ביאור:בראשית ל כג
בראשית ל כג: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר: אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל כג.
אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי עריכה
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן עריכה
סוף סוף, לאחר עשרה בנים ליעקב, אלוהים עזר לרחל להכנס להריון.
ייתכן שרחל סבלה מעודף הורמון החלב, כמו שרה ורבקה, ושתיהן נרפאו בגרר (ביאור:בראשית כ יז) בעזרת זרעי שיח אברהם, שהפלישתים (יוונים) ידעו שהוא עוזר לאישה להכנס להריון.
אלוהים רצה שליעקב יהיו תריסר בנים, כפי שאלוהים הודיע לאברהם אודות ישמעאל, "שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (ביאור:בראשית יז כ), וכך רחל קיבלה את הזכות ללדת את שני האחרונים. המספר היה חשוב, ולכן כאשר יעקב פיצל את שבט יוסף לשני בניו, אפרים ומנשה, אלוהים הסיר את שבט לוי מנחלה ולוי קיבל תפקיד לעבוד את עבודת המשכן ואלוהים בעם.
אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי עריכה
"אָסַף" - שורש 'אסף' - לקט, ריכז יחדיו, אֶגֶד, לֶקֶט (מילוג), ככתוב: ”וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ“ (ישעיהו יא יב). רש"י מסביר "רַ֗ק יִקָּרֵ֤א שִׁמְךָ֙ עָלֵ֔ינוּ, אֱסֹ֖ף חֶרְפָּתֵֽנוּ" (ישעיהו ד א) במשמעות לאסוף ולהסתיר, להחביא.
"חֶרְפָּתִי" - שורש 'חרף' - פגיעה קשה בתדמית או במוניטין, היעדר כבוד (ויקימילון) בּוּשָׁה, כְלִמָּה, בִּזָּיוֹן, גְּנַאי, דֵּרָאוֹן, קָלוֹן, שֵׁם רָע (מילוג), ככתוב: "הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (תהלים עט ד).
רחל שמחה להדגיש את הנקודה הרעה שהיה סבלה ממנה כשש שנים, את העקרות שלה.
רחל לא היתה צריכה להזכיר את צרותיה, או לפחות להשתמש ברוב תפילת חנה: "עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה. רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ" (שמואל א ב א).
רחל היתה יכולה לשמוח ולהודות לאלוהים שסוף סוף עזר לה. להבין שהכל היה לפי תוכניתו של אלוהים להביא תריסר ילדים ליעקב, במיוחד שהיא ידעה שאם היא היתה מקבלת בן בתחילת הנשואין שלה, היא היתה מונעת מהאחרות להכנס להריון והיתה מסתפקת באחד או שנים.
אֱלֹהִים עריכה
"אֱלֹהִים" - לנו כאילו ברור שזה אלוהי ישראל, הן אנו קוראים לו ביראה ובכבוד "אֱלֹהִים", למרות שהוא אל אחד ויחיד, ולא רבים.
כיוון שתוך מספר שנים רחל תקח את תרפי אביה, ולא סביר שהיא התחילה לכבד אותם לאחר שיוסף נולד הן התרפים לא עזרו לה בכלום לאחר הולדת יוסף. לכן סביר שהיא התפללה לפני ההריון שלה עם יוסף, וכאשר נולד יוסף היא חשבה שזה בזכותם, ולכן היא ביקשה מהם ילד נוסף, לקחה אותם בצאתה לכנען, התעקשה לא להשיב אותם לאביה אפילו תחת איום של מוות, והשתחררה מאלי הנכר רק כאשר הם גמרו את תפקידם והיא היתה בהריון עם בנימין בדרך לבית-אל.
אם כך, אז אפשרי שהמילה "אֱלֹהִים" בדברי רחל כאן, שהיא לא התכוונה לאלוהי ישראל, אלא אלוהי התרפים.
תפקידה החשוב של רחל בעם ישראל - לרעתה עריכה
רחל קיבלה תפקיד חשוב ביותר בתולדות עם ישראל, וכל פעם נראה שהדבר היה לטובתה וטובת בניה - ובסוף זה היה לרעתם.
- אלוהים עשה את רחל ליפה כפתיון להחזיק את יעקב בבית לבן.
- לבן היה חייב להשיא את בתו ליעקב, כדי שיעקב לא ימצא שלבן חייב לו שליש מאדמתו כירושת אברהם מתרח אביו, וחצי מצאנו כירושת רבקה מבתואל אביה, שלא נתן לה מתנת נשואין.
- רחל היתה יפה ביותר, ולכן יעקב התאהב ביופיה ופעל כדי לשמר את אשתו יפה וצעירה, ויתכן שהשתמש ברחל לתשמישים ולא לפרו ורבו.
- רחל זכתה לנשל את אחותה הבכירה, והפכה לאישה הראשית של יעקב, והיא ניהלה מי ומתי יבואו ליעקב. וזה המריץ את לאה להביא הרבה בנים ליעקב כדי שהוא יאהב אותה.
- אלוהים ידע שרחל תסתפק בילד אחד או שנים, ולכן מנע ממנה להכנס להריון עד שהיו עשר בנים ליעקב.
- רחל רצתה בילד, וכאשר יעקב הודיע לה שאלוהים מנע ממנה פרי בטן (ביאור:בראשית ל ב), סביר שהיא התחילה להתפלל לתרפי אביה, וכך, כאשר היא נכנסה להריון היא הודתה לתרפים ולקחה אותם איתה כדי שיעזרו לה לקבל בן שני. לאחר שהיא נכנסה להריון שני, היא הסכימה להסיר את אלי הנכר (ביאור:בראשית לה ב), ויעקב קבר אותם אצל האלה עם שכם (ביאור:בראשית לה ד), ואז לדאבונה, דבורה המילדת המנוסה נפטרה (ביאור:בראשית לה ח), היו קשיים בלידה ורחל מתה בלידת בנימין, שגם הוא סבל בלידתו ונשאר ילד מיוחד.
- למרות האהבה הגדולה לרחל, היא נקברה מחוץ למערת המכפלה עם כל האבות והאמהות, כסימן שהיא לא תהיה שייכת.
- יוסף היה אהוב ליבו של יעקב, וכך הוא הביא על עצמו שנאה וקנאה, וכמעט שרצחו אותו.
- יוסף עלה לגדולה במצרים, וזכה שיעקב יעניק לבניו זכות גדולה להיות שבטים (ביאור:בראשית מח ה), כתוצאה מזה יוסף איבד להיות שבט.
- משה, ויהושע אחריו, העניקו לשבטי אפרים ומנשה את החלק הצפוני של הארץ המובטחת, שהיה פורה יותר וגשום.
- אפרים ומנשה היו שבטים עשירים, חזקים וגאים, ודרשו שהבכורה בעם ישראל מגיעה להם. הם התקיפו את שאר השבטים ברצון לשלוט על העם, ואכן הצליחו לפצל את עם ישראל בתקופת רחבעם.
- אפרים הקים שני פסלי שור בממלכתו, ועשה את הרע בעייני אלוהים בכל תקופת ממלכת ישראל.
- הממלכות מהצפון התקיפו את ממלכת ישראל ראשונה, הרסו והגלו את אנשיה לאשור. עשרת השבטים בממלכת ישראל אבדו כשבטים, למרות שייתכן שפריטים הצטרפו לממלכת יהודה.
- ממלכת יהודה למדה מהנסיון המר של ממלכת ישראל, וזה הציל אותם בגלות בבל ובשיבת ציון של עזרא ונחמיה.
כך כל דבר שקרה לבני רחל, כאילו היה לטובה, ובסוף היה לרעה ואובדן.