פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית ל א: "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי."



וַתְּקַנֵּאעריכה

הָבָה לִּי בָנִיםעריכה

וַתֵּרֶא רָחֵלעריכה

רחל ראתה שלאה כבר ילדה את ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ושלאה אינה מתאמצת לעשות ילדים נוספים, ככתוב: "ותַַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (בראשית כט לה). ייתכן שלאה נמנעה מלבוא ליעקב כדי שרחל לא תאשים אותה בכך שהיא זו שמונעת ממנה להיכנס להריון בדיוק בימים הנכונים. עברו כבר כארבע שנים ורחל לא נכנסה להריון. רחל ראתה שמשהו לא בסדר: היא האישה האהובה שמבלה את רוב הזמן אצל יעקב, עד כדי כך שלאה אמרה ליעקב "כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדודָּאֵי בְּנִי" (בראשית ל טז).

המילה "תֵּרֶא" יכולה להיות מהשורש 'ר-א-ה', כלומר רחל ראתה שהיא לא יולדת ליעקב, או מהשורש 'י-ר-א', פחדה, במיוחד משום שהאות 'ה' חסרה בסוף המילה, כלומר רחל פחדה שעברו ארבע שנים והיא עדיין לא נכנסה להריון. כנראה שני הפירושים נכונים: רחל ראתה ויראה.

וַתְּקַנֵּאעריכה

בהתחלה רחל קינאה שבנה לא יהיה הבכור, אחר כך שהוא יהיה צעיר וחלש מכול אחיו, בני לאה. רחל חששה שבסוף בכלל לא יהיה לה בן יורש. זרעה לא ישתתף בברכת ה' לאברהם יצחק ויעקב או בברכת לבן לרבקה. ללא בן היא כאילו כבר מתה ונשכחה מזיכרון.

קנאה היא אחת התכונות האיומות ביותר והדיברה העשירית עוסקת בה – "לֹא תַחְמֹד" (שמות כ יג), כפי שחז"ל כתבו: ´הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העול' ( מסכת אבות (פרק ד´, משנה כא´)). הקנאה של רחל לא היתה כל כך איומה. היא קינאה והצטערה על כך שאין לה בן. הקנאה שלה התבטאה בעצב ודאגה, בלי רוע לב.

הָבָה לִּי בָנִיםעריכה

רחל ידעה שהבעיה אצלה ולא אצל יעקב, הן לאה ילדה ליעקב בנים בזה אחרי זה. אולם רחל ידעה שיעקב הוא מומחה בתזמון רביה של כבשות, והיא דרשה ממנו שהוא יעזור לה לקבל בן. הדרישה היא כל כך רחבה שרחל אפילו מוכנה שיעקב יחטוף תינוק בשבילה. רחל דורשת מיעקב ולא מאלוהים. כנראה היא כבר ביקשה מאלוהים ילד במשך מספיק לילות וימים והתייאשה (עד שאלוהים נזכר בה על תחינותיה בעבר).

וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִיעריכה

רחל מאיימת בהתאבדות מרב צער וכעס. מוות יכול להיות מוות ממשי, מוות רוחני או מוות של אהבתה. רחל דורשת יורש מיעקב. ללא בן יורש, ברכת ה' לאברהם, יצחק ויעקב וגם ברכת לבן לרבקה לא תתקיים בה. היא כבר מתה אם אין לה בנים, ולכן היא מאיימת בהתאבדות "וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". רחל מאשימה את אלוהים על שפגע בה ולא נתן לה את בכורו של יעקב, שכן גם אם יהיה לה בן, הוא יהיה קטן וחלש מבין אחיו, וייתכן שהם יתנכלו להורגו.

בחוסר ברירה רחל עושה כשרה ונותנת את "בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה" ליעקב. אולם בניגוד לשרה, רחל היא זאת שנותנת את השמות לבני שפחתה: דן - "דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, ויִַּתֶּן לִי בֵּן" (בראשית ל ו), נפתלי - "נַפְתּולֵּי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי" (בראשית ל ח). בשמות אלו רחל הפגינה את שמחתה וצדקתה כנגד אלוהים ואחותה. אולם כידוע, אלוהים זכר אותה רק אחרי שלאה ילדה עוד שני בנים ובת, כלומר בסך הכול חלפו לפחות עוד כשלוש שנים.

כשיוסף נולד רחל אמרה: "אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי" (בראשית ל כג), וזאת משום שהיא עדיין כועסת על חרפתה הארוכה. כך הגענו לשנה ה-14 מאז שיעקב הגיע ללבן, ויעקב זכה בבן מרחל והחליט שהגיע הזמן לחזור לארץ כנען. אולם, יעקב היה מודע שהוא עדיין לא התעשר והוא לא יכול לקיים את הבטחתו לאלוהים, כדבריו: "וְהָאֶבֶן הַזֹאּת, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵבָּה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּו לָּךְ" (ביאור:בראשית כח כב).