משנה גיטין ד ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ד · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

המוציא את אשתו משום שם רע, לא יחזיר.

משום נדר, לא יחזיר.

רבי יהודה אומר, כל נדר שידעו בו רבים, לא יחזיר.

ושלא ידעו בו רבים, יחזיר.

רבי מאיר אומר, כל נדר שצריך חקירת חכם, לא יחזיר.

ושאינו צריך חקירת חכם, יחזיר.

אמר רבי אליעזר, לא אסרו זה אלא מפני זה.

אמר רבי יוסי ברבי יהודה, מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו, קונם אם איני מגרשיך, וגרשה.

והתירו לו חכמים שיחזירנה, מפני תקון העולם.

נוסח הרמב"ם

המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר רבי מאיר אומר כל נדר שהוא צריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר אמר רבי אלעזר לא אסרו אלא מפני זה אמר רבי יוסי ברבי יהודה מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם שאני מגרשיך וגירשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם.

פירוש הרמב"ם

המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר כו': מי שגרש את אשתו מטעם חשדא שחושד אותה בדבר עבירה או מטעם שהיא נודרת הרבה אינו מותר שיחזירנה אלא נאמר לו מיד שרוצה לגרשה מפני אחד מאלו הטעמים הוי יודע שאתה מזה הטעם מגרש אותה ותדע שלא תחזירנה לעולם ולא תהיה מותרת לך לעולם אחר אלו הגירושין עד שיסור כוונתו ממנה ויגרשנה גרושין גמורין לפי שאנו חוששין שמא ישאר לו בה שום תוחלת שמא תנשא לאחר ולא יראה לו זה הטעם שנתגרשה עליו ויאמר בעל הראשון אילו הייתי יודע שהענין היה כן והיא לא תתנהג בכך לא הייתי מגרשה ונמצא הגט בטל ובניה ממזרים ולפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום נדר או משום שם רע אינו מחזירה לעולם. ור' יהודה אומר אמנם זה הדין כשנדרה נדר שידעו בו רבים לא פחות מעשרה וכשנתפרסם אצל עשרה או יותר שהיא פרוצה בנדרים אז לא יחזיר ור"מ אומר אם היה הנדר שנדרה היא עצמה צריכה חקירת חכם לא יחזיר לפי שנחוש שמא יגרשנה ותנשא לאחר ואח"כ ישאל הבעל הראשון לחכם ויאמר לו שזה הנדר יש לו היתר ויאמר אילו ידעתי שיש התרה לא הייתי מגרשה אלא הייתי מביאה לב"ד ויתירו לה לפי שר' מאיר סובר אין אדם מקפיד על בזוי אשתו בב"ד ונמצא הגט בטל לפיכך מודיעין לו שלא יחזיר ור' אליעזר אומר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד והדעת היה נותן שהוא יחזיר אם היה צריך חקירת חכם לפי שאנו אומרים שמא יאמר אם הייתי יודע שיש לנדר היתר אצל ב"ד (כלום) הייתי מביאה לב"ד ויתירו לה לפי שהוא סובר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ואין אסור עליו שיחזיר כשנדרה נדר ושצריך חקירת חכם אלא מפני נדר שאין צריך חקירת חכם שאפשר לו לומר אחר שנשאת לאחר ולא נשמע עליה שהיא פרוצה בנדרים אילו ידעתי שהוא כן לא הייתי מגרשה לפי שאני הייתי מפר הנדר שנדרה בעודה אצלי לפי שאינו צריך חקירת חכם והלכה כתנא קמא שאמר לא יחזיר על איזה צד שיהיה הנדר מפני תקון העולם רצה לומר לא יבטל הגט למפרע כמו שבארנו. ואח"כ כלל במשנה מאמר אחר וכאילו אמר בד"א כשנדרה היא אבל נדר הוא יחזיר כלומר אם נדר שעל כל פנים יגרש את אשתו ולא תהיה בינו ובינה נשואין לעולם וגרשה מטעם הנדר אם רצה להתיר הנדר ויחזירנה הרי זה מותר ועל זה הדין הביא ראיה ר' יוסי מעשה בצידן. ומה שאמר על זה המאמר האחרון מפני תיקון העולם ר"ל אין במניעת החזרה תיקון העולם ולפיכך יחזיר והוא ענין מה שאמרו אין בזה מפני תיקון העולם והלכה כר' יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

משום שם רע - שיצא עליה לעז זנות:

משום נדר - שנדרה והוא אומר אי אפשי באשה נדרנית כד:

לא יחזיר - ואפילו נמצאו הדברים שקר, או הנדר התירו חכם. שמא תלך ותנשא לאחר וימצא הלעז של זנות שקר, והנדר יתירנו חכם והיא לא תהיה פרוצה בנדרים, ויאמר אלו הייתי יודע שכן אפילו היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים כה. לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר עולמית, ומתוך הדברים הללו הוא גומר ומגרש גירושין גמורים ולא מצי תו לקלקלה:

ר' יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר - רבי יהודה סבר דטעמא דאמור רבנן המוציא את אשתו משום שם רע ומשום נדר לא יחזיר, כדי שלא תהיינה בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים כו. ומש"ה קאמר דנדר שידעו בו רבים, עשרה מישראל או יותר איכא פריצותא טפי, וקנסוה ולא יחזיר. ושלא ידעו בו רבים ליכא פריצותא כולי האי ולא קנסוה:

לא יחזיר - דר"מ סבר, טעמא משום קלקולא. הלכך נדר שאינו יכול להפר אבל חכם יכול להתיר, יכול הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר ויאמר אלו הייתי יודע שחכם יכול להתיר לא הייתי מגרשה:

ושאינו צריר חקירת חכם - אלא הוא יכול להפר לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה, לפי שאינו יכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע כו', שהרי נדר פתוח הוא והיה לו להפר ולא הפר כז:

לא אסרו זה - שצריך חקירת חכם, להחזיר:

אלא מפני זה - שאינו צריך. דבצריך לא היה לנו לחוש לקלקולא לפי שאינו יכול לומר אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא הייתי מגרש, דאנן סהדי שאעפ"כ היה מגרש, שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד בפני חכם לילך לבית דינו ולשאול על נדרה. אלא מפני נדר. שאינו צריך חכם ובעל יכול להפר, אסרו את כולן, שלא יאמר אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי מגרשה:

א"ר יוסי בר' יהודה כו' - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, במה דברים אמורים כשנדרה היא, אבל נדר הוא שיגרשנה וגרשה, יחזיר ולא חיישינן לקלקשולא כח: ואמר ר' יוסי ברבי יהודה מעששה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך, כלומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם איני מגרשך, וגירשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה:

מפני תקון העולם - כלומר שלא אמרו חכמים המגרש את אשתו משום נדר לא יחזירנה אלא מפני תקון העולם דחיישינן לקלקולא, והא לא שייך אלא משום נדר דידה, אבל כשנדר הוא שאין כאן משום תקון העולם, התירו להחזיר. והלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

המוציא וכו' משום נדר. לשון הר"ב והוא אומר אי אפשי כו'. וכן ל' רש"י ואמר אי אפשי כו'. ונ"ל שלא באו לומר שצריך שיאמר כן בשעת גירושין דא"כ במוציא משום שם רע נמי היה להם לפרש כן אלא שפירשו מאי איכפת ליה באם נדרה וקאמרי שהוא אומר אי אפשי כו'. ומיהו לפי מ"ש הר"ב במשנה דלקמן על וחכ"א יחזיר. דהתם מיירי בדלא כפליה לתנאיה. מתניתין דהכא בדכפליה וכמ"ש שם. והיה לו לפרש כן. דהא דרש"י אינו מפרש היינו משום שמפרש לפי סדר המשנה בגמ'. ואין לו לפרש מה שאומר הגמ' אבל הר"ב שמוציא מהגמ' פי' המשנה והואיל ולקמן מפרש לאותו לשון שבגמ' בדלא כפליה. ה"ל לפרש כאן בדכפליה. אבל יש עוד ל' בגמרא ולאותו לשון מתני' דהכא ודלקמן אפי' באינו אומר כלום למה מגרשה חייש לקלקולא. ואפשר דלאותו ל' מפרש מתני' דהכא. ואע"ג דלאותו לשון הצריכו חכמים שיאמר לה שמפני זה מגרשה וכדי ליסרה. אין זה תפיסה על הר"ב למה לא כתב שצריך שיאמר לה כו' דכיון דאין הקלקול דמתני' תלוי בכך. שאפי' לא אמר חייש לקלקלה. לפיכך לא הוצרך לפרש. שכבר נודע מענין הפי' של הר"ב והרמב"ם שאין כותבין כל חלוקי הדינים המסתעפים וזה ג"כ לפי זה הלשון אינו אלא דין בפני עצמו שהצריכו חכמים שיאמר כן כדי ליסרה [ודע דבש"ע סימן י' שכתב די"א אע"פ שלא אמר כו' והשמיט דלפי זה הצריכו לומר כדי ליסרה כו' הוא מן התימה כי הוא פוסק לא מפרש] אבל לפי לשון הראשון שבגמרא שאין אנו חוששין לקלקלה אלא דוקא כשאומר כן בשעת גירושין אלו היה הר"ב מפרש לפי אותו לשון ודאי שהיה מן הצורך שיכתוב כן. ועיין מ"ש במתני' דלקמן:

לא יחזיר. פי' הר"ב שמא תלך וכו' ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. לאו דוקא דהא לא התנה בכך. וכמ"ש במתניתין דלקמן בס"ד. אלא לעז בעלמא וכ"כ התוס':

רבי יהודה אומר כל נדר כו'. פי' הר"ב ר"י סבר דטעמא כו' כדי שלא תהיינה בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים וכפירש"י ותימה דבמתני' דלקמן אר"י לא יחזיר ש"מ דחייש לקלקולא. והכי אמרי' התם בגמ' ורמינן דר"י אדר"י. ומשנינן איפוך. וא"ד לא תיפוך לעולם ר"י חייש לקלקולא. והכא ס"ל כר"מ וס"ל כר"א. בצריך חקירת חכם ס"ל כר"א דאין אדם רוצה שתתבזה כו'. ובשאינו צריך ס"ל כר"מ דאמר אין הבעל טועה בנדר שבידו להפר כו'. והשתא בעריות טעמא משום קלקולא. ומש"ה לא פליג. אבל בנדרים דלא שייך קלקולא משום דס"ל כר"מ וכר"א. מ"מ סובר דבנדר שידעו רבים לא יחזיר. ובהא איכא למימר דטעמא משום קנס דפריצותא יתירה שנתפרסם הרבה:

ושאינו צריך חקירת חכם כו'. פי' הר"ב מפני שאינו יכול לקלקלה כו' שהרי נדר פתוח הוא וה"ל להפר כו'. נ"ל דר"מ לטעמיה דמשנה ז' פי"א דנדרים באומר לא הייתי יודע שזה נדר שאעפ"כ ה"ל להפר. וקשיא לי דהתם ברישא תנן יודע אני שיש נדרים. אבל איני יודע שיש מפירין ול"פ ר"מ. וא"כ היה לנו לחוש בכאן שמא יאמר לא הייתי יודע שיש מפירין. ונ"ל דכיון דבעינן שיאמרו לו הוי יודע כו' כדפירש הר"ב בדברי ת"ק. הלכך כשמגרש משום נדר צריך שיאמר הנדר וכשיראו שהנדר צריך חקירת חכם אומרים לו וכו' וכשיראו שא"צ חקירת חכם יאמרו לו שיוכל להפר ושוב אינו יכול לומר שלא היה יודע שיש מפירין.

אר"א כו' אלא מפני זה. פירש [הר"ב] מפני נדר שא"צ חכם כו' שלא יאמר אילו הייתי יודע כו'. ס"ל כרבנן דר"מ מ"ז פרק י"א דנדרים דיכול לומר איני יודע שזה נדר:

אר"י בר"י כו' והתירו לו חכמים. כתב הר"ב חסורי מחסרא כו' בד"א כו'. אבל נדר הוא כו' ולא חיישינן לקלקולא. בגמ' פשיטא מאי נחוש לה. מהו דתימא לגזור משום ר"נ דתניא ר"נ אומר הנודר כאילו בנה במה. והמקיימו כמי שהקריב עליה קרבן. והאי כיון דקיום נדרו נקנסיה מלהחזיר. קמ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על הברטנורא) ונ"ל שלא בא לומר שצריך שיאמר כן בשעת גרושין, דאם כן במוציא משום שם רע נמי הו"ל לפרש כן. אלא שפירושו מאי איכפת ליה באם נדרה וקאמרי שהוא אומר אי אפשי כו'. תוספ'. וע"ע:

(כה) (על הברטנורא) לאו דוקא דהא לא התנה בכך אלא לעז בעלמא. וכ"כ הר"י:

(כו) (על הברטנורא) אבל לקלקולא לא חייש הכא, דבצריך חקירת חכם ס"ל כר"א, ובא"צ ס"ל כר"מ. גמרא:

(כז) (על הברטנורא) נ"ל דרבי מאיר לטעמיה במשנה י"ז פי"א דנדרים, באומר לא הייתי יודע שזה נדר שאעפ"כ ה"ל להפר, ור"א ס"ל כרבנן דהתם. ועתוי"ט:

(כח) (על הברטנורא) בגמרא, פשיטא מאי נחוש לה, מהו דתימא לגזור משום דר"נ, דתניא ר"נ אומר הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כמו שהקריב עליה קרבן. והאי כיון דקיים נדרו נקנסיה מלהחזיר, קמ"ל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המוציא את אשתו משום שם רע:    וכו'. פ' כיצד אשת אחיו (יבמות דף כ"ה) בעי' אם חזר וכנס מהו שיוציא ואסיקנא דאינו מוציא דלא דמי לנטען על אשת איש דתנן התם אע"פ שכנס יוציא דנטען כיון שכנס אלומי אלמוה לקלא לומר שהיה אמת אבל מחזיר את אשתו אמרינן קם ליה בקלא דליתיה פי' שהיה שקר. ואיתה בפ' המדיר (כתובות דף ע"ד) ובפירקין דף מ"ו. וביד כולה מתניתין עד סוף סי' ח' פרק עשירי דהלכות גירושין סי' י"ב י"ג ובטור א"ה סי' י':

משום נדר:    פי' שהיא כעסנית כל כך ונדרנית ונלע"ד דארבעה מחלוקות בדבר דתנאי בתראי לא אתי לפרושי דברי ת"ק אבל ברישא גבי שם רע ד"ה היא ואפילו ר' יהודה מודי בה דהא למסקנא ר' יהודה חייש לפריצותא וגם לקלקולא כמו שאכתוב בס"ד במתני' דבסמוך והיינו טעמא דפלגינהו תנא לתרי באבי ולא ערבינהו כנלע"ד: לא יחזיד כי' הר"ב שמא חלך וכו' ונמצא גט בטל ובניה ממזרים וכו' וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו בקצור אהא דתניא בברייתא ונמצא גט בטל ובניה ממזרים פי' לאו בטל ממש קאמר דהא לאו תנאי גמור קאמר באומרו אילו הייתי יודע וכו' אלא כלומר שהוא יוציא עליה לעז לומר שהגט בטל ובניה ממזרים שבדעתו היה לתנאי גמור וכל שאתה אומר שאינו יכול להחזיר אף הוא לא ישתדל להוציא עליה לעז שאינו מצוי לקלקלה אלא כל זמן שהוא חושב שתחזור לו וא"ת א"כ ליכא קלקול לעולם דהא מכי נשאת לאחד אסורה לחזור לו וי"ל שהוא סבור כל שאין הגט בטל אלא מחמת שנמצאו הדברים בדאין אף כשנשאת היתה כסבורה שהיא מגורשת גמורה ואונס בישראל מישרא שרי והא דבעי ר"מ הכא הנאי כפול כדמוכח לקמן גבי אילונית וכדאמרן לאו תנאי כפול גמור קאמר אלא כפל דברים בעלמא וכגון דאמר לה הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך שאילו לא היה הנדר ושם רע לא הייתי מוציאך וטעמא משום דר"מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן וכל שלא כפל דבריו לא שמעי' ממאי דקאמר לה משום נדר אני מוציאך שאילו לא היה הנדר נדר לא היה מוציאה ואפילו לעז ליכא אבל אם התנה תנאי גמור כגון דאמר לה ע"מ שהנדר נדר ואם לא היה הנדר נדר לא יהא גט אע"פ שאמרנו לו לעולם אינך יכול להחזיר היה הגט בטל עכ"ל ז"ל. בפי' ר"ב ז"ל ואמר אילו הייתי יודע שכן אפילו היו נותנין לי מאה מנה וכו'. אמר המלקט ותניא כי האי טעמא ולהאי לישנא אם אמר בשעת גירושין משום שם רע אני מוציאך משום נדר אני מוציאך הוא דלא יחזיר ואם לא אמר מותר להחזי' דהא כיון דלא מצי לקלקלה משנשאת לא אסרו לו להחזירה עד שלא נשאת ואיכא לישנא אחרינא דטעמא הוי משום קנס שקנסו חכמים לאשה שלא יחזירנה כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות ולפיכך צ"ל לה הוי יודעת שמשום ש"ר או משום נדר אני מוציאך ומיהו בין אמר בין לא אמר לא יחזיר ותניא נמי כי האי לישנא:

ר' יהודה אומר כל נדר:    וכו' תוס' דפירקין דף ל"ה ודס"פ מומין אלו ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן תקנ"ד:

שידעו בו רבים:    דסבר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה דכתיב לא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה והוה להו לאיתשולי אשבועתייהו אי לא משום דהודר ברבים ורבנן דאמרי דיש לו הפרה התם לאו משום דאין לו הפרה הוא דאפילו הפרה לא צריך התם דמי חיילא שבועה עלייהו כלל הלא בטעות היתה והאי דלא קטלינהו משום קדוש ה' שלא יאמרו הגויים עברו על שבועתן. רבים עשרה דכתיב עדה ואיכא מ"ד תלתא דכתיב ימים רבים גבי זבה:

אינו צריך חקירת חכם:    פי' הר"ן ז"ל אינו צריך חקירת חכם היינו שהבעל יכול להתירה כנדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה וכך פירשו בירושלמי ובתוספות פירשו אף בשאר נדרים וכגון שתלתה נדרה בדבר ואמרה קונם בעלי נהנה מפני שגנב כיסי והכה בני ונודע שלא גנב ושלא הכה וכן מוכיח בתוספתא ע"כ:

א"ר אלעזר:    וכו'. ירושלמי פ' המדיר. בפי' ר"ב ז"ל שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו. אמר המלקט ור"מ סבר אדם אינו מקפיד שתתבזה אשתו הלכך צריך חקירת חכם ומצי לקלקלה וגרסינן בגמ' תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא וכמו שכתבתי וכתוב בחידושי הרשב"א ז"ל איכא למידק מאי קא מהדר אלישנא דמתני' בעלמא הא במתניתין גופה פליגי בה דר' יהודה על כרחין אית ליה משום פריצותא ור' אלעזר אית ליה משום קלקולא וכדאיתא בגמרא ופירשו בתוס' דלפרושי טעמא דת"ק קאתינן משום דקתני משום ש"ר לא יחזיר וכו' עד ועוד נ"ל דאי משום מתני' לא בריר לן אי משום פריצות אי משום קלקול דר' יהודה הא אמרי' לקמן דחייש לקלקול ולפריצות א"כ בשם רע לא אבריר לן מיניה אמאי לא יחזיר ור' אלעזר נמי אפשר דלא חייש לקלקול אלא לפריצות ובאין צריך חקירת חכם איכא פריצות טפי לפי שעשתה נדר שאינו נעקר לגמרי ואיכא עונש דאפשר דבעון נדרה זה ימותו בניו אבל בנדר שצריך חקירת חכם בדין היה שיחזור אמאי אכפת לן תלך אצל חכם ויתיר ונמצא נדר בטל מעיקרו ואין כאן עונש כלל והכין נמי איכא בירושלמי וכו' ואע"פ שהתלמוד שלנו חולק על טעם זה מ"מ כיון שהיה אפשר לפ' כן לא אפשר למידק מידי ממתני' לפיכך הוצרך להביא מהני מתנייתא דמישרשן בהדיא ע"כ בקצור. והתירו לו [חכמים] שיחזירנה בגמרא פריך פשיטא למאי ניחוש לה ומשני מ"ד ליגזור משום דר' נתן דתניא ר' נתן אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כמי שהקריב עליו קרבן ושלם עונו לפי שע"י כן הוא מרגיל עצמו בנדרים והאי כיון דקיים נדרו ניקנסיה מלהחזיר אשתו קמ"ל:

מפני תקון העולם:    רב ששת מפרש דארישא דקאמר לא יתזיר קאי דמסיק השתא דטעמא הוי מפני תקון העולם אי משום קלקולא אי משום שלא יהיו פרוצות בעריות ובנדרים ורבינא אמר לעולם אסיפא וה"ק אין שייך בבעל שנדר מפני תקון העולם וכדפירש כבר ר"ב ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

המוציא את אשתו משום שם רע:    לעז זנות:

משום נדר:    שנדרה, ומואס בנדרנית:

לא יחזיר:    ואפילו נודע אח"כ שהלעז. שקר, ושהנדר הותר מחכם, אפ"ה כדי שלא יוציא לעז שהגירושין בטעות, ובניה מהשני ממזרים. לפיכך יזהירוהו שאסור להחזירה בכל גוונא. והא דפלגינהו תנא לב' בבי היינו משום דרק בנדר פליג ר"י:

ושלא ידעו בו רבים יחזיר:    ס"ל דמש"ה לא יחזיר, שלא יפרצו הנשים בעריות ונדרים, ולפיכך דוקא בהפריצה לנדור לפני י' קנסוה:

ר' מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם:    שאין הבעל יכול להפירו:

ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר:    דס"ל נמי כת"ק, דמש"ה לא יחזיר כדי שלא יקלקלה אח"כ. א"כ ביכול בעצמו להפרו, מה יקלקל, הרי היה יכול להפר.

אמר ר' אליעזר לא אסרו זה אלא מפני זה:    ר"ל גזרו על הצריך חקירת חכם מפני אותו שא"צ חקירת חכם, דבצריך אין לחוש שיקלקלה אח"כ, דאינו רוצה שתתבזה אשתו בב"ד לשאול על נדרה. אבל בא"צ מצי למימר לא ידעתי שאוכל להפר ויקלקלה:

אמר רבי יוסי בר יהודה מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם:    פירות עלי.

והתירו לו חכמים שיחזירנה:    חסורי מחסרא וה"ק, בד"א בשנדרה היא, אבל בשנדר הוא שיגרשה, מותר להחזירה, וא"ר יוסי מעשה וכו':

מפני תקון העולם:    ר"ל מדאין בזו טעם דתקון עולם הנ"ל, דאי שלא יקלקלה, הכא דנדר הוא אי אפשר שיקלקלה. ואי משום קנס, הכא בגברא, דלא שכיח שינדור לא קנסוהו וקיי"ל כר' יוסי [(שו"ע אה"ע, י)]. מיהו בנדרה היא, בכל גוונא לא יחזיר, כת"ק. וי"א דוקא באמר לה משום נדרך או לעזך אני מוציאך. וי"א דוקא בכפל דבריו בשעת נתינת הגט, שבאם לא יהיה נדר או לעז לא היה מוציאה, אסור להחזירה. אבל בהיה תנאי ממש, ודאי הגט בטל. אמנם בעבר והחזירה קודם שנתקדשה לאחר מותרת. ובחזר וגרשה אחר שחזר ונשאה, והיה לה כבר בנים מנשואין שניים, מותר שוב להחזירה אפילו לכתחילה [שם]:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים