משנה חלה א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק א · משנה ג | >>
אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות: הלקט, והשכחה, והפאה, וההפקר, ומעשר ראשון ד שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש ה שנפדו, ומותר העומר, ותבואה שלא הביאה שליש.
רבי אליעזר אומר: תבואה שלא הביאה שליש, פטורה מן החלה.
משנה מנוקדת
אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:
- הַלֶּקֶט, וְהַשִּׁכְחָה, וְהַפֵּאָה, וְהַהֶפְקֵר,
- וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,
- וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,
- וּמוֹתַר הָעֹמֶר,
- וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:
נוסח הרמב"ם
אלו חייבין בחלה,
- ופטורין מן המעשרות -
- הלקט,
- והשכחה,
- והפאה,
- וההפקר,
- ומעשר ראשון - שניטלה תרומתו,
- ומעשר שני, והקדש - שנפדו,
- ומותר העומר, והתבואה - שלא הביאה שליש.
- רבי אלעזר אומר:
- אף התבואה, שלא הביאה שליש -
- פטורה מן החלה.
- אף התבואה, שלא הביאה שליש -
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו במה שקדם, כי לקט שכחה ופאה וההפקר, שהן פטורין מן המעשרות.
ומותר העומר - הוא מה שישאר מן הנקצר להקריב ממנו העומר, לפי שהיו לוקחים מן היפה שבו עומר, ומניחים את המותר כמו שיתבאר במקומו.
ותבואה שלא הביאה שליש - עיסתה באה לידי חימוץ, וכבר אמר כי כל מה שהוא בא לידי חימוץ חייב בחלה.
ורבי אליעזר מביא ראיה מן הכתוב שאומר בחלה "כתרומת גרן כן תרימו אותה"(במדבר טו, כ), וכמו שתרומת גורן לא תבוא אלא מתבואה שהביאה שליש כמו שבארנו, כמו כן החלה.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש רבינו שמשון
הלקט השכחה והפאה וההפקר דפטורים מן המעשר נפקא בירושל' (הל' ג) מדכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו יצאו כל אלו שיש לו עמך:
מעשר ראשון שניטלה תרומתו. מפרש בירושלמי (שם) שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה כדר' אבהו בפ' כל שעה (דף לה:) וחייב בחלה:
ומעשר שני והקדש שנפדו. בעיסה של מעשר שני בירושלמי פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה בפ' כל שעה דלר' מאיר פטורים משום דממון גבוה הוא וכתיב (במדבר טו) עריסותיכם ולר' יהודה חייבין אבל בגבולים פטורין אפי' לר' יהודה כדאמר בסוף חלק (קי"ב:) ומתני' דהכא בגבולים ואפי' כר' יהודה מפרש בירושלמי מעשר שני שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות בד"א שמירח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל והוא הדין לענין הקדש:
ומותר העומר. שהעומר היה בא מג' סאין ותנן במנחות בפרק רבי ישמעאל דמוציאי' ממנו עשרון שהוא מנופה בי"ג נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות ור' עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות וטעמא מפרש התם בגמרא וסתם מתני' דהכא דלא כר' עקיבא:
ותבואה שלא הביאה שליש. מפרש בירושלמי (שם) מה טעמא דרבנן נאמר בפסח לחם ונאמר בחלה לחם מה לחם האמור בפסח דבר שהוא בא לידי חמץ ומצה אף לחם שנאמר בחלה דבר הבא לידי חמץ ומצה כלומר תבואה שלא הביאה שליש נמי באה לידי חמץ ומצה ופטור מן המעשרות כדפרשי' בפ"ק דמעשרות דכתיב (דברים יד) תבואת זרעך שהוא נזרע ומצמיח וטעמא דרבי אליעזר דפטור מן החלה מפרש בירושלמי (שם) דכתיב (במדבר טו) כתרומת גורן כן תרימו אותה ותרומת גורן פטורה מתבואה שלא הביאה שליש.
ירושל' רב הושעיא שאל לכהנא מנין שחייבין בחלה ופטורה מן המעשרות אמר לו לא תימא לי (תרימו) וכן תרימו חזר ואמר מי"ד מה י"ד חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות אף אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות פירש רב הושעיא היה תמיה לכל הני דתנן אמאי לא פטירי מן החלה כמו מן המעשרות והשיב לו כהנא לא תימא לי כלומר לא תיקשי לי ממה דכתיב (שם) כתרומת גורן כן תרימו אותה [חזר ואמר] דיש ללמוד מז' שכיבשו וז' שחילקו שנתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר כדאיתא בסוף יוצא דופן (דף מז.):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הלקט והשכחה והפאה וההפקר - פטורים מן המעשרות. דכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, ממה שיש לך ואין לו אתה חייב ליתן לו, יצאו אלו שיש לו עמך:
ומותר העומר - שהעומר היה בא משלש סאין, ומוציאין ממנו עשרון סלת מנופה בשלש עשרה נפה, והשאר נפדה ונאכל לכל אדם. וחייב בחלה ופטור ממעשר, לפי שבשעת מירוח היה של הקדש:
ותבואה שלא הביאה שליש - חייבת בחלה שאף היא באה לידי חמוץ, וכל דבר הבא לידי חמוץ לחם אקרי וחייב בחלה. ופטורה מן המעשרות, דבמעשרות כתיב (דברים יד) תבואת זרעך דבר שזורעים אותו וצומח, והאי אי זרעי ליה לא צמח:
תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה - דכתיב (במדבר טו) כתרומת גורן כן תרימו אותה, מה תרומה אינה באה מתבואה שלא הביאה שליש אף חלה אינה באה מתבואה שלא הביאה שליש. ואין הלכה כרבי אליעזר:
פירוש תוספות יום טוב
הלקט וכו'. פירש הר"ב דכתיב ובא הלוי וגו'. עיין מה שכתבתי בריש מסכת מעשרות:
ומעשר ראשון שנטלה תרומתו. מפרש בירושלמי שהקדימו בשבלים. ועיין בריש פ"ז דברכות:
ומעשר שני והקדש שנפדו. נראה לפרש כמ"ש הר"ב והר"ש במ"ה פ"ק דתרומות. מעשר שני קמשמע לן כגון שהקדימו בשבלים. וכן משמע בירושלמי דהכא והביאו הר"ש. וקודם שפדאו ממון גבוה הוא דהכי הלכתא כדפסק בפ"ד דמעשר שני משנה ג. והקדש וגם מעשר שני כשמירחו הגזבר ואח"כ פדאו ומשום הכי פטורין מן המעשרות. וטעמא דחייבים בחלה משום דמשעת הגלגול הוי חיובא דחלה. וכדמפרש רש"י והר"ב במסכת מנחות פ' ר' ישמעאל לענין מותר העומר:
ומותר העומר. ירושלמי מתני' דלא כר"ע בפ' ר' ישמעאל במנחות (דף סו):
ותבואה שלא הביאה שליש. עי' בפירוש משנה ג פ"ק דמעשרות. [ועיין מה שהקשיתי על פירוש הר"ב דהכא בפ"ק דמסכת תרומות משנה ה]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על המשנה) ומעשר ראשון כו'. מפרש בירושלמי שהקדימו בשבלים:
(ה) (על המשנה) ומעשר שני והקדש. נראה לפרש כמ"ש הר"ב פ"ק דתרומות. מע"ש קמ"ל כגון שהקדימו בשבלים וכ"מ בירושלמי. וקודם שפדאו ממון גבוה הוא דהכי הלכתא כדפסק בפ"ד דמע"ש. והקדש כשמירחו הגזבר ואח"כ פדאו. ומש"ה פטורין מן המעשרות. וטעמא דחייבים בחלה. משום דמשעת הגלגול הוי חיובא דחלה כדפרש"י והר"ב במסכת מנחות לענין מותר העומר. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות: מפ' בירוש' דאע"ג דכתיב בחלה כתרומת גרן כן תרימו אותה אפ"ה אשכחן דחלה חמירא דהא שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה אלמא אע"ג דמן ההפקר זכו דאין שום אחד יכול לומר עדיין זו שדה שלי אפ"ה רחמנא רבי להו בחלה כדאמרי' בעלמא משונה ביאה זו מכל ביאות שנאמרו בתורה שבכולן כתיב כי תבוא או כי תבואו כי יביאך וכאן גבי חלה כתיב בבואכם להודיענו דבכניסתן לארץ מיד חייבין להפריש חלה והני כולהו כעין הפקר נינהו:
ומעשר ראשון שניטלה תרומתו: מפ' בירושלמי שניטלה ממנו תרומת מעשר אבל לא תרומה גדולה וכגון שהקדימו בשבלים דפטור מתרומה גדולה וחייב בחלה דחיוב חלה תלי בגלגול דעיסה וגרן חדש הוא דהא המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן כדתנן לקמן בפ' שני הלכך מיחייב. לשון הר"ס ז"ל מעשר ראשון וכו' כתב הר"ש ז"ל דבירושלמי מפ' שהקדימו בשבלים דפטור מתרומה גדולה וכן מעשר שני שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות בד"א שמרח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל וה"ה לענין הקדש ע"כ:
ומעשר שני שנפדה: בפ' חלק (סנהדרין דף קי"ב) אתיא ברייתא בפלוגתא דתניא עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר"מ וחכמים מחייבין אמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלם דר"מ סבר מעשר שני ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין דברי הכל פטור ופי' רש"י ז"ל אבל בגבולין שאין לה היתר אכילה אלא בפדיי' ד"ה פטורה מן החלה דממון גבוה ל"א אבל בגבולין דאין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה דהיינו בשעת גלגול עיסה ולא קרינן בי' ראשית עריסותיכם אפי' פדאה לאחר מכאן פטורה מן החלה ע"כ וסתמא דהכא דקתני ומעשר שני שנפדה משמע שנפדה קודם גלגול וחייב בחלה לכ"ע והתם קאמר תנן התם אע"פ שאינה משנה וכן איכא טובא בתלמוד בס"פ הוציאו לו וביום טוב פ' המביא דף ל"ד ובפ' כסוי הדם (חולין דף פ"ז) ובפ' החולץ כדפירשו שם תוס' ז"ל ובפ' העור והרוטב (חולין דף ק"ך) ובפ' כל היד (נדה דף י"ז) ובספ"ק דקדושין. ועיין במ"ש התוס' על ההיא דחלק בפ' שני דקדושין דף נ"ג. ואיתא לההיא ברייתא בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ח) ובפ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ה.) ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ונראה דלפום גמרא דידן דמיירי שנתן את הקרן ולא נתן את החומש והוי פדוי דאין החומש מעכב ומש"ה חייב בחלה והוא דנפדה מעשר שני קודם שעשאו עיסה בענין דכי עשאו עיסה דהוי גרן לחלה חולין הוי ואע"ג דלא יהיב חומש פדוי הוא דבכולי' תלמודא מוקמינן האי מתני' כי ה"ג אבל לפום הירושלמי דליכא לאוקומה הכי דבירושלמי פ' המוליך קאמר ר' יוחנן דאין המעשר פדוי מ"ט דאין לו תובעין וחיישי' לפשיעה נוכל לתרץ דאיידי דנקט הקדש נקט מעשר והקדש מודה ר' יוחנן התם דפדוי הוי דליכא פשיעה. והקדש שנפדה. והוא שפדאה עד שלא עשאה עיסה והקדישו קודם מירוח דגרן דכי עביד לי' גרן פטור מן המעשרות דכתיב דגנך ולא של הקדש וגבי חלה דגרן דילה תליא בעריסה כדכתיב עריסותיכם כיון דעשאה עיסה אחר שפדאה עריסותיכם הוי ומיחייב אבל אם פדאה אחר שגלגלה פטורה כדתנן לק' בפ' אוכלין עראי וקמ"ל אע"ג דלא יהיב חומש דפדוי מיקרי דאין החומש מעכב ע"כ ורבינו שמשון ז"ל פירש ומעשר שני והקדש שנפדו בעיסה של מעשר שני בירושלם פלוגתא דר"מ ור' יהודה בפ' כל שעה דלר"מ פטורין משום דממון גבוה הוא וכתיב עריסותיכם ולר' יהודה חייבין אבל בגבולין פטורין אפי' לר' יהודה כדאמרי' בסוף חלק ומתני' דהכא בגבולין ואפי' כר' יהודה ומפ' בירושלמי מעשר שני שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות בד"א שמירח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל וה"ה לענין הקדש ע"כ:
ומותר העומר פטור מן המעשרות: סתם מתני' דלא כר' עקי' דמחייב לי' למותר העומר בחלה ובמעשרות במתני' דפ' ר' ישמעאל דמנחות:
ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה: דכתיב כתרומת גרן כן תרימו אותה וקסבר נמי ר' אליעזר דאין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ואין חייבין עלי' כרת ונלע"ד דבזה יתיישב יתור לשון דקתני ר"א אומר תבואה שלא הביאה שליש וכו' אע"ג דהוה סגי בדליתני ר' אליעזר פוטר בזו אף מן החלה וכדאשכחן בפ' ששי דתרומות סימן ה' וחכמים מתירין באלו דקאי אתרתי בתרייתא דקתני התם וכדכתבינן התם. ור' אליעזר ביו"ד גרסינן לי':
תפארת ישראל
יכין
וההפקר: דוקא בהפקיר קודם מירוח אף שזכה בו גם כן קודם מירוח פטור ממעשרות:
ומעשר ראשון שנטלה תרומתו: תרומת מעשר ולא ת"ג דהקדימו בן לוי לכהן ונטל מעשרו בשבלים דאז פטור מת"ג ואפ"ה חייב בחלה ופטור ממעשרות אחרים וכ"ש דכשניטל ממנו תרומה גדולה ותרומ"ע כדינו דפטור משאר מעשרות ורק בחלה חייב. אבל תרומה גדולה ותרומ"ע קודש הם ופטורים מן החלה:
ומעשר שני: ר"ל שנפדה אחר מירוח אבל בנפדה קודם מירוח חייב במעשרות ומיירי שהקדים ליקח מע"ש בשבלים דאז פטור מת"ג וממעשרות כל שלא פדאו. אבל בחלה חייב דחיובה בשעת לישה והרי אז חולין גמורין הן:
והקדש: בנתמרח ביד גזבר פטור מתומ"ע וחייב בחלה דחיובו בשעה גלגול ואז דהדיוט הוא. מיהו מעש"נ שלא נפדה והוא בירושלים פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' ביכורים ה"ד) דחייב בחלה:
ומותר העומר: דהעומר בא מג' סאין וכשמנפהו בי"ג נפה מוציא ממנו עשרון סולת והשאר נפדה לזרים ופטור ממעשרות מדחיובן בשעת מירוח ואז הקדש היה משא"כ חיוב חלה בשעת לישה:
ותבואה שלא הביאה שליש: דמדבא לידי חימוץ חייב בחלה דלחם מקרי ופטור ממעשר דכתיב גביה תבואת זרעך שזורע' וצומח וזה אינו צומח:
ד' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה: דאיתקש לתרומה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת