רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/ל

(א) וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ – קִנְּאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים; אָמְרָה: אִלּוּלֵי שֶׁצָּדְקָה מִמֶּנִּי לֹא זָכְתָה לְבָנִים (ב"ר עא,ו).
הָבָה לִּי – וְכִי כָּךְ עָשָׂה אָבִיךָ לְאִמְּךָ? וַהֲלֹא הִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (שם,ז).
מֵתָה אָנֹכִי – מִכָּאן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים שֶׁחָשׁוּב כַּמֵּת (שם,ו; נדרים ס"ד ע"ב).

(ב) הֲתַחַת – וְכִי בִּמְקוֹמוֹ אֲנִי?
אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ – אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁאֶעֱשֶׂה כְּאַבָּא? אֲנִי אֵינִי כְּאַבָּא: אַבָּא לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים, אֲנִי יֵשׁ לִי בָּנִים, מִמֵּךְ מָנַע וְלֹא מִמֶּנִּי (ב"ר עא,ז).

(ג) עַל בִּרְכַּי – כְּתַרְגּוּמוֹ, "וַאֲנָא אֲרַבֵּי".
וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי – מַהוּ "גַּם"? אָמְרָה לוֹ: זְקֵנְךָ אַבְרָהָם הָיוּ לוֹ בָּנִים מֵהָגָר, וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה. אָמַר לָהּ: זְקֶנְתִּי הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ. אָמְרָה לוֹ: אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב, הִנֵּה אֲמָתִי.
וְאִבָּנֶה גַּם אָנֹכִי מִמֶּנָּה – כְּשָׂרָה (שם).

(ו) דָּנַנִּי אֱלֹהִים – דָּנַנִּי וְחִיְּבַנִי, דָּנַנִּי וְזִכַּנִי (שם).

(ח) נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים – מְנַחֵם בֶּן סָרוּק פֵּרְשׁוֹ בְּמַחְבֶּרֶת "צָמִיד פָּתִיל" (במדבר יט,טו): חִבּוּרִים מֵאֵת הַמָּקוֹם נִתְחַבַּרְתִּי עִם אֲחוֹתִי לִזְכּוֹת לְבָנִים. וַאֲנִי מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן "עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" (דברים לב,ה): נִתְעַקַּשְׁתִּי וְהִפְצַרְתִּי פְּצִירוֹת וְנַפְתּוּלִים הַרְבֵּה לַמָּקוֹם לִהְיוֹת שָׁוָה לַאֲחוֹתִי.
גַּם יָכֹלְתִּי – הִסְכִּים עַל יָדִי. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן תְּפִלָּה: נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי – בַּקָּשׁוֹת הַחֲבִיבוֹת לְפָנָיו נִתְקַבַּלְתִּי [וְנֶעְתַּרְתִּי] כַּאֲחוֹתִי [ת"א: "קַבֵּיל בָּעוּתִי ה' בְּאִתְחַנָּנוּתִי בִּצְלוֹתִי חַמֵּידִית דִּיהֵי לִי וְלַד כַּאֲחָתִי אַף אִתְיְהֵיב לִי"; ה' קִבֵּל בַּקָּשָׁתִי בְּהִתְחַנְּנוּתִי בִּתְפִלָּתי, חָמַדְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לִי יֶלֶד כַּאֲחוֹתִי, גַּם נִתַּן לִי].
נִפְתַּלְתִּי – נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתִי. וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ רַבִּים בִּלְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן (עיין ב"ר).

(י) וַתֵּלֶד זִלְפָּה – בְּכֻלָּן נֶאֱמַר הֵרָיוֹן חוּץ מִזִּלְפָּה, לְפִי שֶׁהָיְתָה בַּחוּרָה מִכֻּלָּן וְתִינוֹקֶת בְּשָׁנִים וְאֵין הֵרָיוֹן נִכָּר בָּהּ (ב"ר עא,ט). וּכְדֵי לְרַמּוֹת לְיַעֲקֹב נְתָנָהּ לָבָן לְלֵאָה, שֶׁלֹּא יָבִין שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ אֶת לֵאָה, שֶׁכָּךְ מִנְהָג לִתֵּן שִׁפְחָה הַגְּדוֹלָה לַגְּדוֹלָה וְהַקְּטַנָּה לַקְּטַנָּה.

(יא) בָּא גָד – בָּא מַזָּל טוֹב (תרגום יונתן), כְּמוֹ "גָּד גַּדִּי וְסִנּוּק לָא" (הִתְמַזֵּל, מַזָּלִי, וְעָיֵיף אַל תְּהִי! שבת סז ע"ב); וְדוֹמֶה לוֹ: "הָעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן" (ישעיהו סה,יא). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, שֶׁנּוֹלַד מָהוּל, כְּמוֹ "גֹּדּוּ אִילָנָא" (דניאל ד,יא). וְלֹא יָדַעְתִּי עַל מָה נִכְתְּבָה תֵּבָה אַחַת. [דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִקְרֵאת תֵּבָה אַחַת, "בָּגָד"? כְּמוֹ בָּגַדְתָּ בִּי כְּשֶׁבָּאתָ אֶל שִׁפְחָתִי, כְּאִישׁ שֶׁבָּגַד בְּאֵשֶׁת נְעוּרִים].

(יד) בִּימֵי קְצִיר חִטִּים – לְהַגִּיד שִׁבְחָן שֶׁל שְׁבָטִים, שֶׁעֵת הַקָּצִיר הָיָה, וְלֹא פָּשַׁט יָדוֹ בְּגָזֵל לְהָבִיא חִטִּים וּשְׂעוֹרִים, אֶלָּא דְּבַר הֶפְקֵר שֶׁאֵין אָדָם מַקְפִּיד בּוֹ (ב"ר עב,ב; ועיין סנהדרין צ"ט ע"ב).
דּוּדָאִים – סִגְּלֵי (סנהדרין שם). עֵשֶׂב הוּא, וּבִלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל יַסְמִי"ן.

(טו) וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי – בִּתְמִיהַּ: וְלַעֲשׂוֹת עוֹד זֹאת, לִקַּח גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי? וְתַרְגוּמוֹ "וְתִסְּבִין" [=וְתִקְחִי].
לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה – שֶׁלִּי הָיְתָה שְׁכִיבַת לַיְלָה זוֹ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָךְ תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. וּלְפִי שֶׁזִּלְזְלָה בְּמִשְׁכַּב הַצַּדִּיק, לֹא זָכְתָה לְהִקָּבֵר עִמּוֹ (ב"ר עב,ג).

(טז) שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ – נָתַתִּי לְרָחֵל שְׂכָרָהּ.
בַּלַּיְלָה הוּא – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיְּעוֹ שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם יִשָּׂשכָר (נדה ל"א ע"א).

(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה – שֶׁהָיְתָה מִתְאַוָּה וּמְחַזֶּרֶת לְהַרְבּוֹת שְׁבָטִים (ב"ר עב,ה).

(כ) זֶבֶד טוֹב – כְּתַרְגּוּמוֹ ["יְהַב יְיָ יָתֵיהּ לִי חוּלָק טָב", נָתַן ה' אוֹתוֹ לִי חֵלֶק טוֹב].
יִזְבְּלֵנִי – לְשׁוֹן "בֵּית זְבוּל" (מל"א ח,יג), הירבירייריא"ה [herberjerie = אירוח, לינה] בְּלַעַז, בֵּית מָדוֹר. מֵעַתָּה לֹא תְּהֵא עִקַּר דִּירָתוֹ אֶלָּא עִמִּי (אונקלוס), שֶׁיֵּשׁ לִי בָּנִים כְּנֶגֶד כָּל נָשָׁיו.

(כא) דִּינָה – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ: אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא רָחֵל אֲחוֹתִי כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת? וְהִתְפַּלְּלָה עָלָיו, וְנֶהְפַּךְ לִנְקֵבָה (ברכות ס' ע"א; תנחומא, ח).

(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל – זָכַר לָהּ שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לַאֲחוֹתָהּ (ב"ב קכג ע"א; ב"ר עג,ד), וְשֶׁהָיְתָה מְצֵרָה שֶׁמָּא תַּעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה יַעֲקֹב, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים (תנחומא ישן, כ). וְאַף עֵשָׂו הָרָשָׁע כָּךְ עָלָה בְּלִבּוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים; הוּא שֶׁיִּסֵּד הַפַּיָּט: "הָאַדְמוֹן כְּבָט שֶׁלֹּא חָלָה, צָבָה לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִתְבַּהֲלָה" (בקרובות ליום א' דר"ה שחרית).

(כג) אָסַף – הִכְנִיסָהּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה. וְכֵן: "אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ" (ישעיהו ד,א), "וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה" (שמות ט,יט), "אָסְפוּ נָגְהָם" (יואל ד,טו); "וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף" (ישעיהו ס,כ), לֹא יִטָּמֵן.
חֶרְפָּתִי – שֶׁהָיִיתִי לְחֶרְפָּה, שֶׁאֲנִי עֲקָרָה, וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלַי שֶׁאֶעֱלֶה לְחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע (תנחומא ישן שם). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָאִשָּׁה בֵּן – אֵין לָהּ בְּמִי לִתְלוֹת סִרְחוֹנָהּ; מִשֶּׁיֵּשׁ לָהּ בֵּן – תּוֹלָה בּוֹ. מִי שָׁבַר כְּלִי זֶה? בִּנְךָ; מִי אָכַל תְּאֵנִים אֵלּוּ? בִּנְךָ (ב"ר עג,ה).

(כד) יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר – יוֹדַעַת הָיְתָה בִּנְבוּאָה שֶׁאֵין יַעֲקֹב עָתִיד לְהַעֲמִיד אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים; אָמְרָה: יְהִי רָצוֹן שֶׁאוֹתוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד – יְהֵא מִמֶּנִּי. לְכָךְ לֹא הִתְפַּלְלָה אֶלָּא עַל בֵּן אַחֵר (בראשית רבה עב ו|ב"ר עב,ו).

(כה) כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף – מִשֶּׁנּוֹלַד שְׂטָנוֹ שֶׁל עֵשָׂו (ב"ר עג,ז; ב"ב קכ"ג ע"ב), שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א,יח). אֵשׁ בְּלֹא לֶהָבָה אֵינוֹ שׁוֹלֵט לְמֵרָחוֹק; מִשֶּׁנּוֹלַד יוֹסֵף, בָּטַח יַעֲקֹב בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרָצָה לָשׁוּב (תנחומא ישן כג, בסוף הקטע).

(כו) תְּנָה אֶת נָשַׁי וְגוֹמֵר – אֵינִי רוֹצֶה לָצֵאת כִּי אִם בִּרְשׁוּת (עיין תנחומא ישן שם, תחילת אות כד).

(כז) נִחַשְׁתִּי – מְנַחֵשׁ הָיָה (ס"א: הָיִיתִי), נִסִּיתִי בַּנִּחוּשׁ שֶׁלִּי שֶׁעַל יָדְךָ בָּאָה לִי בְּרָכָה. כְּשֶׁבָּאתָ לְכָאן לֹא הָיוּ לִי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן" (לעיל כט,ו); אֶפְשָׁר יֵשׁ לוֹ בָּנִים, וְהוּא שׁוֹלֵחַ בִּתּוֹ אֵצֶל הָרוֹעִים? וְעַכְשָׁו הָיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן" (בראשית לא,א).

(כח) נָקְבָה שְׂכָרְךָ – כְּתַרְגוּמוֹ: "פָּרֵישׁ אַגְרָךְ".

(כט) וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי – אֶת חֶשְׁבּוֹן מִעוּט מִקְנְךָ שֶׁבָּא לְיָדִי מִתְּחִלָּה, כַּמָּה הָיוּ.

(ל) לְרַגְלִי – בִּשְׁבִיל בִּיאַת רַגְלִי אֶצְלְךָ בָּאת הַבְּרָכָה; כְּמוֹ: "הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ" (שמות יא,ח); "לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי" (שופטים ח,ה), הַבָּאִים עִמִּי (ב"ר עג,ח).
גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי – לְצֹרֶךְ בֵּיתִי (תרגום יונתן). עַכְשָׁו אֵין עוֹשִׂין לְצָרְכִּי אֶלָּא בָּנַי, וְצָרִיךְ אֲנִי לִהְיוֹת עוֹשֶׂה גַּם אֲנִי עִמָּהֶם לְסָמְכָן, וְזֶהוּ "גַּם" (ב"ר שם).

(לב) נָקֹד – מְנֻמָּר בַּחֲבַרְבּוּרוֹת דַּקּוֹת כְּמוֹ נְקֻדָּה, פוינטור"א [pointure = ניקוד‏[1]] בְּלַעַז.
וְטָלוּא – לְשׁוֹן טְלַאי, חֲבַרְבּוּרוֹת רְחָבוֹת.
חוּם – שְׁחוֹם (אונקלוס), דּוֹמֶה לְאָדֹם, רו"ש [ros = אדום] בְּלַעַז; לְשׁוֹן מִשְׁנָה: "שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה" (משנה ב"ב פ"ה מ"ו) לְעִנְיַן תְּבוּאָה.
וְהָיָה שְׂכָרִי – אוֹתָן שֶׁיִּוָּלְדוּ מִכָּאן וּלְהַבָּא נְקֻדִּים וּטְלוּאִים בָּעִזִּים וּשְׁחוּמִים בַּכְּשָׂבִים, יִהְיוּ שֶׁלִּי. וְאוֹתָן שֶׁיֶּשְׁנָן עַכְשָׁו – הַפְרֵשׁ מֵהֶם וְהַפְקִידֵם בְּיַד בָּנֶיךָ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר לִי עַל הַנּוֹלָדִים מֵעַתָּה, אֵלּוּ הָיוּ שָׁם מִתְּחִלָּה. וְעוֹד, שֶׁלֹּא תֹּאמַר לִי: עַל יְדֵי הַזְּכָרִים שֶׁהֵן נְקֻדִּים וּטְלֻאִים תֵּלַדְנָה הַנְּקֵבוֹת דֻּגְמָתָן מִכָּאן וָאֵילָךְ.

(לג) וְעָנְתָה בִּי וְגוֹמֵר – אִם תַּחְשְׁדֵנִי שֶׁאֲנִי נוֹטֵל מִשֶּׁלְּךָ כְּלוּם, תַּעֲנֶה בִּי צִדְקָתִי, כִּי תָבוֹא צִדְקָתִי וְתָעִיד עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ; שֶׁלֹּא תִּמְצָא בְּעֶדְרִי כִּי אִם נְקֻדִּים וּטְלוּאִים, וְכֹל שֶׁתִּמְצָא בָּהֶן שֶׁאֵינוֹ נָקֹד אוֹ טָלוּא אוֹ חוּם, בְּיָדוּעַ שֶׁגְּנַבְתִּיו לְךָ וּבִגְנֵבָה הוּא שָׁרוּי אֶצְלִי.

(לד) הֵן – לְשׁוֹן קַבָּלַת דְּבָרִים.
לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ – הַלְוַאי שֶׁתַּחְפֹּץ בְּכָךְ (אונקלוס).

(לה) וַיָּסַר – לָבָן בַּיּוֹם הַהוּא.
אֶת הַתְּיָשִׁים – עִזִּים זְכָרִים.
כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ – כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה בּוֹ חֲבַרְבּוּרָה לְבָנָה (תרגום יונתן).
וַיִּתֵּן – לָבָן בְּיַד בָּנָיו.

(לו) הַנּוֹתָרֹת – הָרְעוּעוֹת שֶׁבָּהֶן, הַחוֹלוֹת וְהָעֲקָרוֹת שֶׁאֵינָן אֶלָּא שִׁירַיִם, אוֹתָן מָסַר לוֹ (תנחומא ישן כד; ב"ר עג,ט).

(לז) מַקַּל לִבְנֶה – עֵץ הוּא וּשְׁמוֹ "לִבְנֶה", כְּמָה דְּתֵימָא: "תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה" (הושע ד,יג). וְאוֹמֵר אֲנִי, הוּא שֶׁקּוֹרִין טרינבל"א [trenble = צפצפה רעדנית‏[2]] בְּלַעַז שֶׁהוּא לָבָן.
לַח – כְּשֶׁהוּא רָטֹב.
וְלוּז – וְעוֹד לָקַח מַקַּל לוּז, עֵץ שֶׁגְּדֵלִין בּוֹ אֱגוֹזִים דַּקִּים, קולדר"א [colder = אלסר‏[3]] בְּלַעַז.
וְעַרְמוֹן – קֿשטיניי"ר [chastenier = עץ ערמון] בְּלַעַז.
פְּצָלוֹת – קִלּוּפִים קִלּוּפִים, שֶׁהָיָה עוֹשֵׂהוּ מְנֻמָּר.
מַחְשֹׂף הַלָּבָן – גִּלוּי לֹבֶן שֶׁל מַקֵּל (תרגום יונתן); כְּשֶׁהָיָה קוֹלְפוֹ, הָיָה נִרְאֶה וְנִגְלֶה לֹבֶן שֶׁלּוֹ בִּמְקוֹם הַקִּלּוּף.

(לח) וַיַּצֵּג – תַּרְגּוּמוֹ "וְדַעֵיץ", לְשׁוֹן תְּחִיבָה וּנְעִיצָה הוּא בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּגְמָרָא: "דָּצָהּ וּשְׁלָפָהּ" (שבת נ' ע"ב), "דָּץ בֵּיהּ מִידִי" (חולין צ"ג ע"ב), "דָּצָהּ" כְּמוֹ "דְּעָצָהּ", אֶלָּא שֶׁמְּקַצֵּר אֶת לְשׁוֹנוֹ.
בָּרְהָטִים – בִּמְרוּצוֹת הַמַּיִם. [בְּשִׁקְתוֹת] – בַּבְּרֵכוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ לְהַשְׁקוֹת שָׁם הַצֹּאן.
אֲשֶׁר תָּבֹאןָ וְגוֹמֵר – בָּרְהָטִים אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת, שָׁם הִצִּיג הַמַּקְלוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן.
וַיֵּחַמְנָה [בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת] – הַבְּהֵמָה רוֹאָה אֶת הַמַּקְלוֹת וְהִיא נִרְתַּעַת לַאֲחוֹרֶיהָ, וְהַזָּכָר רוֹבְעָהּ, וְיוֹלֶדֶת כַּיּוֹצֵא בוֹ. רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר: הַמַּיִם נַעֲשִׂין זֶרַע בִּמְעֵיהֶן וְלֹא הָיוּ צְרִיכוֹת לְזָכָר (ב"ר עג,י), וְזֶהוּ "וַיֵּחַמְנָה" וְגוֹמֵר.

(לט) אֶל הַמַּקְלוֹת – אֶל מַרְאוֹת הַמַּקְלוֹת (שם).
עֲקֻדִּים – מְשֻׁנִּים בִּמְקוֹם עֲקֵדָתָן, הֵם קַרְסֻלֵּי יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם (תרגום יונתן).

(מ) וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב – הַנּוֹלָדִים עֲקֻדִּים וּנְקֻדִּים הִבְדִּיל וְהִפְרִישׁ לְעַצְמָן, וְעָשָׂה אוֹתָן עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ, וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ הָעֵדֶר הֶעָקֹד לִפְנֵי הַצֹּאן, וּפְנֵי הַצֹּאן הַהוֹלְכוֹת אַחֲרֵיהֶם צוֹפוֹת אֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד", שֶׁהָיוּ פְּנֵי הַצֹּאן אֶל הָעֲקֻדִּים, וְאֶל "כָּל חוּם" שֶׁמָּצָא "בְּצֹאן לָבָן".
וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.

(מא) הַמְקֻשָּׁרוֹת – כְּתַרְגּוּמוֹ ["מְבַכְּרָתָא", הַמַּבְכִּירוֹת], הַבְּכִירוֹת, וְאֵין לוֹ עֵד בַּמִּקְרָא. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם "אֲחִיתֹפֶל בַּקּוֹשְׁרִים" (שמ"ב טו,לא); "וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ" (שם,יב), אוֹתָן הַמִּתְקַשְּׁרוֹת יַחַד לְמַהֵר עִבּוּרָן.

(מב) וּבְהַעֲטִיף – לְשׁוֹן אִחוּר, כְּתַרְגּוּמוֹ, "וּבְלַקִּישׁוּת". וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם "הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת" (ישעיהו ג,כב), לְשוֹן עֲטִיפַת כְּסוּת; כְּלוֹמַר: מִתְעַטְּפוֹת בְּעוֹרָן וְצַמְרָן, וְאֵינָן מִתְאַוּוֹת לְהִתְיַחֵם עַל יְדֵי הַזְּכָרִים.

(מג) צֹאן רַבּוֹת – פָּרוֹת וְרָבוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר צֹאן.
וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים – מוֹכֵר צֹאנוֹ בְּדָמִים יְקָרִים וְלוֹקֵח לוֹ כָּל אֵלֶּה (תנחומא ישן, כד).

הערותעריכה

  1. ^ ייתכן, שרש"י מתכוון לתרגם לא את התואר "נָקוֹד" שבמקרא, אלא את השם "נקודות" שבפירושו, והלעז הוא שם קיבוצי המצביע על הרבה נקודות המצויות במקום אחד.
  2. ^ רש"י מזהה את הלבנֶה עם הצפצפה הרעדנית (tremble), הנושאת המון פרחים לבנים. בעברית של היום מזהים את הלבנֶה עם עץ, שקליפתו לבנה (bouleau).
  3. ^ "עץ שגדלים בו אגוזים דקים", כדברי רש"י. אולי העניין קשור עם שם הפרי בצרפתית של היום noisette, כלומר "אגוז קטן"; יכול להיות, שכבר בימי רש"י היו משתמשים בכינוי זה, ליד השם הרשמי colder. בכמה כתבי־יד יש גרסאות הקרובות למלה noisette, שאין עדות ידועה עליה לפני 1280.