פתיחת התפריט הראשי

דרוש יעריכה

הנה בביאור ק"ש שעל המטה יתבאר שעיקר כוונת אותו ק"ש אינו אלא לעשות כלי ולא לבחינת זווג ממש. ושם נתבאר ענין כלי זה מה ענינו. ונעתיק קצתו כאן.

דע שכל זווג וזווג שיש -- בין באמא בין בנוקבא דז"א -- צריך תחלה לזווגם לעשות בה בחינת כלי ואח"כ זווג ב' להתעבר ולהוליד ממש בחינת נשמות. וטעם הדבר הוא כמו שכתבנו, שכאשר אבא נזדווג עם אמא ביאה ראשונה בעת בריאת העולם -- הנה השפיע בה אותו הרוח (כנזכר בסבא דמשפטים דשביק בה בעלה) לעשותה כלי כדי שתהיה ראויה להתעבר ולקבל טפת הזכר בתוכה. והנה זה הרוחא שנותן בה בביאה ראשונה הוא נמשך מן הדעת דאבא אשר הוא שם ע"ב פנימי במילוי יודי"ן כנודע. והנה זה הרוח דדעת דאבא נמשך מהדעת העליון החופף על אבא ואמא והוא מזל הי"ג דדיקנא דעתיקא (כנודע כי אבא ואמא במזלא אתכלילן). וזה נמשך בו ג"כ ממזל ח' העליון ממנו אשר בארנו לך שיש בו ג' הויות דע"ב דיודי"ן.

והנה ראשית כל אלו ההמשכות הוא מדעת העליון דעתיק יומין הנקרא "רישא דלא אתידע" אשר הדעת ההוא גנוז בין גולגלתא ומוחא דאריך אנפין, והוא בחינת ההוא אוירא דיתיב על קרומא דמוחא דאריך אנפין. והנה נמשך עד דעת דאבא ממדרגה למדרגה. ומדעת דאבא נמשך עד יסוד שבו הנקרא "נתיב לא ידעו עיט". ומשם יצא ונכנס ביסוד אמא בביאה ראשונה. ונמצא דההוא רוחא דנפקי מיסוד אבא הוא הנקרא אוירא דכיא וכמ"ש בע"ה.

והנה ההוא רוחא הוא כלול מג' שמות דע"ב דמילוי יודי"ן והם גימטריא רי"ו. ואלו הג' שמות שנותן בה בביאה ראשונה שעולין רי"ו הם בחינת הכלי אשר בה. אח"כ בזווג הב' נותן בה שם אחד דע"ב שהוא ע"ב תיבות (הכוללים רי"ו אותיות כנודע), ואז הוא טפה זרעיית ממש להוליד. ועל כן בחינת רי"ו גימטריא גבורה שהיא נקבה, וע"ב הוא גימטריה חסד שהוא הזכר (כנזכר פ' בשלח ונתבאר בדרוש ה' משער זה ע"ש). [הגהה - צמח וסי' "זכר חסדו"].

ונודע כי חסד גנוז בפומא דאמה. נמצא כי זה היסוד דאבא הוא נמשך מהחסד. וראיה לזה כי הנה שם ע"ב דיודי"ן לעולם הוא בחסד. וכן הוא גימ' חסד כנ"ל. וא"כ היותם ג' פעמים ע"ב שהם רי"ו -- הענין הוא כי זרוע ימין הנקרא חסד יש בו ג' פרקין -- חסד חסדים (כנזכר פרשה ויחי (ח"א רמא, א)), ואלו הג' פרקין הם מתגלין בפומא דאמה, ונותן אל האמא וע"י נעשית כלי. וז"ש בזוהר כי החסד מכונן למטרוניתא.

נמצא כי בחינת הכלי הזה אשר הנחיל אבא לאמא הנקרא אוירא דכיא כי הם סוד ה' חסדים. וה' גבורות ששביסוד אמא נקרא אשא דכיא. והנה מאלו הב' בחינות שיש ביסוד אמא נעשית גולגלתא דז"א (כנזכר באדרא (דף קלה:) "כי נפיק גולגלתא חד תקיפא כו'") ומהם נעשה בחינת מוח הדעת דז"א. ונמצא כי האמת שמן היסוד דאבא ואמא נעשה הדעת דז"א, אמנם להיות שגם האי אוירא דכיא הוא רוחא דגניז ביסוד אמא -- לכן אנו אומרים כי מנה"י דאמא נעשה ג' מוחין דז"א, ואין אנו מזכירים את אבא לפי שהאי אוירא דכיא הוא בכלל אמא, כי היא לוקחתו כנ"ל.

נמצא כי אחר ביאה ראשונה דבריאת העולם "אתא מפתחא דכליל שית" כנזכר בספר הזוהר פר' תרומה דף קע"ז ע"א (והוא ז"א הכולל ו"ק כנודע) וסתים פתחא דאמא -- כי נה"י שלה נעשו מוחין ברישא דיליה. נמצא כי מקורה גנוז וסתים תוך רישא דז"א. ואז אותו הכלי הנקרא אוירא דכיא כנ"ל -- לקחו הז"א. ואז חזרה אמא להיות סתומה כבתחלה בבחינת בתולה, כיון שהז"א סותם פתח שלה כנ"ל. וא"כ בזווג ב' הוצרך אבא להנחיל בה פעם אחרת כלי אחר מחדש, ואח"כ נזדווג באמא מחדש. והנה כך דרכו תמיד עמה -- כי אחר שהז"א סותם פתחה תמיד נמצא כי אמא לעולם היא בתולה, והוא סוד "אסתר ירקרקת היתה", כי סוד בינה - קו ירוק כנזכר בתקונים, והיתה נקרא "אילת השחר" על שרחמה צר ובכל שעה היתה כבתולה.

והנה אותו הרוח דיהיב בה בכל זמנא אינו לבטלה, כי הנה הוא נמשך בז"א ונמשך ממנו אל הנוקבא שלו לעשותה כלי גם היא. וניתנה לה מיסוד שלו ליסוד שלה לעשותה כלי. וטעם הדבר כי לעולם בחינת המלכות דעשייה אצל החצונים צריכה היא להיות בתולה ואיש לא ידעה מפני החצונים. ובפרט בלילה שאז תרעין דילה סתומים והיא בתולה ממש. בפרט אחר החורבן והגלות.

והנה כאשר ז"א מנחיל בה בחינת הכלי הנ"ל -- אין בה כלל שם מילוי דיודי"ן, כמו אותו דבינה, כי הוא מתחלק; וחציו לקח הז"א לעצמו לדעת שבו, וחציו ניתן ביסוד שבה. וב' רוחין אלו החצאין הם מילוי ההי"ן, כי ב' ההי"ן הם יו"ד א'. נמצא כי נחלק לחצאין ממש, אחד בז"א ואחד בנוקבא כנ"ל בדרוש ד', וע"ש. [הגהה - ונלע"ד דא"כ ג' ב"ן שהם נגד ג' ע"ב שהם רי"ו. וזה אשר נתבאר בנפילת אפיים שיש שם ג' פעמים ב"ן המעלין מ"ן. והבן זה].


והנה נתבאר כי תחלת כל זווג, בין באמא בין בנוקבא דז"א, צריך תחלה לעשותה כלי ואח"כ יחוד שני לזווגם להתעבר ולהוליד. והענין הוא, כי כל לילה כשאנו אומרים ברכת המפיל אז ההוא רוחא שבגווה חוזר ומסתלק ונדבק במקורו בז"א, ואין הנקבה מאירה מצדו אלא מצד הבינה שהיא הבונה את הצלע עד שננסר בבוקר -- אז "ויביאה אל האדם" בשים שלום. ונמצא כי המלכות חזרה להיות בתולה. לכן צריך לעשותה כלי בחצי הלילה -- לה וגם לבינה עלאה. כי אז מזדווגים אבא ואמא בסוד ביאה ראשונה לעשותה כלי דאמא, ואחר כך מזווג זה נמשך זווג אל הזו"ן דביאה ראשונה ג"כ אחר חצות לעשותה כלי. ואח"כ ביום בק"ש דשמע ישראל הוא הזווג ממש להוליד באבא ואמא, ובשים שלום הוא הזווג ממש לזו"ן להוליד.

נמצא כי זווג חצות לאבא ואמא ולזו"ן הם להכינם שיהיו מוכנים לצורך זווג היום. וכעד"ז תמיד כל יום ויום לטעם הנ"ל.

ואמנם בכל זווג וזווג דאבא ואמא עולין זו"ן שם בסוד מ"נ, וג"כ אנו מעלין נשמתינו עם זו"נ למעלה וזה על ידי מסירת עצמינו להריגה על קדושת השם. ואז יורד ונמשך מאבא באמא הכלי הנ"ל שהוא בחי' רי"ו, ואז נעשית כלי בחצי הלילה. ואח"כ נמשך זווג התחתון דזו"נ, ואז נמשך סוד רי"ו תחתון אל המלכות. ותחלה ג' מוחין דחב"ד דז"א הם מאירין בגלגלתא דנוקבא. אח"כ אנו מפקידין נשמותינו שם בסוד מ"נ דרך פקדון לבד כי הוא לילה. ואח"כ נותן הז"א בה סוד רי"ו תחתון, והוא שם ב"ן דההי"ן ברבוע ובמילוי‏[1] שהוא גימטריא ע"ב קד"ם כנודע, והוא גימטריא רי"ו, וזהו הכלי של הנקבה תתאה. ואחר כך בב' זווגים של היום -- שהם שמע לאבא ואמא ושים שלום לזו"ן -- אז הם זווגים גמורים להתעבר ולהוליד, וזה נעשה בכל יום ויום. גם שם נתבאר בענין אפקיד רוחי כי ב' ידים דבינה, שהם ה' אצבעות ימנית וה' אצבעות שמאלית, שהם מנין ה' אותיות מנצפ"ך כפולות -- הם נעשים בחינת כלי של המלכות להיות לה בתוכה מיין נוקבין, ואלו נמשכין משם בוכ"ו שבבינה (שהוא חילוף שם אהי"ה) כי גם הוא גימ' יד"ך. ואלו הב' ידים דבינה נעשו במלכות כלי בית קיבול להיות המ"נ בין יד שמאלית ליד הימנית, והם זו ע"ג זו ובתוכם המיין נוקבין.


דרוש י' - עוד מכתבי ידעריכה

עוד מ"כ מכת"י הרח"ו זלה"ה ויש קצת שינוי לשון

ונבאר עתה ענין מיין נוקבין מביאה ראשונה. והוא כי החסד אית ביה ג' פרקין דזרוע ימין. וחסד גימטריא ע"ב. וג' ע"ב הם גימטריא רי"ו. וזה הרי"ו נותן אבא לאמא בזווג ראשון לעשותה כלי ונקרא אוירא דכיא שהוא הה' חסדים. אך המיין נוקבין שבה הם ה' גבורות בתוך כלי זה.

ואח"כ הע"ב עצמו הוא טפת המיין דכורין שבו. והנה זה נמשך מדעת אבא שהוא ע"ב דיודי"ן. וכן הרי"ו נמשך ממנו. ואמנם גם זה הדעת דאבא הוא נמשך מדעת עליון שהוא במזל י"ג דדיקנא הנשפע ממזל ח' שיש בו ג' שמות ע"ב דיודי"ן ,ושלשתן הם רי"ו. וגם שם נמשך מדעת עליון דעתיק יומין הגנוז בגלגלתא דיליה והוא נקרא אוירא דכיא דבין קרומא למוחא כנזכר שם.

והנה מהדעת דאבא נמשך דרך היסוד שבו (הנקרא "נתיב לא ידעו עיט") ואתגניז ביסוד אמא. ובצאתו משם מיסוד אבא נקרא אוירא דכיא, והוא ג' שמות דיודי"ן ועולין רי"ו. ונעשית בה כלי. ולכן רי"ו הוא נקבה. והנה נודע כי החסד מתגלה בפומה דאמה לכן הוא הוי"ה דע"ב שהוא גימטריא חסד והם ג' פרקים ג"כ ע"ב. וזהו סוד של החסד דמלכא המכונן למטרוניתא כנזכר בזוהר אחרי מות דף ע"ב כי הוא עושה אותה כלי וכלי זה הוא חסד אוירא דכיא נחלק לה"ח, ואשא דכיא הם ה' גבורות שביסוד שלה והם המיין נוקבין עצמן.

והנה כלי זה ניתן אליה בביאה ראשונה שנזדווג עמה בבריאת העולם בתחלת האצילות, ואז נעשית כלי, וכבר יש בה חלק מן החסדים עצמן -- אז יכולה לקבל טפת החסדים עצמן שהם טפת הזרעית של מ"ד ואז ראויה לעיבור. והבן היטב טעם כלי זה כי הוא בחינת הרי"ו, ‏[2] והגבורות והנקבות שבחסדים עצמן שע"י תוכל לקבל החסדים העליונים שהם הע"ב דכורין, והוא שם ע"ב א' הכולל כל ה"ג הנקרא רי"ו, ושניהן יחד נקרא עיבור - ע"ב רי"ו. ולהורות כי אין עיבור בעולם אם לא ע"י שניהם. וזהו סוד "פרח מטה אהרן לבית לוי", כי אהרן הוא חסד - ע"ב, ולוי הוא גבורות - רי"ו. ושניהן -- פרח שהם רפ"ח ניצוצין, ומחיבור שניהן נעשין הנשמות כנודע כי כל הנשמות יוצאות מלובשות במקצת מההוא רוחא דשדי בגוה הרי"ו הנ"ל. והבן זה מה ענין לבוש הנשמה הנעשה מההוא רוחא דשדי בגוה, והוא גם מהחסד בסוד אלוה, אלא שהוא מהרי"ו. ואולי לכן אלוה הוא מ"ב שהוא גם כן גבורה, עיין בזוהר משפטים.

והנה מאלו הע"ב רי"ו נעשין המוחין דז"א. ונמצא כי נתחברו אוירא דכיא ואשא דכיא הנזכר ביסוד אמא, ומהם נתקנה גולגלתא דז"א כנזכר באדרא. ומכח ב' אלו נעשים דעת דז"א. וכבר ידעת כי דעת דז"א נעשית מיסוד אבא ומיסוד דאמא, והוא ענין זה שאמרנו. והבן זה. ולהיות כי זה האוירא אחר שהנחילו אבא לאמא נקרא שלה -- וזה שאנו אומרים כי נה"י דאמא הם מוחין דז"א, ואין אנו מונין את אבא -- כי גם האוירא שיצא ממנו כבר נחשב שהיא מאמא עצמה.

ונמצא כי זווג ראשון דבריאת עולם דאבא ואמא היה כפול; ותחלה עשאה כלי ואחר כך נותן בה טפת ע"ב דכורין. וכל זה נקרא ביאה ראשונה. ואז נעשו בה מוחין דז"א כנ"ל, ואז מתלבשין בסוד הצלם ונכנסין ברישא דז"א (שהיה תחלה בחינת ו"ק דיניקה ונקרא אז "מפתח דכליל שית" בספרא דצניעותא דף קע"ז).

ואז סותם מקום המעיין דאמא; כי היסוד שבה נעלם וגניז בדעת שלו וסותם פתחה דוגמת מנעול הסותם הפתח. גם ענין סתימת הפתח הוא באופן אחר: כי אז ניתן כלי זה לז"א עצמו, והנה אמא לא נעשית כלי ופתחא לקבל טפת הזרע אלא בכח כלי הזה כנ"ל, וקודם היתה בתולה שרחמה סתום וכאשר נתנה לה בדעת דז"א -- חזרה אמא להסתם פתחה ואין בה כלי הראוי לעיבור וחוזרת להיות בתולה כבראשונה. וזהו סוד אסתר שנקראת "אילת השחר" שרחמה צר כאילה בכל ביאה ודומה כבתולה. וכל זה הוא בבינה, כי לכן אסתר ירקרקת היתה מצד קו ירוק המקיף הנזכר בתקונים דף מ"ט (תיקוני זהר י, א)[3].

והנה כאשר חוזרת אמא להזדווג פעם אחר עם אבא (להמשיך מוחין אחרים חדשים לז"א כנודע) צריך לעשות בה תמיד ב' ביאות ביחד בזווג -- א' לכלי וא' לטפת הזרע. וכן הענין בכל הזווגים דאבא ואמא להמשיך מוחין דז"א הוא ע"י ב' ביאות יחד כנ"ל, כי לעולם חוזרת רחמה להיות צר ובכל שעה כבתולה, וזה דרכה תמיד.

והנה אחר שניתן כלי זה במוחין דז"א -- אז הז"א חוזר ונותנו למלכות בביאה ראשונה ג"כ ועושה אותה כלי. ודע כי ענין עשיית כלי זה הוא כי גם ניתנין לה אז בחינת המוחין עלאין בג' ראשונות והם מתפשטין בכולה כנודע, ואז גם יורדים הארת החסדים ההם הנקראים רי"ו וכלי ביסוד שלה ונעשין כלי שם באופן כי אין כלי זה ביסוד לבד אלא הם המוחין ממש בכל קומת אבא והבינה ובכל קומת ז"א וכל קומת נוקבא. ומכללות הה' חסדים הם נמשך גם ביסוד שלהם. ואז הנקבות -- אמא ומלכות -- מקבלין מוחין אלו דרך בעליהם‏[4]; זו פנים בפנים וזו אחור באחור. ונבנית גופם וניתן בה כללות החסדים של הרי"ו בסוד אב"א, ואז נעשית כלי. ואח"כ חוזר אבא להמשיך מוחין עצמן פנימים של זווג ונכנס באמא בסוד מוחין ובסוד זווג גם כן, ומשם נמשכין לזו"ן בסוד פרצוף עצמו ואח"כ בסוד זווג. והבן זה מאד כאשר בארנו במקומו.

והבן במאד מאד כי המוחין דז"א יש בהם כמה בחינות באחור ופנים ובנסירה, ולכן עכ"פ צריך לעיין בענין זה של המוחין‏[5]. וכבר ידעת כי משם ס"ג מ"ה ב"ן נעשו הרי"ו, ואחר כך מע"ב שהוא החסד נשלם רפ"ח. נמצא כי תחלה נמשכין לו מוחין מן ס"ג מ"ה ב"ן ואח"כ מע"ב שהוא חכמה ומשם טפת זרעיית ממש - ע"ב.


ונחזור לענין. כי הנה ז"א נותן רי"ו זה בסוד זווג אחור באחור. ר"ל אחר שננסרו ועלו בחיק אבא ואמא כנ"ל (ע"ש מאד כי זה עיקר זווג אחור באחור), ואז נזדווגו ועושה אותה כלי. נמצא כי אז לוקחת מוחין מבחינת רי"ו והם נקראים מוחין דאחור באחור, שהם ס"ג מ"ה ב"ן.

והנלע"ד

  • כי בעיבור יש מוחין דב"ן, ולכן אין זווג כלל בעשייה.
  • וביניקת מוחין דמ"ה ג"כ, ולכן יש זווג דו' קצוות.
  • ובאחור באחור מוחין גם כן דס"ג, והם רי"ו גבורה.
  • ובפנים בפנים -- מוחין דע"ב, ואז נשלמו ואז נקרא זווג גמור דנשמות, כי עד עתה היו חסרים.

וכבר ידעת כי כל החצוני'‏[6] דמלכות מתלבש בעשייה ויורד שם, ומוכרח שתהיה שם גם היא סתומה, כאמה כן בתה, בתולה ואיש לא ידעה, מפחד החצונים שלא יתאחזו בה, ותרעין דג"ע סתימין (כנזכר פרשה פנחס) והבן זה. נמצא כי להיות עשייה -- ובפרט בלילה גם, שהוא אחר חורבן -- אין פתח דילה פתוח להזדווג בבעלה והיא בתולה. ואמנם כשעולה אחור באחור באצילות -- אז ניתן לה כלי הנ"ל. והוא כי הנה אותו הרי"ו שלקח מאמא בדעת שלו שהוא ד' יודי"ן נחלק לב' ונעשית ב' שמות ב"ן, כי כל יו"ד דמילוי נחלק לב' ההי"ן ונשלם בו ב"ן וב"ן בה (כנזכר ע"ש מאד). נמצא כי האי רוחא נחלק לב' רוחין -- חצי בדעת שלו וחצי בדעת שלה, ונמשך עד היסוד שבה בסוד כלי. ועיין מאד איך כל זה הרוחא הוא סוד בחינת מוחין. וברדת המלכות בעשייה (שהוא בלילה או בשאר היום אחר התפלה) -- אז מסתלקים ממנה אותו הכלי ואותן המוחין ולכן נעשית בתולה, ועולין בז"א, ושל ז"א עולין באור מקיף (כנזכר בסוד רשימו דתפלין). ועיין לעיל איך הרי"ו שיש בג' מוחין דז"א הם ע"ב קד"ם כולם דב"ן. ונלע"ד שאינו אלא בדעת לבדו, כי משם טפת הזרע לעשות כלי.

ותשלום דרוש זה ע"ש איך על ידי החסד הנקרא מגן אברהם מכונן לו ולה בסוד "אתי חסד ופריש גזעין" (ח"ג עז, ב), וזהו פנים בפנים.



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ הכוונה רבוע של שם הפשוט ורבוע של שם המילוי -- ויקיעורך
  2. ^ הנוסח לפי דפוס קארעץ. ובדפוס ירושלים פה מוסיפים המשפט הבא: דהיינו שהם ג' ע"ב מן ס"ג מ"ב דע"ב דהיינו מה' ראשונה ולמטה שכולם בחי' נוקבא הם - ויקיעורך
  3. ^ ההפניה משלי כי כן נראה מתאים לתוכן יָרוֹק כַּזָּהָב מִסִּטְרָא דְאִימָּא עִלָּאָה, דְּאִיהִי תְּשׁוּבָה, קַו יָרוֹק דְּאַסְחַר כָּל עָלְמָא -- ויקיעורך
  4. ^ בדפוס קארעץ: דרך עלייתן
  5. ^ בדפוס קארעץ גורס בענין זה של הנסירה
  6. ^ הנוסח לפי דפוס קארעץ. ובדפוס ירושלים וכבר ידעת כי כלי החיצון דלמכות וכולי - ויקיעורך