ביאור:בראשית ל כז

בראשית ל כז: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל כז.

משא ומתן

הדגמה של משא ומתן בין אנשים מכובדים ומנומסים.
לבן לא מנסה לרמות ולהשתמש בכוח שבידו, אלא להפך, נותן כבוד ליעקב ואלוהיו.

לבן אמר: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" - פתיחה מכובדת מאוד השמורה לאלוהים, למלאכי אלוהים (ביאור:בראשית יח ג), למלכים (ביאור:אסתר ה ח) ולנכבדים (ביאור:בראשית מז כה) ביאור:בראשית מז כט). לבן מעניק כבוד רב ליעקב ואלוהיו בפתיחה שכזו.
"נִחַשְׁתִּי" - שיער נכונה, הימר באופן שהסתבר כמדויק - המילה מרמזת להימור שלבן לקח כאשר החליט לשכור את יעקב "הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (ביאור:בראשית כט טו).
"וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" - הנה התוצאה. בזכותך זכיתי בברכה רבה מאוד, כדברי יעקב "כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי ויִַּפְרֹץ לָרֹב, ויְַבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי" (ביאור:בראשית ל ל).

וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ

" וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה" – לבן מודה לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב, ולא מודה לאלוהיו שלו.
"בִּגְלָלֶךָ" במשמעות 'מעצם שהותך' בביתי, ולא רק בזכות העבודה החרוצה שלך. על ההצלחה של יוסף נאמר בצורה שונה: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית לט ג), וברור שמדובר בעבודה חרוצה שהביאה פירות לפוטיפר, ולא ברכה לפוטיפר רק מעצם שהותו של יוסף בביתו.

לבן מודה שהוא קיבל ברכה. מה היתה הברכה שלבן קיבל?

לנו נראה שמדובר בצאן רב שיעקב הביא ללבן בזכות חריצותו. יעקב עצמו אומר זאת ללבן: "אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ; וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי. כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי, וַיִּפְרֹץ לָרֹב, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי (ביאור:בראשית ל כט). כלומר, אלוהים נתן ברכה ללבן, כפי שאלוהים בירך את יצחק: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה" (ביאור:בראשית כו יב).

אולם ברכה אינה מוגבלת לרכוש. לדוגמא, לאברם היה הרבה רכוש לאחר שניצח את ארבעת המלכים, אך ללא יורש הוא חשב שהוא ערירי (בראשית טו ב) ולרכוש לא היה ערך בעיניו.

אדם מקבל ברכה כאשר הוא משיג את מטרתו ומבוקשו, והבין שיד אלוהים עזרה לו להצליח והגנה עליו מצרות. אלוהים בברכתו הראשונה לאברהם אמר: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יא ב), ומספר שנים אחר כך אלוהים אמר: "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו א), ומיד אברם שואל: "מַה תִּתֶּן לִי, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי" (בראשית טו ב) ללא ילדים, ואלוהים עונה לו בתקיפות: "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ" (בראשית טו ד).

על אברהם נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (ביאור:בראשית כד א), ורש"י הסביר: "ברך את אברהם בכל" - 'בכל' (52) עולה בגימטריה 'בן' (52), ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה.

ניתן להבין - הברכה הגדולה ביותר שאדם יכול לקבל זה יורש.

לדוגמא בתהלים מופיע "הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְהוָה. יְבָרֶכְךָ יְהוָה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָ‍ִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל" בתהלים קכח ד-ו.

כאשר יעקב ביקש את ידה של רחל מלבן אביה (ביאור:בראשית כט יט), לא הוזכרו אחיה של רחל. בסיפורי האבות, לבן, אחי רבקה, מופיע לפני בתואל אביו בשיחה עם עבד אברהם אודות רבקה (ביאור:בראשית כד נ), ובני יעקב דיברו עם מלך שכם אודות דינה אחותם (ביאור:בראשית לד יד). ניתן להסיק שלרחל לא היו אחים, ולבן לא הזמין אותם להשתתף בשיחה כאשר יעקב ביקש להתחתן עם רחל. אולם עשרים שנים מאוחר יותר, ללבן יש בנים בוגרים שעובדים איתו ומגדלים את צאנו (ביאור:בראשית לא א).

ייתכן שללבן לא היו בנים והוא דאג שהוא יישאר ערירי ללא יורש. כאשר לבן הסכים להשיא את רחל ליעקב הוא קיווה שיעקב יישאר איתו ויביא לו גואל לשמו מבנותיו, כשם שבנות לוט הביאו ללוט ייבום, כדבריהן: "וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע" (ביאור:בראשית יט לט), ולכן לבן אמר לבן אחותו: "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה ... טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר" (ביאור:בראשית כט יד, יט). כדי שבני יעקב יהיו יורשיו.

סביר שללבן היו רק שתי בנות בוגרות, ללא בנים. לבן רצה בנים, וכאשר יעקב בא לביתו, אלוהי יעקב בירך את לבן והוא זכה לבנים (בנוסף לרכוש הרב שלו זכה בזכות עבודתו של יעקב). לכן לבן הודה לאלוהי יעקב, "יְהוָה", בשמו המפורש. מעניין שלבן הודה (שהוא זכה בבנים), אך רחל האמינה שהיא זכתה בבן בגלל תרפי אביה.

לאחר שלבן הודה לאלוהים הוא אמר: "נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה" (ביאור:בראשית ל כח) – כלומר, הוא הציע לשלם כל שכר שיעקב ידרוש, למרות שיעקב עבד עבור בנותיו ולא היה מגיע לו סכום נוסף. לבן היה מוכן להודות ליעקב ואלוהיו ולשלם במקום סכום גדול, מתוך אמונה שיעקב לא ידרוש יותר ממה שמגיע לו כמתנות נשואין ליעקב ונדוניה לבנותיו. בהמשך שכם בן חמור חזר על ביטוי דומה כאשר הוא ביקש את דינה: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי" (ביאור:בראשית לד יב), ואכן שכם שילם את המחיר המרבי: חייו וכל רכושו.