משנה ערלה ב יא

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק ב · משנה יא | >>

שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחימצו, רבי אליעזר אומר: אחר האחרון אני בא.

וחכמים אומרים, בין שנפל איסור בתחילה בין בסוף, לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ.

משנה מנוקדת

[עריכה]

שְׂאוֹר שֶׁל חֻלִּין וְשֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ עִסָּה,

לֹא בָּזֶה כְּדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בָּזֶה כְּדֵי לְחַמֵּץ,

וְנִצְטָרְפוּ וְחִמְּצוּ,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אַחַר הָאַחֲרוֹן אֲנִי בָּא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

בֵּין שֶׁנָּפַל אִסּוּר בַּתְּחִלָּה, בֵּין בַּסּוֹף,

לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר,

עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְחַמֵּץ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שאור -

של חולין,

ושל תרומה,

שנפלו - לתוך עיסה,

לא בזה - כדי לחמץ,

ולא בזה - כדי לחמץ,

ונצטרפו, וחימצו -

רבי אליעזר אומר:

אחר האחרון - אני בא.

וחכמים אומרים:

כיון שנפל איסור,

בין - בתחילה,

בין - בסוף,

לעולם - אינו אוסר,

עד שיהא בו - כדי לחמץ.

אחר האחרון אני בא - עניינו כאשר אגיד לך, והוא שאם נפל שאור של תרומה בסוף אסור אף על פי שאין בה כדי לחמץ. ואם נפל שאור של חולין בסוף מותר, ובתנאי שיסיר אותו השאור של תרומה שנפל ראשונה, אבל אם לא הסיר אותו הכל אסור לדעת רבי אליעזר, לפי שהוא סובר "זה וזה גורם, אסור", וכיון שנתחמץ משני השאורים והאחד אסור הכל אסור.

והעיקר האמתי אצלנו בכל "זה וזה גורם, מותר", ולפיכך אין הלכה כרבי אליעזר:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

שנפלו לתוך עיסה של חולין:

אחר אחרון אני בא בפרק כל שעה (דף כז.) אמר אביי לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור אבל לא קדם וסילק את האיסור אסור [פירוש דאם קדם וסילק האיסור] מכיון שנפל מותר מיד דהואיל וסילק ועדיין לא חימץ בטל והולך לו אף על פי שהועיל קצת שסייע את אחרון דהיתר לגמור חימוץ על ידו אף על פי כן בטל לו ושוב אינו חוזר וניעור אבל לא קדם וסילקו ונגמר על ידי שניהם ואינו יכול ליבטל אסור דקסבר זה וזה גורם אסור כמו שמדקדק שם מברייתא ובירושלמי (הל' א) משמע דטעמא דר' אליעזר כדבעי למימר בפסחים משום דאחר אחרון אני בא ואפי' לא קדם וסילק דקאמר התם תמן תנינן יין נסך אסור ואוסר כל שהוא חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר נפל איסור [לבסוף אסור] והיתר בסוף מותר אמר שמואל בר יצחק רבי אליעזר היא דר' אליעזר אומר אחר אחרון אני בא ובפ' בתרא דמס' עו"ג (עג:) מייתי לה ופליגי התם חזקיה ור' יוחנן ובעי לאוקמי פלוגתייהו בדרבי אליעזר ורבנן ופריך ותסברא והאמר אביי כו' ואסיק דברואין פליגי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אחר האחרון אני בא - אם השאור של תרומה נפל באחרונה, העיסה כולה נעשית מדומע ואם של חולין נפל באחרונה הכל מותר שהאחרון הוא שעושה החמוץ. והא דשרי ר' אליעזר כשנפל אותו של חולין אחרון היינו דוקא כשקדם וסלק את האיסור ואף על פי שהועיל קצת שסייע לאחרון דהיתר לגמור החמוץ אף על פי כן נתבטל טעמו ואינו חוזר ונעור אבל לא קדם וסלק האסור ונתחמץ על ידי שניהם אסור דסבר ר' אליעזר זה וזה גורם אסור:

לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ - דזה וזה גורם מותר. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שאור של חולין וכו'. שנפלו לתוך העיסה: של חולין בזה אחר זה וכשנפלו בבת אחת בירוש' בעי לה ומסיק דאפי' נפלו בבת אחת פליג ר' אליעזר דס"ל זה וזה גורם אסור וטעמא דר' אליעזר דשרי כי הוי אחרון דחולין בשקדם וסילק את האיסור וכו' כמו שפירש כבר ר"ע ז"ל ולא משמע כן פי' הירוש' מפי' ה"ר שמשון ז"ל:

נצטרפו וחמצו: ס"א הצטרפו וחימצו ה"ר יהוסף ז"ל. וכן הגי' ג"כ לקמן סי' י"ד וט"ו. וכתב הר"ן ז"ל בפ' בתרא דע"ז דף שפ"ה ע"ב שהרמב"ן ז"ל פי' דלדעת הראב"ד ז"ל שכתבתי' כבר בקיצור לעיל סוף סי' ב' מתני' דהכא על כרחין בתרומה דישראל קמיירי דאי לאו הכי ראשון ראשון בטל לדעתו ז"ל אבל הוא הר"ן ז"ל נתן שם טעם לשבח דלא צריכנן לאוקומה בהא וז"ל דבודאי דבזה וזה גורם לא שייך למימר ראשון ראשון שהרי נשתנה דינו שאף היתר אוסר בו למ"ד זו"ג אסור מה שא"כ ודאי בשאר נותני טעמים שהרי הדבר פשוט שאם כזית נבלה וכזית שחוטה נצטרפו ונתנו טעם במקפה מותר אפי' למ"ד זו"ג אסור וחמוץ שאני לפי שמפני שהוא הכשרו של עיסה הרי הוא כאילו נתהוותה העיסה מכח הגורמים וכשתדקדק בכל זו"ג שבתלמוד על דרך זה הוא ומעתה לא צריכנן לאוקומה להא דשאור של חולין ושל תרומה בתרומה דישראל שצריך להרים וכ"ש דליכא למישרי לרבנן אם נפל שם איסור אחר מטעמא דראשון ראשון בטל שאין לו ענין באיסורא דגורם כלל כיון שבגרמת איסור בא דבר זה לעולם או נתקן בעיקר תיקונו עכ"ל ז"ל בקיצור והכריחו תוס' ז"ל שם בפ' כל שעה דעד שיהא בו כדי להחמיץ ר"ל באיסור לבד דאי יש בשניהם כדי להחמיץ נראה לרשב"א דשרי דהא תניא בפ' בתרא דע"ז וכו' אבל שם בפ' כל הצלמים כתבו עד שיהא בו כדי להחמיץ פירוש ואז אסור אפי' יש בהיתר נמי כדי לחמץ ע"כ: