דרוש ט עריכה
ועתה נבאר ענין זווג דנשיקין.
הנה כבר נתבאר לעיל בדרוש ג' איך יש ב' מיני זווגים; הא' הוא זווג העליון רוחני ונקרא זווג דנשיקין, והב' הוא זווג תחתון גופני דיסוד ביסוד. וב' הזווגים האלו הם נעשים למעלה. ואין זווג בעולם שלא יקדים אליו זווג העליון דנשיקין.
והנה ענין זווג זה נרמז בפרשת תרומה דף קמ"ו על פסוק "ישקני מנשיקות פיהו - דלית רחימו דדביקותא דרוחא ברוחא בר נשיקה וכו' נשיקו דרחימותא אתפשט לד' רוחין כו' ומאן איהו אהבה כו'". ובמה שכתבנו כאן יתבאר לך פירוש המאמר הזה שם.
ותחלה צריך שתדע שיש חילוק בין מ"נ של זווג תחתון אל הנשיקין. כי המיין נוקבין הם בחינת א' שהדכורא נותן בה מיין דכורין והיא מעלת מ"נ. אבל הנשיקין הם כפולים -- לכן נעשה מהם ארבע רוחין, והם תרין דדכורא ותרין דנוקבא, שהם מתערבין של זה בזה ושל זה בזה כמ"ש בע"ה.
ונבאר תחלה מה הוא ענין הנשיקין. והוא שהזווג תחתון נקרא זווג גופני, ויש בו ממשות שהוא טפת הזרע, ובפרט עם מ"ש במ"א שטפת החסדים שהזכר מזריע אינה נמשכת ממוח הדעת עצמו רק מאותו התפשטות של ה' חסדים המתפשטים בו' קצוות, ומיעוטן הם אותן הבאים מדעת עצמו. ואלו י' טפין שזרק יוסף מבין צפרני ידיו כנזכר אצלינו. ונמצא שזווג התחתון עיקר והוא מז"ת אבל זווג העליון דנשיקין הוא מהג' העליונים שבו שמזדווגים עם ג"ר שבה כמ"ש בע"ה.
והענין שכל נשיקה הוא מבחינת הבל הפה היוצא מן הריאה אל הגרון שהוא בינה. כנודע שכל הז' הבלים מבינה (שהיא הגרון) נפקו. נמצא שכחם הוא מז' תחתונות, אמנם אותו אור שהיה נמשך מאותן הג' ראשונות שבראש אל הגוף קודם שיכנסו בפנימיות הגוף שבז"ת יוצא דרך פה לחוץ בסוד הבל. וכנגדן ז' תיבות בפסוק "ישקני מנשיקות פיהו וגו'".
וביאור הדבר שהנה חכמה ובינה דז"א הם דוגמת אבא ואמא ממש, והם מזדווגים בסיום ג' ראשונות ע"י הדעת המחברם. ואמנם סוד חיבור זה הוא בתוך הפה (כנודע אצלינו שהחיך הוא חכמה, והגרון הוא אמא, והלשון הוא הדעת המזווגן) ושם מזדווגים יחד. וכבר נתבאר זה במ"א. והנה אע"פ שאלו הם הזכר והנקבה -- הכל נקרא הבל א' בלבד, והוא שהנה הכל הוא בז"א עצמו. וגם שהם אבא ואמא כחדא נפקין, ומכל שכן חו"ב דז"א דכולם נחשבים בחינת זכר. ועל דרך זה יש גם כן בפה הנקבה בחכמה ובינה שלה. ואלו הם תרין רוחין -- אחד זכר ואחד נקבה, וכמ"ש פרשה תרומה (ח"ב קמו, א) דלית רחימו בדביקותא רוחא ברוחא בר נשיקו. שהנה זווג התחתון הוא "אתדבקותא גופא בגופא" גופני, בסוד טפת זרע כנ"ל, אך זווג זה הוא רוחניות בלבד, "רוחא ברוחא", שהם רוחא דהבל הפה דיליה בהבל רוחא דפה דילה.
ועתה נבאר איך כל אחד מאלו התרין רוחין נחלק לשנים כמ"ש בפר' תרומה "ד' רוחין אינון בנשיקה וכל חד וחד כלול בחבריה כו'". פירוש: שהזווג התחתון אינו נכפל כנ"ל, שהרי הוא נותן מ"ד והיא מ"נ. אבל כאן הוא הזווג כפול -- שכמו שהזכר נושק פה הנוקבא גם היא נושקת פה הזכר. ונמצא שבנשיקות הזכר יש בו ב' בחינות: א' הוא ההבל עצמו שנמשך ע"י הנשיקה והוא שורש ההבל עצמו, והב' מה שנתערב עם ההבל של הנוקבא תוך פיה ונעשה בחינת נקבה, ושרשו הוא זכר. וכן על דרך זה הנשיקות הנוקבא אל הזכר; שהרי כשנושקת אותו בהכרח נשאר בה שורש הבל של הנשיקה, והב' מה שנתערב עם הבל של הזכר שניתן בו מפי הנוקבא אליו ונעשה בחינת זכר, ושרשו היא נוקבא. והרי נתבאר ענין ד' רוחין דאית בנשיקין.
וראה והבן עתה שכמו שבזווג תחתון הראשון מכולם שהוא ביאה ראשונה לעשותה כלי (כנ"ל בדרוש המ"נ שנתבאר שהניח בה ההוא רוחא לעשותה כלי לצורך זווגים אחרים שיהיו אח"כ מאז ולהלאה) -- כן הזווג דנשיקין הראשונים שהיה בעולם (כאשר נאצלו זו"ן ונזדווגו יחד בבחינת נשיקין) -- נתן זכר מיסוד שלו העליון (שהוא הלשון שבפיו) חד רוחא לתוך היסוד שלה העליון הניתן בפי הנקבה, וההוא רוחא קדמאה של אותן הנשיקין קדמאין נשאר בנקבה תמיד שם ביסוד אשר בפיה לצורך הזווגים השאר[1] שיבאו משם ולהלאה, כדמיון מה שמשמש ההוא רוחא דיסוד התחתון שבה לצורך שאר הזווגים שיבאו משם ולהלאה. והבן זה היטב.
ונמצא שיש כאן תרין רוחין. אחד רוחא דז"א דעאיל בפה הנקבה, אשר שרשו זכר ונהפך לנוקבא בתוך פיה. ויש חד רוחא דנוקבא דעאל בפי זכר אשר שרשו נקבה ונהפך לזכר. ואמנם בשניהם יש בחינת נקבה. ואלו הם בחינת יצחק שנאמר בו לשרה "והנה בן לשרה אשתך" כנזכר בזוהר, ובחינת חבקוק שנאמר בו "את חובקת בן" כנזכר. והנה אלו הבנים יצחק וחבקוק היו מבחינת אלו התרין רוחין דנשיקין קדמאין כמ"ש במקומו, [הגהה - צמח ונראה לע"ד דיצחק וחבקוק הם מן הנשיקין ויוצאין ונגמרו ע"י זווג תחתון].
אמנם משאר הנשיקין שהיה אח"כ משם ולהלאה -- מכולם נעשין אז נשמות תחתונים או מלאכים כמ"ש. [הגהה - אמר הכותב חיים צ"ע שבדרוש הג' ביארנו שהיה באבא ואמא שבעה זווגים דנשיקין, וזווג הראשון שבכולם שעדיין לא הובררו זו"ן, נראה מכאן שהוא ע"ד הנ"ל כאן שהוא ביאה ראשונה לעשותה כלי (דנשיקין), וא"כ איך נאמר שם שמהנשיקין קדמאין לעולם הם המלאכים ולא נשמות, וכאן נאמר שהם יצחק וחבקוק? גם צ"ע ששם אמר שלא היה זווג תחתון כלל בנשיקין קדמאין והזווג הראשון התחתון היה בעיבור א' דז"א, וכאן בארנו שבין באמא בין (במלכות) הניח ב' רוחא בביאה קדמאה שאינה לצורך עיבור כלל, ומשם יצא בנימין -- והרי שהיה זוג תחתון וגם בנשיקין קדמאין? וצ"ע]
והנה נתבאר בענין כוונת אמן של הקדיש שיש בו הג' בחינות והם חיבוק ונישוק וזווג. ולעולם הנקבה היא מתעוררת תחלה. והתעוררות הזה היא בעת החיבוק, שהוא קודם הנשיקה והזווג. ועל כן אז בתחלה היא קודמת לחבק את הזכר, ואח"כ הזכר מחבק את הנוקבא, ואח"כ באו הנשיקין. ואז כיון שכבר היא הקדימה התעוררות בענין החיבוק כנזכר אז אין הנקבה מעוררת תחלה.
אמנם יש ב' בחינות בענין הנשיקין. הא' הוא שכיון שהיא התחילה התעוררות על ידי החיבוק, אם כן עתה הוא יתחיל הנשיקין תחלה ואח"כ תישק היא אותו. ויש בחי' נשיקין ואז[2] הם נשיקין שוין שכאשר הוא מתעורר לנשק אותה היא ג"כ מתעוררת ביחד לנשק אותו.
ונלע"ד עם הנ"ל בדרוש ג' שבארנו שיש נשיקין קדמאין אל הזווג התחתון ויש נשיקין שניים שנעשים בעת הזווג עצמו. וא"כ אלו שהם קודם הזווג -- צריך שהוא יתעורר תחלה כיון שהיא נתעוררת תחלה בחיבוק. ואחר ששניהם קדמו -- זו בחיבוק וזה בנישוק -- אז שניהם שוין בזווג תחתון ונשיקותיהם הם שוים. כנלע"ד.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |