משנה קידושין ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ד · משנה ג | >>
כל האסורים לבוא בקהל, מותרים לבוא זה בזה.
רבי יהודה אוסר.
רבי אליעזר אומר, ודאן בוודאן, מותר.
ודאן בספיקן, וספיקן [בוודאן, וספיקן] בספיקן, אסוריב.
ואלו הן הספיקות, שתוקי, אסופי, וכותי.
כָּל הָאֲסוּרִים לָבוֹא בַּקָּהָל, מֻתָּרִים לָבוֹא זֶה בָזֶה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר [צ"ל אֶלְעָזָר] אוֹמֵר:
- וַדָּאָן בְּוַדָּאָן, מֻתָּר.
- וַדָּאָן בִּסְפֵקָן, וּסְפֵקָן בְּוַדָּאָן, וּסְפֵקָן בִּסְפֵקָן, אָסוּר.
- וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת: שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי, וְכוּתִי:
כל האסורין מלבוא בקהל -
- מותרין לבוא זה בזה.
- רבי יהודה - אוסר.
- רבי אלעזר אומר:
- ודאין בוודאין - מותר.
- ודאין בספקן, וספקן בוודאין, וספקן בספקן - אסור.
- ואלו הן הספקות - שתוקי, ואסופי, וכותי.
האסורין לבא בקהל - הם עמוני, ומואבי, וממזר, ושתוקי שלא נבדקה אמו, ואסופי, וכותי בזמן שלא היה הכותי אצלם כגוי אבל היום בארנו שהם כגוים לכל דבריהם.
ומה שאומר רבי יהודה אוסר - שיעורו ואפילו לרבי יהודה שאוסר גר בממזרת, מתיר גר עמוני בממזרת, לפי שתכלית כוונת רבי יהודה שאומר קהל גרים איקרי קהל, וגר אסור בממזרת אינו אומר אלא כשזה הגר ראוי לבא בקהל, אבל אם היה אסור לבא בקהל הרי זה מותר בממזרת.
והלכה כרבי אליעזר.
ופסק הלכה קהל גרים לא איקרי קהל, וגר מותר בכוהנת ומותר בממזרת:
כל האסורים לבא בקהל - אע"ג דתנינן לה ברישא ממזרי ונתיני וכו' מותרים לבא זה בזה, הא קמ"ל כגון גר עמוני ומואבי עם ממזר שתוקי ואסופי:
ר"י אוסר - מפרש בגמרא דהכי קאמר, אפילו ר' יהודה שאוסר גר בממזרת, הני מילי גר של שאר נכרים שמותר לבא בקהל הוא דאסור בממזרת לרבי יהודה דס"ל קהל גרים אקרי קהל, אבל גר עמוני ומואבי שאסור לבא בקהל מודה רבי יהודה שמותר בממזרת:
ודאן בודאן מותר - כגון ממזרי בנתיני:
ודאן בספיקן - ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי:
ספיקן בספיקן - שתוקי בשתוקיתש ואסופי באסופית, ואסופי בשתוקית. אע"פ שזה ספק וזה ספק אסור, שמא זה כשר וזה פסול. והלכה כרבי אליעזר:
כותי - הוי ספיקייהו, לפי שאין בקיאין בתורת גטין וקדושין. ודאידגא עשאום כנכרים גמורים לכל דבריהם:
רבי אליעזר אומר כו' ודאן בספיקן כו'. דס"ל עשו מעלה ביוחסין אפי' בהני. ומ"ש הר"ב דהלכה כמותו. משום דרב פסק כן בגמ':
ספיקן בספיקן. אין להגיה בדברי הר"ב חלוקת שתוקי באסופית. לפי שגם רש"י והר"ן השמיטום. דממילא משמע:
(יב) (על המשנה) אסור. דסבירא ליה עשו מעלה ביוחסין אפילו בהני:
כל האסורין: וכו' ירושלמי פ' הערל דף ט'. ר' אלעזר בלתי יו"ד. ואיתיה פ' החולץ (יבמות דף ל"ז:)
ר' יהודה אוסר: מפרש בגמ' דה"ק אפילו לר' יהודה שאוסר גר בממזרת וכו' פי' רעז"ל. אמר המלקט ומתני' כולה חד תנא היא. ובפירקין דלעיל גבי כל מקום שיש קדושין ואין עבירה כתבתי דלא אתיא כר' יהודה. ובגמ' בפירקין דף ע"ג אמר רבא דבר תורה שתוקי ואסופי כשר מ"ט וכו' אלא מעלה עשו ביוחסין. לשון הר"ס ז"ל ודאין בספקן אסור פי' משום שעשו מעלה ביוחסין ולעיל דתנן ממזרי ושתוקי ואסופי מותרין היינו מן התורה ע"כ:
ודאן בספיקן: פי' רעז"ל כגון ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי והוא פי' רש"י ז"ל וכתב עליו הר"ן ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות איסורי ביאה התיר שתוקי ואסופי בנתינים והוא תימה ואפשר דלטעמיה אזיל שכתב בפי"ב שאיסור הנתינים אינו אלא מדבריהם ולפיכך הורה להקל בשתוקי ואסופי שתולין לומר ממזרים הם ומותרין בנתינין ור' אלעזר ורבנן בהא פליגי דרבנן סברי דכיון דשתוקי ואסופי מדינא שרו ולא אסירי אלא משום מעלה בעלמא כי עביד מעלה בכשרים כלומר למפסלינהו בישראל אבל זה בזה מותרין ור' אלעזר סבר דאפילו בהני עביד מעלה ע"כ. וכתוב בתוספות רי"ד ז"ל ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור. נראה שאנו צריכין לומר דס"ל לר' אלעזר דקהל גרים לא איקרי קהל שאם לא כן במי יתחתנו הספקות ע"כ:
ספיקן בספיקן אסור: נראה לר"י דהלל דשונה עשרה יוחסין כולן מותרין לבוא זה בזה היינו דלא כר"א דלדידיה ספיקן בספיקן אסור ולהלל מותרין לבוא זה בזה היינו כל א' מותר במינו ואפי' ספיקן בספיקן תוס' ז"ל:
ואלו הן הספיקות: וכו' תוספות דפרק אלמנה דף ס"ח ופי' רש"י ז"ל שם בפ' החולץ וכותי אין מקפיד על קדושי כסף ושטר דלית להו גזרה שוה דקיחה קיחה וכי מקדש חד מנסבא לאידך לפיכך כולן ספק ממזרים שמא נתקדשה אמו לאחר ע"כ. ובגמרא נמי אמרינן בברייתא דלר' אלעזר כותי לא ישא כותית לפי שאין בקיאין בדיקדוקי תורת קדושין וגירושין ושמא אחד מן הבקיאים שלא אירע פסול בנשואי אבותיו והשני משאינם בקיאין ואירע ספק אשת איש בקדושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אינם קדושין ונשאת לאחר ורשב"ג פליג עליה דכל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל ואפילו מצת כותי אדם יוצא בה ידי חובתו בליל ראשון של פסח ור' אלעזר אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות. וביד פט"ו דהלכות איסורי ביאה סי' כ"א כ"ב כ"ג כ"ד ל"ג ויפטור א"ה סי' ד':
יכין
מותרים לבא זה בזה: קמ"ל אפילו גר עמוני ומואבי עם ממזרי שתוקי ואסופי:
רבי יהודה אוסר: ה"ק אפילו רבי יהודא שאוסר גר בממזרת, דקהל גרים לדידיה אקרי קהל, אפ"ה בגר עמוני ומואבי שאסור בקהל, מודה רבי יהודא דמותר בממזרת:
ודאן בודאן מותר: כגון ממזרים בנתינים:
ודאן בספיקן: ממזרים ונתינים בשתוקי ואסופי:
תמוה דהיא היא כרישא. ואת"ל דרישא מיירי שפירש הודאי והלך אל הספק שנשאר במקומו דהו"ל הספק בקבוע כמחצה על מחצה. וסיפא מיירי שפירש הספק והלך אל הודאי שנשאר במקומו בקבוע ליתא, דא"כ איסורא דסיפא כ"ש מרישא דהרי בסיפא י"ל כל דפריש מרובה פריש [יומא דפ"ד ב'] והרי רוב ישראל כשירים, ואסור להנשא להודאי. ונ"ל דה"ק וודאן בספיקן שנתערבו, אז גם ספיקן של תערובות הזה אסור להנשא בוודאן, אע"ג דבכה"ג בספק הזה שנושא את הודאי, יש ס"ס לפסול, דשמא הוא הודאי, ואת"ל שהוא הספק, הרי גם בהספק הזה יש ספק פסול, ושמא פסול. ולפיכך ס"ד דלשתרי להנשא לודאי פסול, קמ"ל. מיהו ביש ספרים לא גרסו הנך ב' מלות, וספיקן בוודאן:
שתוקי ואסופי בדוגמתן, ושמא זה כשר וזה פסול:
שתוקי אסופי וכותי: נמי ספק הוא, מדאין בקיאין בתורת גיטין וקידושין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת