אבן עזרא על בראשית ל
<< · אבן עזרא על בראשית · ל · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
נפתולי — שם, מבניין נפעל. וטעמו, כאדם שיאבק עם אחר, ויפתל לנצח אותו כדי להפילו; וכן "תתפל" (שמואל ב כב, כז).
וטעם זֵכר אלהים, כי לכבוד השם נתתי שפחתי; או, השם עזרני בהאבקי:פסוק יא (כל הפסוק)
בגד — שתי מלות, והאל"ף חסר, וכן "בכל", וכן "במה", כאשר מפורש ביחזקאל.
וטעם גד — "גדוד" (בראשית מט, יט), כי יש לה גדוד בנים. ויש אומרים שפירוש גד – מזל טוב, כאשר הוא בלשון ישמעאל, וכמוהו: "העורכים לגד שלחן" (ישעיהו סה, יא); והוא כוכב צדק. והנכון להיותו כמו גדודי השמים:פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
זבדני אלהים — כטעם "נתן לי חלק", ואין לו אח במקרא.
יזבלני — יזבול עמי, יהיה זבולו עמי תמיד, כמו: "בנה בניתי בית זבול" (מלכים א ח, יג). וכמוהו "בני יצאוני" (ירמיהו י, כ), יצאו ממני; "ויבואני" (תהלים קיט, מא), כולם הם פעלים עומדים:פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כג (כל הפסוק)
אסף אלהים את חרפתי — כטעם "כרת", וכן: "ונאסף שמחה וגיל" (ישעיהו טז, י). ואחרים אמרו, כי השם ראה החרפות שהיו הנשים מחרפות אותי בעבור היותי עקרה, וכאילו נאספו ונתחברו אצל השם.
והנה נולדו ליעקב י"ב בנים בז' שנים; וכאשר ספרום הקדמונים, מצאום בני ששה חדשים וימים במספר. ויתכן שנתנה לאה שפחתה ליעקב קודם שנולד נפתלי, גם הרתה רחל קודם שנולד זבולון, וגם דינה, לא ידענו מתי נולדה:פסוק כו (כל הפסוק)
פסוק כז (כל הפסוק)
פסוק כח (כל הפסוק)
פסוק ל (כל הפסוק)
לרגלי — בעבור רגלי; כי דרך בני אדם לומר: "רגל טובה יש לפלוני". והטעם, כי התברכת משעה שבאתי לביתך.
ה"א מאומה נוסף, ונמצא חסר:פסוק לב (כל הפסוק)
עקודים — ברגל. והטעם, שומה שעקדה הרגל.
ונקודים — שיש בו נקודות נקודות.
וברודים — מגזרת "ברד", שיש לו שומות לבנות.
ומלת טלוא — שם כלל, והיא מגזרת "בלות ומטולאות" (יהושע ט, ה). והטעם, כמו שומות.
וטעם כל נקוד וטלוא — תיש, וכן כתוב: "שה כשבים ושה עזים" (דברים יד, ד). ואחר ששם טלוא כלל, הנה פירושו: כל תיש נקוד וברוד.
כל שה חום — הוא השחרות. ויתכן שנקרא השחרות כן מפני החום, כי השחרות יותר חום מן הלבן.
וטלוא ונקוד בעזים — עקוד וברוד ונקוד:פסוק לג (כל הפסוק)
וענתה בי צדקתי... לפניך — היא תעיד, כאשר תבוא ותראה שכרי, והוא העדר שאפריד לנפשי; אם לא מצאת התיישים והעיזים עקודים נקודים וברודים והכבשים שחורים, גנוב הוא אתי. והנה אתה הסירות מן הצאן כל עקוד ונקוד וברוד בעיזים וכל חום בכשבים.
אשר איננו נקוד וטלוא — נקוד ברוד ועקוד.
בעזים — זכרים ונקבות:פסוק לד (כל הפסוק)
פסוק לה (כל הפסוק)
ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים — שפירושו הנקודים וברודים.
הנקודות והטלואות — פירוש, העקודות והברודות, וזה טעם כל אשר לבן בו.
וכל שה חום — כבש שחור. והוא שם תואר, כמו פעול, ומשקלו "סוג לב" (משלי יד, יד).
ומלת הסר משם, על דעת מדקדק גדול, שם הפועל, "להסיר משם", ואלה שכרי. ופירוש ויתן ביד בניו, של יעקב. רק וישם דרך שלשת ימים, על לבן הוא. וזה הפירוש איננו נכון, כי אין ליעקב בן גדול מראובן, ועוד אין לו ז' שנים. וכן פירוש הפרשה: הסר משם, כמשמעו, לשון ציווי. והטעם והיה שכרי, כאלה אחר שתסירם. ויסר ביום ההוא, לבן הסיר:פסוק לו (כל הפסוק)
פסוק לז (כל הפסוק)
מקַל — בפת"ח הקו"ף, בעבור שהוא סמוך.
לבנה לוז וערמון — עצים הם, רק לח שם התואר. והגאון אמר כי לוז – שקדים, בעבור שנקרא כן בלשון ישמעאל, כי הב' לשונות והארמית ממשפחה אחת היו.
מחשוף הלבן — שחשף הקלף, כמו "חשף ה'" (ישעיהו נב, י):פסוק לח (כל הפסוק)
פצל — הטעם, כרת כריתות קטנות.
ברהטים — מקום חיבור המים שישתו הצאן שם.
ויחמנה — נתחברו פה לשון זכרים ונקבות, כמו "וישרנה הפרות" (שמואל א ו, יב):פסוק לט (כל הפסוק)
ויחמו — נתעברו. ובאה זאת המלה משונה בניקוד, בעבור אות הגרון, והיה ראוי להיות כמו "וישבו לאכל לחם" (בראשית לז, כה). ואל תתמה בעבור שאמר על הצאן לשון זכרים, כי משפט הלשון להפריש בין זכרים לנקבות בלשון יחיד, רק בלשון רבים לא יחושו.
אל המקלות — מן המקלות. ורבים יתמהו ויאמרו כי זה פלא. ואמת שהוא מפלאות התולדות, וכן המשפט, אפילו האשה שנבראה בצלם המלאכים.
וטלואים — הם הברודים, כי שם כלל הוא:פסוק מ (כל הפסוק)
פסוק מא (כל הפסוק)
פסוק מב (כל הפסוק)
ובהעטיף הצאן — הם בימי תשרי. וזה עשה יעקב שלא ירגיש לבן בדבר המקלות.
העטופים — שאין כח בהם, כמו: "נפשם בהם תתעטף" (תהלים קז, ה):
<< · אבן עזרא על בראשית · ל · >>