ספורנו/בראשית/ל

<< · ספורנו · בראשית · ל · >>

א

"מתה אנכי" כענין הן אני עץ יבש:

ב

"ויחר" על אמרה הבה לי כאלו היה בידו לעשות זה וכעס בקנאתו לכבוד קונו ולא הביט לאהבתו אותה בזה: " אשר מנע ממך" שיצר אותך עקרה שהכיר בה סימני אילונית:

ג

"בוא אליה" ובזה אמרתי הבה לי לא שחשבתי שיהיה בידך רפואה של עקרה: " ואבנה גם אנכי" כמו אחותי: " ממנה" שבקנאת חברתי יתעורר הטבע:

ו

"דנני אלהים" צדיק הוא בדינו שלא נתן לי הריון: " וגם שמע בקולי" ואע"פ כן קבל תפלתי: " ויתן לי בן" חוטרא לידא ומרא לקבורה (יבמות פ' הבא על יבמתו) כיון שנולד על ברכי. והנה הסכימו הגבירות בדבריהן אלה שתהיינה השפחות משוחררות וזה כאמרן שיהיו בני השפחות להן לבנים לא לעבדים כמו שהיה הדין אם היה אמותם שפחות כאמרו האשה וילדיה תהי' לאדוניה לפיכך לא שעבדו בהן כמו ששעבדה שרה את הגר בהסכמ' אישה כאמרו הנה שפחתך בידך ובכן היו כלם בני יעקב לירשו והיו כלם רצוי' לזכרון לפני ה' באפוד ובחשן שכל אחד מהם נחשב ליעקב זרעו המיוחס אחריו והפך זה היה בישמעאל כאמרו כי ביצחק יקרא לך זרע:

ח

"נפתולי אלהים נפתלתי" מלשון צמיד פתיל חבורים אלהים ושל קדושה התחברתי לבעלי: " עם אחותי" וזה עשיתי יחדיו עם אחותי שהכנסנו את צרותנו לביתנו יחדיו להעמיד שבטים. כי אמנם הכניסה לאה את זלפה ליעקב בהכרח קודם שיולד נפתלי כי בז' שנים נולדו ח' שבטים ו' בני לאה וב' בני זלפה וכשנחשוב ט' חדשים לכל עבור הם ע"ב חדשים שהם ו' שנים מלבד ט' חדשים עבור דן שקדמו לכל עבורי השמונה שבטים ומכל זה יתחייב שמסרה לאה את זלפה ליעקב קודם ליד' נפתלי כי באופן אחר לא יספיק זמן הז' שנים לעבורי כלם אם לא נאמר שנולדו כלם לז' חדשים ושתכף שילדו נתעברו ולא שמרו שום טומאת לידה: " גם יכולתי" השגתי מה שרציתי בענין מסירת שפחתי לבעלי:

יא

"בא גד" זה בא במקרה כי לא היתה כונתי להביא זה לעולם לולי שעמדתי מלדת. ונכתב בגד מלה אחת כי היה ההריון לה בוגד כמו אכזב שפסק ההריון ממנה אחר שהתחיל כענין אחי בגדו כמו נחל:

יג

"באשרי" זה הבן הוא נכלל באושר שלי כי גם זה לי בן:

יד

"וילך ראובן" כשראה שאמו מצטערת על שעמדה מלדת: " וימצא דודאים" מין עשב טוב הריח וטוב אל התולדה כמו שאמרו ז"ל על השום ושלכך היו אוכלים אותו בע"ש וכן היה מין הדודאים או טוב ממנו כאמרו שם אתן את דודי לך. הדודאים נתנו ריח:

טו

"המעט קחתך את אישי" שלא היה לך להסכים שתהיי את צרתי כאמרו ואשה אל אחותה לא תקח לצרור: " ולקחת גם את דודאי בני" להוסיך אהבתך ושנאתו אותי: " לכן ישכב עמך הלילה" שתקדם פעולת הדודאים וסגולתם בך לפעולת' בי ולא יגיעך נזק במה שתתני לי מהם עתה כי לא יחדל מי שימצא מהם בעדי אחרי כן כל שכן בהיותם הפקר כמו שאז"ל:

טז

"אלי תבא כי שכור שכרתיך" ולא תעשה עול בזה לבטל עונת אחותי בהיות זה מדעתה ובהסכמתה. ובזה הספור הנראה מגונה אצל מגלי פנים בתורה הודיענו אמנם שהיה ענין התולדה אצל האבות כמו שהיה ענינו אצל אדם ואשתו קודם חטאם כי לא היתה כוונתם בו להנאת עצמם כלל אבל היה להקים זרע בלבד לכבוד קונם ולעבודתו והודיע שכהיו' כוונת האמהו' רצוייה לפני האל ית' בהשתדלותן בהכנסת הצרות וענין הדודאים נשמעה תפלתן על זה כי ראוי לצדיק שיעש' השתדלות הטבעי האפשר אצלו להשיג חפצו ועם זה יתפלל שישיג התכלית כאמרם ז"ל (יבמות פרק הבא על יבמתו) שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים: " וישכב עמה בלילה הוא" מדעתו בראותו זריזות לאה וטוב כוונתה בזה:

יז

"וישמע אלהים אל לאה" שהקדימה השתדלותה בזה עם תפלתה באמרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי וזה היה השתדלות הראשון כשהכניסה צרתה לביתה:

כ

"זבדני אלהים אותי" נתן לי חלק וגמול על השתדלות השני בדודאים ששכר מצוה מצוה: " אותי זבד טוב" כי היה עמי חלק טוב שלא התכוונתי לשום תענוג אלא לכבודו:

כב

"ויזכור אלהים את רחל" שהשתדלה להוליד בהכניסה צרתה לביתה וכענין הדודאים: " וישמע אליה אלהים" שהתפללה אחר שעשתה שני מיני השתדלות:

כג

"את חרפתי" שקבל תפלת אחותי ולא היה מקבל תפלתי:

כד

יוסף ה' לי בן אחרי על ההשתדלות השני כמו שעשה לאחותי:

כה

"שלחני ואל" כה. שאף על פי שלא היה אז בידו מקנה כי במקלו עבר אמנם היה בידו די לחיות עם נשיו ובניו לפחות די לקנות לחם ושמלה ומזון לדרך כי באופן אחר לא היה ראוי לצדיק וחכם שיחפוץ ללכת למות ולהמית ברעב ולא יעלה על לב שיסכים על ידו לבן שהיה עשיר ונשוא פנים בעירו וישלחהו עם בנותיו ובני בנותיו להמית את כל הקהל ברעב ובצמא ובערום בדרך רחוקה. והנה לבן התחנן לו שישב עמו לתועלתו כאמרו ויברכני ה' בגללך:

כז

"אם נא מצאתי חן בעיניך" אם אותי אהבת כמו שראוי מצד הקורבה אין ראוי שתעזבני וזה כי נחשתי שבאה בביתי ברכה לרגליך ברבות המקנה ובשאר נכסים. כאמרם ז"ל תכף לת"ח ברכה: " ויברכני ה' בגללך" וגם ראיתי שהוצאתי מן המקנה דמים מרובים ועושר יותר מן המורגל וידעתי שזה היה בגללך ואולי התרפים דברו זה. (כט) אתה ידעת את אשר עבדתיך. לא תיחס תוספת המקנה אל הנחש הנמשך אחר המזל אבל תיחס לשלמות עבודתי שהיתה עם בקיאות והשתדלות רב במלאכת מרעה הצאן:

" ואת אשר היה מקנך אתי" שהיו בו נשברות וחולות וחבשתי את הנשברת ורפאתי לחולה כראוי לרועי הבקר:

ל

" ויברך ה' אותך לרגלי" אמנם במה שאמרת שברך ה' אותך לרגלי הוא אמת בלי ספק: ועתה מאחר שהאל ית' ברך אותך בשבילי:

" מתי אעשה גם אנכי" איזה מעשה מבורך מאתו לביתי כמו שעשית אתה בגללי לביתך ולא יספיק לזה השכר המורגל לרועים:

לא

"מה אתן לך" שיהיה לך תמורת מה שאתה מצפה להשיג: " לא תתן לי מאומה" שאם האל ית' יתן חן בעדי לא ימעיט את המוכן לך כאמז"ל אין אדם נוגע במוכן לחברו:

לב

"הסר משם כל שה" הקטנים ולא הגדולים למען יולידו קצתם בדומה ויפלו לחלקי:

לג

וענתה בי צדקתי כי תבא על שכרי לפניך. שכשתבא צדקתי להראות הראוי לחלקי בנולדים תעיד לפניך על שלמות עבודתי אשר בשכרה ישנה האל ית' בנולדים את החלק הראוי לך כדי שיהיה שלי:

לד

"לו יהי כדבדיך" שתתפייס במה שאמרת:

לה

"ויסר ביום ההוא את התישים" אחר שאמר יהי כדברך שנה טעמו והסיר ביום ההוא קטנים וגדולים:

לח

"לנכח הצאן" והיה מציג המקלות לעיני הצאן כדי שיסתכלו בחדוש פעולת המציג ומצוייר בדמיונם בעת ההריון כי הציור בכח המדמ' בעת הריון יפעל על הרוב בנולד דמות דבר המצוייר:

מ

"אל עקוד וכל חום בצאן לבן" אחר שהחליף משכרתו והשאיר בעדרו עקוד וכל חום:

מב

"ובהעטיף הצאן לא ישים" כדי שלא יחשוב לבן שהדבר במרמת איזו מלאכה:

מג

"ויפרוץ האיש" פרץ את גבול ההצלחה המורגלת במלאכת מרעה הצאן: