאות מגיטין ב. רא"א אפילו מכפר לודים ללוד צריך שיאמר בפ"ג ובפ"נ ודאי מפני שלא חלק מדותיו ואמנם הסברא מתנגדת לדמיון הזה. | ||
עכ"ל.
וכמה עורון עינים יש בזה הלא בפירוש אמרו שם בגמרא ד. ואתא ר"א למימר מובלעות נמי לא שלא תחלוק במדינת הים. וזה סברא אמיתית הראוי למי שאמרם יען שכלל גדול קבלו מרבותיהם שהביא גט ממדינת הים לא"י צריך שיאמר בפ"נ וא"כ מי הוא זה שיאמר כמה פרסאות צריך שיהיה ממדינת הים לא"י? ולכן השוה ר"א מדותיו ואמר שאפילו מובלעות כמו מכפר לודים ללוד נמי צריך לומר בפ"נ וכמו שאמרו מ' סאה חסר קורטוב המקוה פסולה יען שנתנו חק ושיעור לדבריהם, ולדברי רבב"ח שם רחוקה כפר לודים ללוד כמבי כובי לפומבדיתא, והוא ששה פרסאות כסוכה כו: ברש"י ד"ה מפומבדיתא. וכן יאמר הלאה החכם ווייס:
| ולפי דמיונו הזה באמת יכול לומר לא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם כי בדמיונו שמע הכל - ואין להפליא ע"ז כי כן מונח בטבע האדם שכח מדמה חזק, מעצים כ"כ על הנפש עד שיחשב לשמוע מה אינו שומע, ולראות מה שאינו רואה - אין כל חדש תחת השמש. | ||
עכ"ל.
וכמו נבואה נזרקה מפי החכם הזה על עצמו שמדמה ששומע ורואה מה שלא שמע ולא ראה, או יותר קרוב לומר שעשה בזדון לעור עיני הקוראים וירבה אך בציונים לחזק את כח המדמה שלו, וידמה שהתורה מונחת באיזה קרן זויות הנשכחת מני רגל, אבל כאשר נעיין בציוניו אשר העתיק על פי רוב מספר סה"ד נמצא כולם ממש היפוך דבריו, כי באמת ר"א לא לבד שהיה נזהר מלומר מה שלא שמע מפי רבו למעשה, אבל גם בדרך לימוד נמי מצינו שפירוש שלא אמר אם לא שמע כמפורש סוכה כז: שלא רצה ר"א לומר דאסור לפרוש סדין על הסוכה, ופריך הגמרא ותפשוט ליה מדידיה דאמר אסור להוסיף על אהל עראי, ומאי פריך הלא שם אמר אך להלכה ולא למעשה, ולכן כאן למעשה לא רצה לומר מה שלא שמע, ומזה אנו רואין שאפילו לא למעשה היה נזהר בזה.
ומה שמצינו שהיה ר"א דן עם חביריו בהלכה והיו מתווכחין זע"ז בסברא ובי"ג מדות כפסחים פו. עא:, תענית ב., סנהדרין צז:, ובכמה מקומות במשניות, לא שהיה דן לחדש דין חדש אך עיקר הדין שמע מרבו ואך היה דן לקיים שמועתו.
ומה שמצינו סוכה כז. שחזר בו ר"א, אפשר שנזכר שקבלת רביותיו לא כן הוא, ואדרבה זה גדולתו ותפארתו שלא בוש מלחזור בו ואך לעמוד על האמת היה כל מגמתו.
ונאמנו עלינו דברי ר' יהושע חבירו הגדול כמאה עדים, בשה"ר פסוק לריח שמניך, וז"ל בית מדרשו של ר"א היה עשוי כמין ריס ואבן אחת היתה שם ומיוחד לר"א לישיבה. פ"א נכנס ר' יהושע (אחר פטירת ר"א) והתחיל לנשק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליו דומה לארון הברית, ואחרי עדותו של ר' יהושע איה הפלא אם היה טמון בזכרונו הגדול כל קבלות דרבו הגדול שהיה מן מקבלי התורה. והחכם ווייס שפך כל חמתו עליו מפני מה? יען שמצא שקלל את תלמידו שהורה הלכה בפניו שלא יוציא שנתו עירובין סג. אבל דבריו ללא אמת שלא קללו ואך אמר לאימא שלום אשתו תמיה אני אם יוציא זה שנתו א"ל נביא אתה? א"ל לא נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
וכן מצא החכם ווייס דאמר במגילה כה: תלמיד אחד קרא לפניו הודע את ירושלים את תעבותיה א"ל ר"א צא והודע תעבותיה של אמך. כאן שינה החכם בזדון את לשון הגמרא כי לא היה תלמידו וז"ל הגמרא "באדם אחד" שהיה קורא למעלה מר"א הודע וכו' בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול. ואדרבה מזה אנו רואין את אהבתו לעמו שאע"פ שהוא ראה בעיניו איך החריבו הפריצים ורשעי העם את בית תפראתנו, אעפ"כ למד זכות עליהם ולא רצה לשמוע שום דבר גנות על הכלל כולו.
וכן יאמר החכם ווייס "בדברו ר"א עם חביריו בעניני תורה היו דבריו קשים ונאמרים ברמות רוח כנדה ז:", גם זה הוא ללא אמת כי איזה רמות רוח הוא במה שהשיב לר' יהושע אתה לא שמעת אלא אחת ואני שמעתי הרבה, וכי אומרים למי שלא ראה החודש שיבוא ויעיד. ובאמת הלכה כר"א שם שארבע נשים דיין שעתן יען שכן הוא הקבלה האמיתית, ויאמר הלאה, ר' יוסי בן דורמסקית בא אליו לקבל פניו ולכבדו ובמה שלם לו ר"א גמולו? בקללה נמרצת כחגיגה ג: וצוה לעיין בפרש"י, אבל כשנעיין בס' ידים פ"ד ובתוספתא שם פ"ב נראה בפירוש שהמעשה היתה אחר שנידוהו והרחיקוהו חכמי יבנה מהם, ולכן ר"א שישב במר לבו בלוד כשספר לו תלמידו מה שנתרחש הלכה ביבנה כעס עליהם למה המה צריכין למנין בדבר שיש בידו הלכה מפורשת בקבלה איש מפי איש עד סיני שכן הוא, ואעפ"כ בתוך כעסו זלגו עיניו דמעות של שמחה ואמר סוד ד' ליראיו כלומר שכונו להלכה, ובדמסיים שלאחר שנתיישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן, והאם מן איזה ביטוי קשה שיוצא מפי איש בשעת כעסו נוכל לבנות דברי ימי ישראל?
עוד ימצא עלילת שוא על ר"א ויאמר:
| בגובה לבו אמר אוי לכם שתי זרעותי שהם כשני ספרי תורה שנגללין, הרבה תורה למדת ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק ולא חסרוני אפילו כמכחול בשפופרת, סנהדרין סח.. | ||
עכ"ל. וגם כאן הזיד במעילה ולא העתיק לשון הגמרא ובגמרא הכי איתא שאמר ר"א הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו וכו', (ופרש"י והוא הפשט האמיתי, כלומר לא חסרתים מחכמתם ממה שהיו מתחלה גדולים יותר ממני וגם עתה גדולים הם ממני לפי שלא למדתי אך מעט מהם.) הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי "אלא" כמכחול בשפופרת (ובזה השפיל את עצמו כ"כ כי הוא לא החסיר מרבותיו כלום אבל תלמידיו החסירו ממנו מעט, והאם תמצא עניוות יותר גדולה מזה היוצא בשעת מיתתו).
ובא החכם ווייס והפך קערה על פיה ושכח לציין את כל מדות ר"א היקרות המפוזרות בכל הש"ס, כמו תפלתו היקרה ברכות כט: עשה רצונך בשמים ממעל וכו', ושם כח: מה שצוה לתלמידיו הזהרו בכבוד חבריכם וכו', ושם מז: שבשביל להשלים עשרה שיחרר את עבדו, וכדי שלא למסור ד"א מן התורה לנשים הפסיד ג' מאות כור מעשר כירושלמי סוטה פ"ג ה"ד, ואמר סוטה מח: כל מי שיש לו פת היום ואומר מה אוכל למחר ה"ז מקטני אמנה.
צניעותיו היה למעלה מן הטבע כנדרים כ: שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכאפאו שד, ובנדה יד. אמר מוטב יוציא לעז על בניו ואל יהא רשע שעה אחת לפני המקום, ובמנחות לב: שפ"א ישב על המטה ונזכר שס"ת מונח עליה ונשמט וישב ע"ג קרקע ודומה כמו שהכישו נחש.
והיה גדול כ"כ בעיני בני דורו עד שאמרי שבת קל. במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל ועיר אחת היתה בא"י שהיו עושין כר"א יהיו מתין בזמנן ולא עוד אלא שפ"א גזרו על המילה ועל אותה העיר לא גזרו.
בענין ע"ז החמיר מאוד מאוד כע"ז מה. שאמר העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה, ובגיטין מח: ס"ת שנמצא אצלו צריך לשרפו, ושביעית פ"ח מ"י אומר כל האוכל פת עכו"ם כאוכל בשר חזיר. ובזה יובן הגמרא ע"ז טז: כשנתפס ר"א למינות (ופי' רבינו חננאל שאמרו עליו שהוא מודה בב' רשויות) וכשניצול מזה נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין (יען כי הוא ידע בעצמו שהוא רחוק מזה אפילו ממחשבה זרה ואיך יחשדוהו במה שאין בו?) ואח"כ הזכירו ר"ע וא"ל רבי שמא דבר מינות בא לידך והנאך ואז נזכר ר"א שפ"א דיבר עם יעקב איש כפר סכניא תלמידו של אותו האיש, וע"ז חשדוהו כי הוא ניטה לדעתם, וזה ידוע בדברי הימים שהמינים הראשונים היו נרדפים ממלכות רומי שהיו אז עדיין עובדי אלילים, ולכן כשראו את ר"א דובר עם אחד מהשלוחים תפסוהו, וזה שאמר לו ההגמון הזקן (חכם) שכמותך יעסוק בדברי בטלים הללו, ויען שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה לכן נענש גם על דבר קטן כזה שנהנה מאותו תלמיד.
ומאמרו היקר אבות פ"ב מ"ט רא"א עין טובה, ושם מ"י שאמר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני יום מיתתך והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה - וכל דבריהם כגחלי אש.
וזכה להקרא בשם ר' אליעזר הגדול כקידושין לט: שמקשה הגמרא מר"א הגדול על סתם ר"א, ונזכר בשם זה ברכות ו. לב., גיטין נז., סוטה יג: מט., ב"מ נט., ב"ב קכא., ערכין יז., אדר"נ ספ"טו, וכולן באגדה זולת ב"ק פג. בהלכה.
ויש מי שרוצה לומר שלכן נקרא הגדול יען כשהתחיל ללמוד היה אז כבר גדול ובא בשנים, וזה ללא אמת כי מה לנו להזכירו ע"ז מה שהיה ע"ה בילדותו, וקרוב יותר לומר שלכן נקרא כן ע"פ המעשה דב"מ נט: שאמרו עליו "אך גדול היה באותה שעה".
זמנו וחייו ומקראיו הגדולים עריכה
כבר כתבנו לעיל כשברח לירושלים ללמוד היה אז כבן כב' שנה ושמש הרבה שנים לפני רבו עד שגם בימי רבו הגיע להוראה כסוכה כז. ששאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את ר"א, ובמגילה כו. מעשה בבהכנ"ס של טרסיים שהיתה בירושלים שמכרוהו לר"א ועשה בה כל צרכיו (אך יש גורסין שם ר"א בר' צדוק) וכן ראיה קצת מפסחים סה. שאמרו במשנה שם שלא ברצון חכמים ואמרו בגמרא שלא ברצון ר"א וזה היה כשב"המק קיים, וכפי מה שבארנו במק"א יסד כבר ריב"ז ישיבה גדולה ביבנה כמה עשרות בשנים עוד קודם החורבן יען כי ראה בחכמתו שעתידה ירושלים ליחרב, והפריצים התרבו מאוד בירושלים לכן הקדים הרפואה קודם למכה וקבץ ליבנה את חכמי ישראל ושם עיברו את השנה כירושלמי סוף סוטה כשנכנסו הזקנים לעליה ביבנה ויצתה ב"ק וא"ל יש בכם שנים ראויין לרה"ק ושמואל הקטן אחד מהן (והוא נפטר קודם החורבן כמו שבארנו בערכו) ונתנו עיניהם בר"א בן הורקנוס.
והנה מלבד מה שישב לרגלי רבו ריב"ז היה לו גם ישיבה פרטית כאשר בארנו בערך ר' עקיבא, שר' עקיבא שמשו יג' שנה עוד קודם החורבן, ושרי רומי שידעו היטב שריב"ז ותלמידיו המה אוהבי שלום רומי, וכשרצה ריב"ז לצאת מירושלים לבוא לעמוד לפני אספיסינוס קיסר נשאו ר"א ור"י את מטתו כמבואר גיטין נו. ור"א ראה בעיניו את חורבן הבית ואת המהפכה הגדולה ואת כל הצרות שעברו על בני עמו, ואז הלך ריב"ז ותלמידיו הגדולים ליבנה והסמיך אותם כמפורש בסנהדרין פ"א סה"ב.
ואחר פטירת ריב"ז היה ר"א מראשי גדולי הדור בסנהדרי יבנה תחת דגל גיסו רבן גמליאל.
והנה מלבד גודל תורתו היה מופלג בכמה לשונות כסנהדרין יז. שהיה ר"א מן הד' בב"ד של יבנה שהבינו כמה לשונות. והוא כגדול הדור לקח חלק בכל עניני כלל ישראל כמו שמצינו אותו כמה פעמים נוסע לרומי עם ר"ג ור"י ובטל הגזירות הכלליות כסנהדרין פ"ז הי"ג ר"א ור"י ור"ג סלקון לרומי, וב"ר פי"ג-ט מעשה בר"א ור"י שהיו מפרישין לים הגדול - כיון שעלו לרומי א"ל אנדרינוס וכו', (וזה היה זמן רב קודם שמלך אנדרינוס), ודברים רבה פ"ב-כד מעשה שהיו רבותינו ר"א ור"י ור"ג ואז היתה גזירה שבירח ימים לא יהיה בכל העולם יהודי.
וכן מצינו אותו עם ר' יהושע ור"ע שעלו לרחוץ בהרי דימוסין דטבריא, ור"ע קרע תמיד בשם רבי אע"פ שר"ע נתגדל מאוד כדמצינו פסחים סו., ב"מ נט:, סנהדרין סח. קא..
והנה אע"פ שרכש לו כל מדות היקרות מרבו ואחרי גדולתו בתורה ובחכמות היה מטבעו איש שאינו מעביר על מדותיו כמבואר תענית כה: מעשה בר"א שגזר יג' תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים - ירד ר"ע אחריו ואמר אבינו מלכנו - וירדו גשמים - הוו מרנני רבנן יצתה ב"ק ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה [ר"ע] מעביר על מדותיו וזה [ר"א] אינו מעביר על מדותיו, (ובזהר שמות טו. מובא שר"ע פייסו במשל נאה ואמר איהו רחימא דמלכא ואנא עבדא, ובעי מלכא לאשתעי בהדיה כל יומא ולא יתפרש מיניה, ואנא לא בעי מלכא דאעול חרעי דפלטרין, ובזה נח דעתו דר' אליעזר). ודבר זה הביא עליו צרות רבות ורעות עד שנתנדה מחבריו היקרים ומתלמידיו הראשונים והלך לו ללוד לישיבתו פרטית ומני אז לא בא לועד הסנהדרין ליבנה וכל זה נעשה ע"י גיסו ר"ג וחבירו האהוב ר' יהושע וכדמובא ב"מ נט: בדין חתכו חוליות ונתנו חול בין חוליא לחוליא ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין וקראו ההלכה הזאת "תנור של עכנאי" ור"א השיב לחכמים כל תשובות שבעולם שהצדק אתו ולא קבלו ממנו - עד שיצתה ב"ק ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ, אז עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא - כבר כתבת בתורה אחרי רבים להטות, וכדי לחזק הדבר הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ע"י אותו תנור ושרפים ונמנו עליו וברכוהו, ור"ע תלמידו הגדול היה השליח ולבש שחורים וישב לפניו ברחוק ד' אמות. א"ל ר"א עקיבא, מה יום מיומים? א"ל רבי! כמדומה שחברים בדילים ממך. אף הוא קרא בגדיו וחלץ מנעליו וישב ע"ג קרקע ובכה.
וצערו של ר"א היתה גדולה כ"כ עד שבכ"מ שנתן ר"א עיניו בו נשרף, ור"ג היה הולך בספינה עמד עליו נחשול שבים לטבעו, אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס אבל גלוי וידוע לפניך רבש"ע שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקת בישראל ואז נח הים מזעפו. ומהיום והלאה לא שבקתיה אשתו אימא שלום שהיתה אחות לר"ג שיפול על אפיה, (פי' שלא יבכה וכדאמרו שם שכל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה), יומא חד טעתה אשתו בין ירחא מלא וחסר וסברה שהוא ר"ח ובאמת היה ער"ח ומצאה אשתו דנפיל על אפיה וצווחה אשתו קום קטלית לאחי, אדהכי נפל שיפורא שנפטר ר"ג.
ובירושלמי מו"ק רפ"ג שהלך ר"א לשוק ואשה אחת כיבדה האשפה מהבית וזרקה לחוץ באותו רגע שהלך ר"א ובשגגה הפילה על ראשו, ושמח ר"א ואמר כמדומה לי שמעתה חבירי יקרבו אותי שנאמר מאשפות ירים אביון, אבל לדאבון לבו לא נתקיימו דבריו ולא קיבלוהו, ומהיום ההוא עד מותו לא נשמע דבריו בועד הגדול דיבנה, ונפנה והלך ללוד לישיבתו הפרטית והרביץ שם תורה הרבה.
ובירושלמי מו"ק רפ"ג מקשי ולית ר"א ידע שאחרי רבים להטות, ומשני לא הקפיד אלא ע"י ששרפו טהרותיו בפניו, ומני אז קראוהו ר"א דשמותי כשבת קל:, נדה ז:, ופרש"י שהוא לשון שמתא יען שברכוהו. ובשבת שם מביא רש"י שבירושלמי מפרש שקראוהו שמותי יען שהיה מתלמידי שמאי, וכן כתבו התוס', והוא בירושלמי שביעית ספ"ט ותרומות פ"ה ה"ד, ביצה פ"א ה"ד, ויבמות פי"ג סה"ו שמקשה שם מב"ש על ר"א, ואע"פ שר"א היה מתלמידי דריב"ז אבל יען שריב"ז קיבל מהלל ושמאי כאבות פ"ב מ"ח והוא מסק לתלמידיו הלכות שניהם ור"א אחז דרך ב"ש ולכן נקרא שמותי, אבל הירושלמי לא פליג אבבלי כי גם בירושלמי מו"ק רפ"ג מובא המעשה שנידוהו.
ובענין הנדוי אם היה נדוי גמור אם לא, כבר האריך בזה הגאון דר"ל במובא לפדר"א, ואחרי העיון נראה שח"וש שינדו את ר"א שהיה גדול על כל בני דורו, אבל הענין היה שכל חכמי יבנה עשו קשר ביניהם שלא יהיה בחברתם מהיום והלאה ושלא יהא להם שום עסק עמו כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל, וזה שא"ל ר"ע ב"מ נט: כמדומה לי שחברים בדילים ממך, והיינו שקיבלו עליהם שלא ישבו בד' אמות שלו וממילא לא יבוא לבית הועד הגדול, וכן מפורש הלשון בסנהדרין סח. שלאחר פטירת ר"א עמד ר' יהושע ואמר "הותר הנדר", ומזה אנו רואין שאך המה נדרו להיות נפרש ממנו, ולכן לא קשה למה לא באו עליהם לבקשם שיתירו הנדוי יען שלא התנדה מעולם, ולבוא אליהם ולקבל עליו שיעשה כדבריהם זה היה נגד קבלתו שלא אמר דבר מה שלא שמע מפי רבו לעולם ואיך יוכל לחזור בו.
ולכן הלך לו ללוד וכדאמרו סנהדרין לב: אחר ר"א ללוד. ושם הרביץ תורה ברבים יען שאך גדולי הדור שביבנה המה קבלו עליהם לפרוש ממנו, אבל התלמידים המה לא היו שייכים בזה ויש שרוצים לפרש מה שאמרו ב"מ נט: שאמר ר"א כותלי בית המדרש יוכיחו הכונה על תלמידי הישיבה, עד שגער בהם ר"י שלא יתערבו בזה.
וכדמצינו חגיגה ג: מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל את פני ר"א רבו בלוד. וכן מצינו בירושלמי ברכות פ"ג ה"א-כ. כשמת ר"ג (שזה היה שנים הרבה אחר שנפרש מהן) כיון שיצא מפתח החצר אמר ר"א במקום שנפטר ר"ג, אך הכונה כשמת הנשיא הלכו כל העם לשם להספיד ולכן צוה ר"א לתלמידיו איך יתנהגו שם, וכן מובא המעשה בקצרה מו"ק כז:, וכן ברכות כח: כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו.
וכן מצינו שנשא את בת אחותו לעת זקנותו כירושלמי יבמות פ"ג ה"ב ואדר"נ פט"ז.
ומכל זה אנו רואין כדברינו שאך זקני הדור נבדלו ממנו, אבל לא תלמידיו וב"ב, והרביץ תורה ברבים וכמו שאמרו שבת קל. שבמקומו של ר"א היו עושין כר"א והיו כורתין עצים וכו'.
והרב החכם ר' יאקב ברילל בספרו היקר מבוא המשנה יאמר דבר נחמד בעינן מה שחלק ר"א על כל החכמים ולא שמע לדברי התורה אחרי רבים להטות. וזה לשונו שם צד 76
| המעט דאין ב"ד יעול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, אע"ג דבתורה כתיב אך אחרי רבים להטות א"כ לא קפדה התורה אך על גידל המנין ולא החכמה, לפי שרצון כל החכמים שבכל דור ודור היה רק לשפוט אמת וצדק, ואם נשאו ונתנו יחד פה אל פה אז בלי ספק אם המיעוט הגדול בחכמה יבררו דעתם ואמיתתם אז גם הרבים יבטלו דבריהם וישמעו לדברי המיעוט, יען כי אך נוכח האמת דעתם ולא להתייהר, אבל אם אחרי משא ומתן בכ"ז יעמדו הרבים על דעתם אז אמרה תרה שרוב מנין "לבד" יכריע ביניהם אע"פ שהמיעוט גדול מהם בחכמה, ודבר זה שייך אך אם מדיינים פא"פ, אבל אם ב"ד שבדור זה יחלקו על ב"ד שלפניהן אז צריכים להיות גדול מהם גם בחכמה וגם במנין, יען שאפשר אם ידברו פא"פ ימצאו כי דעת וסברת המיעוט נכונה יותר, ויודו הרבים להמיעוט, ולכן צריכים להיות גדול מהם "בחכמה ובמנין", ולפי הנחה זו בתנור של עכנאי שר"א המטהר אע"פ שהיה יחיד אבל היה גדול מהם בחכמה והכריע את כולן כעדות רבו ריב"ז באבות פ"ב מ"ח, ועל כל התשובות שהשיב להם ונצחם לא סתרו ראיותיו אך לא "קיבלו הימנו" ובפרט שר"א לא אמר מפי עצמו אך ממה שקיבל מרבו, ולכן לא שייך להקשות עליו הלא כתיב אחרי רבים להטות ולכן חרה אפו עליהם ואל אזל לפייסם. | ||
עכ"ל.
והגאון החכם בעל דורות הראשונים בח"א צד קמו. יאמר דבר נחמד בענין זו וז"ל לבאר פשט המשנה עדיות פ"א מ"ה שאמרו ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה ב"ד את דברי היחיד (יסמוך) ויסמוך עליו שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד וכו' - א"ר יהודה א"כ מזכירין דברי היחיד בין המרובים לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת.
ולהבין כונת המשנה מה תועלת יש בדברי היחיד ממ"נפ אם ב"ד האחרונים גדולין מהראשונים יכולין לבטל גם בלי דעת היחיד, ואם אינם גדולים מה יועיל להם היחיד? ומה בא ר' יהודה להוסיף? אך הענין כך הוא ששם בעדיות מובא הלל אומר - אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו, עד שבאו שני גרדיים והעידו משום שמעיה ואבטליון וכו'.
וזה, שאם נחלקו יחיד ורבים באיזה דין ושניהם קבלו מרבים אז אם יבאו ב"ד של אחריהם וימצאו שהקבלה של היחיד צודק אז יכולין לעשות כדברי היחיד, יען שזה לא נקרא לבטל דברי ב"ד הראשונים אך להיפוך מקיימין הן וכדמצינו יבמות פט"ז מ"ז שחולק ריב"ב עם חכמים וסובר שמשיאין אשה ע"פ עד אחד וכשבא ר"ע והעיד מפי נחמיה שכן יש לו קבלה מפי ר"ג הזקן אז נתקבלו דברי ריב"ב נגד הרבים. וכן בכורות פ"ו מ"ח אילא ביבנה מנה עוד שלשה אמרו לו לא שמענו את אלו, ב"ד של אחריהם אמרו הרי אלו מומין והיינו שלב"ד שלאחריהם נתברר שצדק אילא בעדותו.
וזה שאמרו בעדיות ולמה מזכירין דברי היחיד - שאם יראה ב"ד דברי היחיד יסמוך עליו, פי' שיכולין לסמוך עליו. (ולכן הגרסא יסמוך צודק יותר מלגרוס ויסמוך ועיין תוסיו"ט). ובא ר"י ויאמר א"כ למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין [זה אך כדי לבטלן?] לכן מוסיף שיש עוד טעם אחד שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו - כדברי איש פלוני שמעת אבל רוב החכמים לא קבלו כן. ודפח"ח.
מתי אירע המעשה הנוראה לא נוכל לידע בבירור, אך זאת ידוע לנו שמעשה שהורידו את ר"ג מנשיאותו והוקם ראב"ע לנשיא זה היה כבר אחרי מחלוקת דר"א והפרדם מהם, כי בברכות כז: לא נזכר שם ר"א ואמרו נוקי לר' יהושע - לר"ע ובירושלי נזכר גם ר' טרפון, ולא ר"א אות היא שלא היה עמהן, וכן מפורש ידים פ"ד שחשב שם כל בו ביום (שהוקם ראב"ע לנשיא) וכשנמנו וגמרו שארץ עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אז בא ר' יוסי בן דורמסקית לר"א וסיפר לו בכא ר"א - וא"ל צא ואמור להם וכו', ומזה אנו רואין שלא היה עמהם.
וכן נראה שגם המעשה דהקידם בר"ה המחלוקת דר"ג ור' יהושע שגזר ר"ג עליו שיבוא במקלו ובתרמילו ביו"הכ שחל שהיות בחשבונו כר"ה כה., וכן המעשה דר"צ בברכות לו., גם אז לא נשמע קול ר"א ביניהם אות היא שכבר נפרד מהן.
ומה שמצינו בהגדה של פסח מעשה בר"א ור"י ור"א בן עזריה ור' עקיבא ור"ט שהיו מוסבין בבני ברק, בע"כ מוכרחין אנו לומר שזה היה שנים אחדות קודם שהוקם ראב"ע לנשיא, וידוע שראב"ע היה כבן יח' שנים או לדעת הירושלמי היה אך כבן טז' כשהוקם לנשיא א"כ כשישב עם ר"א היה כבן יד' שנה, ודבר זה קשה מאוד להבין איך נער בן יד' שנה ישב בין זקני חכמי הדור וגם חשיב אותו קודם ר"ע ור"ט שהיו אז קרוב לשבעים שנה, ולכן קרוב מאוד לומר שהיה כתוב ראב"ע והוא ר"א בן ערך ונעשה מזה ר"א בן עזריה, ור"א בן ערך היה באמת חברם שהיה תלמיד ריוחב"ז. ומה שמצינו בב"ר פי"ג-ט מעשה בר"א ור' יהושע שהיו מפרישין לים הגדול - כיון שעלו לרומי א"ל אנדרינוס שחיק טמיא וכו' וידוע שאנדרינוס נתקסר לערך מז' שנה לחורבן כדמובא בדברי ימי רומי בע"כ צריכין אנו לומר או שאז לא היה אנדירנוס עוד קיסר ואך היה כבן להקיסר הקודם שלקחו אח"כ לחתן בתו, או שצ"ל תחת ר"א, ר"א בן עזריה והמעשה היה באמת כשהיה קיסר ור"ג כבר נפטר ונשארו ראב"ע ור' יהושע ראשי הדור ההוא והיה זה שנים אחדות קודם חורבן ביתר.
הלכותיו במשנה עריכה
ר"א נזכר במשנה, בבכורים, מגילה, מו"ק, חגיגה, ב"ק, שבועות, הוריות, בכל מסכתא אך פעם אחת.
בביצה, תענית, ע"ז, מכות, אבות, מעילה, מכשירין, ידים, עוקצין, שתי פעמים בכל מסכתא.
בדמאי, ערלה, שקלים, סוכה, ב"ב, סנהדרין, מנחות, חולין, בכורות, תמורה, זבים, שלש פעמים בכל מסכתא.
במעשרות, יומא, קידושין, כריתות, טהרות, ד' פעמים בכל מסכתא.
בברכות, פאה, כלאים, חלה, נזיר, גיטין, מקואות, ה' פעמים בכל מסכתא.
בשביעית, כתובות, נדרים, ערכין, שש פעמים בכל מסכתא.
בסוטה, נגעים, נדה, שבע פעמים בכל מסכתא.
בפסחים תשע פעמים.
בעירובין, יבמות, עדיות, עשר פעמים בכל מסכתא.
בשבת, אהלות, יא' פעמים בכל מסכתא.
בזבחים יב' פעמים.
בכלים, פרה, טז' פעמים בכל מסכתא.
בתרומות יט' פעמים.
בס"ה נזכר בהלכה במשנה שתי מאות ושמונים ושתים.
וביתר המקומות שהביא בסה"ד בכולן צ"ל ר' אלעזר (בן שמוע) כאשר כבר העיר שם הרב משכיל לאיתן, ואך צריכין אנו להוסיף עליהן מה שהשמיט, כמו בעירובין פ"י מ"ו שצ"ל ר' אלעזר כדמובא המאמר ביבמות צו: שחולק עם ר' יוסי וקרעו ס"ת בחמתן וא"א לומר שהוא ר"א בן הורקנוס רבו דר' יוסי. וכן שביעית פ"ב מ"ח, ערלה רפ"ב, שקלים רפ"ג, יומא פ"ה מ"ז, יבמות פ"י מ"א, נזיר פ"ו מ"ז פ"ז מ"ד, סוטה פ"ח מ"ג, גיטין פ"ד מ"ז, קידושין פ"ד מ"ג, ב"ק פ"א מ"ד, כלים פ"ג מ"ב פכ"ז מי"ב, אהלות פ"ט מ"יד, מכשירין פ"ו מ"ז, בכולן צ"ל ר' אלעזר, ונקוט כלל זה בידיך שבכ"מ שחולק ר"א אם ר' שמוען הוא ר"א בן שמוע, ולהיפוך ביומא פ"ז מ"ג הוא ר' אליעזר ודלא כמשכיל לאיתן.
ובאלו המסכתות לא נזכר כלל, במע"ש, ר"ה, ב"מ, תמיד, מדות, קנים, טבול יום.
בעלי מחלקותו הראש והראשון הוא ר' יהושע וחולק עמו בנ"ז מקומות במשנה, מלבד אבות פ"ב מ"ח, ושוין בג' מקומות בתרומות פ"ח מ"ט מ"י, יבמות פסט"ז.
עם ר"ע חולק בכ"ח מקומות במשנה.
ועם ר"ג בששה מקומות, ובכתובות פ"א מ"ו, ז, ח, ט חולקין ר"ג ור"א נגד ר' יהושע.
הלכותיו המפורסמות במשנה עריכה
ברכות רפ"א שזמן ק"ש עד סוף אשמורה הראשונה.
פאה פ"ג מ"ג שקרקע אפילו בית רובע חייבת בפאה.
שם פ"ד מ"ט מי שליקט פאה ואמר ה"ז לפלוני ענה זכה לו.
כלאים פ"ה מ"ח המקיים קוצים בכרם קדש.
שביעית פ"ח מ"י האוכל פת עכ"ום כאוכל בשר חזיר.
שם פ"י מ"ז כוורת דבורים ה"ה כקרקע וכותבים עליה פרוזבול.
תרומות פ"ד מ"ז שתרומה עולה כק"א.
מעשרות פ"ד מ"ה, מ"ו השבת מתעשר זרע וירק וזירין, והצלף מתעשר תמרות ואביונות וקפרס.
חלה פ"א מ"ג תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה.
ערלה פ"ב מי"א שאחר אחרון אני בא (דזה וזה גורס אסור).
בכורים פ"ב מ"ו שאתרוג שוה לאילן בכל דבר.
שבת פ"ב מ"ג פתילת הבגד שקלפה ולא הבהבה טמאה ואין מדליקין בה.
שם פ"ו מ"ד שסייף וקשת ורומח תכשיטין הן לו.
שם פי"ב מ"ד המסרט על בשרו חייב.
שם רפי"ט הלכתו הנודע שמותר לכרות עצים לעשות פחמים לעשות ברזל למילה בשבת.
עירובין פ"א מ"ב חולק על ב"ש וב"ה ואומר שהכשר מבוי לחיים.
שקלים פ"ד מ"ז המקדש נכסיו, זכרים ימכרו לצרכי עולות וכו'.
יומא רפ"ח שמלך וכלה מותרין לרחוץ פניהם, ויולדת לנעול הסנדל ביו"הכ.
סוכה שחייב אדם לאכול יד' סעודות בסוכה.
ביצה פ"ד מ"ו שכל מה שבחצר מוכן הוא.
ריש תענית שמזכירין גשמים מיו"ט הראשון של חג.
יבמות פ"ח מ"ד שסריס חמה יש לו רפואה ולא סריס אדם.
שם פי"א מ"ב שחליצה בלילה פסולה, ובשמאל כשר.
שם פי"ג מ"ז מלמדין את הקטנה שתמאן בו.
שם ספ"טז שאין משיאין אשה ע"פ עד אחד.
כתובות פ"א מ"ו, מ"ז, מ"ח, מ"ט מחלקותן הנודע שר"ג ור"א נאמנת ור"י אמור לא מפיה אנו חיין.
שם פ"ה מ"י זמנו עונה.
נדרים פ"ט מ"א פותחין בכבוד אביו, ושם מ"ו פותחין בנולד.
סוטה רפ"א מקנה ע"פ שנים ומשקה ע"פ עד אחד.
שם פ"ג מ"ד כל המלמד בתו תורה כאלו למדה תפלות.
שם רפ"ו אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובת.
שם פ"ט מ"ג שמוליכין הראש אצל הגוף ושם מ"ד שמודדין מטבורו.
גיטין רפ"א אף מכפר לודים ללוד.
שם רפ"ט אפילו לא נתגרשה אלא מאשה ה"ז מגורשת.
קידושין פ"א מ"ד בהמה דקה נקנית בהגבהה.
שם פ"א מ"ט חדש אסור מן התורה בחו"ל.
שם פ"ג מי"ג ממזר שנשא שפחה ה"ז עבד ממזר.
ב"ק פ"ו מ"ד בענין דליקה ט"ז אמות.
ב"ב ספ"ג מותר לחפור בור בר"ה כדי שתהא עגלה עוברת.
שם פ"ד מ"ד המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר.
סנהדרין פ"א מ"ד כל הקודם להורגן זכה.
שם פ"ו מ"ד כל הנסקלין נתלין.
שם פ"י מ"ג דור המדבר יש להן חלע"הב.
שבועות פ"ב מ"ה שאינו חייב על העלם מקדש.
עדיות פ"ו מ"ג כזית בשר הפורש מאבר מן החי מטמא.
שם פ"ז מ"ז קלל את חטאת שנתנו ע"ג השרץ מטהר.
שם פ"ז מ"ו ולד שלמים לא יקרב שלמים.
שם פ"ז מ"ז בתנור של עכנאי ר"א מטהר.
ע"ז פ"ג מ"ט יוליך הנאה לים המלח.
חולין פ"ב מ"ז השוחט לעכ"ום שחיטתו פסולה.
שם פי"ב מ"ב קורא זכר מחייב לשלח.
בכורות פ"א מ"ו מת פטר חמור יקבר.
נדה פ"א מ"ג ד' נשים דיין שעתן.
שם פ"ד מ"ד המקשה נדה ה"ז יולדת בזוב.
וכל הלכותיו בברייתות ותוספתות מכלתא ספרא וספרי עולים לכמה מאות כדמובא בספר נחלת שמעוני. אך הוא כדרכו שלא לדקדק הביא כמה מאמרים מה ששייכים לר"א בן שמוע על שם ר"א בן הורקנוס. וגם נתייחס אליו הספר המפורסם פרקי דר"א, אבל ניתוסף עליו הרבה כי נזכרו שם הרבה שמות דאמוראים כידוע לכל.
חביריו עריכה
מלבד כל תלמידי דריב"ז ובראשם ר' יהושע ור"א בן ערך ור' יוסי הכהן ור"ש בן נתנאל, ור"ג גיסו, היה גם ר' צדוק שהיו יחד במשתה בנו דר"ג כקידושין לב: ובנדרים פ"ט מ"ו השיב ר' צדוק עליו. וכן ר' יוחנן בן נורי השיב לר"א תו"כ פ' שמיני פ"ח, ואמר שבמו קידושין לט., וכן ר' טרפון כדמובא בהגדה ואע"פ שקראוהו רבי כסנהדרין קא. זה היה אך להפיס דעתו.
תלמידיו ואומרי מאמריו עריכה
הריש והראשון היה ר"ע שישב לרגליו י"ג שנה כפסחים פ"ו ה"ג ואע"פ שנתגדל ר"ע אח"כ והיה בר פלוגתיה, אבל תמיד חשבו לתלמיד כסנהדרין סד. שבשעת פטירתו אמר ר"א סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי.
אונקלוס הגר אמר תרגום של תורה מפיו כמגילה ג..
ר' אלעאי אמר שמעתי מר"א עירובין פ"א מ"ו, שאלתי את ר"א פסחים לח:, והלך אליו גם כשנפרד ר"א מחכמי ישראל ללוד לקבל פניו ברגל כסוכה כז:.
אבא חנין או חנן אומר משום ר"א כיבמות סד., סוטה יד., נזיר מה., ב"ב קיט. קל., סנהדרין יז. ועיין ערכו.
ר' סודתאי בר' ינאי בשמו תוספתא שבת ספט"ו.
רבי חנינא בן תרדיון משמו עירובין צד., יומא לט..
ר' יהודה בן גדיש העיד לפניו כעירובין כז..
יוחנן בר אלעי ששבת ר"א בסוכתו בקיסרי כסוכה כז:.
ר' יוסי בן דורמסקית תלמידו שהלך לקבל פניו בלוד חגיגה ג:.
ר' יוסי בר' יהודה בשמו פסחים צד:.
ר' יוסי בן פרידא תלמידו, שהלך אצלו ר"א לאובלין כעירובין יא:, ובירושלמי עירובין פ"א ה"ב גרס יוסי בן יוסי בן פרידא.
ר' יוסי בן פרטא בשמו נדרים מא..
ר' יוסי בן כיפר בשמו תוספתא שביעית פ"א ה"ה, אך שם צ"ל בשם ר' אלעזר וכדמובא שם פ"ב ה"ח.
ר' מרינוס בשמו ב"ב נו. לפי התוס'.
ר' מתיא בן חרש תלמידו, כן מביא החכם גרעץ בח"ב צד 183, אבל לא מצאתי שום מקור לזה כי לא נמצא שידבר עמו או שיאמר בשמו.
שמואל משמו סנהדרין פג., זבחים צז:.
ר' שמעון בן אלעזר בשמו שבת צה..
ר' שמעון בר כהנא הוה מסמיך לר"א, דמאי פ"ג ה"כ וסוף חלה.
משפחתו וב"ב עריכה
ע"פ אבות דר"נ פ"ו-ג שכשהתחיל ללמוד היה כבר נשוי, ואבל ע"פ פדר"א היה פנוי וכשנתגדל בתורה התחתן כנשיא רשב"ג הנהרג ונשא אחות ר"ג. אשתו הגדולה והחכמה בשם אימא שלום כשבת קטז., עירובין סג., ב"מ נט:, ובנדרים כ: שהולידה לר"א בנים יפים מאוד וששאלוהו מ"מ בניך יפיפין סיפרה להם מצניעות ר"א עמה, אבל לא נזכרו בניו בשום מקום. וכפי הנראה מתה עליו אשתו בחייו כי מצינו שנשא את בת אחותו לעת זקנתו ואמו היתה עוד בחיים כיבמות פי"ג ה"ב, מעשה באמו של ר"א שהיתה דוחקת בו לישא את בת אחותו - וכנסה ולא הכירה עד שהביאה ב' שערות, ובלי ספק לא היה נושא אותה אם היתה אימא שלום אשתו בחיים, ולכן קרוב מאוד לומר שהורקנוס בנו הנזכר סנהדרין סח. שאמר עליו דעתו ודעת אמו נטרפה הוא בן בת אחותו, אבל בשאילתות פ' שמות מובא מעשה בר"ע בן יוסף שהיה מושכר אצל ר"א בן הורקנוס ועשה עמו ג' שנים ולבסוף לא שילם לו שכרו, ואך אח"כ הלך ר"א אליו והביא לו כל שכרו משלם וסיפר לו איך שלא היה לו מעות עד עתה יען שהקדיש כל נכסיו כי הורקנוס בנו לא היה עוסק בתורה וכו', והמעשה הזה מבוא בתנא דא"ז פט"ז, וגם בשבת קכז. אך שם לא נזכר שם ר"א, ואם נאמנו עלינו גרסת השאלתות בע"כ צריכין אנו לומר שהורקנוס היה בנו מאשתו הראשונה וכבר האריך בזה הגאון רד"ל בהקדמתו לפדר"א, ורבי רבינו הגאון נצי"ב בהעמק שאלה שם.
וכפי הנראה היה עשיר גדול כי מלבד מה שירש מאביו מצינו שיה לו כרם במזרח לוד בצד כפר טבי כר"ה לא:, וכן היה לו בית גדול עם טרקלין כסנהדרין סח..
חליו ופטירתו עריכה
מצינו ברכות כח: כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבינו למדנו ארחות חיים, א"ל הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו את בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי ת"ח וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדין, וקרוב מאוד לומר שכונתו היה ללמדם מדתו היקרה שלא לומר דבר מה שלא שמעו מרבם, ולכן אמר להם ומנעו את בניכם מן ההגיון (ואך) הושיבום בין ברכי ת"ח שיקבלו מרבותם.
ובסנהדרין קא. יסופר כשחלה ר"א נכנסו ד' זקנים לבקרו ר"ט ור' יהושע וראב"ע ור"ע, וכולם השתדלו לפייסו קודם פטירתו ונענה ר"ט ואמר טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, ור"י אמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, וראב"ע אמר טוב אתה יותר מאב ואם, וכשחפץ ר"ע לדבר אמר סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין, ומזה אנו רואין שהיה לו יסורין, וכן אמרו שם כשנכנסו תלמידיו לבקרו אמר להן חמה עזה יש בעולם התחילו הן בוכין ור"ע משחק אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה? א"ל לכך אני משחק כ"ז שאני רואה "רבי" שאין יינו מחמיץ - אמרתי שמא חו"ש קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה "רבי" שרוי בצער אני שמח. א"ל עקיבא, כלום חסרתי מן התורה כולה? א"ל לימדתנו רבינו כי אדם אין צדיק וכו'.
ובסנהדרין סח. יסופר בפרטות יום פטירתו וז"ל כשחלה ר"א נכנסו ר"ע וחביריו לבקרו הוא ישב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו ואותו היום ע"ש היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלץ תפיליו גער בו ויצא בנזיפה א"ל לחביריו כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה (שהוא גוסס) אבל ר"א כששמע דבריו א"ל דעתו ודעת אמו נטרפה כי היאך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות. כיון שראו חכמים שדעתו מיושבת עליו נכנסו וישבו לפניו מרחוק ד' אמות ושאלם למה באתם א"ל ללמוד תורה באנו, ולמה לא באתם עד עכשיו, א"ל יען שלא היה לנו פנאי, א"ל תמה אני אם ימותו מיתת עצמן, ולר"ע אמר שמיתה שלך קשה משלהן ואז כשהבין שקרוב קצו נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו ואמר אוי לכם ב' זרועותי שהן שב' ספרי תורה שנגללין וכו', ושאלוהו חכמים בדין הכדור - והדין מנעול שע"ג האמוס מהו א"ל טהור ובזה יצתה נשמתו בטהרה, ואז עמד ר' יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר. ובירושלמי סוף סוטה מי דמיך פקיד ואמר פנו חצר מפני הטומאה, והתקינו כסא לריב"ז. ובירושלמי שבת ספ"ב כשנפטר נכנס ר' יהושע וחלץ תפיליו והיה מגפפו ומנשקו ובכה ואמר רבי רבי רכב ישראל ופרשיו הותר הנדר. ובסנהדרין שם שבמוצ"ש פגע בו ר"ע מן קיסרי ללוד ופרש"י שהיו נושאין מטתו מקיסרי ללוד ומשמע שנפטר בקיסרי ואפשר כשחלה הביאוהו לשם שהיה שם אויר טוב ואח"כ הביאוהו ללוד לקברו על נחלתו במקום ישיבתו, ואז הספיד עליו הספד מר מאוד שהיה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ ופתח עליו בשורה ואמר אבי אבי רכב ישראל פרשיו הרב המעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן.
ובאבות דר"נ פכ"ה מובא המעשה באריכות ושם שראב"ע קרע בגדיו ובכה ויצא ואמר לחכמים רבותי באו וראו בר"א שטהור הוא לעה"ב שיצתה נשמתו בטהרה.
ולא על חנם אמרו סוף סוטה משמת ר"א נגנז ספר תורה, ובירושלמי סוף סוטה גרס נגנז ספר החכמה.
ובגיטין פג. יסופר שלאחר פטירתו נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו ר' יוסי הגלילי ור"ט ור"ע – אמר להן ר' יהושע אין משיבין את הארי לאחר מיתה. ובשהש"ר פ"א פסוק לריח, שפ"א נכנס ר"י לבהמ"ד דר"א והתחיל לנשק האבן שישב עליה ר"א ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית.
ימי חייו הארוכים עריכה
ר"א האריך ימים כמו שהבאנו לעיל שעוד בזמן הבית היה מגדולי הדור והורה הוראות עוד בחיי רבו הקדוש, ובזמן החורבן היה כבר כבן ארבעים שר"ע ישב לרגליו יג' שנה עוד קודם החורבן ונפטר אחר חורבן ביתר כמוכח מגיטין נז. שאמרו תניא ר' אליעזר הגדול אומר שתי נחלים יש בבקעת ידים – ואחד דם (מחורבן ביתר, רש"י). ויש מן החכמים שחולקין ע"ז ואמרו שא"א לומר כפרש"י שהכונה על חורבן ביתר יען שר"ע שחי שנים הרבה אחריו נהרג בחורבן ביתר נב' שנים אחר חורבן הבית, ומביאין ראיה מתנא דב"א פ"ל וז"ל שם ר"א הגדול אומר אלקים באו – בא אנדרינוס קיסר ותפס אלכסנדריא של מצרים – וא"ל צאו ועמדו בבקעת ידים והרג שם אותם – אמרו חכמים ג' נחלי דם היו מושכין ויוצאין מבקעת ידים ומצאו ג' חלקי דם ואחד מים, ולכן יאמרו שמזה נשתרבב המעשה דגיטין על חורבן ביתר.
אבל האמת כהבבלי וכידוע בדברי ימי רומי שאנדרינוס קיסר בא ללחום עם בר כוכבא בשנת 132 למספרם והוא לערך ס"א לחורבן הבית, וא"כ מה שאמרו בס"ע נב' שנה אחר החורבן היה חורבן ביתר הכונה שמאז התחילו העם לעשות הכנות למלחמה ונשמך זמן רב עד סא' לחורבן, ור"ע לא נהרג כלל בחורבן ביתר ונפטר לערך סח' שנה אחר חורבן הבית כמבואר בערכו. ומה שאמר ר"א סנהדרין סח. חמה עזה יש בעולם זה היה כבר אחר חורבן ביתר וכידוע שהגזירות נמשכו זמן רב אחר זה.
אבל המעשה שמובא בתד"א בהריגת אלכסנדריא הוא ט"ס שם אנרינוס כמבואר באריכת בספר היקר ערך מלין ערך אלכסנדר טיבריוס.
וראיה גדולה מצאתי שר"א היה חי אחר חורבן ביתר מברכות מה: ר' אליעזר אומר רצה לאומרה בנחמה אומרה – בברכת שתקנו חכמים ביבנה אומרה, ע"כ אנו רואים שטרם שנפטר ר"א כבר תקנו ביבנה לומר הטוב והמטיב על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה, ומזה שר"א האריך ימים קרוב למאה שנה.