פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית ל מג: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים."



וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹדעריכה

כמובן שיעקב התעשר מאוד מאוד. ללא תשלום ללבן, יעקב:

  • השתמש באדמה של לבן.
  • השתמש במים על אדמתו של לבן.
  • השתמש בצמחים שגדלו על אדמתו של לבן.
  • השתמש בצאנו של לבן כבסיס לרבייה של הכבשים שלו.
  • השתמש בפועליו של לבן.
  • נהנה מהגנה של חייליו של לבן.
  • השתמש בכלים של לבן.
  • השתמש בקונים של לבן.
  • השתמש במבנים, בדרכים, בבארות, בשקתות, במחסנים של לבן.
  • הוא ומשפחתו גרו בביתו של לבן ואכלו משלחנו בחינם.

אבל חוץ מזה יעקב עבד קשה מאוד להרבות את רכושו שלו ושל לבן, ככתוב: "ויַָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן" (ביאור:בראשית ל מ). כמובן שזה היה ההסכם, ולבן הסכים (ביאור:בראשית ל לד) ביודעין או בכוונה להרוויח על חשבונו של יעקב.

לבן ראה מה יעקב עושה, ואפילו בניו הסבירו לו שיעקב מתעשר מאוד. בנוסף, לבן ידע שיעקב נתן לו את הזכות להכריז שיעקב הרוויח מספיק, אך חרף כך הוא לא הפסיק את התעשרותו של יעקב.

רכושו של יעקבעריכה

ראה: ירושת יעקב באדמתו של לבן.

יעקב אמנם השתמש במים ובצמחים שגדלו באדמתו של לבן, אבל הוא לא הבין שלמעשה שליש מאדמתו של לבן, אותה לבן ירש מנחור סבו, שייכת לו ולעשו אחיו, כירושה של אברהם מתרח אביו, הלוא אברהם היה אחיו של נחור ולא קיבל את חלקו בירושה. גם ללוט ובנותיו היה שליש, אבל שהם ידאגו לעצמם.

בנוסף, רבקה לא קיבלה מאביה את נדונייתה כאשר היא הלכה ליצחק. לפי חוקי חמורבי 184 , אחיה לבן חייב לתת לה את חלקה, כבן, ממטלטליו (צאן) של אביה. לבתואל היו רק שני ילדים: רבקה ולבן – כלומר, חצי מצאנו של לבן שייך לרבקה ובניה. מה גם שלבן לא נתן נדוניה לבנותיו.

לכן, למעשה יעקב עבד על אדמתו עם צאנו, ולבן הסתיר עובדה זו ממנו. ייתכן שרבקה הבינה את זה כששלחה אותו ללבן אחיה, אבל היא לא אמרה לו את זה במפורש כדי שהוא לא יישאר בחרן ולא יחזור לארץ המובטחת.

אלוהים לא רצה שיעקב ידע, כי אחרת יעקב היה נשאר בחרן, או לפחות חלק מילדיו היו נשארים או חוזרים.

מְאֹד מְאֹד ... רַבּוֹתעריכה

'מְאֹד מְאֹד, ורַַבּוֹת' הן מילים יחסיות. כל אחד חושב על מספר אחר, לפחות יותר ממה שיש לו עצמו. איוב מפרט מה זה הרבה מאוד: "ויְַהִי מִקְנֵהו שִּׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן ושְּׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וחֲַמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וחֲַמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, ועֲַבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; ויְַהִי הָאִישׁ הַהואּ, גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם" (איוב א ג), וכך יש לנו מושג מה משמעות העושר שלו. כאשר הכתוב מציין רק את המילים "רַבּוֹת", אנו לא יודעים כמה באמת צאן היה לו. בהמשך יעקב שולח מנחה לעשו, ואז הכתוב מספק לנו מספרים, ככתוב: "עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵיליִם עֶשְׂרִים" (ביאור:בראשית לב טו). בהנחה שהמנחה היתה עשירית או פחות מרכושו של יעקב, ניתן להבין שהיו לו יותר מאלפיים עיזים ואלפיים רחלות.

וַיְהִי לוֹ ... וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִיםעריכה

למעשה יעקב הכין צבא חזק מאוד. העבדים שהוא רכש היו צעירים וחזקים. היה לו זמן לאמן אותם ברכיבה על גמלים ושימוש בקלע. החמורים שימשו להובלת הסחורה של המחנה. כך יעקב התכונן לפגוש את עשו, ולחזור לכנען כנשיא חזק ותקיף, שאף אחד מיושבי הארץ לא יעז להתקיף אותו.

מקורותעריכה

נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762