קטגוריה:בראשית ל כ

"זְבָדַנִי" - שורש 'זבד' - נתן, העניק לי מתנה, שי, דורון, הביא ברכה.

לאה מסבירה שאלוהים העניק לה הצלחה וברכה.

• ניתן לחשוב שזאת תודה לאלוהים, כאשר לאה מזכירה שהיא קיבלה ששה בנים, כולם בריאים וגדולים (לא זעירים כאביהם), וכולם מתפתחים בהצלחה בלי בעיות נפשיות.
• ניתן לחשוב שלאה רק מזכירה את הברכה מאלוהים כעובדה, וכוונתה לקבל מתנה מיעקב, ככתוב: "הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים"

לאה אומרת שאלוהים העניק לה מתנה, והמתנה הזאת היא טובה, כשם שאמר אלוהים על בריאתו: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (ביאור:בראשית א י).

• לאה נכנסה להריון במהירות, בלי דאגות או ספקות.
• כל ההריונות עברו בשלום, וללא קשיים.
• כל הלידות עברו בשלום לאם ולתינוק.
• כל הילדים נולדו בריאים וגדולים.
• כל הילדים מתפתחים בהצלחה, וממלאים את אימם בכבוד.
• לאה שמחה שילדיה יזכו בברכת אלוהים לאברהם, יצחק ויעקב, ויהיו נשיאים בעם שאלוהים בחר.

"יִזְבְּלֵנִי" - שורש 'זבל' - בתנ"ך פרוש המילה: לשפר, לשבח, להלל, להעריך, לרומם, לפאר, להעלות בחשיבות, להעריך, להציב על במה, להציג לראווה, כדברי המלך שלמה על בית המקדש שהוא בנה: "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים" (מלכים א ח יג) (כיוון שהשתמשו בצואת חיות ושיירי אוכל לשפר את האדמה המילה זבל מתקופת המשנה ועד היום נעשתה קשורה ללכלוך, פסולת, צואה אולם זה לא הפרוש של תקופת התנ"ך.)

לאה מדגישה ששש פעמים היא הקריבה את נפשה, שמה את נפשה בכפה, סיכנה את נפשה וגופה למען יעקב ואלוהיו, ולכן מגיע לה תמורה, בעתיד, מיעקב.
רש"י מצמצם את בקשתה של לאה "מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי, שיש לי בנים כנגד כל נשיו" (רש"י על בראשית ל כ), כלומר לאה ביקשה להיות האישה הראשית, ושיעקב יגור בביתה. כידוע זה לא קרה, וללאה היה אוהל נפרד מיעקב, ככתוב: "וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב, וּבְאֹהֶל לֵאָה" (ביאור:בראשית לא לג). רק בסוף ימיו, ביקש יעקב מיוסף שיקבור אותו עם אבותיו ולאה, ככתוב: "וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה" (ביאור:בראשית מט לא).

לאה מקווה ודורשת שיעקב, האיש שלה, יפאר וירומם אותה.
לאה יודעת שיעקב מפאר ומרומם את רחל בגלל יופיה, ובאהבתו ליופיה הוא היה מוכן לעבוד בשבילה שבע שנים (ביאור:בראשית כט יח), ועוד שבע שנים נוספות (ביאור:בראשית כט כז) לאחר שכבר היתה לו אישה, לאה. ועכשו לאה טוענת שהיא נתנה ליעקב הרבה יותר מרחל: היא נתנה לו דבר בר קיימא שיצור את כל עם ישראל לדורות, בזמן שרחל רק נתנה לו דבר חולף, כיופי רגעי.

בקשתה של לאה לא מתקיימת עד היום:

• אנו שמים את רחל לפני לאה הבכורה, ובברכת הבנים אנו אומרים לבן: "יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה", ולבת: "יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה".
• אנו מהללים את אפרים ומנשה, בזמן שהם פיצלו את העם לממלכת יהודה וישראל, עשו הרע בעיני אלוהים, הוגלו ואבדו, ואנחנו, היהודים, נשארנו כשרידים של שבט יהודה בן לאה, שאליו הצטרפו שמעון ראובן ולוי אחיו, ובנימין בן רחל.
• הנביא ירמיהו מהלל את אפרים ומנשה ומאחל להם תשועה לאחר גרוש אשור, "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לא ג), ובהמשך "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה" (ירמיהו לא יט). התפילה הזאת מפליאה ביופיה, אולם למעשה זה לא קרה, בני ממלכת ישראל ברובם אבדו ללא שריד, ורק חלקם התיהדו בתקופת אסתר ומרדכי (ביאור:אסתר ח יז).
• כיוון שהמילה "יִזְבְּלֵנִי" הפכה למילה שלילית של זבל ולכלוך, וכשם ש"אִיזֶבֶל", שהיה שם מהולל לבת מלך, הפך לשם גנאי ברשעתה, כך חז"ל לא ראו את בקשתה של לאה כראויה לכבוד.

הגיע הזמן שגם אנו, בני לאה, נהלל את אימנו ואת תרומתה לתרבותינו, ונפסיק להלל את יופיה של רחל שעבדה לתרפי אביה.