משנה אבות ב ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ב · משנה ט | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

אמר להם, צאו וראו ^לב איזוהי דרך ישרה שידבק בה ^לג האדם.

רבי אליעזר אומר, עין טובה.

רבי יהושע אומר, חבר טוב.

רבי יוסי אומר, שכן טוב.

רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד.

רבי אלעזר אומר, לב טוב.

אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.

רבי אליעזר אומר, עין רעה.

רבי יהושע אומר, חבר רע.

רבי יוסי אומר, שכן רע.

רבי שמעון אומר, הלוה ואינו משלם.

אחד הלוה מן האדם, כלוה מן המקום ^לה ברוך הוא, שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן.

רבי אלעזר אומר, לב רע.

אמר להם, רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אָמַר לָהֶם:

צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה

שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

עַיִן טוֹבָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

חָבֵר טוֹב.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

שָׁכֵן טוֹב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

לֵב טוֹב.

אָמַר לָהֶם:

רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם,

שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

אָמַר לָהֶם:

צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ רָעָה,

שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

עַיִן רָעָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

חָבֵר רַע.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

שָׁכֵן רַע.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.

אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם,

כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא,

שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, כא):

לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם,

וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:

לֵב רַע.

אָמַר לָהֶם:

רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם,

שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אמר להם:

צאו וראו, איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם -

רבי אליעזר אומר: עין טובה.

רבי יהושע אומר: חבר טוב.

רבי יוסי אומר: שכן טוב.

רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד.

רבי אלעזר אומר: לב טוב.

אמר להם:

רואה אני את דברי אלעזר בן ערך - מדבריכם,

שבכלל דבריו - דבריכם.

חזר ואמר להם:

צאו וראו, איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם -

רבי אליעזר אומר: עין רעה.

רבי יהושע אומר: חבר רע.

רבי יוסי אומר: שכן רע.

רבי שמעון אומר: הלווה - ואינו משלם.

אחד לווה מן האדם - כלווה מן המקום ברוך הוא,

שנאמר: "לווה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן" (תהלים לז כא).

רבי אלעזר אומר: לב רע.

אמר להם:

רואה אני את דברי אלעזר בן ערך - מדבריכם,

שבכלל דבריו - דבריכם.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

עין טובה - ההסתפקות במה שיש לאדם, והיא ממעלות המידות.

ועין רעה - הפכה, רוצה לומר הקטנת הדברים והחריצות על התוספת.

ואמרו הנה הרואה את הנולד, אשר עניינו שילמד מה שעתיד להיות ממה שהוא נמצא עתה, וזה אינו בחכמות עד שתהיה מעלה שכלית ויהיה פירושו שילמד הנסתר מן הנראה, אבל רוצה בו הנה העיון בענייני האדם מעסקיו אשר בהם המשך מציאותו שיעיין באחרית ענייניו.

וכנגד זה הביא משל אחד והוא אמרו הלוה ואינו משלם, שלא ילווהו דבר אחר כך והוא פחיתות המידה.

(וצדיק חונן ונותן - זה צדיקו של עולם והוא ה' יתברך, שנאמר "צדיק וישר הוא"(דברים לב, ד), וכן "ואתה צדיק על כל הבא עלינו"(נחמיה ט, לג) פירוש חונן לאדם. המלוה לחבירו ואינו משלם, משלם לו הקב"ה חלף עבודתו שגמל חסד לזולתו ללוותו עד שתשיג ידו די מחסורו, וכאשר מצאה ידו ולא ישלם למלוהו, ה' יתברך משלם לו.

ועניין רואה דבריו - בוחר ומבחין, מעניין השם לא ראה שכוונתו לא בחר והבחין, שבכלל דבריו שאמר לב רע הוא הכל.)

וכבר בארנו בפרק השני אשר הקדמנו לפירוש זאת המסכת, שמעלות המידות כולם ימצאו לחלק המתעורר לחלקי הנפש לבד, ולו ימצאו גם כן פחיתיות המידות.

ובארנו בפרק הרביעי שהפעולות שהם טובות הם הפעולות הממוצעות אשר יבואו ממעלות המידות, וכן הוא ידוע אצל הפילוסופים והרופאים שהנפש המתעוררת היא בלב, והלב חדרה וכליה אליו תיוחס. ואף על פי שהכוחות כולם מפוזרות מן הלב והוא התחלתם לפי הדעת האמתי, אבל הכוח המתעורר לא יתפשט ממנו לאבר אחר כדרך שמתפשט הכוח הזן, רוצה לומר החלק הצומח אשר ספרנוהו בפרק הראשון, מן הלב אל הכבד.

והבן מכל מה שבארנוהו שלב טוב רוצה בו הפעולות הטובות והם הפעולות הממוצעות והם מעלות המידות, והוא כולל ההסתפקות ואהבת הטובים וזולת זה מן המעלות, והוא אמרו שבכלל דבריו דבריכם.

וכן לב רע פחיתות המידות. והוא כולל גם כן כל מה שהזהירו ממנו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

עין טובה - מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש דברים יתירים ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו:

חבר טוב - שמוכיחו כשרואה אותו עושה דבר שאינו הגון:

שכן טוב - מצוי אצלו בין ביום בין בלילה, ואילו חבר טוב אינו מצוי אצלו בכל עת:

הרואה את הנולד - צופה ומביט במה שעתיד להיות, ומתוך כך נמצא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה:

לב טוב - לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. ואע"פ שיש לפעולות איברים מיוחדים, מכל מקום הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב, לפיכך אמר ר' אלעזר לב טוב. ומפני זה אמר ר' יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם:

איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם - הוצרך לשאול מהם זה, ולא הבין מתוך דבריהם הראשונים שהדרך הרעה היא הפך הדרך הטובה, לפי שלא כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע, כי מדת החסידות והוא העושה לפנים משורת הדין היא טובה, ומי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על דין תורה אינו רע, ואפשר היה לומר, שאם ההסתפקות והיא עין טובה היא דרך טובה, בקשת היתרונות אינו דרך רעה, לפי שאינו מזיק לשום אדם בזה, וכן בשאר המדות. לפיכך הוצרך לשאול מהם איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם:

הלוה ואינו משלם - הוא הפך הרואה את הנולד, שאם לא ישלם לא ימצא מי שילונו ויהיה מוטל ברעב. ולא אמר סתם, מי שאינו רואה את הנולד, לפי שאפשר לאדם שאינו רואה את הנולד שלא יבוא לידי תקלה, שיציל עצמו בבוא הנולד ההוא ^לד:

וצדיק חונן ונותן - הקב"ה שהוא צדיקו של עולם ^לו חונן ונותן למלוה מה שלוה זה ממנו ולא פרע לו, נמצא הלוה נשאר חייב למקום:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

וראו וראו. כדאמרינן בעלמא [ברכות י"ט. ] נפק דק ואשכח. והמכוון בכל זה יציאת השכל והשתוטטו להתבונן בעיון ולהשכיל היטב. וזהו לשון ראו כמו ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א'). ובמדרש שמואל [שהרי"א גורס בראשונה באו וראו] ושהעיד הר"י ן' שושן שכן היא הגרסא בכל הספרים בטוליטולה ובכל מחוזותיה ומפרש לפי שאתו עמו היא הדרך הטובה אמר להם באו אבל בדרך רעה אמר צאו כי לא יגור עמו רע:

שידבק בה האדם. כתב מדרש שמואל הר"ר יונה ז"ל פי' כי בודאי שבכל הטובות והישרות יש להדבק. אלא ר"ל במדה אחת להיות בה שלם לעולם. כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלמות. ונקל אליו להשיג ממנה הטובות החשובות כולם מהיות בו כמה מדות ואינו שלם באחת מהן ע"כ. ושפתים ישק. עכ"ל. ואומר אני שעם זה יתיישב שאע"פ שאלו החכמים אמרו איזו היא דרך ישרה וכו'. הנה רבי שהיה אחריהם חזר ואמר כדתנן בריש פרקין איזוהי דרך ישרה וכו' לפי שהוא לא אמר על מדה א' שידבק בה ושעל ידו יושלם כאמור אלא הוא אומר שבכל מדה ומדה שאדם מודד פועל ועושה. איזוהי דרך שיבור לו שיבחין בה שכך ראוי שיפעל ושיעשה. ולכך ר' אומר שיבור ולא קאמר שידבק כדהכא:

הלוה ואינו משלם. כתב הר"ב הוא הפך הרואה את הנולד כו' ולא אמר סתם מי שאינו רואה את הנולד לפי שאפשר כו' שיציל עצמו בבוא הנולד. וצריך לומר שמ"ש לעיל ומתוך כך מחשב וכו'. אינו עיקר פירוש הרואה את הנולד. אלא שמתוך כך נמשך ג"כ שמחשב וכו' אבל עיקר כוונת הרואה את הנולד הוא מה שמפרש צופה ומביט במה שעתיד להיות וזה בכל עניניו ועסקיו דעל שמתוך כך מחשב וכו' לא שייך שיציל וכו'. ובמדרש שמואל כתב בשם הר"י לירמא שעם היות שהרואה את הנולד היא דרך טובה. הבלתי רואה בנולד אינה היא רעה לפי שמצינו אנשים הרבה שעם היות שאינם רואים את הנולד הם הולכים בדרך ישרה או האנשים שמקיימים התורה לשם שמים לא לתקות שום שכר. ולא מפחד שום עונש. אלא לשמה שזאת היא העבודה היותר שלימה שבעבודות ולכן לא א"ר שמעון שדרך הרעה היא מי שאינו רואה את הנולד. ע"כ:

המקום. הוא מקומו של עולם וכן הוא אומר [דברים ל"ג] ומתחת זרועות עולם. אבל העולם לא יכילנו שנאמר [מלכים א' ח'] השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. רש"י:

וצדיק. פירש הר"ב הקב"ה שהוא צדיקו של עולם שנאמר [דברים ל"ב] צדיק וישר הוא. וכן [נחמיה ט'] ואתה צדיק על כל הבא עלינו. הרמב"ם.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לב) (על המשנה) וראו. כדאמרינן בעלמא נפק דק ואשכח. והמכוון בכל זה יציאת השכל והתשוטטו להתבונן בעיון ולהשכיל היטב. וזהו לשון ראו, כמו ולבי ראה הרבה חכמה:

(לג) (על המשנה) שידבק כו'. פירוש כי בודאי שבכל הטובות והישרות יש להדבק. אלא ר"ל במדה אחת להיות בה שלם לעולם, כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלימות ונקל אליו להשיג ממנה הטובות החשובות כלם, מהיות בו כמה מדות ואינו שלם באחת מהם. הר"ר יונה. ושפתים ישק. מד"ש. וניחא בזה שדברי רבי בריש פרק ז' קאי אכל המדות באיזו דרך יבור לו להתנהג בעשיית כ"א וא'. ולזה לא אמר שידבק:

(לד) (על הברטנורא) וצריך לומר שמה שאמר לעיל ומתוך כך מחשב כו', אינו עיקר פירוש הרואה את הנולד, אלא שמתוך כך נמשך ג"כ שמחשב כו'. אבל עיקר כוונת הרואה כו' הוא מה שמפרש צופה ומביט במה שעתיד להיות וזה בכל עניניו ועסקיו כו'. ועתוי"ט:

(לה) (על המשנה) המקום. הוא מקומו של עולם. וכן הוא אומר ומתחת זרועות עולם. אבל העולם לא יכילנו שנאמר השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. רש"י:

(לו) (על הברטנורא) שנאמר צדיק וישר הוא. וכן ואתה צדיק על כל הבא עלינו. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ר' אלעזר אומר לב טוב:    כך צ"ל:

רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל וכו':    כצ"ל:

רואה אני וכו':    פי' נראים הם ישרים בעיני דבריו יותר מדבריכם שהרי בכלל דבריו דבריכם כי הוא כלל את כל דבריכם בדבורו ע"כ:

וצדיק חונן ונותן:    כצ"ל. אכן הר"ר יהוסף ז"ל כתב ברוב הספרים ל"ג רק ולא ישלם וגו':

דברי אלעזר בן ערך מדבריכם:    כצ"ל:

צאו וראו:    עי' בתוי"ט: [הגהה וז"ל הר"י אברבנאל ז"ל והסתכל כי בדרך הטובה אמר להם באו וראו לפי שראוי לאדם לבוא בה ובדרך הרעה אמר צאו וראו לפי שראוי לצאת ממנה עם היות שהר"מ במז"ל גריס בשניהם צאו וראו אבל אין כן הגירסא בספרים שלנו ולדעת הר"ב ז"ל וגרסתו יהיה אומר צאו וראו ע"ד צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה שהענין שיצאו מתלמודם ועיונם ויראו הדבר הזה כדי שיאמר כל אחד דעתו וסברתו ע"כ]:

אחד הלוה מן האדם:    מלת אחד דקתני במתני' לא מיתרצה לי דקשה לע"ד דהוה ליה למיתני שהלוה מן האדם וכו' או והלוה מן האדם וכו' ולשון הר"י אברבנאל והטיב לומר אחד לוה מן האדם כלוה מן המקום לפי שהחוטא הוא הלוה מן השם והוא חייב לו ונפרעין ממנו מדעתו ושלא מדעתו ע"כ:

{{#קיים:תפארת ישראל על אבות ב|

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אמר להם צאו וראו:    ר"ל צאו מלדון לפי מדרגתכם. דמלתא זוטרתא היא לגבייכו להתנהג כמנהגכם. אבל שוטטי לדון לפי כח ההמון, איזה וכו' שיזכה בסוף כמוכם:

רבי אליעזר אומר עין טובה:    שבטובת מדתו, מסתפק במעט שיש לו ושמח בהצלחת חבירו, ואינו מקנאו, ואינו דואג ואינו כועס. דכל אלו מחלישין כח הזכרון. אבל כשיהיה בעל מדה זאת, יהיה כבור סיד שאינו מאבד טפה:

רבי יהושע אומר חבר טוב:    שכשייעצו להסיר חסרונותיו, לא יתבייש מלפניו ולא יכעס, בידעו שלבו תמים עמו, וישמע עצתו. כמו שהיתה אמו לר' יהושע:

רבי יוסי אומר שכן טוב:    ששכנים טובים עושים טובות זל"ז אף בהפסד של עצמן, עי"ז מתרגל כל א' מהן בחסידות:

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד:    ולכן עושה לעצמו גדר לבלי לבוא לחטא:

רבי אלעזר אומר לב טוב:    שלבו תמיד שמח ומזומן להיטיב לכל ועי"ז חדוותא מסתייע שיתחדד שכלו כמעין המתגבר [ונ"ל דלב טוב הוא מצד הגוף, שהתרגל כך עד שנעשה לו לטבע שני. משא"כ עין טובה, היינו שמתנהג במדות הטובות מכח השכל. ומחמת שרק ע"י השכל יכריח יצרו, אינו עושה הטוב בשמחה ובהשלמה כראוי [ועי' רמב"ם פ"ח מפרקיו]:

שבכלל דבריו דבריכם:    שכשהלב שוקט ושמח, ישקיף על כל אדם לטובה, וירבו אוהביו בחבר טוב, ושכן טוב. וגם במנוחת נפשו יוכל להשקיף את הנולד. ויאהב גם ה' בכל לבבו ונפשו:

אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם:    אף דמדיוקא דרישא משתמע ממה יתרחק. אפ"ה משום דלכל מדה ב' קצוות, וביניהן מדה ממוצעת, למשל עין טובה היא קצה א'. וכנגדה עין רעה, וביניהן עין שאינה טובה ולא רעה אלא בינונית. וכן כולם. להכי שאל באיזה דבר יתרחק גם ממדה הממוצעת [גם יש מדה טובה שאין הפוכה רע, כהתנהגות לפנים משורת הדין, ואז א"צ להתרחק ממדה שכנגדה]:

רבי אליעזר אומר עין רעה:    דכשהשקפת עין שכלו לשפוט הכל לרעה, אינו מסתפק בשלו, ומקנא חבירו, ודנו לכף רעה, ומהרהר אחר רבו, ואחר הקב"ה, ומסתפק ביסודות הדת, ובתורה משמים, ובפירושה שקבלנו ואינו זוכה לאוצר התורה. ויורד לגיהנם:

רבי יהושע אומר חבר רע:    שמפתהו תמיד להתעות מדרך הישר:

רבי יוסי אומר שכן רע:    שמכעיסו תמיד, ומשחית מדותיו:

רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם:    הוא הפך הרואה הנולד, שאינו רואה שכשלא ישלם עכשיו, לא ימצא להבא מי שילונו ונמצא מת ברעב. ולא אמר סתם מי שאינו רואה הנולד. מדאפשר שאינו רואה את הנולד, ואעפ"כ הולך בדרך ישרה. להכי אמר הלוה ואינו משלם, דהיינו שחושב שרואה הנולד, שכשישלם לא ישאר לו פרוטה, ואינו משקיף יותר להלן, שהמעות שלוה לא יתקיים לו לעולם, ומת ברעב:

כלוה מן המקום:    כשעושה מעשה שתגרם אותו לחטוא, כהולך למקום או מתעסק בענין העלול לחטא, נמצא שלוה הסיבה הזו מהקב"ה, ולא השיבה בנקיות כמו שקבלה:

לוה רשע ולא ישלם:    דאת"ל דה"פ מי שלוה ואינו משלם הוא רשע, דא"כ הול"ל מלת רשע לבסוף, אלא ע"כ ה"ק דכל רשע למקום, לוה הסבה, ומביא א"ע בפשיעה לידי חטא, ולפיכך תיכף בהלואתו, נקרא רשע כמו שלוה אף שיודע בשעה שלוה שיותר מסתבר שלא יוכל לשלם:

וצדיק חונן ונותן:    לכל אדם יש חיובים ומשפטים [פפליכטען אונד רעכטע], חיובים מה שהוא חייב לאחרים, ומשפטים מה שאחרים חייבים לו. והצדיק חונן ומוותר מחיובי אחרים לו, ונותן להם יותר ממה שחייב הוא לאחרים. מיהו ה"נ מדהקדים מלת צדיק, ש"מ דה"נ ה"ק, הצדיק לפני הקב"ה חונן ממה שראוי לו לקבל מהקב"ה, ונותן יותר ממה שחייב להקב"ה, דהיינו מדרואה את הנולד, מקדש א"ע במותר לו [כיבמות ד"כ ע"א]:

שבכלל דבריו דבריכם:    שהלב הוא שורש הכל, וכשהשורש מורקב באילן, אין בכל הודו והדרו סי' ברכה. כן אם הלב רע, יוגבר יצר הגוף על השכל. ויתחברו אליו הדומין לו, חבר רע ושכן רע, ולא יעשה גדר בפני חטא, משחתו בו מום בו:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)

[עריכה]

הפירוש בלא ספק כי אלפים תלמידים העמיד ובפרק אין עומדין נראה כי רבי חנניא בן דוסא היה תלמידו ולא מנה אלא הגדולים שנמסרה הקבלה אליהם והם התנאים הראשונים הנזכרים במשנה ובברייתות ומצאתי כי במשניות המדויקות אין שם וא"ו אלא באחרון שכתוב בהן ורבי אלעזר בן ערך אבל בכולן כתוב רבי בלא וא"ו ובא על דרך שמעון לוי ויהודה וכן דרך הרומייס כשהן כותבין הרבה שמות זה אחר זה אין נותנין הוא"ו או מה שדומה לה בלשונם אלא באותו שמזכירין אחרון:

הפירוש אין דרך הרב לקרוא לתלמידיו רבי אלא בשמו בלבד וכן בפרק הוציאו לו הזכירו שרבי חנינא היה יותר גדול מרבי יהושע בן לוי לפי שאמר לי התיר רבי חנינא ולא אמר לי התיר חנינא על כן אין בכל אלו השמות רבי כלל ומצאתי כי באחרון יש רבי והוא רבי אלעזר בן ערך ואינו כן בנוסחת רבינו משה ז"ל ונראה כי שיבוש הוא באותן משניות שכתוב בהם רבי ונסתבכו בזה השיבוש לפי שבמשנה ראשונה נשתנה זה השם בתוספת וא"ו כמו שהזכרתי הוסיפו כאן גם כן רבי והוא טעות ורב אליעזר הוא הנזכר בתלמוד רבי אליעזר הגדול ועל שמו הם הפרקים הנודעים בשם פרקי רבי אליעזר והגירסא המדוקדקת הוא בור סוד לא בור סיד רוצה לומר בור של סוד ומה שבח יש בו אבל בור סוד הוא בור שסדוהו יפה כמו המקואות והשיחין שהם מסויידין יפה ומעמידין המים שלא יבלעו בקרקע ובכותלין. וסוד הוא פעול על משקל שובי מלחמה נוגי ממועד מולים היו שיאמר מהם ליחיד שוב נוג מול וכתוב מול בערלה כמו שדקדק רבי' שלמה ז"ל בפרשת מסעי בתיבת ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב שאינו מקור אלא פעול ובשלימותו היה סיוד על משקל עושר שמור ובא חסר יו"ד כדרך נחי העי"ן:

ושבח רבי אליעזר בזכרנות שלא שכח לעולם דבר ממה שלמד כמו הבור אשר הוא טוח בסיד שאינו מאבד אפי' טיפה אחת:

ושבח רבי יהושע בטוב המדות כן כתב רבינו משה ז"ל וכן הוא האמת שהיה עומד לפני קיסר כמו שמצינו בפרק הרואה ובפרק אלו טרפות אמר ליה קיסר לרבי יהושע וגם עם המטרוניתא דבר כמו שנזכר בפרק מפנין ולא יתיצב לפני מלכים אלא מי שהוא מאושר במדותיו. ורבינו יונה ז"ל דקדק כי לשון אשרי הוא ריבוי במעלות המאושרות כי נאמר על היראה אשרי איש ירא ה' ועל השוקד בלימוד אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ונאמר גם כן בזה אשרי יושבי ביתיך ונאמר על הבוטח באל אשרי אדם עוז לו בך ועל המתרחק מהרשעים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ואמת הוא זה והרבה יש מכל זה אבל רבן יוחנן לא אמר אשריו אלא אשרי יולדתו ואם מפני שילדה אדם חשוב שבחה למה לא שבח אמות האחרים ולמה זכתה היא בשבח הזה יותר משאר יולדות צדיקים. ורבינו שלמה ז"ל פירשו יפה וזה לשונו אשרי יולדתו שהיא גרמה לו שהוא חכם שכל אותם ימים שעיברה אמו ממנו היתה מחזרת בכל יום על ארבעה ועשרים בתי מדרשות שהיו בעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העוב' הזה שיהיה חכם כדאיתא בתלמוד ירושלמי עד כאן לשונו ז"ל. וגם ראיתי אני בירושלמי בראשון מיבמות שאמר רבי דוסא בן הורכינס לחכמי ישראל עליו שמיום שנולד לא הוציאה העריסה שהיה בה מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה וזהו שבחו אשרי יולדתו שגרמה לו יתרון על חביריו שלא שמע לעולם מיום שנולד אלא דברי תורה והיה לוי ומשורר בבית המקדש כמו שנזכר בספרי ובערכין פרק אין בערכין והיה אב בית דין כמו שנזכר בפר' מרובה ומפני שצערו רבן גמליאל העבירו אותו מהנשיאות ולא החזירוהו עד שנתפייס ממנו כדאיתא בפרק תפלת השחר. ויוסי הכהן הוא הנזכר בראשון מע"ז ובפרק מי שהוציאוהו שיצא אחר רבו לצידן ובירושלמי דברכות פרק מי שמתו ובמשנת עדיות יש הלכות על שמו והוא נזכר בזבחים פרק טבול יום שמתה אשתו בערב הפסח וטמאוהו אחיו הכהנים ונזכר באלו מגלחין שמתה אשתו ואמר לאחותה בעודה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותיך ובפ' אין דורשין במעשה מרכבה. וכן בראשון משבת שלא נמצאת אגרת שלו ביד גוי לעולם מפני איסור הוצאת שבת וכן במשנת מקוואות בפרק עשירי קלמירין של יוסי הכהן היתה נקובה ושבח אותו בחסידות הוא העושה לפנים משורת הדין וכמו שאמרו בגמרא מדת חסידות שנו כאן במציעא בפרק הזהב וכן בפרק הזרוע ובירושלמי אמרו וכי משנת חסידים היא זו וכן בפרק כל היד ובפרק אלו מגלחין על הצפרנים קוברן צדיק שזהו דינם שורפן חסיד שלא יבוא בהם לידי מכשול כי חסיד גדול מצדיק וכן בפרק כל כתבי וכן בכריתות פר' המביא אמרו אשם חסידים הוא אשם תלוי המתנדבים בלא חטא ובפרק אין עומדין חסידי' הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין ובפרק בנות עכו"ם חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהם אלא ברביעי בשבת כדי שלא יבואו נשותיהן לידי חילול שבת שהיו בקיעין בזמן ההריון וכשמשמשין מטותיהם ליל ראשון וליל שני וליל שלישי היה אפשר לילד בשבת ומרביעי ואילך לא היי באין לידי חילול. וכן אמרו הנותן מעות בעסק קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע רחוק לשכר וקרוב להפסד חסיד קרוב לזה ולזה רחוק לזה ולזה זו מדת כל אדם כי המתרחק מן האיסור יותר מכל אדם נקרא חסיד. ובמדרש תהלים אמרו כל מי ששומע קללתו ושותק כדאי הוא שיקרא עצמו חסיד וכן דוד היה אומר שמר' נפשי כי חסיד אני וכן הקב"ה אמר חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם והעושה כן נעשה לו שותף:

ושבח רבי שמעון בן נתנאל ביראת חטא שהיה עושה סייגים להרחיק את עצמו מן החטא יותר מכל אדם כי לולי זה לא היה שבח גדול שהרי עם הארץ אפשר לו להיות ירא חטא ולא הוציאו מכלל זה אלא בור כמו שנזכר למעלה אבל השבח היה שהיה עושה הרחקות גדולות בענינים מיראתו שלא יכשל בחטא אפילו באונס ובשוגג וכן החסידות ששיבח בו רבי יוסי הכהן היה על תכלית החסידות יותר מכל החכמים כי לא שבחוהו שלא היה עם הארץ שאינו חסיד. ובאבות דר' נתן שנו יוסי הכהן חסיד שבדורו פירוש שלא היה בדורו כמוהו:

ושבח לרבי אלעזר בן ערך שהיה כמו מעיין המתגבר מאליו אשר לא יכזבו מימיו וכל אשר נמשך למרחוק הוא מתגבר כן היה לבו רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו לא ייעף ולא ייגע כשהיה מדבר בין החכמים מהתגברותו ובזה היה יותר על ר' אליעזר כי ר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם כמו שנזכר בסוכה פרק הישן וכן ביומא פרק שני שעירי וזה ר' אלעזר בן ערך אמרו עליו בפרק אין דורשין שהיה דורש במעשה מרכבה לפני רבן יוחנן בן זכאי עד שירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות ונענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה מרכבה ואמר רבן יוחנן בן זכאי אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך ר' אלעזר בן ערך ואחר כל זה הכבוד אמרו עליו בשבת ששכח תלמודו מפני שהלך להתעדן באותן מקומות הנזכרים שם כמו שנזכר בפרק חבית להודיע כמה צריך אדם להחזיק בלימודו וכן אמרו באבות דר' נתן וידוע הוא היום בית הכנסת שלו בדמשק. ובפרק כל הבשר אמרו נטילת ידים מצוה מאי מצוה מצוה לשמוע דברי ר' אלעור בן ערך שהיה סומך זה לפסוק וידיו לא שטף במים מתוך פלפולו:

הפירוש כתב רבינו יונה ז"ל שאבא שאול אינו חולק על סתם משנה שהתם דבר על ענין הידיעה ואבא שאול דבר על הפלפול והכל אמת כי רבי אליעזר היתה ידיעתו יותר גדולה מכל חכמי ישראל לפי שהיה כבור סוד שאינו מאבד טיפה ורבי אלעזר בן ערך היה פלפולו יותר גדול מכל חכמי ישראל שהיה כמעיין המתגבר ובאבות דרבי נתן שנו ואצבעו של ר' אלעזר בן ערך בכף שנייה ונקרא אבא שאול דרך כבוד הוא. וכתב רבינו משה ז"ל בפתיחת פירוש המשנה כי מדריגתו כמדריגת מי שקורין אותו רבי וכן נהגו העכו"ם לקרוא דרך כבוד בשם אב הישמעאלים הרבה מאד ואף העכו"ם לאפיפיור אב קדוש וכן לנשים החשובות קורין בשם אמא אמא שלום אמא מרים וכן מטרוניתא בלשון רומי אם היא מטיר כמו אב פטיר וכן נזכר בסוף פרק היה קורא כי אבא ואימא דרך כבוד ואין קורין כן לעבדים ולשפחות אלא של בית רבן גמליאל כמו שנזכר בסוף פרק היה קורא:

הפירוש לא ראיתי מי שנתעורר לפרש מה בין זה למה שאמר בראש הפרק אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם ונראה לי שאותו מאמר הוא שיבור האדם מתוך הדרכים דרך ישרה אחת אשר אין בכל הדרכים ישרה אלא היא ויניח השאר והמאמר הזה הוא להדבק בדרך טובה יותר משאר הדרכים ואע"פי שהם גם כן טובות ולא אמר שיניחם אלא שילך בהם גם כן אלא שידבק באחת מהם יותר מהשאר:

רבי אליעור אומר עין טובה. ההפך מלמד על הפכו ומצינו בזאת המסכתא כי הקמצן הכילי נקרא עינו רעה כמו ששנינו בפרק אחרון רוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו אם כן עין טובה הוא הנדיבות וכן כתוב נבהל להון איש רע עין ונקרא בלשון חכמים ז"ל צר עין בהפך טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל והיה אומר רבי אליעזר כי על ידי דרך זו ימצא חן האדם בעיני אלהים ואדם כי יתן מלחמו לדל:

רבי יהושע אומר חבר טוב. כי איפשר שהאדם יהיה קרוב אצל עצמו ותגבר לפעמים עינו הרעה על עינו הטובה וכשהיה לו חבר טוב יוכיחנו על פניו וגם הוא יבוש ממנו וטובים השנים מן האחד:

רבי יוסי אומר שכן טוב. כי החבר הטוב אינו מצוי אליו בכל עת והשכן הטוב אינו נפרד ממנו יום ולילה ומה שיעשה החבר ביום יעשה השכן ביום ובלילה והכתוב אמר טוב שכן קרוב מאח רחוק:

רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. כי החבר והשכן אינן רואים אלא לפי שעה ומה שהוא היום טוב אינו טוב למחר כי ישתנו הדברים וכמו שאמר הכתוב אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום והרואה את הנולד ומרחוק יריח מה שאפשר להיות הוא נשמר מהרבה פגעים ולא יעשה כי אם שגלוי אליו שאי אפשר לו לבוא לידי תקלה שמתוך כך יהא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה וזהו מה שאמרו חכמים ז"ל בסוטה ובראשון ממועד קטן ובפרק נגמר הדין שם ארחותיו שנאמ' ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושֹם אלא ושׂם וצווי זה אינו סותר מה שכתוב בספר בן סירא ונזכר בפרק חלק ובפ' הבא על יבמתו והוא אמרו אל תצר על צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום וכן מה שאמרו באחרו. מסוטה כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל מחר הרי זה מקטני אמנה כי יש לו לאדם לחשוב על העתיד ויקח תחבולה להציל לו מרעתו ומה שאינו בידו יבטח באל ואל ידאג עליו. ובמסכת תמיד אמרו כי אלכסנדרוס מוקדון שאל זקני הנגב אי דין חכם ואמרו לו הרואה את הנולד:

רבי אלעזר אומר לב טוב. שיהיה לבו טוב לשמים וטוב לבריות וכן אמרו באבות דר' נתן טוב למקום טוב לבריות:

אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם. כי מי שיש לו לב טוב יהיה נדיב וקונה חבירים טובים וידור עם שכנים טובים ומתוך שלבו טוב יראה את הנולד כדי שלא תבוא תקלה על ידו ויהיה טוב עם אלהים ועם אנשים. ורבינו משה ז"ל פירש דברים אלו על דעת חכמי האומות הפוסקים הלכה במה שנפל מחלוקת ביניהם בענין מדות האדם כי יש מהם מי שאומר שלא נתייחד הלב לכל המדות כי יש מהם תלויות בכבד כמו הזוללות והזימה והפרישות מהם ויש מהם תלויות במוח כמו הראייה והשמיעה והטעם והריח והלקיחה וההליכה ודומיהם ויש בכל אחד מאלו מצוה ועבירה ויש מהם תלויות בלב כמו הכעס והגאוה וכיוצא בהם והחולקים עליהם אומרים כי מהלב הם נובעים כל אלו המדות ושם הוא מקורם ואע"פי שאין פעולתם נראית אלא במוח ובכבד אבל מהלב הוא נובע אליהם הכח הזה והכל מודים כי בלב הוא הכח המניע לכל אלו הכוחות קורין לו הכח המתעורר ויש שקורין אותו כח התאוה ואלו הכחות הם שמשים לזה הכח אשר בלב ורבן יוחנן בן זכאי הורה לדברי אלו ופסק כי הכל תלוי בלב על כן אמר כי בכלל דברי רבי אלעזר בן ערך הם דברי כולם והוא ראה יפה בזה שנתן עצה להדבק בלב הטוב כי ממנו תוצאות אלו המדות כמו שאמר הכתוב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים וכך פירש רבינו מאיר הלוי ז"ל והרבה הארכנו בזה בחלק שני מזה הספר ורבינו יונה ז"ל פירש לב טוב שיהיה לו רצון טוב ויהיה סבלן ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות ובזה יהיה נושא חן בעיני כל רואיו ותהיה עינו טובה ויהי' לו חבר טוב ושכן טוב וגם יראה את הנולד שבלבו הטוב לא תאונה אליו רעה:

הפירוש מה שנאמר כאן וכן במשנה שלפני זו צאו וראו דרך לשון התלמוד הוא צאו וראו מה עשה עכו"ם אחד באשקלון פוק חזי מה עמא דבר צא וחשוב צא ולמד וזו השאלה היא תמה כי ידוע הוא כי הטוב והרע הם הפכים שאין ביניה' אמצעי וכשידענו הדרך הטובה מיד ידענו הרעה ונראה לי לפרש כי הוא אמר להם זאת הדרך שאמר כל אחד מכם שהיא טובה להדבק בה האדם היא דרכן של אנשי' גדולי' כיוצא בכם ואין כל אדם מגיע לזאת המדריג' שידבק בה תדיר וסתם בני אדם אוחזים דרך זו לעתים רחוקות ואמר אני שואל מכם שתראוני אי זו היא הדרך הרעה שראוי כל אדם להתרחק ממנה ולא ילך בה כלל אפי' שעה אחת ודקדק רבינו יונה ז"ל שהוצרך לשאול מהם זה ולא הבין מתוך דבריהם הראשונים שהדרך הרעה היא הפך הטובה. כי כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע. כי מדת החסידות והוא העושה לפנים משורת הדין היא טובה ומי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על דין תורה אינו רע ואיפשר היה לו לומר שאם הנדיבות והוא העין הטובה היא דרך טובה שלא תהיה הכילות והוא העין הרעה רעה לפי שאינו מזיק לשום אדם וכן בשאר המדות שהזכירו האחרי' ע"כ הוצרך לשאול מהם אי זו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם:

רבי אליעזר אומר עין רעה. היא מדת הכילות והיא מדה רעה צריך שיתרחק ממנה האדם כי היא גורמת כל רע כמו שאירע לנבל הכרמלי שנאמר ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי מאין המה ונקרא בליעל שהוא השם היותר רע שאיפשר להקרא בו הרשע שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וכן נבל נקרא מפני כילותו כן שנאמר עליו אל נא ישם אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי נבל שמו ונבלה עמו כי הפך נדיב יאמר נבל כמו שנאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב ונאמר לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר וגם הוא מחטיא את הרבים ומעכב אותם מלעשות צדקות בעצות רעות הפך הנדיב כמו שכתו' ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום הפך מה שאמר על הכילי וכילי כליו רעים והוא זמות יעץ לחבל עניים באמרי שקר ובדברי אביון משפט והרבה ראינו מזה בדורינו זה:

רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. כבר פירשנו בפרק ראשון הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע:

רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם. זהו הפך הרואה את הנולד כי אם לא ישלם לא ימצא מי שילונו ויהיה מוטל ברעב ויבא לידי גניבה וליסטות ולא אמר סתם מי שאינו רואה את הנולד כי איפשר לאדם שאינו רואה את הנולד שלא יבוא לידי תקלה בהצלה בבוא הנולד ההוא ואינה דרך רעה כלל אבל בפרט זו היא רעה כי מתחילה כשלוה היה לו לראות את הנולד אם יוכל לפורעו אם לא ואם לא יכיר בעצמו שבהגיע הזמן יוכל לפורעו לא ילוה כדי שלא יקרא רשע שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ואמר שלא יחשוב שלא עשה רעה גדולה אם לא פרעו כיון שבית דין פטרוהו מפני עניו שזה הוא כאלו לוה מן המקום ברוך הוא שנאמר וצדיק חונן ונותן שהקב"ה הוא צדיקו של עולם חונן ונותן למלוה מה שלוה זה ממנו ולא פרעו אם כן מחוייב הוא למקום כאלו לוה ממנו ואם בית דין של מטה פטרוהו מחוייב הוא לבית דין שלמעלה ומצינו הלואה למקום ברוך הוא שנאמר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו אם כן זהו לוה ממנו וכמו שמשלם גמול למלוה אותו כן יהיה נפרע מהלוה ממנו:

המקום ברוך הוא. הקב"ה נקרא מקום וכן מעון ואמרו במדרש רבה ובירושלמי בסוף מסכת מכות מפני מה מכנים שמו של הקב"ה מקום שנאמ' ויפגע במקום שהוא מקומו של עולם אמר רבי יוסי בן חלפתא איני יודע אם הוא מקום עולמו או עולמו מקומו הרי הוא אומר הנה מקום אתי ת"ל שהוא מקום עולמו ואין העולם מקומו מקומי טפלה לי ואין אני טפל למקומי שנאמר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכן הוא אומר מעונה אלהי קדם ואיני יודע אם הוא מעון עולמו או עולמו מעונו כשהוא אומר מעון אתה היית לנו ת"ל שהוא מעון עולמו וכן הוא אומר ומתחת זרועות עולם כן אמרו במדרש בראשית רבה וכן בספרי ופירוש זה כי ידוע הוא מדרכי השכל והחכמה כי המקום הוא המקיף על היושב ושם הוא כלה והוא שוה ליושב עליו ונבדל ממנו על כן אומרים כי גדרו הוא תכלית מקיף שוה נבדל ואי איפשר לשני גופים שיקיפם מקום אחד להמנע הכנס גשם בגשם שאם היה איפשר זה היה איפשר שיכנס כל העולם תוך גרגר חרדל על כן נבהלו הראשונים מחכמי האומות על העולם כלו אם יש לו מקום כי אין דבר חוץ ממנו שיהיה מקומו ולפי שהם אומרים כי כל מתנועע הוא מתנועע ונעתק ממקום למקום והעולם אין לו מקום אם כן אין לו תנועה ויש אחרים אומרים כי אחר היות נמנע שיכנס גשם בגשם ואנו רואים העולם כלו אם כן כשמתנועע גוף אחר ממקום למקום נכנס גוף בגוף ויחייבו מזה אחד משני דברים או שיהא ריקות נמצא והתנועה היא מהמקו' המלא אל המקום הריקן או אם אין ריקות נמצא יהיה הכנסות גשם בגשם וזהו נמנע ועל כן יתחייב מזה שלא תהיה התנועה כלל והכחישו התנועה המוחשת כדי שתתקיים בידם זאת ההקדמה שאין ריקות בעולם והאחרונים הוצרכו לקיים התנועה ואמרו כי העולם הוא מתנועע בעצמו והוא הוא מקומו כי כל חלק מקום חלק הסמוך לו או גבנונית הגלגל הוא מתנועע על קערירותו והוא מקומו או הגלגל העליון הוא מתנועע על התחתון והתחתון על המרכז והמרכז הוא מקומו ואע"פי שאין שם ריקות לא תתבטל מפני זה התנוע' כי הגוף הממלא המקום הוא נדחה מפני הגוף המתנועע בזה המקום זהו שנבהלו בו חכמי האומו' וכבר כתבנו כשדברנו במעשה בראשית בחלק השני מזה הספר כי המים העליונים הם השמים ואינם מתנועעים כי נשארו חומר בלא צורה כי לא נתן להם הכתוב צורה כמו שנתן לרקיע וליסודות וכיון שאין להם צורה אין להם תנועה ואם כן הגלגלים הם מתנועעים במקום כי המים העליונים הה מקיפים בהם והם מקומם ונסתלקה תמיהת חכמי האומות ודבר זה השיגוהו חכמי ישראל המקובלים מהנביאים ומכל מקום חכמי העכו"ם לא טעו שיהיה להקב"ה מקום כי כבר הם מאמינים כמונו שאין למעלה ישיבה כמו שאמרו חכמים ז"ל בפרק אין דורשין והישיבה אינה אלא שיצטרכו למקום ואפי' המלאכים אין להם ישיבה לפי שאין להם גוף וגויה והם אומרים כי האל ית' אינו תוך לעולם ולא חוץ ממנו כי לא נאמר תוך וחוץ אלא לבעל גוף וכבר פרשנו זה בחלק ראשון מזה הספר וזהו מאמרם ז"ל אין העולם מקומו ומה שאמרו שהוא מקום עולמו רוצה לומר שהוא סבת קיומו שנא' ומתחת זרועות עולם כי הוא בראו ואחר שבראו הוא מעמידו ולולי שהוא מעמידו היה חוזר לתהו ובהו ואינו כמו הבנאים כי אחר אשר בנה הבית אין הבית צריך אליו אבל הקב"ה אינו כן כי אחר אשר ברא העולם הוא מעמידו ומקיימו כמו שהצורה מקיימת החומר כי הוא ית' הוא צורת העולם ותכליתו כמו שהוא פועל אותו וזהו שתקנו ביוצר אור המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועל זה אמרו שהקב"ה מקום עולמו לא שיהיה הוא מקיף עליו כי לא יקיף גוף כי אם גוף והקב"ה אינו גוף. ועל דרך הגימטריאות שם בן ד' אותיות הוא עולה קפ"ו כי עשרה פעמים עשרה עולה מאה וחמשה פעמים חמשה חמשה ועשרים הרי קכ"ה וששה פעמים ששה ששה ושלשי' הרי קס"א וחמשה פעמי' חמשה ה"א האחרונה כ"ה הם קפ"ו כמו מקום וכן קו"ף בשלמות ועל כן אמרו ז"ל בפרק הבונה ק' קדוש ר"ל כנוהו שם להקב"ה לפי שעולה בשלמותו כמנין שם בן ד' אותיות וזה המספר יהיה בו ששה פעמים אחד ושלשי' כלומר שהוא אל בשש קצוות המעלה והמטה וד' רוחות כמו שאנו מכוונין בקריאת אחד של שמע וזהו אשר מי אל בשמים ובארץ ולזה נקרא מקום עולמו ומה שאמר המקום ברוך הוא לפי שתכף שאנו מזכירים שמו של הקב"ה אנו חייבין לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה ונאמ' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו וכן אמרו ביומא בפרק אמר להם הממונה ובבראשי' רבה אמרו וכן במדרש תלים כל המזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנאמר זכר צדיק לברכה וכל שכן המזכיר שמו של מקום שצריך לומר ברוך הוא:

רבי אלעזר אומר לב רע. הוא הפך לב טוב אשר כבר פירשתי ועל כן אמר רבן יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי אלעזר שבכלל דבריו דבריכם:

דרך חיים (מהר"ל)

דרך חיים למהר"ל מפראג

צאו וראו וכו'. ויש לשאול בזה מה ראה רבי אליעזר בן הורקנוס שבחר מדה זאת של עין טובה, ועוד יש לשאול מה ראה ר' יהושע שאמר שידבק במדה זאת להיות חבר טוב וכי מעלה גדולה יש בחבר טוב, ומכ"ש שאמר ר' יוסי שיהיה שכן טוב ומה מעלה יש בזה, ועוד יש לשאול שאמר להם צאו וראו איזה דרך רעה שיתרחק ממנו האדם כל אחד ואחד אמר הפך המדה רבי אליעזר אומר עין רעה וכן חבר רע שכן רע חוץ מן רבי שמעון בן נתנאל שאמר הלוה ואינו משלם ולא אמר שאינו רואה את הנולד, ועוד קשה שאמר רבן יוחנן בן זכאי על רבי אלעזר בן ערך רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם ואין בכלל לב טוב הרואה את הנולד, דאין אלו שתי מדות שייכים זה לזה שאפשר לומר בכלל דבריו דבריכם. ויש לפרש שאמר איזה דרך טובה שידבק בה האדם, ור"ל איזה דרך טובה שידבק בה האדם, שאותו דרך יש בה טוב הרבה ומפני כך ראוי שידבק בה האדם. ואמר צאו וראו רצה לומר שיבחנו ויעיינו בבני אדם ויבחנו בהם עד שיעמדו על איזה מדה טובה שבמדות, כי דברים אלו לא למדו מן התורה רק מה שעמדו עליהם כאשר הם בוחנים בנמצאים ובזה שייך צאו וראו. ואמר רבי אליעזר בן הורקנוס עין טובה, כי מי שיש לו עין טובה היא מדה שגורם לאדם טוב הרבה, שאין דבר שרגיל בו האדם כמו זאת, כי כל שעה וכל רגע רואה אצל בני אדם עושר וגדולה ושאר מעלות ועינו טובה בבריות, הרי מדה זאת יותר רגיל בה משאר מדות טובות, שלא יוכל האדם לעשות אותה המדה תמיד כמו שבעל מדה זאת אפשר לו לתת עינו טובה כהרף עין. ולכך אמר שידבק במדה הזאת ביותר מכל שאר מדות. והוסיף רבי יהושע חבר טוב, שכאשר הוא חבר טוב לאחד, בודאי בכלל זה הוא בעל עין טובה כי אם הוא בעל עין רעה לא יוכל להיות חבר טוב מפני עין הרע שבו, ויותר טוב מדת חבר שהחבר טוב יעשה הטוב בחברתו אליו בעצתו, כמו דרך החברים שהם חברים בעצה זה לזה, ודבר זה יותר מן עין טובה וזה בדבור ובעצה ועין טוב הוא בראיה בלבד ובכלל זה עין טובה:

והוסיף ר' יוסי הכהן שכן טוב, כי זהו עוד יותר כי החבר אינו חבר לו רק בעצה, אבל השכנים הטובים הם טובים זה לזה במעשה להשאיל זה לזה כמו שדרך השכנים עוזרים זה לזה במעשה לא בעצה בלבד, ובכלל זה שהוא מטיב לו בדבור ובעצה שאינה מעשה, ומכ"ש כי בכלל זה הוא בעל עין טובה שהוא בראיה בלבד. והוסיף ר' שמעון בן נתנאל לומר הרואה את הנולד, כי הרואה מה הנולד להיות מטיב עם אחר כי השכנים אף שהאחד הטיב עם אחר אין מטיב עמו רק בהשאלת כליהם, וזה נהנה וזה לא חסר וכיוצא בזה שהוא מחזיר אליו תיכף כשהוא צריך ואותו כלי מחזיר אליו מיד והוא לפי שעה ואינו חסר דבר כלל בעל הטובה, ואין זה נקרא גמילות חסדים כמו אדם שיעשה טוב לאחר להלוות לו ממון או לעשות עמו חסד אחר, ולפיכך אמר הרואה את הנולד וכאשר רואה את הנולד בודאי הוא גומל חסד לאחר, שחושב כי פעם אחר יהיה צריך אל דבר יחזור ויעשה לו ג"כ טובה והוא עומד להשלים גמול, וכמו שאמר הכתוב (קהלת, יא) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, ולא נמצא שום חסד שאינו עומד לתשלום גמול רק החסד שעושים עם המתים מפני שאינו עומד לתשלום גמול, וכל זה מפני כי כל עושה חסד עומד לזה שיחזור ויעשה עמו חסד והרואה את הנולד אין אדם בזה מונע עצמו משום שלא לעשות לחבירו כי יחזור לו ויגמול עמו חסד. ולפיכך כאשר אמר להם צאו וראו איזה דרך שיתרחק האדם ממנו אמר ר' שמעון הלוה ואינו משלם וזהו הפך הרואה את הנולד כמו שהתבאר. ואמר ר"א בן ערך לב טוב, כי כאשר האדם בעל לב טוב בו נכלל הכל, שגומל חסד לאחר וכל הטובות שזכרו הראשונים הכל נכלל בזה, שהוא רואה את הנולד, כי לפעמים כאשר הוא דואג בשביל הפסד מונע עצמו מן הטוב כי מאחר שהטוב הוא רק בשביל הנולד באולי יהיה צריך גם כן לאותו אדם, ואם יש לו הפסד לא יעשה הטוב כי זה באולי יהיה צריך אליו ג"כ והוא דבר ספק, וזה שדואג על הפסד שלו הוא ודאי ואין ספק מוציא מן הודאי, אבל מי שהוא בעל לב טוב אינו מונע עצמו משום חסד אף אם יש לו מזה הפסד מה, ולפיכך אמר רבן יוחנן בן זכאי בכלל דבריו דבריכם. ואמר איזה דרך שידבק בה האדם, רצה לומר שצריך האדם שידבק לגמרי במדה זאת ולהרגיל לעצמו מאד במדה טובה עד שתהא המדה קבועה בנפשו, כי כן צריך שיהיו המדות הטובות קבועות בו עד שנעשים לו טבע, ומכל שכן שלא נקרא בעל מדה טובה כאשר לא הורגל ולא הוקבע בנפשו עד שנעשה לו טבע, וכן במדה הרעה אמר שירחיק ממנו הרחקה מאד לא בזה ולא כיוצא בזה, כי אם מתקרב לה במה הרי יש לו קירוב של מה אל המדה הרעה:

וכאשר אמר צאו וראו איזה דרך שיתרחק ממנה, אמר רבי אליעזר עין רעה, כי העין רעה יש להתרחק ממנה ביותר, כי בהרף עין פועל העין פעולתו נותן עינו רעה באחר, ולפיכך זאת המדה יותר אפשר לעשות בה הרע לכך ראוי שיתרחק ממנה האדם. וזולת זה כי המדה הרעה הזאת מביאה את האדם לקנאה ולשנאה ולכמה עבירות אשר עצמו מלספר, ולפיכך ממדה זאת יתרחק האדם. ויש מקשים שאם היה כוונתו במה שאמר עין הרע אותם שמזיקים בהבטה שלהם, כמו שתמצא הרבה מזיקין בראייה שלהם, אם כן קשה כיון שהוא בטבע כך לא שייך הרחקה שהרי דבר זה בטבע. וקושיא של כלום היא, אף על גב שהוא בטבע היינו מפני כי הוא נפש רעה ונפש רעה מזיק בטבע, אבל אם לא היה נפש רעה והיה מרגיל עצמו לטוב בסוף יוסר הטבע הרעה הזאת מן העין כי נפש רעה שלו הוא שמחזיק הטבע, ואם אחר כך מגיע היזק מעינו לא נקרא בעל מדת עין רעה, כי בעל עין הרע רצה לומר נפש רעה כמו שאמרנו וכבר אינו נפש רעה. ר' יהושע אומר חבר רע הוא הפך המדה אשר זכר למעלה, כי בעל המדה הזאת כאשר הוא חבר רע הוא מזיק לחבירו ע"י עצה רעה, ומכל שכן שיש בו עין הרע. והוסיף רבי יוסי הכהן שכן רע, כי השכינים הרעים מזיקים זה לזה בכמה דברים אשר הם גורמים היזק לשכניהם במעשיהם, ומכל שכן שהוא מזיק לו בדבור כמו שעושה החבר שמשיא עצה רעה לחבירו שזה עושה חבר רע ומכל שכן שהוא מזיק בעינו. והוסיף רבי שמעון הלוה ואינו משלם, כי יותר מהכל כאשר יפעל רע למי שעשה עמו טובה והוא משלם לו רעה להחזיק בממונו וזה יותר רע, והנה בודאי דבר זה הוא כנגד הרואה את הנולד, שהרי פירשנו הרואה את הנולד ובשביל זה הוא טוב וגומל חסד לחבירו שיודע כי דבר זה עומד לתשלום, וזה הוא הפך זה שהוא רשע ואינו משלם ונועל דלת לפניו פעם אחר, ומכל שכן שכל אשר עשה השכן הרע שהוא גורם היזק לחבירו שעושה זה גם כן, ומכל שכן מה שעושה בעל עין הרע שעושה גם כן. והוסיף רבי אלעזר בן ערך לומר לב רע שבכלל מדה הרעה הזאת כאשר הוא לב רע נכללו כל המדות הרעות אשר נזכרו לפני זה שהוא פועל הכל וכמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי בכלל דבריו דבריכם, וכן היה פירוש המאמר הזה נכון ויתורצו השאלות. והכל הוא בסדר, כי תחלה זכר המדה הטובה שיפעל בעין, ואחר זה זכר אשר יפעל הטוב לחבירו בדבור, ואחר כך זכר הטוב שיפעול לחבירו במעשה וחבירו נהנה והוא אינו חסר, כמו שהוא דרך השכנים שעושים הטוב לשכניהם השכן נהנה והוא בלתי חסר, כי מה שישאיל כליו וכיוצא בזה מן הטובות שעושים השכני' אינו חסר, ואין זה כמו מי שגומל חסד בממונו לחבירו, ולכך זכר אחריו הרואה את הנולד. ויותר מזה מי שעושה חסד לחבירו ומטיב אף בדבר שהוא הפסד אליו וזהו בעל לב טוב שמטיב לאחר אף אם הוא מפסיד דבר. וכן המדה הרעה שזכר כל אחד ואחד, שכל אחד ואחד הוסיף על שלפניו ויבא כראוי הלוה ואינו משלם. וכך יש לפרש אם אנו באים לפרש דברי חכמים ע"פ הסברא ואומדנא:

אבל כי המאמר הזה אשר נזכר כאן הוא מאמר מופלא מאד על פי החכמה, והנה נפרש דברי המאמר הזה לכל איש אשר יש בו דעה, יהיה נגלה שכך פירוש המאמר באין ספק. ונפרש תחלה השאלות נוסף על הראשונות גם במאמר שלפני זה, חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו', יש לשאול וכי לא היו לו תלמידים יותר מאלו שהיה מונה שבחם של אלו דוקא כי כמה וכמה תלמידים היו לו, ועוד יש לשאול בזה שאמר יהושע בן חנניא אשרי יולדתו, אם בשביל שהוא חסיד הרי יוסי הכהן חסיד והיה לו לומר כמו כן אשרי יולדתו, ואם בשביל שהוא ירא אלקים הרי שמעון בן נתנאל ירא אלקים והיה לו לומר אשרי יולדתו, ואם בשביל שהוא חכם גדול הרי אומר אלעזר בן ערך כמעיין ההמתגבר, ועוד למה צריך להזכיר את שבח שלהם ולמאי נפקא מיניה, ועוד שאמר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם איך נופל בזה השעור, לומר כי היה רבי אליעזר בן הורקנוס מכריע כל חכמי ישראל אשר הרבה מאד ואין ספק שלא היה מכיר בטוב כל חכמי ישראל שיתן השעור לומר שיהיה רבי אליעזר מכריע כל חכמי ישראל, ועוד קשה למה הזכיר רבי אלעזר בן ערך באחרונה ואפילו אם תאמר שהיה רבי אליעזר בן הורקנוס גדול ממנו מכל מקום באחרונה לא לחשביה:

יש לך לדעת כי המאמר הזה יש בו דברים נפלאים מאד עם המאמר שבא אחריו, לא כמו שבני אדם מבינים דברי חכמים שהם נאמרים באומדנא, אבל אין הדבר כך כי כל דברי חכמים דברי חכמה גדולה. ויש לך לדעת כי האדם הוא מתחלק לחלקים בבחינות הרבה וכבר בארנו זה, כי לפעמים חלקו חלקיו לשני חלקים לגוף ולנפש, ולפעמים לשלשה חלקים כמו שהתבאר אצל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום ועוד יתבאר דבר זה, ובבחינה האחרת האדם מתחלק בענין אחר עד שנמצאו הרבה בחינות. ותמצא בתורה כי מה שהתורה שמה ערך האדם חמשה, שהרי ערך היותר קטן אצל הזכר חמשה שקלים וערך היותר גדול חמשה שקלים, ומזה תדע כי האדם שקל שלו חמשה. וזה הדבר ענין מופלג בחכמה, כי האדם אשר ברא השי"ת, יש לו הגוף וכחות הגוף ויש לו נפש וכוחות נפשיים. וכוחות הגוף, הם כמו נושאים ומתחברים לנפש וכוחות הנפש, שהרי הגוף והנפש יש להם חבור ביחד והגוף הוא נושא לנפש. ויש מכחות נפשו אשר אינו נבדל לגמרי, ויש כח נפשי נבדל לגמרי והוא כח השכלי אשר משיג הדברים. ולכל אחד ואחד נושא מיוחד, ואין ספק כי אין אשר הוא נושא לכח אשר אינו נבדל לגמרי הוא נושא לכח שהוא נבדל לגמרי כאשר ידוע, ולפיכך אשר הוא נושא לכל הנבדל לגמרי שהוא השכל היא יותר דק ויותר זך, כאשר הוא הנושא אל הכח שאינו נבדל לגמרי כמו הנפש. הרי כאן ארבעה דברים, כח נפשי וכח שכלי, ולכל אחד ואחד יש לו נושא בפני עצמו כח גופני ובזה הם ארבעה חלקים. אמנם אל יעלה על דעתך רק שאי אפשר שלא יהיה כאן כח חמישי, שאין הכחות מחולקים כלל אבל יש להם שורש אחד, ולפיכך יש כאן כח חמישי שהוא כמו שורש נחשב לכל שארי הכחות, וכח זה הוא בלב אשר הוא שורש כל האדם ושם משכן הכח הזה, וכח זה אינו נבדל לגמרי ואינו בהגוף לגמרי, ויתבאר עוד בסמוך בדברי חכמים כל כח וכח מאלו כחות:

ותדע כי נזכרו גם כן אלו הכחות בדברי חכמים, וקראו אותם רוח נפש נשמה, כי הם שלשה כחות חוץ מן הנושאים כמו שיתבאר עוד ובשביל כך הם חמשה. ומזה תבין מה שאמרו בפרק קמא דעירובין (דף יג:) שתי שנים ומחצה נחלקו בית הלל ובית שמאי הללו אומרים נח לאדם שלא נברא משנברא והללו אומרים נח לאדם שנברא ממנו וגמרו נח לאדם שלא נברא משנברא, ומפני מה הזכירו בכאן זמן המחלוקת שהיה בזה שתי שנים ומחצה יותר מבכל מקום, ועוד הרי אפילו יום אחד נחשב שנה, ולמה זכר כאן חצי שנה. אבל דבר זה אבאר לך טעם מחלוקת שלהם, למה הללו אומרים נח לו שלא נברא ומה שאלו אומרים נח לו שנברא. וזה כי האדם יש בו חמשה כחות מחולקים כמו שאמרנו, אשר אלו כחות הם כחות הגוף וכחות הנפש, אשר שנים ומחצה נוטים אל הנפש ושנים ומחצה נוטים אל הגוף, ולכך שנים ומחצה קרובים אל הרע ושנים ומחצה קרובים אל הטוב, כי החמישי אין לו זוג ויש לו יחוס אל כח גוף ויש לו יחוס גם כן אל כח נבדל והרי הוא נוטה לכאן ולכאן ולכך הוא מחולק, ולכך אלו אומרים נח לו לאדם שלא נברא והללו אומרים נח לו שנברא. ופירוש שתי שנים ומחצה נחלקו, רצה לומר מצד שתים ומחצה אמרו אלו נח לו שנברא ומצד שתים ומחצה אמרו אלו נח לו שלא נברא כפי מספר הכחות אשר הם קרובים אל הרע ואל הטוב, אמנם נמנו וגמרו נח לו שלא נברא משנברא, כי מצד שיש בו חלקים קרובים אל הטוב ולכך נח לו שנברא, אמנם מצד האדם עצמו, כי יש לאדם ב' בחינות האחת מצד כחותיו המחולקים, הבחינה השנית מצד שהוא אדם אשר בו כל החלקים ביחד, ובודאי מצד הכחות המחולקים מחצה נוטה אל הטוב ומחצה נוטה אל הרע, אבל מצד האדם אשר הוא כולל כל החלקים יש לאדם נטיה אל הרע כי בכלל האדם הוא הרע, ואם היה רובו טוב היה הטוב מכריע את הרע, אבל עתה שאין כאן הכרעה מה שהאדם מחצה על מחצה נח לו שלא נברא משנברא, כי יש באדם הרע אשר הוא מקלקל הטוב ואין כאן מכריע לטוב:

וכן חולקים בית שמאי ובית הלל בפרק קמא דראש השנה (דף יז.) גבי מחצה זכיות ומחצה חובות, כי סברי בית שמאי כי הם יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים ובית הלל סברי ורב חסד מטה ידו כלפי חסד, היינו כמו שאמר הטעם שהשם יתברך הוא רב חסד מטה ידו כלפי חסד, אבל בכאן מודים הכל כיון שיש כאן מחצה על מחצה והאדם אין בו טוב מכריע, מודים שיותר טוב שלא נברא. ולכך אחר כך נמנו וגמרו כלם ביחד, נח לו שלא נברא משנברא, כי יש בחינה מצד האדם שנח לו שלא נברא משנברא. ודברים אלו יש לך להבין משם אדם, כאשר האל"ף בראשו נגד הכח שהוא אחד, והדל"ת אח"כ כי ארבעה כחות אשר זכרנו שהם זוגות ואלו הכחות יש להם חלק לטוב ולרע, וזה מה שנאמר אצל האדם וייצר בשני יודי"ן שיש בו שתי יצירות כמו שאמרו במסכת ברכות בפרק הרואה (ס"א, א') ולכך אחר כך המ"ם מורה לך שאלו חמשה כחות מחצה לכאן ומחצה לכאן, כי המ"ם בעצמה היא מורה החלוק שהיא מחלקת האל"ף בית"א מחצה לכאן ומחצה לכאן. ומה שאמר שתי שנים ומחצה רצה לומר שני פעמים ומחצה כמו וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים (במדבר, יג) ופירשו שבע פעמים, ולשון שנה מלשון שונים כמו ועם שונים אל תתערב (משלי, כד), ואם כך משמש שנה בלשון תורה כל שכן בדברי חכמים שלא באו רק לתת לנו רמז בלבד, ואין להאריך בזה המקום עתה כי אין הכונה רק לפרש דברי חכמים, כי דבר זה הסכמת הכל כי יש באדם כוחות מחולקות וכן כתבו והאריכו בזה, כמו שתמצא בדברי הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה בהקדמת המסכתא הזאת גם הוא מחלק כוחות הנפש לשלשה חלקים כמו שכתב והאריך, כי הם שלשה זה על זה, כח הטבעי שהוא כח גופני וכח חיוני וכח שכלי על הכל. ואין ספק כי כח שהוא נבדל יש לו נושא ואי אפשר מבלי נושא עד שאי אפשר שלא יהיה כאן חמשה. כי יש לך לדעת כי אע"ג שהכוחות הם מחולקים הכל יוצאים משורש אחד, ולא כמו שאמרו קצת רופאים כי יש לאדם נפשות הרבה, אבל אין הדבר הזה כך, רק כי מכח אחד יצאו אלו הכוחות המחולקים, כמו שכתב הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה בהקדמת שמונה פרקים והאריך בענין זה מאד איך אלו הכחות מתפשטים מכח אחד ומתחלקים, וכך הוא דעת חכמינו זכרונם לברכה, לכך זה החמישי הוא השורש אשר ממנו מתפשטים הכוחות המחולקות, ואין להאריך בדבר זה בכאן כי אין כאן מקומו של דבר זה, אבל הכחות הם חמשה:

ומזה תבין מה שאמרו זכרונם לברכה (שבת דף קה:) העומד על יציאת הנפש חייב לקרוע כי יציאת הנפש כמו ספר תורה ח"ו שנשרף, והדמיון הזה כי התורה יש לה חמשה חומשי התורה, וכנגד זה הנשמה שיש לה חמשה כוחות אשר אמרנו, והספר החמישי משנה תורה כלול מכל, ודברים אלו מופלגים בענין אלו הכוחות החמשה כי אי אפשר לפרש יותר. רק יש לך לדעת כי הנשמה נר ה' כדכתיב (משלי, כ) נר ה' נשמת אדם, והנר הזה מתפשט נצוץ שלו ומתחלק לכחות מחולקים והן הם חמשה כחות אשר אמרנו, אשר חציים נוטים אל הגוף וחציים נוטים אל הנפש והבן זה. ומפני זה נתנה התורה ערך הזכר הקטן חמשה שקלים, שכך בודאי עולה שקלו משקל האדם חמשה, ונתנה התורה ערך הזכר היותר גדול חמשים שקלים, כי מספר חמישים הם כמו חמשה, רק כי מספר קטן נתון לקטן ומספר גדול נתן לגדול, ומפני כי הנקיבה נוטה לכח החמרי כאשר ידוע מענין הנקיבה שהיא נוטה אל החומר ואין בשלימות אצלה הדברים הנבדלים, אף כי בודאי יש לה אבל מכל מקום הם לה בחסרון, ואין ראוי להיות בערך האדם הזכר שהוא חסר לכך נחסרה הנקיבה מן ערך זכר שנים שקלים, ונשארה הנקיבה ג' שקלים לקטנה או בשלשים לגדולה, כי יש לה שתי הכוחות אשר הם כוחות הגוף והכח החמישי אשר יש בו שתי בחינות כמו שהתבאר, ולכך ראוי להיות ערך הנקיבה שלשה שקלים לקטנה ושלשים לגדולה. ולכך תמצא ג"כ העבד אשר יש לו לעבד משפט האשה אשר היא נוטה אל החומר, ולכך ערך של עבד אם נגחו השור שלשים שקלים. גם כי על העבד נאמר (יבמות דף סב.) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, ר"ל כי הוא נוטה אל החומר, ודברים אלו ברורים מאד בסתרי החכמה עוד יתבארו דברים אלו. ונמצא באדם, יש שהוא שלם בדבר אחד וגורם לו שלימות מעלה, ויש שהוא שלם בדבר שני וגורם לו מעלה אחרת כמו שיתבאר, שכל אחד ואחד מאלו דברים הם באדם מביאים אל האדם תכונה טובה במדות:

וכאשר ראה רבן יוחנן בן זכאי, כי חמשה תלמידים היו לו ולכל אחד ואחד תכונה טובה בפני עצמו, והם כנגד אלו חמשה חלקים אשר באדם ולכך היה מונה שבחן. ובזה יתורץ מה ששואלין דהוה ליה למימר הוא מגיד שבחן, אבל מונה שייך לומר דוקא כאן כאשר דבר זה מנין שהשבח שלהם כולל כל השבחים שאין להוסיף ואין לגרוע כי שבח שלהם היה בכל החלקים שהם חמשה, ולכך אמר גם כן חמשה תלמידים המנין בא להגיד שאין להוסיף ואין לגרוע כלל. ובלא זה לא קשיא דמונה שייך כאשר יש כאן חלוק שבחים שייך בזה מונה, כי כן הוא המנין כל אחד בפני עצמו. והתחיל ברבי אליעזר בן הורקנוס, ואמר אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה, שבח אותו בכח נפשי שיש לו תכונה טובה בכח הנפשי, ואמר שיש לו כח הזוכר שכח הזוכר הוא כח נפשי והוא המשובח מכל שבו עומד קנין החכמה, ודבר זה בעצמו מורה שנפשו הוא נבדל בלתי מוטבע בחומר, כי הדבר אשר הוא נבדל לגמרי הוא בלתי השתנות, כי הדבר החמרי הוא משתנה ומתפעל ולא כך הדבר הנבדל אשר אין לו שנוי. ולפיכך אמר כי נפשו בור סיד שאינו מאבד טפה, רצה לומר שיש לו כח נפשי נבדל, לכך הדברים שמקבלים כח הזוכר מקוימים ואין להם שנוי, כמו שיש לדברים החמרים אשר הם בעלי שנוי. ומפני זה נאמר לשון מלוי על הנפש כדכתיב (קהלת, ו) גם הנפש לא תמלא, שהנפש מקבל הדברים שמקבל ידיעת הדברים ומחזיק אותם, ולכך קרא רבי אליעזר מצד כח הנפשי שבו בור סיד שאינו מאבד טפה מן דבר שמקבל ועומד בו:

ושבח אחריו יהושע בן חנניא אשרי יולדתו. כבר אמרנו לך כי כח הנפש יש לו נושא כח גופני אשר הוא נושא לכח נפשי הנבדל, וכנגד זה אמר יהושע בן חנניא אשרי יולדתו, רצה לומר כי יש לו מעלה זאת כי יש לו זכות החומר, ולפיכך אמר אשרי יולדתו כי מורה זה על חומר טוב שבא ממנו, כי אם לא היה לאשה שיצא ממנה חומר טוב, לא היה יוצא ממנה אדם כמו זה שיש לו זכות החומר וטוב החומר, ובמסכת נדה בפרק המפלת (ל"א, א') אמרינן אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין וכו', הרי כל הדברים הבאים מן האשה הם חמריים כמו הבשר והעור, ואין ספק בזה כי האשה שהיא יותר חמרית מן הזכר שממנה החומר (הטוב) ולפיכך אמר יהושע בן חנניא אשרי יולדתו, כי יש לרבי אליעזר בן הורקנוס מעלת כח הנפש שהוא נבדל, ויש לרבי יהושע בן חנניא מעלת זכות החומר שנחשב נושא לכח זה הוא כח נפשי שבו שבח את רבי אליעזר. והנה רבי אליעזר ורבי יהושע שהם חברים בכל התלמוד הם חברים בכאן גם כן. ואחר שאמר אשרי יולדתו ומדבר בכח הגופני של אדם הנושא לכח הנפשי הנבדל, שבח רבי יוסי הכהן שהוא חסיד, ודבר זה הוא גם כן מעלה בכח הגופני של האדם שהוא נושא השכל. וזה כי החסידות מורה על שיש לו חומר זך ודק ביותר עוד מן הראשון, וממנו החסידות אשר הוא מתחסד עם הבריות לעשות הטוב לפנים משורת הדין כמו שהתבאר למעלה, ולפיכך לא שייך לומר כאן אשרי יולדתו כי המדריגה הזאת לפי פשיטות החומר כאלו אינו מתיחס כלל לחומר אשר מתיחס לאשה. ודבר זה בארנו למעלה כי החסידות הוא בשביל זכות וטוב החומר, וזה כאשר יש לו חומר זך ודק עוד יותר ממה שאמר לפני זה יהושע בן חנניא אשר יולדתו שהוא נאמר על החומר שאין פחיתות בו כלל, וזה עוד נאמר על חומר זך ודק שממנו מדת החסידות לעשות לפנים משורת הדין. שכבר בארנו לך למעלה שכנגד הנפש והשכל יש כחות גופנים שהם כמו נושאים נחשבים לכחות הנבדלים, שכשם שכח השכלי הוא יותר נבדל ויותר פשוט, כך אלו שתי כחות הנושאים גם כן אינם שוים והאחד יותר דק ויותר זך מן האחר, ולכך אמר יוסי הכהן חסיד. וראוי שיהיה בעל המדה הזאת כהן כמו שנאמר (דברים, לג) תומיך ואוריך לאיש חסידך והדברים האלו ידועים לבעלי מדע ולבעלי בינה:

ואחר כך אמר שמעון בן נתנאל ירא חטא. שבח את רבי שמעון בן נתנאל בשביל השכל הזך והנקי שיש לו, ולפיכך אמר שהוא ירא חטא. כי מדה זאת מורה על השכל הזך והטבור וזהו אמרם אין עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא והדבר כמו שפירשנו למעלה כי כאשר יש לו גסות החומר ומפני כך נקרא עם הארץ שהוא בעל חומר עב וגס כמו הארץ, אי אפשר שיהיה אדם כמו זה חסיד כי החסידו' כאשר יש לאדם זכות וטוב החומר כמו שנתבאר, וכאשר הוא בור שאין בו חכמה אי אפשר שיהיה ירא שמים כמו שבארנו, כי ירא שמים הוא שמתפעל מן השם יתברך והוא ירא ממנו, ודבר זה שייך אל מי שהוא קרוב אל השם יתברך, כי מי שהוא רחוק מן המלך בוודאי אינו ירא ממנו רק מי שהוא קרוב אליו והוא אצלו ואז הוא ירא ממנו, ולפיכך אין בור ירא חטא. ובארנו זה למעלה אצל אין עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא, גם יתבאר עוד אצל אם אין חכמה אין יראה ואם אין יראה אין חכמה, כי אלו שני דברים יראת שמים וחכמה הם קשורים ודבוקים יחד אשר אי אפשר להיות אחד כאשר אינו נמצא האחר. ולפיכך מה שאמר רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא אינו רק שאמר שיש לו שכל זך ודק ונקי לקבל המושכלות ולכך הוא ירא חטא, כי השכל הזך והנקי הוא הפך הבור שהוא רחוק מן השכל, ואיש כזה הוא קרוב אל השם יתברך כאשר יש לו שכל זך ודק מפני זה הוא ירא חטא. ואל תתמה ואל יהא קשה לך אם כן יהיה רבי שמעון בן נתנאל יותר חכם מן רבי אליעזר בן הורקנוס ומן רבי אלעזר בן ערך. כי דבר זה בודאי אינו כי דבר זה מדה בפני עצמו כאשר יש לו זכות ודקות השכל, כי מה שהיה ר' אלעזר בן ערך כמעין המתגבר להוסיף חכמה ולהוסיף בינה, וכן ר"א בן הורקנוס שהיה כולל כמה חכמות מפני שהוא בור סיד שאינו מאבד טפה, אבל רבי שמעון בן נתנאל מדה אחרת יש לו מצד זכות השכל ודבר זה מדה בפני עצמה, ולכך שבח זה הוא כנגד מה ששבח את יוסי הכהן, כי שבח את יוסי הכהן בכח אשר הוא נושא לזה הכח השכלי:

ומעתה אלו ארבעה חכמים הם כסדר מאד שאין להקדים אחד ואין לאחר אחד. ומה שאמר כי רבי אלעזר כמעיין המתגבר, שרצה לומר כי רבי אלעזר בן ערך היה לו שורש השכל ושכל חזק. ולפיכך מדמה אותו למעיין המתגבר אשר יש למעיין שורש ומקור, ובשביל זה הוא נובע תמיד מוסיף, וכך יש לרבי אלעזר שורש וחוזק השכל בשלימות ומפני כך תמיד מוסיף בחכמתו, שכך הוא הדבר שיש לו שורש חזק שמתפשט מן השורש ומוסיף עוד כמו שמתפשט המעיין תמיד בשביל שיש לו מקור ושורש חזק, אבל דבר שאין לו שורש חזק כלה מיד. ומפני זה שבח את רבי אלעזר בן ערך שהיה כמעיין המתגבר, כי היה לו שורש השכל ומתפשט ומוסיף כמו המעיין הזה שיש לו שורש ומקור ונובע תמיד. ושבח את רבי אלעזר בכח זה שאמרנו למעלה, שיש לאדם כח שהוא השורש של הכחות כמו שבארנו. כי אין הכחות האלו מחולקות עד שיהיה לאדם נפשות רבות כמו שהיו סוברים הרופאים כמו שספר הרמב"ם ז"ל בהקדמת הפרקים והאריך בזה, רק כי הכל יש להם שורש אחד, ממנו יתפשטו אלו הכחות ואין להאריך בזה. וכח זה בלב הוא אשר הלב הוא נחשב כמו שורש ממנו מתפשטים הכחות שיש לנשמה, ומצד שהיה לו לרבי אלעזר הכח הזה בשלימות הגמור היה רבי אלעזר כמעיין המתגבר שהיה לר' אלעזר כח זה בשלימות שאפשר. ויש לך לדעת, כי מי שיש לו מעלה זאת הוא כמו המעיין הולך ומתפשט לכל צד כולל החכמות וכל המדות, והיה כולל כל המעלות המשובחות שנזכרו לפני זה שהיה לכל אחד ואחד מן החכמים היה הוא כולל הכל. והתבאר לך דברים אלו, אך כי יש בדברים אלו יותר עומק, כאשר תבין סוד הנשמה שנאמר (איוב, לב) ונשמת שדי תבינם ומשם אצולה הנשמה. ולכך יש חמשה שמות לנשמה, נפש רוח נשמה יחידה חיה, וערך הזכר חמשה שקלים וכנגד זה חמשה חומשי תורה, ומזה תבין אלו דברים שזכר כאן בחמשה תלמידים כאשר תבין דברים אלו בעומק שלהם ואין לפרש יותר ועוד יתבאר:

אם יהיו כל חכמי ישראל בכף וכו'. כבר אמרנו, כי מעלת רבי אליעזר מצד כח הנפש שהיה לו כח הזוכר בשלימות מקבל הכל ואינו מאבד דבר, ולפיכך אמר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף אחד ורבי אליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כלם, שידע ברבי אליעזר כי לא היה הבדל בין רבי אליעזר בן הורקנוס ובין שאר חכמים בין רב ומעט, עד שיאמר ברבי אליעזר בן הורקנוס שיש לו כח הזוכר יותר משאר חכמים, אבל כאשר ראה בו שהיה כח זה אל רבי אליעזר בן הורקנוס שלא בטבע ומנהגו של עולם, ובשביל כך אמר שהוא מכריע את כלם, כי הדבר שהוא בלתי טבעי הוא יותר במעלה עד שהוא מכריע את כל הדברים אשר הם מצד הטבע כמנהגו של עולם, מפני זה אמר שהוא מכריע את כולם כי כך הוא הדבר שהוא שלא בטבע. ואבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס עמהם ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כולם, וזה כי אם רבי אליעזר בן הורקנוס היתה מעלתו מצד כח הנפשי שלא היה מאבד טפה, היה רבי אלעזר בן ערך כמעיין המתגבר ומתחכם מעצמו בכל החכמות. ושניהם היו כוללים חכמות הרבה, רבי אליעזר בן הורקנוס מצד שהוא היה מקבל הרבה והיה כמו בור סיד שאינו מאבד טפה, ורבי אליעזר בן ערך שהוא מעצמו היה מוסיף החכמה ונעשה כמעין המתגבר. ובגמרא במס' סוכה (דף כח:) אמרו על ר' אליעזר בן הורקנוס שלא אמר דבר מימיו מעצמו רק מה ששמע מפי רבו כדאיתא התם, ואם כן מעלת רבי אליעזר שהיה מקבל להתורה ואינו מאבד טפה, ומעלת רבי אלעזר שהיה כמו מעין המתגבר מעצמו שהיה שומע ומוסיף חכמה. ולפי הנראה אבא שאול חולק על תנא קמא, כי לתנא קמא עדיף במה שהיו כל החכמות עומדים ברבי אליעזר, ולא היה צריך להוציא אותם מדעתו כשהיו שואלים אותו רק הכל היה עמו, ולאבא שאול עדיף מה שהיה מוציא הכל מחכמתו ודעתו כי בזה האופן לא היה מגיע לו מן החסרון בחכמה, כאשר היה כמעין המתגבר ולא יבא לכלל אשר חסר לו דבר מן החכמות לעולם, והיה לרבי אלעזר בן ערך דבר זה שלא בטבע ושלא כמנהגו של עולם, ולכך אמר אם יהיו כל חכמי ישראל ורבי אליעזר בן הורקנוס עמהם בכף אחת ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה מכריע את כלם, כי כל החכמים הם לפי סדר העולם ומנהגו והמעלה שיש ברבי אלעזר בן ערך גם כן שלא בטבע ומנהגו של עולם לכך מכריע הכל:

אמר להם צאו וראו וכו'. יש לשאול למה בחר כל אחד ואחד מדה מיוחדת ומה ראה כל אחד על ככה שבחר כל אחד ואחד במדה מיוחדת, ועוד מה ראה רבי יהושע לבחור חבר טוב איך אפשר שתהיה במעלה גדולה כל כך במה שהוא חבר טוב, ואם המדה היא טובה כאשר יש לו חבר טוב הנה אשר הוא טוב בעצמו בודאי יותר ויותר מעלה והיה לו לומר אשר הוא טוב, ויותר מזה שאמר רבי יוסי שכן טוב ומה מעלתו של שכן טוב הוא כל כך למנות דבר זה מן המדות המשובחות, ועוד למה אמר לתלמידיו צאו וראו איזה דרך שיבחר בו האדם ולמה לא אמר הוא בעצמו הדרך שיבחר בו האדם, ועוד שאמר צאו וראו איזה דרך רעה שיתרחק ממנה האדם וכל אחד ואחד היה אומר ההפך מן הדרך הטובה חוץ מן רבי שמעון שאמר הלוה ואינו משלם והיה לו לומר שאינו רואה את הנולד. והרמב"ם ז"ל מפרש מה שאמר הלוה ואינו משלם דהיינו אינו רואה בנולד שנועל דלת לפניו שלא להלות עוד אותו, ומה מאד הדבר הזה רחוק דמכל שכן שהיה לו לומר כל שאינו רואה הנולד ובזה היה כולל כל מי שאינו רואה הנולד בכל אשר יעשה כמו המדה החשובה שאמר הרואה את הנולד, ועוד כי אם נתעשר ואין צריך לו ללות עוד מאחרים אם כן כשאינו משלם למה אינו רואה את הנולד, וכן מה שאמר אחד לוה מן האדם כלוה מן המקום ובאיזה צד נעשה הלוה מן האדם כלוה מן המקום:

כבר בארנו למעלה, כי מן ההכנה אשר בנפש האדם מתחייבות המדות, כי כאשר יש באדם אחד הכנה מה לטובה, מן ההכנה הטובה ההיא יצא דבר טוב ומדה טובה, וכל אדם הוא נמשך אחר מדתו לשבח אשר מדתו, בפרט כשמדה ההיא בודאי טובה. ומפני שהזכיר רבן יוחנן בן זכאי מעלת ושבח כל אחד מן התלמידים ההכנה הטובה שבו, רצה לדעת אם המדות הטובות נמשכו מן ההכנה אשר יש בכל אחד ואחד, שאם המדות הטובות נמשכים מן ההכנה של כל אחד ואחד יורה שכל אחד ואחד יש בו המדה הטובה לגמרי. ולכך אמר צאו וראו איזה דרך שידבק בו האדם רבי אליעזר בן הורקנוס אמר עין טובה, במקום הזה קרא התנא אותם בשם רבי, כי אמרו דבר הלכה וראוי לקרות אותם בשם רבי והיה רבי אליעזר נמשך אחר ההכנה שהיה בו. כבר אמרנו למעלה, כי מעלת רבי אליעזר במה שהיה לו כח נפש נבדלת מן הגוף ובזה היה בעל נפש טוב, ולפיכך שבח המדה עין טובה כי בעל נפש טוב יש לו עין טובה, כמו ההיפוך מי שהוא בעל נפש רע הוא עין רע, כי כן קראו רז"ל בעל עין הרע בכמה מקומות עין רעה נפש רעה, כמו שתמצא בפרק הזהב (בבא מציעא דף נב.) סלע שפחתה פחות משתות מי שאינו מקבלה אינו אלא נפש רעה ואין זה רק שהוא עין רע, שכן אמרו במקום אחר (שם ע"ב) המעמיד עצמו על זוזי נקרא עין רעה ודבר זה נמצא בכמה מקומות ואין צריך לדבר זה ראי', ולפי האמת כח הראות הוא כח הנפשי נבדל יותר מכל שאר החושים. וכבר הביאו ראיות ברורות על זה איך כח העין הוא כח נבדל, שאם לא כן לא היה רואה בעין שהוא קטן, השמים הגדולים, רק בודאי מקבל כח הראות את המראה נבדל מן הגשם, ועוד האריכו בזה, וזה ראיה שכח הראות הוא כח נבדל. ועוד ראיה מן הכתוב כי כח הראות הוא כח נבדל קרוב אל השכל, כי משתתף השכל עם הראות בלשון ראה, שכשם שיבא לשון ראה על העין יבא לשון ראה על השכל, לומר רואה אני דברי פלוני וכתיב (קהלת, א) ולבי ראה, ומזה מוכח כי כח הראות כח נבדל. ולכך היה רבי אליעזר נמשך אחר מעלתו וההכנה אשר בו שהיה לו נפש נבדלת, והמדה אשר היא מחויבת מן המעלה הזאת שהוא בעל עין טוב, ולכן שבח רבי אליעזר בן הורקנוס המדה הזאת ואמר עין טובה:

וכן רבי יהושע אמר חבר טוב, כבר בארנו לך למעלה כי מעלת רבי יהושע מצד הכח שהוא כמו נושא לכח הנפש הנבדל ומתחבר אליו, שהיה לו בשלימות כח זה. וכבר התבאר למעלה בדברים ברורים, כי יש כחות שהם כמו נושאים ומתחברים לכח הנפש וא"א שיהיה זולתם, וכאשר החבר הזה אשר הוא מתחבר לנפש טוב, בשביל זה הוא בריה טובה ואין עושה לאדם רע, ולפיכך שבח רבי יהושע חבר טוב. וכן הי' מעלתו של רבי יהושע, שהיה הכח אשר הוא חבר אל הנשמה נושא אליה שהיה זך וטוב והוא חבר טוב, ובשביל זה האדם עושה הטוב לבריות. וכוונת רבי יהושע בזה במה שאמר חבר טוב, ר"ל שיהיה האדם מסלק מאתו פחיתות החומר שלו ויהיה זך וטוב החומר, עד שיהיה חבר טוב אל הנפש. כי במה שיהיה חבר טוב אל הנפש בשביל זה האדם בריה טובה בעצמו, ולכך אמר כי המדה שיבחר האדם להיות חבר טוב וכוונתו שיהיה חבר טוב אל הנפש. לפיכך מן המעלה המשובחת שנתן לרבי יהושע שאמר עליו אשרי יולדתו, ופירשנו אשרי יולדתו שהיה בעל חומר זך וטוב, ואשר בו זכות החומר מתחייב שיאמר שהמדה הטובה שיהיה האדם דבק בה שיהי' חבר טוב. וגם יש לפרש כמשמעו, ששבח רבי יהושע חבר טוב כפי מדתו אשר היה נמצא בו שיהיה חבר טוב לנפש כמו שהתבאר, ולפיכך שבח רבי יהושע חבר טוב. כי הכל אחד מה שהיה רבי יהושע חבר טוב דהיינו חבר טוב לנפש, וחבר טוב ממש שהחבר הטוב פועל הטוב מכריע חבירו לטוב, וכן החבר אשר הוא חבר לנפש מכריע הכל לטוב עד שהאדם הוא טוב, ולפיכך שבח רבי יהושע מדת חבר טוב שכל כונתו של חבר טוב להכריע המתחבר עמו לטוב, לפיכך אמר שהמדה אשר יהיה דבק בה הוא שיהיה חבר טוב כי בזה האדם הוא טוב לגמרי:

ורבי יוסי אמר שכן טוב, הנה אם יש לך לב להבין ואזנים לשמוע, תדע ותבין כי דברינו אשר אמרנו הוא הפירוש הברור שאין ספק בו. וזה שכשם שאמר רבי יהושע חבר טוב, מפני שהיה מעלתו שנמצא בו הכח אשר הוא חבר לכח הנפש שהיה טוב כמו שהתבאר למעלה, הנה רבי יוסי אשר היה מעלתו ושבחו שנתן לו רבן יוחנן בן זכאי שהיה חסיד, ופירשנו למעלה מצד הנושא שנמצא בו הכח אשר הוא שכן לכח השכלי שהוא טוב שלכך נקרא חסיד ולכך אמר שכן טוב. והבן ההפרש שיש בין החבר ובין השכן, כי החבר מתחבר לגמרי אל חבירו ולא יפרד ממנו והוא עמו, והשכן אינו רק כי דירתו עמו והוא אליו שכן טוב, ודבר זה בעצמו ההפרש שיש בין אשר מתחבר לכח נפשי ובין אשר מתחבר לכח השכלי, כי המתחבר לכח נפשי יש לו חבור ועירוב עמו, אבל אשר הוא מתחבר אל כח השכלי אין לו עירוב עמו רק יש לו עמו הקשר מציאות בלבד, מפני שכח השכלי הוא נבדל לגמרי אין לו חבור ועירוב עם הנושא, רק שנמצא עמו ויש עמו הקשר מציאות במה שהוא נמצא עמו ואין לו עמו עירוב כלל. ולפיכך נקרא הכח אשר הוא מתחבר אל כח נפשי חבר אשר הוא החבר מתחבר אליו, אבל הנושא לכח השכל נקרא שכן טוב כי השכן אינו רק שנמצא דירתו עמו ואצלו, ואין לו עירוב עמו רק חבור שכניי הוא לו. והדבר הזה נמצא במקומות אשר נזכרו אלו דברים והם מבוארים בפרק הראשון גם כן:

והנה תבין איך אלו דברים מסודרים, כי השכל הוא נבדל לגמרי מן הנושא, וכח הנפשי שהוא אינו נבדל כל כך יש לו חבור אל הנושא, והכח אשר הוא השורש ממנו מתפשטים אלו הכחות בכלל שאין אלו הכחות מחולקים עד שיהיה לאדם כחות הרבה מתחלקים, רק מתפשטים מן כח אחד, והנה הם חמשה. וזה שאמר ר' יוסי אומר שכן טוב, כי כבר אמרנו כי מעלת ר' יוסי הכהן מצד הזכות והטוב שבו אשר מצד הזה הוא החסידות כמו שאמרנו למעלה, ולפיכך אמר כי המדה שיהיה דבק בה האדם הוא שכן טוב, ור"ל כמו שאמרנו כי האדם יהיה מסתלק מן החומר הגס והעב לזכך את חומר שלו שיהיה שכן טוב אל השכלי, שכאשר הוא שכן טוב אל השכל היא טוב והוא חסיד אל הבריות, ובזה היה נמשך מדת רבי יוסי אחר מעלתו שהיה לו. וגם הוא כפשוטו וכמשמעו שיהיה שכן טוב, כמו שהוא נקרא שכן טוב אל השכל, כי השכן הטוב הוא טוב לגמרי, ומצד מה הוא יותר טוב מן חבר טוב ומצד מה הוא יותר פחות, וזה כי החבר שהוא טוב לחבירו זהו מפני שהוא מתחבר אליו והוא כמו עצמו, אבל השכן שאינו רק שכן אליו שדירתו אצלו והוא טוב אליו, מורה שיש בו כח הטוב יותר מן חבר טוב, רק שאין הטוב ההוא כל כך הרבה כמו שהוא מן החבר טוב מפני שהוא מתחבר עמו דבק בו ביותר, הנה מצד מה הטוב הוא יותר. ולפיכך רבי יוסי שמעלתו החסידות אשר החסיד הוא מופלג בטוב, אמר שהדרך שידבק בו האדם שכן טוב, אשר ע"י זאת המדה הוא מופלג בטוב. וכאשר תבין דברים אלו אשר אמרנו, לא יהיה לך ספק בפירוש זה אשר התבאר לך במקום הזה, כי הם דברים ברורים עוד בחכמה אין ספק רק למי שלא יבין דברי חכמה:

והוסיף ר' שמעון הרואה את הנולד, הנה גם כן עדות ברור שאין ספק בו על הפירוש הנזכר, כי המדה הטובה אשר זכר הוא יוצא מן המעלה המשובחת. וזה כי זכר למעלה שמעון בן נתנאל ירא חטא, ופירשנו כי יראת חטא הוא כל עוד שיש לו שכל דק וזך ואז יש בו יראת חטא יותר, והפך זה אותו שהוא בור אין בו יראת חטא לגמרי, ור' שמעון בן נתנאל שבח אותו ר' יוחנן בן זכאי במעלה של יראת חטא מורה על שהיה בו השכל הזך והדק שממנו יראת אלקים, ומזה מתחייב הרואה את הנולד שאין רואה את הנולד רק למי שיש בו שכל זך ודק, וכמו שהתבאר אצל איזה חכם הרואה את הנולד, ומפני כי לר' שמעון השכל הזך והדק היה רואה את הנולד, כי השכל הוא כמו נר מאיר יפה ובו רואה את הנולד, הפך הכסיל אשר הולך בחושך לא יראה מה שהוא לפניו. ולפיכך שבח ר' שמעון הרואה את הנולד, שבעל מדה זאת יש לו שכל זך ודק ובשכלו הזך והפשוט הוא רואה את הנולד, כמו מי שרואה ע"י נר שהוא מאיר יפה ובו שמן זית זך, רואה על ידו למרחקים ביותר. והנה המדה הזאת מתחייב ממנה המעלה שיש לר' שמעון שהוא ירא חטא, שבעל ירא חטא יש לו השכל הזך והדק, וזה שאמר ר' שמעון הרואה את הנולד כי מדה זאת נמשכת אל מעלתו כמו האחרים:

ורבי אלעזר בן ערך אמר לב טוב, פירוש שירגיל האדם עצמו שיהיה בעל לב טוב, לפי שהוא שורש האדם כי הלב הוא שורש האדם שממנו כל הכחות הן כחות הנפש הן כחות הגוף, שהלב על ידו התבונה, ועל ידו החיים בא לכלל האברים, כי הלב שורש לכחות הנפשיות הן אל כחות הגוף לכלם הלב הוא התחלה ושורש. וכבר התבאר למעלה כי מדת ר' אלעזר כמעיין המתגבר, אשר המעיין יש לו שורש ומקור נובע ולכך אמר ר' אלעזר לב טוב, כי בודאי הלב הוא השורש והתחלה לכל האדם והכל מתפשט ממנו כמו שמתפשט המעיין שהוא מתגבר ועולה מן המקור והשורש שיש לו. ולפיכך מה שאמר ר' אלעזר בן ערך לב טוב, דבר זה יוצא ממנו גם כן מדתו שהיה כמעיין המתגבר שהיה לו הכח הזה שהוא שורש הכל בשלימות אשר ממנו מתפשט הכל. וזה שאמר רבן יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם, ר"ל כי כאשר הלב הוא טוב בו נמצא הכל בשלימות הן כחות הנפשיות בשלימות הן הגופניות כי הלב הוא המקור והשורש של בעל חי, מורה על זה מה שהוא באמצע הגוף כי כל דבר שהוא באמצע הוא שורש והתחלה אל הכל, ולפיכך הלב שהוא באמצע האדם הוא שורש והתחלה אל האדם בכלל דהיינו אל כל כחות האדם, ולפיכך כאשר הלב הוא טוב נמצא הכל בטוב. ואף מה שאומר הרואה את הנולד, כי פי' לב טוב היינו לב שהוא שורש הכל הוא טוב וכאשר השורש הוא טוב אז הכל טוב דהיינו כל כוחות האדם ואין בו חסרון ולכך בכלל דבריו דבריכם:

ואמר להם צאו וראו איזה דרך שיתרחק ממנה האדם וכו', וכל אחד ואחד אמר הפך המדה שזכר אצל המדה הטובה, חוץ מן ר"ש בן נתנאל שאמר הלוה ואינו משלם. ובודאי אי אפשר שיהיה רבי שמעון אומר שהדרך שראוי שיתרחק ממנו אשר אינו רואה את הנולד, כי דבר זה אי אפשר, כי האחרים אמרו דבר והפוכו כי עין רעה הוא הפך עין טובה, וחבר רע הפך חבר טוב, ושכן רע הפך שכן טוב, ולב רע הפך לב טוב, כי אלו הם לרעה כמו שהראשונים הם לטובה, ואם אינו רואה את הנולד אינו אלא שלילת הטוב ואין דבר זה הפך הרואה את הנולד, שאם היה אומר איזה דרך שיתרחק ממנו האדם רבי אליעזר אומר שאין לו עין טובה, בודאי דבר זה לא יתכן כי אף על גב שאין לו עין טובה אין זה רע והוא רוצה לומר איזה דרך רעה שיתרחק ממנו האדם, ולפיכך לא יתכן לומר דרך רעה על מי שאינו רואה את הנולד כי המדה הזאת אף על גב שאינו טובה אינה רעה גם כן. ולפיכך הדרך הרעה שהוא הפך הרואה את הנולד, אשר מעלת המדה הזאת הרואה את הנולד שיש לו שכל פשוט וזך ולכך שכלו רואה את הנולד כמו שאמרנו, והנה מעלתו בודאי עליונה מצד שהוא מתדמה לעליונים שהם פשוטים, ולפיכך אמרנו שמדתו יראת חטא כי כל אשר קרוב אל העליונים יש בו יראת שמים וכמו שהתבאר למעלה, והוא רחוק מן התחתונים שהם אינם פשוטים. ולפיכך היפך שלו מי שאינו פשוט כלל רק שמקבל מזולתו כי מי שמקבל מזולתו אינו פשוט, ולפיכך הלוה ואינו משלם בשביל שהוא לוה ואינו מחזיר דבר זה נקרא שמקבל מזולתו, ובשביל כך הוא אינו פשוט שאם היה פשוט היה מסולק בן הקבלה מזולתו והיה מחזיר ומשלם. כי ההלואה בעצמה אף על גב שהוא מקבל מזולתו, אין דבר זה יוצא מגדר הפשיטות כלל כי כן הנבראים כולם צריכים זה לזה תלוים זה בזה, וזה אם היה בו מדת הפשיטות היה פורע לחבירו ולא היה נשאר אצלו מן חבירו, כי מי שיש בו מדת הפשיטות עומד בעצמו אינו מקבל מזולתו:

ודבר זה רמזו רבותינו ז"ל במדרש תנחומא (פ' צו) זאת תורת העולה היא העולה מה כתיב למעל' מן הענין והיה כי יחטא והשיב את הגזילה אשר גזל ואחר כך זאת תורת העולה אמר הכתוב אם בקשת להביא קרבן לא תגזול לאדם כלום למה כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה כשתנקה ידך מן הגזל אמר דוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב ומתחילת הקרבנות אתה למד שנאמר אדם כי יקריב מכם קרבן אמר הקדוש ברוך הוא כשתהיה מקריב לפני תהא מקריב כאדם הראשון שלא גזל מאחרים שהוא היה יחידי בעולם עד כאן. ויש לשאול למה ירחיק עצמו בהקרבת קרבן מן הגזל יותר מכל החטאים, רק שאינו ראוי למי שמקריב קרבן שיהיה בו מדת הגזל ולכך נסמכה פרשת עולה לפרשת גזל. וזה כי כל קרבן שהוא קרב לפני ה' אין ראוי שיהיה בו הגזל, כי כאשר גוזל מאחרים הנה אינו ראוי להיות קרב אל השם יתברך, כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ומי שהוא גוזל מאחרים הרי הוא מקבל מזולתו שאינו ראוי לו, ואין זה פשוט כי הפשוט עומד בעצמו אינו מקבל מזולתו, והקבלה מזולתו הוא הרכבה שאינו עומד בעצמו. ובפרט בעולה כתיב כי ה' שונא גזל בעולה, כי העולה כולה כליל אל השם יתברך והוא קרב אל השם יתברך לגמרי, ואין ראוי מי שיש בו הרכבה כמו זאת שהוא גוזל דבר שאין שייך לו לגמרי זה הרכבה ביותר, ואין זה ראוי להיות קרב אל השם יתברך שעולה קדש קדשים. ולפיכך סמך פרשת עולה לפרשת גזל, וזה שאמר דוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב, מי יעלה בהר ה' להיות קרב ומתעלה אל מדריגת העליונים נקי כפים, כי אם לא יעשה זה אין לו מדת הפשיטות והוא בעל הרכבה, ואם יהיה לו מדת הפשיטות ואז יועיל לו בר לבב שהוא פשוט בעצמו שנזכר אחריו, כי בר לבב יש לו שכל זך ונקי כמו שהתבאר. והנה זכר הכתוב המדה הטובה שהיא רואה את הנולד, שזה מדת בר לבב כמו שאמרנו כי על ידי השכל הדק שהוא שכל פשוט רואה את הנולד ששכלו הוא בהיר, וזכר קודם שיתרחק מן המדה הרע שהוא הפך המדה הזאת וזה שאמר נקי כפים ובר לבב ודבר זה מבואר. וזה שאמר הלוה ואינו משלם, כי הפך הפשיטות שהוא רואה את הנולד הוא הלוה ואינו משלם, שבשביל שהוא מקבל ואינו משלם אינו פשוט. ומה שלא אמר הגוזל מאחרים כי הגזל יש בו חטא אחר מה שהוא גוזל בכח, אבל הלוה ואינו משלם אין לו רק מדה הרעה הזאת שהוא יוצא מגדר הפשיטות שהוא מעלה עליונה לאדם, ובזה הלוה ואינו משלם הפך לגמרי אל הרואה את הנולד, כי הרואה את הנולד יש לו שכל זך פשוט כמו שהתבאר והלוה ואינו משלם הוא נמשך אחר הקבלה מזולתו שזה ענין הרכבה לגמרי שאינו פשוט כלל:

ואמר הלוה מן האדם כאלו לוה מן המקום, וזה כי לה' הארץ ומלואה והכל הוא אל הש"י, ולפיכך נחשב הלוה מן האדם כאלו לוה מן המקום. ולא אמרו כי הגוזל את חבירו כאלו גוזל את המקום, שדבר זה בודאי אינו כי הגזל שהוא גוזל בחזקה מחבירו כדכתיב (שמואל ב', כג) ויגזל את החנית מיד המצרי ולא שייך לומר שגוזל בחזקה מן הקב"ה כי אין כח לבריאה ליקח דבר מן הש"י, אבל הלואה בודאי שייך לומר כי הש"י היה מסכים בהלואה זאת, וכאילו אמר שילוה מן אדם אחר ויפרע לו ולפיכך נחשב הלוה מן האדם כלוה מן המקום. והראיה שהביא מן הכתוב לוה רשע ולא ישלם, לא הביא ראיה רק שהלוה ואינו משלם הוא רחוק מן הש"י, ולפיכך הוא הפך הרואה את הנולד אשר הרואה את הנולד קרוב אל הש"י מצד השכל שלו הפשוט, וכמו שאמרנו איך לוה ואינו משלם אינו נכנס במחיצת עליונים שהם פשוטים, ולפיכך הביא ראיה לוה רשע ולא משלם כי הרשע הוא רע כדכתיב (ישעי' ג') אוי לרשע רע וכתיב לא יגורך רע ולא יגור אתך רע. גם מצד אחר ראוי שיקרא מי שאינו משלם רשע, מצד כי כל רשע הוא יוצא מן הסדר הראוי כמו שבארנו כמה פעמים ענין הרשע, ומי שיוצא מגדר הפשיטות אשר הפשיטות הוא השווי הגמור ראוי שיהי' נקרא רשע ודבר זה ברור מאד. ונתבאר לך הדברים על אמתתם אם תתבונן בהם, כי לא נאמרו דברים אלו באומדנא ובסברא רק הם דברים ברורים אמתיים, רק היינו צריכין קצת להרחיב הלשון באיזה מקום כדי ליתן הבנה לאדם, והחכם יוסיף חכמה ותבונה בפרט באלו חמשה מעלות שהם לאדם וימצא סוד קדושים. וכבר בארנו שאין לפרש דברי חכמים בדברי סברא כלל רק בדברי חכמה, ואלו דברים אין ספק כי הם דברי חכמים, ואם כי אי אפשר לפרש הדברים כפי העומק שיש בדברים:

מדרש שמואל (אוזידא)

פירוש מדרש שמואל

ראוי להבין מאי קאמר צאו וראו מהיכן יצאו ולהיכן יכנסו, ועוד למה שינה מלשון שאמר רבי אי זו היא דרך ישרה שיבור ולמה בכאן נקט טובה ודיבוק ורבי נקט ישרה ובירור. עוד לידע אי פליגי אלו עם אלו עם רבינו הקדוש, עוד שלמה שאל אי זו היא דרך רע כי ידיעת ההפכים אחת ולמה כל אחד אמר דבר והפכו זולת ר"ש שאמר הלוה ואינו משלם, ואפשר דאמר להם צאו וראו לפי שהוא היה רוצה שיאמרו דרך טוב שכל אדם שירצה לידבק בה יוכל וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול ולא רצה שיאמרו יבחרו הדרך הטובה כפי מדרגתם וחסידותם לפי שמי ומי יוכל לידבק בדרך הראויה אליהם כפי חסידותם לכן אמר צאו וראו כלומר צאו מאיצטגנינות שלכם ולא תבחרו בדרך בחינתכם לפי שרוב העולם יצר לב האדם רע מנעוריו ונמשכים אחר עצתו וכמש"ה ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ר"ל מי מבני האדם אשר נתארחת אצלו ונשמע לעצתך ותבא מעמו ויען השטן וגו' עד שאתה שואלני מי קבלני תשאלני מי דחני כי הריני משוטט בארץ ומתהלך בה ואין שום נברא דוחה אותי וההפרש שיש באנשים מקצתם לקצתם הוא שיש אנשים שאני משוטט עמהם כאוהב ורע ארוכות וקצרות מרוב אהבה וחבה שיש להם עמדי ויש אחרים שאני הולך עמהם כדרך ב' אנשים ההולכים ביחד ומקבלים עצה דין מדין אבל לא ברוב אהבה וחבה כמנהג המשוטטים אמנם הצד השוה שבהן שאין מי שידחה אותי שלא אכנס לביתו כי כלם נשמעים אלי, ולכן לא תבחרו הדרך כפי ערככם רק דרך שיוכל כל אדם לידבק בה:

ואפשר עוד לומר שהם היו בביה"מ לומדים עמו בישיבה ואמר להם שתכף ומיד בצאתם מבה"מ לא יתעסקו רק בדבר זה לראות ולעיין איזו היא דרך טובה וכו' ואיזו היא דרך רעה וכו' ואפשר שזו היא כוונת מ"ש בגמ' נפק דק ואשכח כי מהיכן נפק אם לא מביה"מ ונפק ועיין ואשכח וזהו פי' צאו וראו וכו':

והרב רבי משה אלשקאר פי' אמר להם צאו וראו כלו' צאו מעניני הגוף מכל וכל והתעסקו במושכלות בעיון השכל וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם. וקרוב לזה פי' הרב ר' ישראל ז"ל וז"ל מלת צאו נופלת על תנועת המחשבה להביט בעיונים כמו שאמר בהרבה מקומות צא ולמד צא וחשוב וכן לכו נא ונוכחה לכו ונלכה באור ה' וכן כוונתו בכאן כלו' שוטטו במחשבותיכם לבקש איזו היא הדרך הטובה שראוי לאדם לרדוף אחריה וכן פי' נפק דק ואשכח התבודד במחשבתו ודקדק בעיון ויצא ממחשבות הגופניות עד שמצא את אשר בקש עכ"ל:

והרי"א ז"ל גריס בדרך הטובה אמר להם באו וראו ובדרך הרעה גריס צאו וראו ופי' כי בדרך הטובה אמר להם באו וראו לפי שראוי לאדם לבא בה ובדרך הרעה אמר להם צאו וראו לפי שראוי לאדם לצאת ממנה, והרמב"ם גריס בשניהם צאו וראו:

וה"ר יצחק ן' שושן ז"ל פי' דגריס כגי' הר"י אברבנאל ז"ל והעיד שכן היא הגירסא בכל הספרים בטוליטולה ובכל מחוזותיה ופי' כי כששאל על הדרך הטובה אמר בואו כלו' בכאן תמצאו אותה וכששאל על הרעה אמר לשון יציאה צאו וראו כלו' שלא היתה מצויה אצלו כי לא יגור עמו רע:

והרב ר' יונה ז"ל פי' כי בודאי שבכל הטובות והישרות יש להדבק אלא רוצה לומר במדה אחת להיות בה שלם לעולם כי טוב לאדם לאחוז במדה אחת לעולם בשלמות ונקל אליו להשיג ממנה הטובות החשובות כלם מהיות בו כמה מדות ואינו שלם באחת מהן ע"כ. ושפתים ישק:

ואפשר ששינה מלשון רבי שאמר ישרה ויבור וזה כי רבי דבר עם הבחור בזמן בחרותו אשר עדיין לא בחר ובירר לעצמו באיזו דרך ילך ובהיות כי הבחור אשר עדיין לא עלה עליו עול התורה והמצות אם יתנו לו עצה בפעם האחת שיחזיק בקצה החסידות לעבוד את ה' מאהבה ולשמה פשיטא שתכבד העבודה הזאת עליו ולא ישמע לקול מלחשים או המיסרים אותו לכן נתנו חז"ל רשות ואמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ואלו היו אומרים שלא יעסוק אלא לשמה יפרוק מעליו עול ולא יעשה לא זה ולא זה. וע"כ רבי שבא לדבר עם הבחור שעדיין לא בירר באיזו דרך יברור ע"כ אמר שיבור, ולא נקט ישרה, לפי שיש הפרש בין ישרה לטובה ובין עקומה לרעה לפי שבין טובה לרעה אפשר שימצא חלוקה אחרת אמצעית שאינה לא טובה ולא רעה וכמו שדרך משל ראינו בענין המאכילים שיש מאכלים טובים עד מאד ומרפאים את הגוף ומחזקים אותו ויש אחרים מזיקים וממיתים את האדם כמו סם המות וחבירו ויש אחרים בינונים אשר לא יועילו ולא יזיקו אמנם בין ישרה לעקומה לא ימצא חלוקה שלישית ביניהם כי דרך משל מקל אחד אם הוא ישר אינו עקום ואם הוא עקום אפי' מעט מזעיר ה"ז לא יקרא ישר וכיון שבהעדר העיקום הוא יקרא ישר ע"כ כשנתן עצה לבחור לברור ולהרחיקו מן העיקום אמר צריך שיבור בדרך ישרה שלא תהיה עקומה כי א"א להמשיכו מתחלה אל הדרך הטובה אשר היא דרך שאינה רעה ולא בינונית ע"כ ראה להדריכו בקל הקל תחלה אשר זו היא דרך ישרה ותקרא ישרה כמו שאמרנו ושייך בה לישנא בירור לפי שהוא בתחלת הברירה, ופירש הדרך ואמר כל שהיא תפארת לעושיה וכו' והכוונה שיעסוק בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה כמו מי שקורא ע"מ שיפארוהו בני אדם ויקרא רבי וחכם וזה כל שהיא תפארת לעושה וכו' ועושה הוא לשי"ת אשר עשה וברא את התורה והמצות. ותפארת לו מן האדם כלומר ואפילו שתהיה מצורף עם זה כוונה שלא לשמה והיא זאת שבזאת הדרך ימשך לו תפארת מן האדם כלומר שיפארוהו ויהדרוהו בני אדם לקום מפניו ולקרותו חכם ורב כי אפי' שיש בה. זאת הכוונה היא דרך ישרה ויבור אותה, ואחרי שהכניסו בדרך זו הישרה רצה להעלותו מעלה אחרת וליעצו שיעסוק לשמה ולא להנאתו ולטובתו וע"כ סמך תכף ואמר והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה כלומר הוי מחשב ההפסד שתפסיד מן המצוה כנגד שכרה כלומר נגד השכר שתתהנה בזה העולם במה שמפארים אותך ותראה כי ההפסד הוא גדול מן השכר כי לא יגיע השכר לאחד מאלף אלפי אלפים מן ההפסד שיפה שעה אחת וכו'. ועתה ריב"ז רצה לידע הדרך הטובה שהיא יותר מן הבינונית ולא אמר שיבור לפי שהוא מדבר עם מי שכבר בירר והרי הוא הולך בדרך הישרה ורצה להודיעו הדרך הטובה שידבק בה דיבוק עצמי לא יזוז עצמו ממנה לעולם. ורחוק היה בעיני לפרש איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם כלומר שעמה ידבק האדם עם אלהיו וישיג הדבקות האלהי, אחר כך מצאתי אותו בלב אבות:

ר"א אומר עין טוב פי' רבינו יונה ז"ל ששמח בחלקו. א"נ מדבר על ענין הנדיבות ע"כ. ומצינו שמי שהוא צר עין נגעים באים עליו שכן דרשו ז"ל מפסוק ובא אשר לו הבית כלומר מי שייחד ביתו לו לבדו ולא היה מהנה אחרים ממה שבבית עכ"ל. ואפשר לי לומר שבחר כל אחד מתלמידיו דרך אחד אשר מלבד השלמיות אשר ימצאו בו הוא יסוד מוסד כדי שישיג האדם השבח אשר נשתבח כל אחד מתלמידיו וכל אחד מאלו התלמידים של ריב"ז כל אחד בחר לומר מדה טובה אשר בה יושג השלימות אשר נשתבח הוא, והתחיל ר"א בן הורקנוס ואמר עין טובה שכיון שאין האדם צר עין ומלמד לתלמידיו בעין טובה בשכר זאת מסייעין אותו מן השמים שלא ישכח דבר מכל מה שלמד ולמודו מתקיים בידו והוא בור סוד שאינו מאבד טפה ואפי' לאחר מותו לא תמות עמו חכמתו ולא יאבד טפה ולא יאמר עליו מ"ש איוב ועמכם תמות חכמה ואף אחר מותו יהיה בור סוד כענין דובב שפתי ישנים. וזאת המדה בה ישכון אור השלמות והוא השמח בחלקו הן רב או מעט ולפי שאפי' בד"ת צריך שיהיה האדם שמח בחלקו ובמופלא ממנו אל ידרוש כי לכן נמשלה התורה ליין כי מיעוטו טוב וריבוייו משכר ובהיות האדם מתדבק בכל דרכיו במדה זו להיות שמח בחלקו גם בד"ת יהיה לו עין טובה וישמח כמשה במתנת חלקו וזה יהיה סיבה שלא יאבד טפה מכל מה שלמד. אמנם אם יהיה בהפך וירצה להשיג ולידע בעל פה את כל התורה כולה הוא מוכרח שישכח ממה שלמד כי בודאי שזה נכנס וזה יוצא ויהיה כמשפך שמכניס בזו ומוציא בזו לכן בהיות הוא בכל דבריו דבק במדה זו להיות לו עין טובה ושמח בחלקו ג"כ בד"ת ישמח במתנת חלקו ובמופלא ממנו אל ידרוש כדי שלא יאבד טפה מכל מה שלמד, והנה מצינו שדהמע"ה היה נזהר שלא לדרוש במופלא ממנו וזה רמז במ"ש ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני. שיש שני מיני גאוה, אחת שמתגאה האדם בשכלו בחשבו ששכלו ולבו פתוח כפתחו של אולם וזה גורם לו להכניס עצמו בעמקי התורה ודורש במופלא ממנו, והשנית שמתגאה במעלתו על חבירו יוצא ראשון ונכנס ראשון, וכנגד האחד אמר לא גבה לבי לומר שלבי ושכלי רחב כפתחו של אולם וגם לא רמו עיני להתגאות ולהשתרר על חברי ומזה נמשך לי שני דברים שלא הלכתי בגדולות להיות נכנס ראשון ולהשתרר כיון שלא רמו עיני, וגם לא הלכתי בנפלאות ממני כענין במופלא ממך אל תדרוש וזה מפני שלא גבה לבי וידעתי בעצמי שאין בי לא דעת ולא תבונה והלואי שלא אשכח מה שלמדתי:

ורבי יהושע בן חנניא עליו נאמר אשרי יולדתו כי להיות אמו צדקת ואשה יראת ה' היא גרמה להיות הבן היוצא ממנה כמותה כי האשה היא דומה לקרקע כענין אסתר קרקע עולם היתה ולפי הקרקע כן יצא הזרע הנזרע בה כי יש קרקע מצמיח חטים יפות ויש מצמיח רעות ולכן הזהיר להשתדל האדם להתחבר עם אשה טובה וז"ש חבר טוב כי האשה קרויה חבר כענין שאמרו רז"ל אל תחרוש על רעך ריע זו אשתו ובזה יצא הזרע ממנה ראוי והגון:

והרב רבי יהודה לירמא ז"ל פי' כלומר שיעשה עצמו חבר טוב עם כל האדם ושישתדל אדם בכל כחו להטיב את כל ישראל חבריו לקיים מ"ש הכתוב ואהבת לרעך כמוך אשר הוא כלל גדול בתורה וכן פי' בר' יוסי שאמר שכן טוב כלומר שיעשה עצמו שכן טוב לכל שכניו לעולם ואפי' ששכניו יהיו רעים לו ישתדל הוא להועילם ולא להזיקם באופן שיועיל אפי' למזיק לו, ודבריו אלה ראויים אליו שכבר העיד ריב"ז עליו ואמר יוסי הכהן חסיד. ורבינו יונה ז"ל פי' חבר טוב שידבק אל החבר הטוב ונקל לעשותו בהיות הוא חבר טוב בלא לב ולב שירגיל עצמו שתהיה רוח אחרים נוחה הימנו ולהיות באהבה עם כל הבריות:

וה"ר ישראל כתב כי נכלל בזה שצריך האדם לבקש קהלה כשרה לדור עמהם כי בזכותם ינצל מכל פגע רע שנא' ונשאתי לכל המקום בעבורם. עוד כי כי בכלל חבר טוב היא האשה הטובה שצריך האדם כשירצה ליקח אשה לבדוק אותה ואת משפחתה ואם הם צדיקים יקחנה ואם רעים וחטאים ירחיקנה ואל יחמוד יפיה בלבבו כי החבר הטוב האמתי יצדק באשה הטובה עכ"ל:

ור' יוסי אומר שכן טוב לפי שהוא היה חסיד וידוע כי עיקר החסידות הוא שיעשה אותו האדם בצנעא בתוך ביתו כמש"ה אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי ואם יהיה לאדם שכן רע לא יוכל לנהוג החסידות כרצונו כי ילעיג עליו השכן הרע בראותו שעושה דברי חסידות ויבא לימנע מהיות חסיד:

ורבינו יונה ז"ל פי' שיתחבר אל השכן טוב שהנאתו מרובה או שיהיה הוא עצמו טוב לשכניו:

ולב אבות כתב כי מלבד פשוטו ירמוז אל היצר הטוב שהוא שכנו שיהיה נשמע ונכנע אליו ובלתי מתקומם כנגדו כדי שעם זה יוכל לאחוז בחסידות ובחלק עשה טוב:

והחסיד ז"ל פי' שהשכן טוב צריך שיכנס לפנים מן השורה וישכח ההזקים הבאים לו משכנו ויזכור לו תועלותיו עכ"ל:

ור' שמעון אומר הרואה את הנולד לפי שהיה ירא חטא בחר בהרואה את הנולד ובזה לעולם יהיה ירא חטא ומעולם לא יחטא לפי שאע"פ שהחטא בתחלתו טעמו כצפיחית בדבש אחריתו כנחש ישוך וכמש"ה יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות והרואה את הנולד בודאי שלא יחטא לפי שרואה העונש הגדול אשר הוא כרוך בעקבו של חטא ולא יחטא ויהיה לעולם ירא חטא. ועל הרעות הבאות לאדם על חטאיו אמר ירמיה ע"ה מפי עליון לא תצא הרעות וגו' אמרו רעות בל' רבים וטוב בל' יחיד ידוע הוא מה שפירשו בו שרעות יאמר על עשיית העבירות וכל הרעות שעושה האדם לא יצאו מפיו כי הבא ליטמא פותחין לו אמנם הטוב שהוא עשיית המצות הטוב הראשון הוא שלא יצא מפי עליון כי צריך שהאדם יעשה אותו מעצמו אמנם משם והלאה מסייעין אותו, את זה שמעתי. ול"נ שרעות כנוי אל היסורין ולפי שרוב בני אדם רוב ימיהם במכאובים לכן כינה את הרעות ויסורין בלשון רבים והטוב בלשון יחיד כי הוא יחיד בערך הרעות ואלו ואלו לא יצאו מפי עליון רק הכל לפי מעשיו של אדם וכיון שכן הוא מה שיתאונן אדם חי הוא כל גבר על חטאיו שהם גרמו לו הרעות ואמר על חטאיו ולא אמר על פשעיו לפי שהעון בנקל יוכל לתקנו בשובו בתשובה אמנם החטאות שהם בשוגג לא ידע אותם ולא מספרם בודאי לא יוכל לשוב עליהם בתשובה, ז"ש דוד כי עוני אגיד רוצה לומר העון שאני זוכר אותו אגיד אותו ומתודה עליו והוא מתכפר אמנם הדאגה שיש לי היא מחטאתי כי איני יודע אותם ואיני יכול לשוב בתשובה שלמה מהם:

והר"י לירמא ז"ל פירש כי לזה כשאמר רבי שמעון אח"כ שלשה דברים חדא מנייהו היא הוי זהיר בק"ש ופרשה שניה של שמע רובה זה הענין כי מקיום המצות יתהוה ויולד שכר טוב שנא' והיה אם שמוע תשמעו וכו' ומן העבירות יתהוה ויולד לך עונש שנאמר השמרו לכם וגו' עכ"ל:

ורבי אלעזר בן ערך שהיה מעין המתגבר מבין דבר מתוך דבר מחודד ומפולפל בשכל טוב וע"כ בחר בלב טוב כי הלב הוא השכל כענין שאמר שלמה המלך ע"ה לב חכם ישכיל פיהו ואמר שישתדל האדם להיות לו שכל טוב בהרגיל עצמו בידיעת התורה, ואמר להם רבן יוחנן בן זכאי כי רואה היה את דברי רבי אלעזר שבכלל דבריו דבריהם כי מי שיש לו שכל טוב רואה את הנולד וידבק בשכן טוב ובחבר טוב ובעין טובה כי דעת קנית מה חסרת ואם דעת חסרת מה קנית:

והר"י לירמא ז"ל פי' לב טוב כי ממנו נובעות כל דעות האדם ובכלל זו כולם וכוונת לב טוב היא מדת הסבלנות שסובל אף יעשה לו רעה ומתרחק מן הכעס ובהיות שהענוה כוללת כל המדות הטובות ע"כ אמר שבכלל דבריו דבריכם עכ"ל:

ואף על פי שידיעת ההפכים אחת ומכלל הן אתה שומע לאו עם כל זה הוצרך לשאול להם איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה לפי שהיה אפשר שנאמר שמי שהוא משולל מעין טובה תיכף הוא נכנס בכלל עין רעה ע"כ השיבו ואמר כי לא יקרא דרך רעה שלילת הדרך הטובה רק דרך רעה תקרא קניית מדה רעה לא שלילת קניית הדרך הטוב וע"כ אמר רבי אליעזר עין רעה ורבי יהושע אמר חבר רע להודיענו שאם האדם יתדבק בחבר שאינו לא טוב ולא רע לא מפני זו נאמר שזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רק הדרך רעה הוא הקצה האחר והוא חבר רע וכן רבי יוסי אמר שכן רע לכונה הנזכרת:

והחסיד ז"ל פי' כי רצה לדעת אם הם בתכלית השלמות כי צדקת הצדיק ורשעת הרשע לא תשלם כי אם בשנאתם זה לזה כי כאשר ישנא הצדיק לרשע אזי יהיה צדיק גמור והרשע בשונאו לצדיק יהיה רשע גמור כי זה יורה על היותם הפכיים כאש ומים ולא יקרא האדם שלם אם לא במאסו ברע ובחרו בטוב לא יקרא אדם רחמני אם לא יהיה אכזרי לרשעים ואם לא כן תהיה רחמנות בלי בחינה שכלית כבהמות לכן אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה להכיר מהם שלימותם:

ורשב"ץ ז"ל פירש כי רבי יוחנן בן זכאי השיב להם זה הדרך שאמר כל אחד מכם שהיא טובה להדבק בה האדם היא דרכן של אנשים גדולים כיוצא בכם ואין כל אדם מגיע לזאת המדרגה שידבק בה תמיד וסתם בני אדם הם אוחזים דרך זו לעתים רחוקים ועתה אני שואל מכם שתודיעוני איזו היא דרך הרעה שראוי לכל אדם להתרחק ממנה ולא ילך בה כלל אפילו שעה אחת:

ורבינו יונה ז"ל כתב לפי שאפשר היה שאם הנדיבות והוא העין טובה היא דרך טובה אפשר שלא תהיה מדת הכילות העין רעה לפי שאינו מזיק לשום אדם וע"כ הוצרך לשאול מהם

איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם: ר' אליעזר אומר עין רע פי' רבינו יונה ז"ל כי השיב כי אפי' שיש כמה מדות שהפכן אינו רע כמו מדת החסידות שאם לא יהיה חסיד לא יקרא רע לכן אמר עין הרע כלו' מדת הכילות שאני שלא תחשוב כי מדת הנדיבות היא טובה אך הכילות אינה רע כיון שלא גזל ולא עשק כי רעתו רבה עד מאד ואף שיהיה שלם בכל שאר המדות מדה זו תביאהו לעשות כל דבר רע וכן אמר שלמה המלך ע"ה זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט כלו' כמו שהזבוב קטן מבאיש ומפסיד לגמרי הדבר החשוב עד מאד שהוא שמן רוקח כן סכלות מעט ליקר החכם והנכבד וכן מצינו בנבל שנקרא בליעל על שהיה בו מדה זו:

ור"י בר שלמה פי' עין רעה הוא החומד ממון חבירו וימעט בעיניו רוב הונו וירבה בעיניו מיעוט ממון חבירו והוא הפך עין טובה עכ"ל:

ורבי שמעון בן נתנאל אומר הלוה ואינו משלם אפשר לפי דרכנו שהוא הפכיי למ"ש הרואה את הנולד שהוא הירא חטא כמו שאמר זה הלוה ואינו משלם הוא הרשע אשר אינו רואה את הנולד רק הוא לוה ואינו משלם לפי שהרשע שנהנה בזה העולם מהנאות ותענוגי העבירות יקרא לוה לפי שכל אלו התענוגים הם אצלו בהלואה כי הוא עתיד לפרעם כמו שמפורש אצלי במשנת הכל נתון בערבון שאומר שם וכל הרוצה ללות יבא וילוה כלו' שהיצה"ר שהוא המצודה פרוסה על כל החיים מכריז לכל העולם כל מי שרוצה ללות הנאות ותענוגי העולם שיבא לו והוא ילונו. אמנם אמר התנא כי זאת ההלואה עתידה ליפרע וע"כ אמר והגבאין מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין ממנו ביסורין וענויים שיקבל כנגדם וזה הפרעון יהיה באחד משני פנים, או מדעתו שהוא מדעתו פורע ומשלם כלו' שמסגף עצמו בעינויים ותעניות תמורת אהבת התענוגים, או שלא מדעתו ועל כרחו מביאין עליו יסורין ונפרעין ממנו וע"כ אמר בכאן שהדרך רעה הוא הלוה ואינו משלם כלו' אותו שלוה ועשה עבירות והתענג בעבירות ולא רצה לשלם כלל ולסגף את עצמו תמורת מה שהתענג וסבת זה שלוה ואינו משלם הוא בחושבו כי אין דין וחשבון ומעולם לא יתבעוהו פרעון זה החוב באופן שאינו רואה את הנולד והעונש העתיד לבא עליו וע"כ הוא אינו רוצה לשלם כלל ואם כן זה הלוה ואינו משלם הוא הפך הרואה את הנולד שאמר שאלו היה רואה את העונש הנולד היה הוא מעצמו משלם מה שלוה ואמר אחד הלוה מן האדם כאלו לוה מן המקום כלו' כי לא יחשוב האדם כי עבירות שבין אדם למקום בדווקא הוא שהמקום יפרע ממנו לפי שהוא ממון שיש לו תובעים שהתובע הוא חי וקיים לנצח והמקום יתבע עלבונו, אמנם עבירות שבין אדם לחבירו יחשוב שלא יש תובע לכן אמר כי שני מיני העבירות הם שוים ואחד הלוה מן האדם והם עבירות שבין אדם לחבירו הם כאלו לוה מן המקום ועל כולם יתברך ויתרומם שמו הוא יביאנו במשפט ושניהם שוים והביא ראיה איך הלוה ואינו משלם היא הדרך רעה שצריך שיתרחק ממנה האדם שהרי בזה גינה אותו הפסוק ואמר כמגנה אותו לוה רשע ולא ישלם כלו' כי הרשע לוה בעוה"ז ממעות הנאת העבירות ולא ישלם כלו' שמעולם לא יסגף עצמו בשום סיגוף או תענית לא כן הצדיק כי בהכירו כי בהכרח נהנה מעבירה כי אדם אין צדיק בארץ ע"כ הוא נותן ופורע בתעניות שמתענה ומתיך חלבו ודמו ואפילו שנותן ופורע עם כל זה הוא מתחנן אל אלהיו באמרו כי יודע כי החוב עדיין מוטל עליו ומודה על פשעיו באמרו כי לא יוכל לפרוע אחת מאלף אלפי אלפים ממה שחייב וע"כ עושה הצדיק שתים אלה חונן ונותן. ואפשר שמ"ש וצדיק חונן ונותן הוא על הש"י שהקב"ה ית' שמו עם היות שרואה שהרשע הזה אינו משלם הוא חונן ונותן לו מתנת חנם כמאמרם וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון שיש אוצר להקב"ה לתת למי שאין לו משלו וז"ש וצדיק שהוא הקב"ה צדיקו של עולם חונן ונותן במתנת חנם ואע"פ שאינו הגון ואינו כדאי לכך. ואם נאמר שמ"ש הלוה ואינו משלם הוא כפשוטי נפרש מ"ש אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום לפי שאדם מעולה לא היה מלוה מעותיו לחבירו רק מפני שהוא מצוה שצוה אותה המקום ואמר אם כסף תלוה את עמי וא"כ כיון שהאדם לא היה מלוה לעולם אם לא לקיים מאמר האל א"כ הלוה מן האדם כלוה מן המקום ממש לפי שמפני צוויו הלוהו ולהביא ראיה לזה כי הלוה מן האדם כאלו לוה מהמקום אין צורך כי דבר פשוט הוא לסבה שאמרנו ומה שמביא ראיה מפסוק לוה רשע וגו' הוא ראיה למ"ש שהדרך רעה היא הלוה ואינו משלם וכן מצינו שהכתוב קורא אותו רשע שנא' לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. ועוד נ"ל שאמר ולא ישלם שהוא לשון עתיד ולא אמר ולא משלם להודיענו רשעו של רשע כי לא מבעיא בעת הגיע זמן הפרעון שאינו משלם אלא אפילו בעת ההלואה הוא לוה על דעת לאכלו ולא ישלם לעתיד ומעתה הוא לוה על דעת שלא ישלם:

והר"י לירמא ז"ל כתב שלא היה יכול לומר מי שאינו רואה את הנולד. לפי שעם היות שהרואה את הנולד היא דרך טובה הבלתי רואה בנולד אינה היא דרך רעה לפי שמצינו אנשים הרבה שעם היות שאינם רואים הנולד מהמצות והוא השכר והנולד מהעבירות והוא העונש הם הולכים בדרך ישרה והאנשים האלה הם מי שטבעם ומזגם יחייבם ללכת בדרך ישרה או האנשים שמקיימים התורה לש"ש לא לתקות שום שכר ולא מפחד שום עונש אלא לשמה שזאת היא העבודה היותר שלמה שבעבודות ולכן לא אמר ר"ש שדרך הרעה היא מי שאינו רואה את הנולד:

ור"י בר שלמה פי' כי לא היה יכול לומר כי הדרך הרעה שצריך האדם להתרחק ממנה היא מי שאינו רואה את הנולד כי רחוק הוא שיהיה שום אדם סכל כ"כ שלא יראה את הנולד בשום דבר אך אמר הלוה ואינו משלם שהוא מין אחד מסוג מי שאינו רואה את הנולד. וכתב הרב רבי ישראל ז"ל שכן מצינו שהחכמים ז"ל לוקחים פרט אחד מתוך כלל ומהפרט יודע הכלל או מין אחד מהסוג וממנו יודע הסוג כמו אל תהי בתוקעי כף בעורבי משאות כוון להרחיק האדם מלהכניס עצמו במה שלא יועילנו והזהיר על הערב שלא יתקע כפו והוא פרט אחד מהכלל וממנו יזהר האדם בכל הדברים הדומים לו ע"כ, וכן הלוה ואינו משלם שבשעת ההלואה היה לו לחשוב ולראות אם יוכל לפורעו כשיגיע זמן הפרעון יקח ההלואה ואם לאו לא יקח ומה לו לשקר ולגנוב דעת הבריות ואם לא יוכל לפרוע ישאל מעיקרא בדרך מתנה לא בדרך הלואה ע"כ וכן פירש הרב רבי משה אלשקאר ז"ל:

ורשב"ץ ורוב המפרשים פירשו כי הלוה ואינו משלם הוא הפך הרואה את הנולד כ"א לא ישלם לא ימצא עוד מי שילונו ויהיה מוטל ברעב ויבא לידי גניבה ולסטיות וגם הוא גורם לנעול דלת בפני לווין.

אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום פי' רבינו יונה ז"ל כלו' לא תחשוב אחר שאין לי מה לפרוע וכבר תבע אותי בפני ב"ד ופטרו אותי שלא מצאו בידי אפי' משכון מעתה הרי אני זכאי כי מה פשעי ומה חטאתי אחר שאין לי מה לשלם שהרי אתה כאלו לוית מן המקום ואם אתה פטור מדיני אדם חייב אתה בדיני שמים:

וה"ר משה אלשקאר ז"ל פי' הלוה מן האדם כלוה מן המקום אשר הוא בוחן לבות וכליות ועוד שהמעות הם פקדון ביד האדם כמ"ש הכתוב לי הכסף וגו':

וה"ר אפרים ז"ל פי' אחד הלוה מן האדם וכו' כי הגוזל את חבירו הרי הוא כמו שגוזל את הקב"ה לפי שהקב"ה זקוק לשלם לזה מה שגזלו ממנו שנא' לוה רשע ולא ישלם והקב"ה שהוא צדיק הוא חונן ומלוה ומרחם על הנגזל ונותן לו כל מה שזה גזל ממנו והרי היא מדה רעה שהוא מזקיק להקב"ה לתקן את אשר הוא עוות שהקב"ה גזר לעשות אותו האיש עשיר וזה מבקש לעשותו עני וכן הכתוב אומר צור ילדך תשי:

והר"י אבוהב ז"ל פי' כי אלו החכמים לא פליגי אדרבי רק כולם הסכימו למאמר רבי שהדרך הישרה היא הדרך הממוצעת שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם רבי אליעזר אומר עין טובה היא מדת ההסתפקות והיא הממוצעת בין בקשת ממון והעצלה, ומ"ש רבי יהושע חבר טוב הוא שיודע לחבירו שאם נטה לא' הקצוות ילמדהו ויישירהו ורבי יוסי אומר שכן טוב השכן הטוב מיישר לשכנו כמו שכתוב טוב שכן קרוב ויש בו תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם ומ"ש רבי שמעון הרואה את הנולד הוא שעתיד ליתן דין וחשבון ולפיכך ידבק במדה שהיא תפארת לעושה ומ"ש רבי אלעזר לב טוב בכלל דבריו הם דבריהם וכל הדברים הנזכרים ימצאו בלב טוב. ואם תשאל אם יש לו לאדם עין רעה מה יוכל לעשות התשובה ילך אצל החכמים רופאי הנפשות וילמדוהו רפואת עין הרע וכן ילמדוהו כיצד יראה את הנולד וכיצד יהיה לו לב טוב וכל אלו מסכימים למאמר רבינו הקדוש ז"ל: