משנה יבמות ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ח · משנה ד | >>
אמר רבי יהושע, שמעתי שהסריס חולץ, וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש.
אמר רבי עקיבא, אני אפרש.
סריס אדם יב חולץ וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכושר.
סריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שלא היתה לו שעת הכושריד.
רבי אליעזר אומר: לא כי, אלא סריס חמה חולץ, וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה.
סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שאין לו רפואה.
העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו, לקיים טז דברי רבי עקיבא.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
- שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
- וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ;
- וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ.
- אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ.
- סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
- מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
- סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
- מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר.
- סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא כִי,
- אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
- מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְפוּאָה;
- סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
- מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה.
- אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ,
- הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם,
- סְרִיס אָדָם,
- וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ,
- לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:
אמר רבי יהושע:
- שמעתי, שהסריס חולץ - וחולצין לאשתו,
- והסריס לא חולץ - ולא חולצין לאשתו,
- ואין לי לפרש.
- אמר רבי עקיבה: אני אפרש,
- סריס אדם - חולץ, וחולצין לאשתו,
- שהיתה לו שעת הכושר.
- וסריס חמה - לא חולץ, ולא חולצין לאשתו,
- שלא היתה לו שעת הכושר.
- סריס אדם - חולץ, וחולצין לאשתו,
- רבי אליעזר אומר: לא כי,
- אלא סריס חמה - חולץ, וחולצין לאשתו,
- שיש לו רפואה.
- וסריס אדם - לא חולץ, ולא חולצין לאשתו,
- מפני שאין לו רפואה.
- אלא סריס חמה - חולץ, וחולצין לאשתו,
- העיד רבי יהושע בן בתירה,
- על בן מגוסת - שהיה בירושלים סריס אדם,
- וייבמו - את אשתו,
- לקיים - דברי רבי עקיבה.
הלכה כרבי עקיבא שאמר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו. וכמו כן לדעתו מייבמין לאשתו.
ואמנם אמר רבי עקיבא חולץ, תשובה לרבי יהושע שלא דיבר אלא בחליצה.
ומבואר הוא שסריס אדם אינו מייבם, לפי שהוא אסור לבוא בקהל.
ורוצים לומר באמרם סריס חמה, שלא ראה חמה מעולם אלא והוא סריס, רוצה לומר משעת יציאתו לעולם יצא סריס, רוצה לומר מבוטל מתשמיש:
שהסריס - יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו:
והסריס לא חולץ וכו' - דכתיב (דברים כה) ולא ימחה שמו, פרט לזה ששמו מחוי:
אין לי לפרש - איני יודע לפרש איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור:
סריס אדם - שנסתרס לאחר שנולד:
סריס חמה - ממעי אמו שלא ראה חמה אלא כשהוא סריס. וסימניו מפורשין, כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה וכשמטיל מים אינו עושה כיפה שאין קילוח השתן הולך למרחוק עד שיעשה עגול כמין כיפה ושכבת זרעו דיהה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל יב וקולו לקוי יג ואינו ניכר בין איש לאשה. והלכה כרבי עקיבא שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין לאשתו. טו אבל הוא אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל:
והסריס לא חולץ. דכתיב (שם כ"ה) להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא כ"פ הר"ב בספ"ה דנדה וכיון שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כמ"ש ברפ"ק. ומ"ש הר"ב בכאן דכתיב לא ימחה כו' קאי על ולא חולצין לאשתו:
אמר רבי עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו. מסקינן בגמרא דתנאי נינהו אליבא דרבי עקיבא והאי תנא סבר אליביה דמחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר דאי לתנא דאליביה בספ"ד הא ס"ל דאפילו מלאו גרידא הוי ממזר כמו מחייבי כריתות. וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו:
וחולצין לאשתו. פירש הר"ב ומיבמין לאשתו וכן כתב הרמב"ם ואמנם אמר רבי עקיבא חולץ תשובה לרבי יהושע שלא דבר [אלא] בחליצה ומבואר הוא שסריס אדם אינו מיבם לפי שהוא אסור לבא בקהל ע"כ. ותמה אני מה קושיא דקאמר ואמנם אר"ע חולץ דהא א"א לו שיאמר אלא חולץ כיון שאינו מיבם והא דאמר בגמרא הכי היינו לאוקימתא דמוקמינן למתניתין כגון שנשא אחיו גיורת דאפילו איהו מצי מיבם דקהל גרים לא אקרי קהל אבל למסקנא וכן פירש הוא ז"ל דמתניתין דנשא ישראלית ואיהו לא מצי מיבם שפיר קתני חולץ והכי הל"ל דלא קתני מיבמין איידי דנקט בדידיה חולץ. וכך פירש ב"י סימן קע"ב משום האי איידי:
מפני שהיתה לו שעת הכושר. ופרכינן בגמרא ומה בכך והא השתא איקרי כאן להקים לאחיו שם ולאו בר הכי הוא. ומשני א"כ אין לך אשה כשירה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם מיתתו דיסורי מיתה מתישים כוחו אלא אמרינן הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה בת חליצה [היא] ה"נ ל"ש:
סריס חמה. כתב הר"ב וסימניו מפורשים כו' ופירשן רש"י לקוי. רך. מחליק. חלק כבשר אשה דרך בשר איש להיות שעיר אשפר"א *) בלע"ז. רתיחות. אשקו"מה *). כיפה. קילוח ארוך למרחוק. דיהה. שאינו קשור אלא צלול כמים. מחמיצין. מסריחין כששוהין בכלי. הבל. חמימות כעין עשן:
מפני שלא היתה לו שעת הכושר. ולא חיישינן שמא הבריא בינתים כדחיישינן לענין מום במשנה ג' פ"ו דבכורות דבודקין אותו ג' פעמים בתוך פ' יום דשאני התם דלחד אבר הלכך חיישינן אבל הכא דמחמת חולי כל הגוף הוא לא חיישינן. גמרא:
רבי אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ. עיין ספ"ה דנדה:
מפני שאין לו רפואה. ושאני סריסות דבשעת מיתה דהא ודאי שאין לה רפואה ואפילו הכי מתיבמת דלאו משום שעת הכושר דמעיקרא הוא אלא דהתשת כחו דשעת מיתה לאו סירוס הוא אלא כחישות כח דאתחלה ביה מחמת מיתה. גמרא:
לקיים דברי ר"ע. עדות זו של רבי יהושע בן בתירה לקיים דברי ר"ע העיד. רש"י:
(יב) (על הברטנורא) סריס כו'. מסקין בגמרא דתנאי נינהו אליבא דר"ע והאי תנא סבר אליביה דמחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר דאי לתנא דאליביה בספ"ד הא ס"ל דאפילו מלאו גרידא הוי ממזר כמו מחייבי כריתות וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו:
(יג) (על הברטנורא) פירש"י לקוי, רך. מחליק, חלק כבשר אשה. דרך בשר איש להיות שעיר: כיפה, קילוח ארוך למרחוק, דיהה, שאינה קשורה אלא צלולה כמים: מחמיצין, מסריחין כששוהין בכלי, הבל, חמימות כעין עשן:
(יד) (על המשנה) שלא כו'. ולא חיישינן שמא הבריא בנתים כדחיישינן לענין מום במ"ג פ"ו דבכורות דשא"ה דלחד אבר הלכך חיישי' אבל הכא דמחמת חולי כל הגוף הוא לא חיישינן. גמרא:
(טו) (על הברטנורא) ואמנם אר"ע חולץ תשובה לר"י שלא דבר אלא בחליצה. הר"ם. ותימא מאי קושיא דהא א"א לו שיאמר אלא חלוץ כיון שאינו מיבם כו' והכי הל"ל דלא קתני מיבמין איידי דנקט בדידיה חולץ. וכ"פ הב"י:
(טז) (על המשנה) לקיים כו'. עדות זו של ריב"ב לקיים דברי ר"ע העיד. רש"י:
סריס חמה לא חולץ ולא חולצין וכו': פ' ו' דהל' יבום סי' ח' ובטור א"ה סי' עק"ב וסימני סריס שכתב כבר ר"ע ז"ל בין לדעת הרמב"ם ז"ל בין לדעת הטור אע"פ שלא נראה בו אלא אחד מהם הרי הוא סריס מה שאין כן באילונית דפליגי בה כמו שכתבתי לעיל רפ"ק:
ר' אליעזר אומר לא כי וכו': מאי דקשה אמילתיה דר' אליעזר דהכא ממילתיה דבסוף פ' יוצא דופן נכתב שם. בסוף פי' ר"ע ז"ל והלכה כר"ע שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין את אשתו. אמר המלקט דייקא נמי דקתני ויבמו את אשתו וכו' והאי דנקט ר' עקיבא חולץ וחולצין איידי דא"ר יהושע חולץ אמר איהו נמי חולץ ור' יהושע איצטרך ליה למינקט חולץ משום דבעי למימר לא חולץ ולא חולצין דלא מצי למנקט לא מיבם דהוה משמע יבומי הוא דלא אבל מיחלץ שרי מיהו ר' עקיבא הוי מצי למיתני לא מיבם וכו' דכיון דפירש הטעם משום שלא היה לו שעת הכושר ממילא הוה ידענא דמיחלץ נמי לא חליץ אלא אגב כו' עוד בסוף לשון ר"ע ז"ל אבל אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל אמר המלקט כתוב בנמוקי יוסף ומיהו אי הך יבמה היתה גיורת יבומי נמי מיבם דקהל גרים לא איקרי קהל ומדהתיר לחלוץ ש"מ האי תנא סבר דלר"ע חייבי לאוין דשאר דוקא הוא דהוי ממזר אבל חייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר ולא יבא פצוע דכא חייבי לאוין גרידא נינהו ולפיכך חליץ אבל לאידך תנא דר"ע דבס"פ החולץ דסבר דבכל חייבי לאוין הוי ממזר א"כ הוי כחייבי כריתות ולאו בני חליצה ויבום נינהו ע"כ. ובספר תי"ט נפל ט"ס:
יכין
ואין לי לפרש: איזהו בר חליצה:
אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם: שנסתרס ונחתך כלי ההולדה ע"י אדם או ע"י עצמו שנחבל בקוץ:
חולץ: אבל מיבם לא, מדאסור לבוא בקהל, ורק קהל גרים לא אקרי קהל:
וחולצין לאשתו: וכ"ש שמיבמין דמצוה טפי:
סריס חמה: לרש"י ר"ל מיום שראה חמה היה סריס, ולערוך ר"ל שנסתרס ע"י חולי חמה [ועי' לעיל סי' י], ול"מ נ"ל דר"ל שנסתרס רק חמימותו, שכל כלי תשמישו שלמין, ואעפ"כ כח אין ללידה. וכן מוכח דאל"כ אמאי אמרינן הכא דסריס חמה פסול והרי זה פצוע דכא מלידה דאמרינן לעיל סי' י' דכשר. אלא ע"כ דסריס שלם באבריו, רק שנסתרס חמימותו והוא מותר לבוא בקהל, רק שכשלא יתרפא אינו בר הקמת זרע לאחיו, ואסור ליבם, כזקן שתש כחו [(שו"ע אה"ע קעב, י)], וכן מוכח מש"ס [דע"ט ב'] דקאמר דכל אדם נסתרס קודם מותו, והיינו ע"כ שהוחלש כחו מלבעול, והיינו דקאמר בש"ס סמניו, שאין לו ב' שערות בזקנו, ושערו לקוי ורך, ובשרו רך וחלק בלי שערות כאשה, וכשרוחץ בצונן אין בשרו מעלה הבל, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ואין מימי רגליו מעלין קצף [שוים בל"א], גם אינן מחמיצין כשיעמדו זמן מה, ושכבת זרעו דיהה [ר"ל נדחה, והיינו שאינו קשור], וקולו לקוי כשל אשה, ואי בשנשחת אברו כל סי' הללו למה, נבדק אברו. מיהו ביש לו ב' שערות, צריך כל הסימנין הללו, ובאין לו ב' בערות, אז בחד מהנך סגי, ובנתמלא זקנו וודאי אינו סריס, אמנם בזה"ז אין דנין דין סרוס וודאי, דחיישינן שהיה לו ב' שערות ונשרו [(שו"ע אה"ע קע, ב)]:
לא חולץ ולא חולצין לאשתו: ר"ל חליצתו אינו כלום ומותר בקרובותיה ולא פסלה מכהונה, אבל ליבמה אסור, דמדכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי א"כ פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה:
סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה: וקיי"ל כר"ע מחבירו [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת