פרק ט
עריכהונבאר מהו ענין יצה"ט ויצה"ר כי הוא עומק גדול.
ונלע"ד דבר האמיתי: כי נודע כי כל העולמות הם טו"ר, והנה בעולם העשיה הרע הוא ד' יסודות שהם שמרים של האופנים ואלו נכנסין באדם "לפתח חטאת רובץ" החומר שהוא הגוף והצורה, שהוא ענין נפשות היסודות כנ"ל. ולא נגמר כניסתן בתשלום עד שלש עשרה שנה, כי כן הגוף הולך וגדל וגם הנפש הולך וגדל. כי תחלה נכנס נפש הדומם והצומח שהוא הזן, ואח"כ נפש חי בתשלומה עד שהולך ברגליו ומתנענע כרצונו, ואח"כ נכנס בו נפש השכל המעשיי שהוא מזמן הפעטות ואילך, ואח"כ שכל העיוני לדעת בחכמות המלאכות והסחורות והרי נשלמו ד' חלקי הנפש וחומר ארבע יסודות בתשלום י"ג שנה. וזה נקרא גוף האדם ונפש ד' יסודות הנקרא דרך כללות נפש הבהמית, כי כל תאותה להחזיק הגוף כעין הבהמה, וזו הנפש הוא מצד הרע ושמרים דעשיה.
עוד יש נפש הבהמית מצד אופני דעשיה והוא מצד הטוב, וז"ש בריש משפטים: "כד אתייליד יהבין ליה נפשא דבעירא דכיא מאופני הקודש", כי אופני עשיה נקרא קדושה וטהרה וימין, וד' יסודותיהן עד תשלום י"ג שנה, תחלה ע"י מילה וקריאת התורה וחינוך מצות דרבנן, ובתשלום י"ג שנה נגמר כניסת נפש בהמה טמאה שהם ד' יסודות ונפש בהמה טהורה שהוא מאופני קודש, ואז חייב במצות מן התורה.
והנה על נפש היסודות אמרו שהיצה"ר נכנס באדם משנולד, כי האדם עצמו הוא נפש דאופני קודש דעשיה, ואחר הי"ג שנה נכנסים הטו"ר שברוח דיצירה הנקרא עולם המלאכים לכן היצ"ט ויצה"ר נקרא מלאכים ממש שהם רוח טוב ורוח רע כמ"ש "עושה מלאכיו רוחות", כי האדם עצמו הוא נפש הטוב מאופנים הנ"ל השורה על הגוף דאדמה דד' יסודין לכן נק' אדם לשון אדמה. אך הרוח נקרא יצה"ט שהוא מעולם היצירה מהטוב שבהם שהם רקיעים של היצירה ורוח רע של יצה"ר משמרי היצירה נמצא כי האדם הוא הנפש דאופנים והתחלת יצה"ר הנכנס כשנולד הוא נפש היסודין והיצה"ט שהוא רוח טוב דיצירה נכנס אחר י"ג שנים ואז נכנס ג"כ הרוח היצה"ר כנ"ל :
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |