משנה מעשרות ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ד · משנה ה | >>
המקלף שעורים, מקלף אחת אחת ואוכל.
ואם קלף ונתן לתוך ידו, חייבג.
המולל מלילות של חטים, מנפה מיד ליד ואוכל.
ואם נפה ונתן לתוך חיקו, חייב.
כוסבר שזרעה לזרע, ירקה פטור.
זרעה לירק, מתעשרת זרע וירק.
רבי אליעזר אומר, השבת מתעשרת זרע וירק וזירין.
וחכמים אומרים, אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים והגרגיר בלבד.
הַמְּקַלֵּף שְׂעוֹרִים,
- מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל;
- וְִאִם קִלֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ, חַיָּב.
- הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים,
- מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד וְאוֹכֵל;
- וְאִם נִפָּה וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ, חַיָּב.
- כֻּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע, יַרְקָהּ פָּטוּר.
- זְרָעָהּ לְיָרָק, מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזִירִין.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק,
- אֶלָּא הַשִּׁחֲלַיִם וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבַד:
המקלף בשעורים -
- מקלף אחת, אחת - ואוכל.
- ואם קילף, ונתן לתוך ידו - חייב.
- המולל מלילות של חיטים -
- מנפה מיד, ליד - ואוכל.
- ואם נפה לתוך חיקו - חייב.
- כוסבר,
- שזרעה לזרע -
- ירקה - פטור.
- זרעה לירק -
- מתעשרת - זרע, וירק.
- שזרעה לזרע -
- רבי אליעזר אומר:
- השבת - מתעשרת זרע, וירק, וזירין.
- וחכמים אומרים:
- אין מתעשר זרע, וירק - אלא השחלים, והגרגיר בלבד.
מקלף - מסיר הקליפה העליונה.
מנפה - מנער מיד ליד, כמו מחליף מיד ליד אותן החטים, כדי שיסור מהם הפסולת.
ונקראים השבלין המהובהבות באש מלילות, כי ה"מלילה" בלשונם היא המעיכה והעישוי בין האצבעות וכפות הידים.
מתעשרת זרע וירק - עניינו שחייב במעשר, הזרע והנכרת מן העלין.
השבת - גם כן נקרא בערבי "אל שבת".
זרע וירק וזירים - פירוש הזרע והעלין והגבעולין. ו"זירים" הם הגבעולין הנעשין בראשי קצת הצמחים שבהם היה הזרע, ואלו הגבעולין נראין מאד לעין ב"שבת", והם כמו שקדים ארוכים.
ושחלים - נקרא בערבי "חב אל-שאר".
וגרגיר - גם כן בערבי "גרגיר", ובלע"ז "אירוגה".
ואלו השני מינין מתעשרין זרע וירק, ואפילו זרע אותם סתם ולא פירש, כי כוונתו על הזרע בלבד.
והלכה כחכמים:
המקלף שעורים. מסיר קליפתן ומקלף אחת אחת שיבולת או שעורה אחת ובפ"ק דביצה (יג:) אמר וכן לשבת:
מנפח מיד ליד מפרש התם כיצד מנפח :
ירקה פטור הזרע לעולם חשוב אבל ירקה לא אלא אם כן החשיבו:
זירין של שבת זמורות ובפ"ק דמסכת ע"ג (ז.) מוקי לה בדגנוניתא:
ירוש' (הל' ה) שבת שזרעה לזרע מתעשרת זרע ואינה מתעשרת ירק זרעה לירק מתעשרת ירק וזרע ואינה מתעשרת זירין זרעה לזירין מתעשרת זרע וירק וזירין והתניא אין לך מתעשרת זרע וירק:
אלא שחלים וגרגיר בלבד פי' דאמרינן בפרק בכל מערבין (דף כח:) זרעו לירק מתעשרת ירק וזרע זרעו לזרע מתעשרת זרע וירק כלומר ירק וזרע הירק עיקר ואפי' בזרע אזלינן בתר לקיטה כירק זרע וירק הזרע עיקר ואזלינן בתר השרשה כפרגין ושומשמין בפרק קמא דראש השנה (דף יג:) :
המקלף - מסיר קליפתן:
מקלף אחת אחת - שעורה אחת. ודוקא כשאינו סמוך לגורן אבל אם היה סמוך לגורן אפילו קילף יותר פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר:
המולל מלילות - המהבהב שבולין באור וממעכן בידו להסיר הפסולת:
מנפה - להפריח המוץ:
מיד ליד - מנערן מידו אחת לידו האחרת:
ירקה פטור - שהזרע עיקר וירקה לא חשיב אא"כ כוון לירק:
מתעשרת זרע וירק - חייב לעשר בין אכל הזרע בין אכל העלין ירק כמות שהן:
השבת - כך שמה בערבי, ובלע"ז א אניט"ו. וזירים. זמורות, ואפילו זרעה סתם מתעשורת זרע וירק וזירים, לפי שהשבת עושה זמורות ארוכות. אבל הכוסבר אינה מתעשרת זירים אא"כ זרעה תחלה לזירים:
אינו מתעשר זרע וירק - אם זרע סתם ולא פירש:
השחלים - בערבי חב אל שאר, ובלע"ז קרישון:
הגרגיר - כך שמו בערבי, ובלע"ז ג אירוג"א. והלכה כחכמים:
[*ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב. משמע אפי' אחת אחת דאי תימא דוקא בצירף ונתן לתוך ידו קשי' רישא. וכן נ"ל שהוא דעת רש"י שפי' בפ"ק דביצה דף יג ע"ב וז"ל חייב במעשר דהוה ליה קבע ע"כ. אלא שהתו' כתבו עליו דלא נהירא דבסמוך משמע שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה הואיל והוא קולף הרבה ביחד דהיינו דגונו עכ"ל. והכי אמרי' התם למעשר אין. לשבת לא. ומי איכא מידי דלענין שבת לא הוי גמר מלאכה ולמעשר הוי גמר מלאכה. ונ"ל דרש"י מפרש קבע ור"ל דבכך הוי גרנו. וכן נראה מלשונו בדבור המתחיל והרי גרנו וכו'. ולפ"ז תקשה קושייתנו על התוס'. ונ"ל דתנא אורחא דמלתא נקט *)דכשמצטרף נותנם לתוך ידו והרבה דנקטי התוס' לאו דוקא דבשתי' חייב והרמב"ם בפ"ג מהל' מעשר העתיק המשנה כלשונה]:
(ג) (על הברטנורא) אם קלף כו'. משמע אפי' א' א' דאי תימא דוקא בצירף ונתן לתוך ידו קשיא רישא וזה דעת רש"י בביצה די"ג והתוספ' כתבו דלא נהירא דמשמע שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה הואיל והוא קולף הרבה ביחד. ונ"ל דתנא אורחא דמלתא נקט דכשמצטרף נותנם לתוך ידו. והרבה דנקטו התוספ' לאו דוקא דבשתים חייב. תוי"ט:
המקלף וכו': כתב ה"ר יהוסף ז"ל צ"ע מה יש בו שמחייב במעשר או מה הוא המירוח שלו ואפשר לומר דהסרת הקליפה בשעורים או הנפוח שמנפח בחטים הוי מירוח ע"כ:
מקלף אחת אחת וכו': בירוש' מפ' דסיפא דוקא ורישא לאו דוקא דשתים נמי פטור ושלש חייב וכן תני נמי בתוספתא בשעורים שתים פטור שלש חייב ובחטים שלש פטור ארבע חייב. ומתני' מייתי לה בי"ט פ"ק דף י"ג ופי' שם רש"י ז"ל המקלף שעורים לאכלן קלופים חיים ע"כ אפשר שר"ל דכיון דאין רגילות לטרוח להבהב שעורים רבים לאכלן רק אם רוצה אוכל אחת אחת חיה בקילוף מש"ה נקט תנא גבי שעורים מקלף ונקט נמי שעורים ולא נקט מלילות אבל הה"נ שאם מהבהב מקלף אחת אחת ואוכל אבל גבי חטים שרגילות הוא להבהב הרבה יחד ולאכול נקט תנא מלילות של חטים וזה הטעם עצמו שמותר לנפח חטים הרבה יחד מפני שעדיין יקרא אכילת עראי אבל גבי שעורים אפי' שלש גרעינים מיקרי אכילת קבע וחייב כמו שכתבתי לעיל בשם הירושלמי ואמר התם ביום טוב ר' אלעזר עלה דסיפא דמתני' דקתני המולל מלילות וכו' וכן לשבת פי' דעל יד על יד לא הוה מפרק תולדה דדש דכלאחר יד הוא אבל משקבצם בחיקו הוי תולדת דישה וחייב:
מנפה מיד ליד: ברוב הספרים מנפה בה"א וכן ג"כ ברמב"ם וכן בערוך. אח"כ מצאתי שכ' הר"ש שירילי"ו ז"ל מנפה על יד על יד בה"א גרסי' ובערוך פי' מנענע מיד ליד שתלך לה הקליפה מלשון נפה וכן גרסת הרמב"ם ז"ל:
ואוכל: בלא מעשר:
לתוך חיקו: בשולי בגדיו שקורין פלדאש בלעז ע"כ וכן פי' רש"י ז"ל שם בי"ט פ"ק מלת חיקו ושם בי"ט דף י"ב לענין שבת וי"ט פי' רש"י ז"ל דגבי שבת גרסי' מנפה מיד ליד וגבי יום טוב גרסי' על יד על יד ר"ל מעט מעט אבל גבי מעשר משמע דהכל אחד ע"ש אבל יותר נכון דגרסי' הכא נמי מיד ליד כמו גבי שבת:
ואם ניפה ונתן לתוך חיקו חייב: הא כל ידו שריא וכר' אלעזר ודלא כהנהו אמוראי דבירוש' דסברו למימר דמנפה על יד על יד דקתני מתני' היינו דוקא בקשרי אצבעותיו והכי נמי מסיק התם בבבלי ביום טוב ר' אלעזר דכיון דמשני מנפח בידו אחת ובכל כחו בשבת ושרי:
יַרְקָה פטור: שהזרע לעולם עיקר עד שיכוין לירק:
ר' אליעור אומר השבת וכו': ר' אליעזר ביו"ד ומייתי לה בע"ז פ"ק דף ז' ומפ' התם דדוקא בְשֶבְתְ הגדל בגנה הוא דראוי לאכול זרע וירק וזירין אבל הגדל בשדות מודה ר' אליעזר לרבנן דאם הניחו לזרע דאין מתעשר ירק וכ"ש זירין ורבנן פליגי עלי' וסברי דאין לך דבר שזרעו לזרע בלחוד דמתעשר זרע וירק אלא שחליים וגרגיר בלבד. ויש מנקדין שבת השי"ן בשב"א והבי"ת בפת"ח:
שיחליים: בירו"ש בלעז ובשם רבינו הלל מצאתי שהוא רשד בערבי ובלעז משטויירסו. ובפ' בכל מערבין (עירובין דף כ"ח) תניא השיחליים והגרגיר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע זרען לזרע מתעשרי' זרע וירק ופי' ר"י דלהכי תני הכי ולא ערבינהו לאשמועי' דהיכא דזרעה לירק הוי ירק ומתעשר הכל לאחר לקיטה כירק בין ירק בין זרע ואם זרע לזרע מתעשר הכל אחר זמן הראוי למעשר זרע ולא בתר לקיטה ע"כ וכן פי' הר"ש ז"ל ומעשר זרע היינו אחר גמר הפרי כדקיימא לן בפ"ק דר"ה:
יכין
המקלף: אבשעלען:
ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב: ובהיה רק ג' גרעינין קלופין יחד חייב [כך כ' בירושלמי ואשתמיטתי' לרתי"ט שכ' דבב' חייב]. מיהו בסמוך לגורן אפי' צירף לתוך ידו מותר מדמחזיר המותר:
המולל מלילות של חטים: משפשף השבלים בין אצבעותיו להסיר המוץ מעליהן:
מנפה מיד ליד: מנערן מיד ליד אחרת ומנפח להפריח המוץ:
ואם נפה ונתן לתוך חיקו חייב: ונ"ל דמה"ט הקילו בחטין טפי מבשעורין דבשעורין אמרינן בירושלמי רק ב' ביחד שרי לאכול ולא ג' ובחטין קאמר התם דגם ג' ביחד שרו לאכילה אבל לא ד'. וה"ט משום דשעורים כשנטלן כבר היו מתוקנים במקצת שכבר נדושו משבולת שלהן להכי כשקלף הו"ל כקבע. אבל החטין שנטלן מלילות דהיינו בעודן בשבלין וכמ"ש וקטפת מלילות להכי כשמשפשפן בין אצבעותיו שפיר הו"ל עראי עדיין:
כסבר: קאריאנדער:
ר' אלעזר אומר השבת: דיל קריויט:
זרעה לירק מתעשרת זרע וירק: הן העלין:
וזירין: הן הגבעולין:
וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים: קרעססע:
והגרגיר: אוריגא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת