משנה שבועות ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ב · משנה ה | >>
רבי אליעזר אומר, (ויקרא ה, ב) השרץ ונעלם ממנו, על העלם שרץ חייב, ואינו חייב על העלם מקדש.
רבי עקיבא אומר, ונעלם ממנו והוא טמאכב, על העלם טומאה חייב, ואינו חייב על העלם מקדש.
רבי ישמעאל אומר, ונעלם ונעלם שתי פעמים, לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- הַשֶּׁרֶץ "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ" (ויקרא ה, ב);
- עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ חַיָּב,
- וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- "וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא";
- עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה חַיָּב,
- וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- "וְנֶעְלַם" (ויקרא ה, ב) "וְנֶעְלַם" (ויקרא ה, ג) שְׁתֵּי פְּעָמִים,
- לְחַיֵּב עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ:
- "וְנֶעְלַם" (ויקרא ה, ב) "וְנֶעְלַם" (ויקרא ה, ג) שְׁתֵּי פְּעָמִים,
רבי אליעזר אומר:
- השרץ, "ונעלם ממנו" (ראה ויקרא ה ב) -
- על העלם השרץ - הוא חייב,
- ואינו חייב - על העלם המקדש.
- השרץ, "ונעלם ממנו" (ראה ויקרא ה ב) -
- רבי עקיבה אומר:
- "ונעלם ממנו, והוא טמא" (שם) -
- על הטומאה - הוא חייב,
- ואינו חייב - על העלם המקדש.
- "ונעלם ממנו, והוא טמא" (שם) -
- רבי ישמעאל אומר:
- "ונעלם ממנו", "ונעלם ממנו" (ויקרא ה ב-ד) -
- שתי פעמים - לחייב על העלם הטומאה, ועל העלם המקדש.
- "ונעלם ממנו", "ונעלם ממנו" (ויקרא ה ב-ד) -
רבי אליעזר אומר, שזה שאמר הכתוב בנבלת שרץ "טמא" וכו', אחר שאמר בכל דבר "טמא" שהוא כולל מיני הטומאות כולם, רוצה לומר כי אינו חייב קרבן עד שיודע באיזו טומאה ממיני הטומאות נטמא, אם שרץ או נבלה או זולתו. אבל כשנתברר לו שהוא טמא, ואינו יודע באיזו טומאה, אינו חייב קרבן.
רבי עקיבא אומר, שהוא חייב ואף על פי שהוא נכנס בכלל כל דבר טמא, עניינים אחרים יארך ביאורם ואין ראוי לזכרם כפי כוונת חיבורנו זה.
והלכה כרבי ישמעאל:
ר' אליעזר אומר השרץ ונעלם - דאמר קרא (ויקרא ה) או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו, וקרא יתירה הוא, דהא לעיל כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא, ושרץ בכלל דבר טמא הוא, אלא ללמדך שאם ידע שנטמא ודאי ואינו יודע אם בשרץ אם בנבילה אינו חייב קרבן אם אכל קודש עד שתהיה לו ידיעה בתחלה אם בשרץ נטמא או בנבילה נטמא כא. ור"ע סבר, דכיון דידע ודאי שנטמא אע"ג דלא אתברירא ליה הטומאה שנטמא אם בשרץ או בנבלה, חייב. ותרווייהו פטרי על העלם מקדש. ור' ישמעאל מחייב. והלכה כרבי ישמעאל:
רבי אליעזר אומר השרץ ונעלם וכו'. כתב הר"ב דאמר קרא או בנבלת שרץ טמא וכו' ללמדך וכו' דאילו אשאר מחייבי קרבנות מחייב ר' אליעזר אפילו לא נודע לו באיזה חטא שחטא כדתנן במשנה ב' פרק ד' דכריתות. גמ':
ר"ע אומר וכו'. איידי דבעי למכתב בהמה וחיה לדרשא דדרשינן כמ"ש בר"פ קמא בדבור הטומאה וכו' כתיב נמי שרץ כדתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית. לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. ומ"ש הר"ב דהלכה כר' ישמעאל משום דבגמ' פ"ק דף ד' דר' ס"ל כוותיה. כ"כ הכ"מ פי"א מהלכות שגגות:
(כא) (על הברטנורא) דאלו אשאר מחייבי קרבנות, מחייב ר"א אפילו לא נודע לו באיזה חטא שחטא. כדתנן במ"ב פ"ד דכריתות. גמרא:
(כב) (על המשנה) ר' עקיבא אומר כו'. ואיידי דבעי למכתב בהמה וחיה לדרשא כו', כתב נמי שרץ, כדתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה:
רבי אליעזר אומר וכו': פ' המפלת (נדה דף כ"ח.) ושנויה היא בת"כ פרשת ויקרא פי"ב בדבורא דחטאות. וביד שם פי"א סי' ב':
השרץ ונעלם: דאמר קרא או בנבלת שרץ טמא וכו' לשון רבינו עבדיה ז"ל עד אלא ללמדך וכו'. עיין מ"ש בתוי"ט ורעז"ל נמשך בפירושו אחר פירוש הרמב"ם ז"ל והכי אוקמוה בגמרא חזקיה ועולא. אבל ר' יוחנן ורב ששת אוקמו לפלוגתייהו דר"א ור' עקיבא במשמעות דורשין ורב ששת לא היה מקפיד כשהיה שונה משנתנו אם היה מחליף דברי זה לדברי זה לפי שאין ביניהם חיוב ופטור:
ר' ישמעאל אומר וכו': פרק ספק אכל ד' י"ט:
יכין
ונעלם ממנו: ר"ל דסמכינהו קרא להנך ב' מלות, דכתיב או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו. והרי קרא יתירה הוא, דכבר כתיב אשר תגע בכל דבר טמא:
ואינו חייב על העלם מקדש: לתרווייהו פטור בהעלם מקדש. ובהא קמפלגי, דלר"א גם בנעלמה ממנו טומאה פטור, עד שתהיה לו ידיעה בתחלה במה נטמא, אם בשרץ או בנבילה. ולר"ע סגי בידע תחלה שנטמא, אף שלא ידע במה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת