פתיחת התפריט הראשי

משנה עבודה זרה ג ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ג · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

נטל ממנה עצים, אסורים בהנאה.

הסיק בהן את התנור, אם חדש, יותץ.

ואם ישן, יוצן.

אפה בו את הפת, אסורה בהנאה.

נתערבה באחרות, כולן אסורות לח בהנאה.

רבי אליעזר אומר, יוליך הנאה לים המלח.

אמרו לו, אין פדיון לעבודה זרה.

נטל הימנה כרכור, אסור בהנאה.

ארג בו את הבגד, הבגד אסור בהנאה.

נתערב באחרים ואחרים באחרים, כולן אסורין בהנאה.

רבי אליעזר אומר, יוליך הנאה לים המלח.

אמרו לו, אין פדיון לעבודה זרה.

נוסח הרמב"ם

נטל ממנה עצים אסורין בהניה הסיק בהן את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן אפה בה את הפת אסורה בהניה נתערבה באחרות כלן אסורות בהניה רבי אליעזר אומר יוליך הניה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה נטל ממנה כדכד אסור בהניה ארג בו את הבגד אסור בהניה נתערב באחרים כלם אסורין בהניה רבי אליעזר אומר יוליך הניה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה.

פירוש הרמב"ם

נטל ממנו עצים וכו': ההסק הראשון שמסיקין התנור הוא משלים בשול חרסו ואז הוא ראוי לאפות בו אחר כך ולפיכך יותץ שאפילו כשיוצן שבח אותו ההיסק נשאר בו וזה הוא לדעת האומר זה וזה גורם אסור ופסק ההלכה בין חדש בין ישן יוצן כלומר שיניח אותו עד שיצטנן ויסיקו אותו שנית בעצים של היתר ויאפו בו וזהו מותר: ודברי ר"א יוליך הנייה לים המלח שיקח מדמיהן דמי הככר שנתערב בכל הפת וישליך אותו בים המלח עמוקים שלא ימצא לעולם: זוכר מחלוקתם בפת להודיע דר"א כי היכי דשרי בפת דעצים דאסורה כבר כלים ונשרפו כמו כן מיקל בדבר שהאיסור קיים כגון כרכר שארג בו הבגד דאיתיה לאיסורא בעיניה ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח ואפי' בפת שכלה העצים וליתיה לאיסוריה בעיניה וחכמים אומרים כולן אסורות והלכה כר' אליעזר בכל ואפי' חבית של יין נסך כשנתערבה בין חביות יוליך הנייה לים המלח ומותר לו למכור הכל וליהנות בו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נטל ממנה - מן האשרה:

חדש יותץ - שההיסק הראשון שמסיקין התנור הוא מחממו ומחזיקו, והרי נתקן באיסורי הנאה. והא מתניתין אתי אליבא דמאן דאמר זה וזה גורם אסור. ואין הלכה. הלכך בין חדש בין ישן יוצן, שלא יאפו בו את הפת בהיסק זה עד שיצטנן התנור, כדי שלא יהנה מעצי איסור לו:

הפת אמורה - בגמרא קאמר, והוא שאבוקה כנגדו, שכל שעה שהיה פת נאפה היה דולק האור בפי התנור ואופהו, שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהיה האיסור בעין ויש שבח עצים בפת לז:

יוליר הנאה לים המלח - דמי ככר שנתערב לט:

כרכור - יש לאורגים עץ עשוי כמין מחט של סקאין, ומעבירין אותו על השתי כשהוא מתוח לפניהם באריגה. ואשמעינן מתניתין פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בהנך תו. תי, דאי אשמועינן בקמייתא, הוה אמינא בהך קאמי ר' אליעזר משום דבעידנא דקא גמרה פת אקלי ליה איסויא, אבל כרכור דאיתא לאיסורא בעיניה. אימא מודה להו לרבנן. ואי איתמר בהאיך, בהא קאמיי רבנן, אבל בקמייתא אימא מודו ליה לר' אליעזר, צריכא. והלכה כר' אליעזר, ואפילו חבית של יין נסך שנתערבה בחביות של יין של היתר מוליך דמי אותה חבית לים המלח, והשאר כולן מותרות בהנאה:

פירוש תוספות יום טוב

חדש יותץ. כתב הר"ב הא מתני' אליבא דמ"ד זה וזה גורם אסור ואין הלכה. הלכך בין חדש בין ישן יוצן וכו' כדי שלא יהנה וכו' דאפילו למ"ד זה וזה גורם מותר לא שרינן לכתחלה כמ"ש לעיל הלכך ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחודיה. לכך צריך צינון. אבל חדש אם נאמר יותץ יפסיד התנור הלכך כדיעבד חשיב ליה. תוס' פ"ב דפסחים דף כ"ו. והכא לאו ממילא הוא. כמו בירקות דלעיל:

הפת אסורה בהנאה. כתב הר"ב והוא שאבוקה כנגדו וכו' ויש שבח עצים בפת. והכי נמי במתני' ד' וה' בפרק שלישי דערלה. אבל לא כן בריש פ"ב דמעשר שני. וטעמא למדתי מהתוס' פרק בתרא דמכילתין דף ס"ו [ע"ב. ד"ה אמר רבא] שכתבו דלא שייך לאסור שבח עצים בפת אלא דוקא באיסורי הנאה משום דיש שבח עצים בפת. היינו שבח הנאה דעצים בתוך הפת וחשיב נהנה מן העצים והביאו ראיה לדבר. וכן נראה שם מפירש"י: וכ"כ התוס' ג"כ בפ"ב דפסחים [דף כ"ו]. והלכך בעיסת מעשר שני שאפו בעצים של חולין השבח לשני. ואין חולקין השבח לענים של חולין וכ"ש דהתם חומרא הוא. אסורה בהנאה. ה"נ ה"ל להר"ב לכתוב אמאי לא אמרינן ימכר חוץ מדמי איסור שבו כדאמר רשב"ג בפרק בתרא [דף נ"ד] כמ"ש הר"ב במ"ו פ"ג דערלה. דה"נ פרכינן בירושלמי בסיפא ארג בו את הבגד אסור בהנאה ומשני לה כי היכי דמשני הר"ב התם בערלה דחיישינן שמא יחזור וימכרנו העכו"ם לישראל. וכמו שהביאו התוס' דהכא. וסיימו בו וכן יש לפרש באפה את הפת דדרך ליקח פת מן העכו"ם. ע"כ וצ"ל שאחר שהתירוהו כמ"ש הר"ב במ"ו פרק דלעיל ושם פירש הר"ן דבימי רבי הותר. ועיין בר"ן פ"ה גבי ההיא פתא דחיטי דנפל עליהם חביתא דיין נסך וכו' אך רבים החולקים וס"ל שלא הותר בימי רבי וכן דעת התוס' עצמם דף ל"ה בד"ה מכלל דאיכא וכו'. ועיין במ"ח פ"ב דמכשירין. לכך צריך לומר דה"ק דדרך ליקח פת מן העכו"ם. כדי להאכיל לפועליו העכו"ם. ופת דהכא אסור בהנאה וחיישינן. כך נ"ל. ולפ"ז מ"ש הר"ן דהתם בערלה דתנן תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק ולא אמרי' ימכר חוץ מדמי איסור שבו דהיינו דוקא בתבשיל שנאכל כמות שהוא חי [א"נ שאינו עולה על שלחן של מלכים] שנקח מן העכו"ם הא בשאר המבושלים לא ידלק אלא ימכר כרשב"ג. עכ"ל. דוקא לשטתו דס"ל דבימי רבי הותר ומצינן לתרוצי דהא דלא תנן הכא בפת דימכר משום דלאחר שהותר איכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל אבל לדסבירא להו דבימי רבי לא הותר וטעמא כדכתיבנא שמא יקנה לפועליו העכו"ם התם נמי בערלה בכל תבשיל מיירי. ומשום חששא דשמא יקנה לפועליו הוא:

נתערבה באחרות כולן אסורות. י"מ משום דדבר שבמנין הוא. כגון ככרות בעל הבית דחשיבי [כדתנן במשנה ז' פ"ג דערלה וע"ש משנה ח'] ולא בטלי. אבל ככרות שאינן חשובות בטלי ברובא. ואחרים פירשו דכיון דאיסורי ע"ז נינהו אסורים בהנאה אע"פ שאין דבר שבמנין. הר"ן. ועמ"ש במשנה ט' פ"ה:

יוליך הנאה לים המלח. פירש הר"ב דמי ככר שנתערב. וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות עכו"ם. והקשה הר"ן דה"ל למימר יוליך דמי אחד מהן לים המלח ומאי יוליך הנאה אלא ודאי משמע דאהנאת עצים קאי כדברי רש"י ז"ל והרי אין המדומע והמחומץ פוסל אלא לפי חשבון. [כדתנן במשנה ו' פ"ה דתרומות] גם הרא"ש כתב דכיון שנסתלק הנאת גוף האיסור הותר הכל אבל בלא תערובות לא הקילו להתיר בהולכת הנאה לים המלח עכ"ד. וטעמא כתב הר"ן דכי היכי דלא שרינן למכור חוץ מדמי האיסור ביין נסך גמור כמ"ש הר"ב במשנה י' פרק בתרא ואע"פ דבמכירה אינו נהנה מן האיסור כלל כ"ש הכא שנהנה ממנו לאחר שיוליך הנאתו לים המלח הלכך ליכא למשרי אם הפת היא בעינה ולא נתערבה הואיל ויש בו ודאי תערובת ע"ז. כך כתב לדברי האוסרים בלי תערובת. אע"פ שדעתו מסכמת לרש"י גם בזה דר"א ארישא קאי. ואף בלא תערובת הוא אומר יוליך הנאה לים המלח כיון שלא נתערב בפת ממשו של איסור לא דמי לעירוב יין נסך. ע"כ. ובמשנה ו' פ"ג דערלה כתבתי דלהרמב"ם ושכן נראה גם דעת הר"ב לר"א נמי לא סגי יוליך אלא ע"י מכירה ונמצא שאינו נהנה אף בכאן מ"מ ס"ל דלא תקנו שום היתר אלא בתערובות בלבד. ומ"ש הר"ב והלכה כר"א וכו' גמ'. ומ"ש אפי' חבית של יין נסך היינו אפילו יין נסך גמור ולפיכך לא הותר אלא בחבית שנתערב בחביות דאילו סתם יינם אף יין ביין מותר כדלקמן פרק בתרא משנה י' ומיהו אף בסתם יינם בחבית בחביות צריך ג"כ הולכת הנאה זו. כמ"ש הרמב"ם בהדיא בפרק ט"ז מהלכות מאכלות אסורות:

נתערב באחרים ואחרים באחרים. כתבו התוס' דר"ת לא גרס ואחרים באחרים. ור"י בר ברוך גרים ומפרש וכו' כמ"ש הר"ב לשתי הדעות במשנה ו' פ"ג דערלה ובפסחים פ"ב דף כ"ז כתבו דבסדר המשנה ליתיה. לא הכא בע"ז ולא התם בערלה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לו) (על הברטנורא) דאפילו למאן דאמר זה וזה גורם מותר, לא שרינן לכתחלה. הלכך ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחודיה, לכך צריך צינון. אבל חדש אם נאמר יותץ יפסיד התנור, הלכך כדיעבד חשיב ליה. תוס':

(לז) (על הברטנורא) דוקא באסורי הנאה דשבח עצים היינו שבח הנאה. ועתוי"ט:

(לח) (על המשנה) כולן כו'. יש מפרשים, משום דדבר שבמנין הוא, כגון ככרות בעל חבית דחשיבי ולא בטלי. אבל ככרות שאינן חשובות בטלי ברובא. ואחרים פירשו, דכיון דאיסורי אליל נינהו אסורים בהנאה אע"פ שאין דבר שבמנין. הר"נ:

(לט) (על הברטנורא) והקשה הר"נ, דהוה ליה למימר יוליך דמי אחת מהן לים המלח, ומאי יוליך הנאה. אלא ודאי משמע דאהנאת עצים קאי כדברי רש"י ז"ל. והרי אין המדומע והמחומץ פוסל אלא לפי חשבון. אבל בלא תערובת לא הקילו לתתיר בתולכת הנאה כו'. ובל זה דוקא ע"י מכירה. כן נראה לי לדעת הר"ב. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נטל ממנה עצים וכו':    פ' כ"ש דף כ"ז. וקאמר התם דשמעי' מינה דר' אליעזר ומחלוקתו ס"ל זה וזה גורם אסור דהא מדאמר ר"א יוליך הנאה לים המלח ש"מ דכל כמה דלא ממטי הנאה דדמי עצים לים המלח מודה הוא לת"ק בין אחדש יותץ בין אישן יוצן בין אאיסור פת אלמא כיון דקתני חדש אית ליה זה וזה גורם אסור דנמצאת פת הנאפת בו נגמרת על ידי איסור והיתר עצי איסור שנגמר בו תקון התנור ועצי היתר שגמרו את הפת ולאו דוקא בע"ז דחמירא דהא תניא בהדיא וכן היה ר' אליעזר אוסר בכל איסורין שבתורה ע"כ. אבל תוס' כתבו בפירקין דף מ"ט דאיתה התם סמוך למקומה דהנאת הפת קאמר ר' אליעזר ודלא פליג ר' אליעזר אחדש יותץ וכמו שאכתוב בסמוך בס"ד. ואיתה בתוס' פ' התערובות דף ע"ד. והרא"ש פ"ק דחולין דף ק"נ. וביד שם בהלכות עכומ"ז פ"ז סי' י"ג י"ד. ובטור יו"ד סי' קמ"ב. בפירוש רעז"ל צריך להיות ואינה הלכה הלכך בין חדש בין ישן יוצן שלא וכו':

נתערבה באחרות:    ר"ת לא גריס ואחרות באחרות וה"נ במשנת חבילי תלתן דבפ"ג דמסכת ערלה ומייתי ראיה וכו' אבל ר"י ב"ר ברוך אומר דשפיר גרסינן ליה הכא והתם דדילמא דליכא אלא חד ספיקא דה"פ ואחרים באחרים כל אותן אחרים נתערבו באחרים או אפילו רובן דאיכא למימר איסורא ברובא איתי' דה"נ אמר תלמודא בפ' התערובות גבי טבעת של ע"ז שנפלה לתוך מאה טבעות כולן אסורות פירשו ס' למקום א' המ' מותרין דאמרינן איסורא ברוביה איתיה תוס' ז"ל והר"ר יהוסף ז"ל מחק מלות ואחרים באחרים וז"ל הר"ן ז"ל נתערבה באחרות כולן אסורות י"מ משום דדבר שבמנין הוא כגון ככרות של בע"ה דחשיבי ולא בטלי אבל ככרות שאינם חשובות בטלי ברובא ואחרים פירשו דכיון דאיסורי ע"ז נינהו אסורין בהנאה אע"פ שאינם דבר שבמנין ואיכא נוסחי דגרסי נתערבה באחרות ואחרות באחרות ולא דייקי מדגרסינן בפ' כל הזבחים שנתערבו כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי הנח לע"ז דספק ספקא אסור ואותיבנא ליה לשמואל ופריק אנא דאמרי כר"ש ואם איתא לימא שמואל מתניתין היא אלא ש"מ דלא גרסי' אלא נתערבה באחרות כולן אסורות ולענין הלכה נמי הכי קיימא לן דאחרות באחרות מותרות וכרב דאמר התם דאפילו ספק ספקא דע"ז מותר גבי טבעת דע"ז שנפלה לרבוא ומרבוא לרבוא דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי ע"כ. ואיתא להאי בבא דנתערבה באחרים דבגד בתוס' פ' הנשרפין (סנהדרין דף פ') ושם פ' התערובות דף ע"ד לפי' אחר דרש"י ז"ל:

ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח:    פירש רש"י ז"ל דמי הנאת עצים וכתבו עליו תוס' ז"ל משמע מתוך פירושו ז"ל ובכך תהא הפת מותרת וקשה דא"כ אפילו בלא נתערבה נמי יש להתיר בהולכת הנאת עצים לכך נראה לפרש הנאת הפת וניחא דלא פליג ר' אליעזר ברישא חדש יותץ להתיר להוליך הנאת העצים שהוסק בהן לים המלח ע"כ. ויוליך הנאה לים המלח לא מהני רק להתיר בהנאה אבל לא להתיר באכילה והכי מוכח בגמרא בההוא עובדא דההוא גברא דאיערב חביתא דאיסורא בחמריה דא"ל רב חסדא זיל שקול ד' זוזי דמי חביתא ואידך לישתרי לך בהנאה ופשוט הוא מהר"ן ז"ל. ועוד כתב הר"ן ז"ל וז"ל ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח פירש רש"י ז"ל דמי הנאת עצים שהוא ז"ל סובר דר' אליעזר דפליג ואמר דיוליך הנאה לים המלח לאו אנתערבה בלחוד פליג אלא אפילו פת ראשונה בעינה יוליך הנאת עצים שנאפת בהן ומותרת שהרי היא עצמה אינה אלא תערובת איסור ואין כן דעת הרב אלפסי ז"ל שכתב הלכה כר' אליעזר דאמר אם נתערבה הפת או הבגד באחרים יוליך הנאה לים המלח ומשתרו ליה כולהו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות ע"ז וכתב שם שיוליך דמי אותה הפת לים המלח וכן דעת הרמב"ן ז"ל ומכריעין כן מדתנן בפ' בתרא יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשבג"א ימכר כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו ופסקינן בגמרא כרשב"ג ואמר רב נחמן התם הלכה למעשה י"נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינם אפילו יין ביין נמי מותר אלמא כל שיש בודאי תערובת איסור של ע"ז לא סמכינן עליה דרשב"ג למכרו לעו"ג חוץ מדמי איסור שבו ומש"ה אמרינן אבל לא יין ביין וכיון שכן ודאי אם הפת היא בעיניה שהדבר ידוע שיש בה תערובת איסור של ע"ז לא שריא למכרה חוץ מדמי איסור שבה וכ"ש שאין לנו להתירה בתקנתו של ר' אליעזר דהיינו יוליך הנאה לים המלח דודאי בדר' אליעזר איכא קולא טפי מדרשב"ג דאילו בדרשב"ג אינו נהנה מן האיסור כלל וכאן נהנה ממנו לאחר שיוליך הנאתו לים המלח ולפיכך נראין הדברים שאי אפשר להתיר בתקנתו של ר' אליעזר יותר מבתקנתו של רשב"ג אלא כי היכי דהתם ביין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר ה"נ בדר' אליעזר וכן נראה דעת הרב אלפסי ז"ל מן הטעם הזה בההוא עובדא דההוא גברא דאיתערבא ליה חביתא דאיסורא בחמריה והוסיף הרב ז"ל וכתב דאיתערבא ליה חביתא דסתם יינם בחמריה לפי שהוא ז"ל סובר מדאמרינן בחמריה ולא אמרינן ביני דני דיין ביין הוה ולא חבית בחבית וכיון שכן על כרחין בסתם יינם הוה דאי ביין נמצא שהיינו מתירין בתקנתו של ר' אליעזר יותר מבתקנתו של רשב"ג ואי אפשר וכן נראה שדעת הרב אלפסי ז"ל ששתי תקנות האלו שוות הן שהרי למטה בפ' השוכר הביא עלה דההיא דאמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינם אפילו יין ביין מותר הך עובדא דהכא דההוא גברא דאיתערבא ליה חביתא דסתם יינם בחמריה ואין כן דעת הר"ז הלוי ז"ל שהוא סובר וכו' עד ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא באפה בו את הפת אפילו לא נתערבה יוליך דמי עצים לים המלח והפת מותרת וביין נסך ובסתם יינם דוקא חבית בחבית הוא דאמרינן דיוליך דמי אחת מהם לים המלח והשאר מותרים אבל יין ביין לא ואפילו בסתם יינם דודאי לישנא דיוליך הנאה לים המלח דייקא כדברי רש"י ז"ל דהיינו הנאת עצים ולא דמי הפת כשנתערבה דא"כ מאי יוליך הנאה לים המלח הל"ל יוליך דמי אחת מהם לים המלח כדאמרינן בגמרא שקול ד' זוזי דמי חביתא אלא ודאי משמע דאהנאת עצים קאי כדברי רש"י ז"ל ומיהו מהא לא אריא וכו' והאריך ז"ל ובסוף דבריו חזר וכתב ולפיכך נראין הדברים דבפת היא עצמה שריא בהולכת דמי איסור אבל ביין חבית בחבית שרי אפי' בסתם יינם ולפיכך לא הוזכר כאן חילוק בין יין נסך לסתם יינם ועובדא דההוא גברא דאיתערבה ליה חביתא דאיסורא בחמריה חבית בין החבית הוות ובין שהיתה מיין נסך ודאי או מסתם יינם דינם שוה זהו דעתו בדברים הללו ואע"פ שלא העליתי כך בחדושי לאחר זמן נתיישבתי בדבר. והרב רבינו יונה ז"ל מחמיר עוד ואומר דלא אמר ר' אליעזר יוליך הנאה לים המלח אפי' בתערובת חבית בחבית כל שהוא מאיסורי תורה ומוכח ליה מדאמרי' התם גבי בגד שצבעו בקליפי ערלה וגבי חבילי תלתן של כלאי הכרם שכולן ידלקו ואמאי יוליך הנאה לים המלח אלא ש"מ שלא התיר ר' אליעזר באיסורי תורה אפילו בתערובת חבית בחבית כל שהאיסור מן התורה ובודאי שלדברי מי שאומר שאין תקנתו של ר' אליעזר משמשת אלא בע"ז שהיא תופסת דמיה אין כאן ראיה כלל ואפילו למי שאינו סובר כן מהנהו לא אריא דהתם בפלוגתייהו דר"מ ורבנן איירי אם הם מתבטלי' אם לאו אבל אה"נ שאפשר לתקנם ואע"פ שדקדקו בירושלמי דמפסיק ותני ברישא ידלק דמשמע דלית ביה תקנתא אין לדקדק דר' מאיר ורבנן דעסקי ואתו אם עולין אם לאו שלא תהא להם תקנה בדר' אליעזר כל שנתערבו. ומ"מ דעתי נוטה לדברי האומר שאין מתקנים בתקנתו של ר' אליעזר אלא איסור ע"ז מפני שתופסין דמי הן אע"פ שרבינו שמואל רומרוגו ז"ל חולק ואומר דהה"נ לשאר איסורי הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם דלר' אליעזר נמי יוליך הנאה ליה המלח דליכא למימר דשאני ע"ז שתופסת דמיה דהא מ"מ היא אסורה לעולם ואפ"ה שרי ר' אליעזר וממנה אתה דן לשאר איסורין ור' אליעזר רבותא קמ"ל דאפילו באיסורי ע"ז דחמירי יוליך הנאה לים המלח לא נתחוורו לי דבריו מפני שיש להשיב ולומר דודאי ר' אליעזר לא שרי הכי אלא במה שאין גופו אסור מין התורה או מפני שאין שם גופו של איסור כפת שנאפה בעצי אשירה או שנתבטל מן הדין כחבית בחבית דאע"ג דאכתי מיתסרי מדרבנן כיון דע"ז תופסת דמיה הקלו שיהא אותו איסור קל ניתק משם כיון דאיכא למימר שהיא חל על תמורתו מתוך שאיסור ע"ז תופס דמיו אבל בשאר איסורין אין לנו ומ"מ הדבר ברור שתקנתו של רשב"ג דהיינו ימכר כולו מהני בשאר איסורין כי היכי דמהני ע"ז דליכא לאיפלוגי בינייהו והרי בגמרת ירושלמי הקשו גבי בגד שצבעו בקליפי ערלה אמאי לא אמרינן ימכר כולו עכ"ל הר"ן ז"ל בקיצור. ובטור י"ד סי' קל"ד:

נטל הימנה כרכד:    ירושלמי פ"ג דערלה:

כרכר:    בדלית בסוף תיבה היא גרסת הערוך:

ארג בו את הבגד אסור בהנאה:    בירושלמי דפירקין פריך מ"ש מיין נסך דאמרינן בפירקין דלקמן ימכר כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו והכא נמי ימכר חוץ מדמי איסור שבו ותרצו שם דלא דמי דהא דרך בני אדם ליקח מן העו"ג בגד ולפיכך אסור למכרו לעו"ג דחיישינן שמא ימכרנו לישראל התם אין דרך ליקח מן העו"ג יין וכן י"ל באפה את הפת דרך ליקח פת מן העו"ג תוס' ז"ל. ועיין במ"ש רפ"ג דמספת ערלה:


פירושים נוספים