פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית ל לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית ל לא: "וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר."



לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָהעריכה

לבן הקשיב בסבלנות. הוא כבר אמר ליעקב: "נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי, וְאֶתֵּנָה" (ביאור:בראשית ל כח).
הוא הבין שיעקב לא יסתפק בשכר מזערי של רועה צאן.

  • "מָה אֶתֶּן" - לתת, מתנה. לחתן מגיע מתנה מאב הכלות בנוסף לנדוניה שהחתן מקבל לניהולו, והשייכת לנשים ולילדיהן במותן.
  • "לָךְ" - רק החלק שלך, לא כולל את הנדוניה.

כל זה מהווה הזמנה למיקוח. ליעקב היה קשה מאוד לקבוע את הסכום. הוא לא רצה להגיד שהוא עומד לקחת חצי מרכושו של לבן, כחלקו ברווח, וגם נדוניית בנותיו של לבן.

לבן נזהר שלא לשאול "מה מגיע לך" - משום שאז יעקב היה יכול לבקש גם את ירושת אברהם, נדוניית רבקה, ונדוניות רחל ולאה.

לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָהעריכה

"מְאוּמָה" - שׁוּם דָּבָר, שׁוּם כְּלוּם (מילוג). כאשר מלאך אלוהים אמר לאברהם: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (ביאור:בראשית כב יב) זה היה ברור שאסור לאברהם לעשות דבר עכשו ובעתיד שיפגע ביצחק.

כשם שאברהם אמר למלך סדום (ובעקיפין ללוט שוויתר על אדמתו בכנען ללא תשלום), "אִם מִחוטּ וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג), כך גם יעקב אמר ללבן - אתה לא תיתן לי מאומה, משלך לא יגרע דבר.

במקרה של יעקב השימוש במילה "מְאוּמָה" אינו מדויק. יעקב התכוון שלבן לא ישלם לו דבר בכסף. אבל יעקב ימשיך לרעות את צאן לבן, ישתמש באדמה של לבן, בצמחים של לבן, במים של לבן, בפועלים של לבן, במשך זמן מוגבל, ואחר כך הוא יחזיר ללבן את הצאן, האדמה והפועלים המקוריים. בצורה זו, יעקב 'כאילו' קיבל שום-כלום מלבן - חוץ מכל הוולדות, בעלי הצבע הנדרש, שנולדו בזמן עבודתו. תשלום בטלאים וגדיים הינו כתשלום בכסף, וזה לא מאומה, כפי שיהודה הציע לתמר שהתחפשה כזונה: "אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן" (ביאור:בראשית לח יז).

אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹרעריכה

יעקב הסביר שאם לבן יסכים לתנאים הבאים, הוא ימשיך לרעות את צאנו של לבן כבעבר.

  • יעקב הציע שהוא ימשיך לעבוד בדיוק כמו קודם: יהיה עדר אחד גדול שבו יהיו כבשות ואיילים לבנים וחומים ועזים ותיישים לבנים וחומים, והוא יהיה אחראי לכול העדר. בהנחה שהיה אותו אחוז של לבנים וחומים, ניתן לחשב שהיו 25% חומים לגמרי, 50% כבשים עם חום ולבן ו-25% לבנים לגמרי. יעקב חשב שהוא יעבד שנה אחת (מחזור לידות אחד), 75% מהלידות בשנה ההיא יהיו שייכים ליעקב, וזה יהיה חלקו. יעקב חשב שהוא יקבל רק צאן צעיר. כאשר לבן יחשוב שיעקב הרוויח מספיק הוא יודיע ליעקב לקחת את כל הגדיים והשיות שלו, ויעקב יצא מחרן וישוב לארצו.
  • לא ברור מה יעקב הציע:
  1. שהוא ולבן יוציאו את כל הטלאים עם צבע חום והגדיים עם צבע לבן, והם יהיו התשלום של יעקב. יעקב יפריד אותם מהעדר של לבן ויגדל את עדרו עד שלבן יודיע לו שהוא התעשר מספיק.
  2. שלבן יוציא את כל כל הטלאים עם צבע חום והגדיים עם צבע לבן ויפריד אותם לבניו. ומעכשיו והלאה, כל שה עם חום וגדי עם לבן שייולדו בעתיד, מכל הרחלות והעיזים בצאן לבן, יהיו שייכים ליעקב.

לבן כאילו הסכים להצעת יעקב, אבל שינה את התנאים בצורה חריפה. מכיוון שיעקב לא הגדיר עד איזה גיל שה וטלה נחשבים לצעירים, לבן הסיר את כל הכבשים (טלאים, כבשות ואיילים) עם חום ועיזים (גדיים, עיזים ותיישים) עם לבן, וכך היה ליעקב עדר של כבשים שכולו לבן בלבד, ועדר של עיזים חומות בלבד, ומעדר שכזה הוא יקבל כל שה עם חום וגדי עם לבן. לבן לבטח שמח וחשב שהוא יצא בזול, כי הוא לא חשב שיעקב יכול לקבל טלה עם צבע חום מכבשה ואייל שהם רק לבנים. לבן היה בטוח שאי אפשר להרביע כבשים ועיזים ולערבב את הצבעים.