פתיחת התפריט הראשי

דרוש יא - כ' סימנים וב' כללים מדרוש מ"ן ומ"דעריכה

נחלק לך' סימנים וב' כללים‏[1] ודברים קטנים מדרוש מ"נ ומ"ד

א - צ"ע בדרוש מיין נוקבין, אם יש ממ"ה או מב"ן או משניהם. אם הוא בב"ן דמ"ה, ובב"ן דב"ן, ובב"ן דס"ג, וב"ן דע"ב, בין בבחינת הכללות בין בפרטות. ר"ל, בע"ב-ס"ג-מ"ה-ב"ן דב"ן לבד. ומה הם המיין נוקבין? ומה הכלי המעלה אותם? ומה ההוא רוחא דשדי בגווה? ואם הם בחינת נוספות על ג' כלים שיש בכל ספירה וספירה כנודע או אינם‏[2] זולתם. [וכן מהו מ"ד בכללות ובפרטות? ואח"כ נבאר הכל]‏[3]:


ב - ענין נשמות בני אדם הבאים מן הנשיקין, ויש באים מזווג תחתון. ונלע"ד שהבאים מהנשיקין הם בחינת אור מקיף, והבאים מזווג תחתון הם בחינת אור פנימי. שהנשיקין הוא הבל היוצא מן הפה הנקרא מקיף, ואלו הם בחינת נדב ואביהו. ואליהו מקיף הפנימי.


ג - ענין העלאת מ"נ דנשמות שיש בניצוצות המלכים שלא נתבררו. ואי אפשר להעלותן אם לא על ידי נשמות שרשיות לכל הנשמות, כמו י' הרוגי מלוכה שהם י' שבטים, והם מעלין אותם למעלה ושם נתקנים. ויש ג"כ כח לכל הנשמות לברר -- גם הם כפי כח מעשיהם -- קצת נשמות להעלותן בסוד מ"נ למעלה לתקנם:


ד - יש ב' מיני זווגים. א' לחיות העולמות חיצון שמשם המלאכים, ואז המלאכים עולין ומעלין מ"נ דחיצוניות וזה בלילה. אך ביום יש זווג פנימי דנשמות, ואז נשמות הצדיקים מעלין מ"נ פנימיות דנשמות:


ה - שם ב"ן במילוי המילוי יורשת המלכות מאבא להיות לה מ"ן דשם ב"ן. גם רבוע אחור אדנ"י‏[4] הם מ"נ שבה, וגם זה יורשת מאבא. וז"א יורש מאמא ע"ב דיודי"ן ושם מ"ה -- יו"ד ה"א וא"ו ה"א -- עם י' אתוון. ושם ב"ן הזה ושם ע"ב הנ"ל עם ב' כוללים גימ' קכ"ו, והוא בז"א, ושניהן גימטריא "כונ"ן שמים" כמנין רבוע אדנ"י הנ"ל. וכשמזדווגים זו"נ פב"פ אז נותן ז"א בה גם קכ"ו שלו:


ו - שם ב"ן מעלה מ"נ, והמ"נ הם מנצפ"ך והם כפולים -- ה' חסדים ה' גבורות; ה' אצבעות דיד ימין, וה' אצבעות דיד שמאל. ומ"נ דזו"ן הם רוחין ונפשין דצדיקים.

דפוס ירושלים: ודבינה הם נשמות זו"ן, שהם המוחין שלהם, נשמות הפנימיות שבהם. וגם נשמות הצדיקים, פי' נשמה, ונשמה לנשמה, וגם נשמת הצדיקים.

דפוס קארעץ: ודבינה הם נשמות זו"נ שהם המוחין שלהם, נשמה פנימי', פי' נשמה ונשמה לנשמה וגם נשמת הצדיקים.


ז - מיין נוקבין הם מן המלכים דמיתו שבעשייה, והם נתונים תוך הקליפה נוגה דעשיה וקרובים אליה. וכן מלכים מיצירה - קרובים אל הקליפות נוגה דיצירה. וכן בבריאה.

והנה יש שם ב"ן בעשייה והוא המברר בירורי המלכים דעשייה, וזהו ע"י שיתוף נפש מצדיק דעשייה. ויורדין עד המלכים ומוציאין אותן משם ומעלין אותן עד היצירה. ושם הרוח של הצדיקים יורד עד מלכים שביצירה ומוציאם משם, ומברר משם מה שיכול כפי גודל התפלה או המצוה ההיא, וזה בסיוע שם ב"ן שביצירה. ואז עולין שניהן עד הבריאה. ואז הנשמה עם שתוף ב"ן דבריאה מבררים מלכי הבריאה ועולין עד נוקבא דאצילות, ושם ניתנין ביסוד שלה בסוד מיין נוקבין. ואז יורדין החסדים מן הזכר ומשניהן מתקנים הנשמות. וכבר ידעת שיש ה' חסדים דאמא ויש ה' חסדים דאבא. וחסדים דאמא הם גבורות דאבא:


ח - אי אפשר שיפחתו מוחין דיניקה פנימיים דאמא. והנה להעלות מ"נ צריך עכ"פ שיהיה בו לפחות מקיפי דיניקה דאמא, אך אינו יכול להמשיך רק מחיצוניות דאו"א, וממשיך ו"ק דגדלות לבד ואף אלו אינם רק מחיצוניות דאו"א.‏[5]

ואם מעלה מ"נ אחר שיש לו גם פנימי' דיניקה דאבא אז יכול להמשיך גם מחיצוניות דא"א ומקבל ו"ק דגדלות דאו"א ואם מעלה מ"נ אחר שיש לו גם מקיפי דיניקה דאבא -- אז ממשיך ג"כ מחיצוניות עתיק וממשיך י' ספירות במוחין כולם דגדלות אבא ואמא:


ט - יש בבינה שם אהי"ה והוא מתחלף באבג"ד בשם בוכ"ו. ואלו הב' שמות נכנסים תוך נוקבא דז"א במוחין דילה בתחלה, והם בחינת מיין נוקבין שבה. וירדו שם על ידי אצבעות יד בינה שהם מנצפך. ותחלה יורדין בג' מוחין דילה כדי שאח"כ בעת הזווג יהיה כח במ"ן שבה שביסוד דילה לעלות ע"י הארת ב' שמות הנ"ל שבמוחין שלה הנמשך עד היסוד שבה המ"ן. והמיין נוקבין אשר שם הוא בן דההי"ן.

והנה ב' שמות הנ"ל הוא גימטריא נ"ה -- רומז אל הנ"ל, שיש בה בחינת ג' מוחין ובחינת שם ב"ן שביסוד -- הרי נ"ה. וגם שם בוכ"ו גימטריא יד"ך לרמוז ליד בינה הנ"ל שירדה למטה ביסוד נוקבא, וביד זו ירדו ב' שמות הנ"ל למטה במלכות. וגם שם בוכ"ו מהארתו נעשה ונגדלת קומת הנוקבא; כי שיעור קומתה ד"ל שהוא כמספר הנ"ל, לפי שיש במלכות י' ספירות וכל ספירה יש לה ג' כלים הם "שלשים באמה ארכו ורחבו ד' באמה" של היריעה, כמנין ד"ל אותיות במילוי המילוי דאדנ"י:


י - חיות דז"א המוכרח הוא מוחין דיניקה פנימית דאמא. ואמנם אינו יכול להעלות המ"ן עד היות לו גם מקיף אמא דיניקה -- אז הם מספיקים לו להעלות מ"נ, אמנם אינו יכול להמשיך רק ו' קצוות דמוחין דגדלות לבד. ואף גם אלו יהיה גרועים שלא יהיו רק מחיצוניות דאבא ואמא לבד, וגם לא יהיה לז"א רק ו' קצוות פנימיות דגדלות דאמא לבד. אך מכ"ש שיכנסו בו פנימית ומקיפים דאבא דיניקה בעת שיכנסו ו"ק דגדלות:


יא - ב' ידים דא"א יש בהם י' אצבעות ויש בהם ה' גבורות מנצפ"ך כפולות, כי הימין כלולה בשמאל ושמאל בימין. ואלו נמשכין ליסוד דבינה ונעשה מהם כלי דמ"נ העומדין תוך כלי זה. ומן ב' ידים דאמא נעשית כלי היסוד דנוקבא אשר בתוכה המ"נ:


יב - זו"נ הניחו שרשם באבא ואמא שלהם. וכל שאר נשמות הצדיקים היוצאין משם הם אחים לזו"ן, ואינם יכולין להעלות מ"נ אם לא ע"י זו"ן שהם הניחו שם שרשם תמיד:


יג - ביסוד הנוקבא יש ג' שמות אדני גימטריא קצ"ה. וביסוד זה יש חותם אחד והוא מילוי ג' אהי"ה, קס"א קנ"א קמ"ג, בהסרת הפשוטים דהיינו ק"ם ק"ל קכ"ב, עם ג' כוללים -- גימטריא השמים. וזהו סוד "קצה השמים". אך הג' אהי"ה עצמן כולם הם גימטריא חות"ם, וכללותן תנ"ה, ונמשכין מבינה הנקרא "אשר", וזהו "אשר תנה הודך על השמים". ובתוך חותם זה יש המ"ן שהוא שם ב"ן:


יד - שם ס"ג מעלה מ"ן דבינה, ושם ע"ב מוריד מ"ד דאבא. ושם מ"ה מוריד מ"ד דז"א, ושם ב"ן מעלה מ"נ דנוקבא. [הגהה - צמח מ"ן דנוקבא קודם למ"ד דז"א]:


טו - בינה נקרא אהי"ה וחלופו בוכ"ו כמנין יד"ך, שהוא יד דבינה ובה ה' אצבעות שהם ה' אותיות מנצפ"ך, ומהם נמשכים למ"ן דמלכות. והמ"ן שלה הוא שם ב"ן. ואלו הב' שמות -- אהי"ה בוכ"ו -- הם כח הנמשך למוחין שלה ומשם נמשך כח במ"נ דידה לעלות:


טז - ע"י התפלות והעבודות שעושין הצדיקים בעה"ז, מוסיפים ומחדשים כח למעלה מידי יום ביומו, ומאירין באצילות אור לאין קץ וערך, בכל יום נוסף על חבירו.

  • נשמה-לנשמה דבחינת אצילות של הצדיק עולה בחכמה, ועל ידה מתחברים אבא ואמא ע"י שם ע"ב דיודי"ן, שהוא חסד עלאה המזווג זווג עליון ונקרא מזלא.
  • ונשמה דצדיק הבא מבינה מעלה מ"נ דבינה על ידי שם ס"ג.
  • ורוח דאצילות מזווג לזו"ן ע"י שם מ"ה.
  • ונפש דאצילות מעלה מ"נ של המלכות ע"י שם ב"ן.

באופן שהנשמות של הצדיקים הוא מ"נ דבינה, והנפש הוא מ"נ דמלכות.

וכן על דרך זה ת"ת ומלכות (שהם בני הבינה) הם מ"נ דילה. אלא שהת"ת עולה יותר למעלה בסוד הדעת לחבר חכמה ובינה ע"י שם ע"ב דיודי"ן, והמלכות עולה בסוד מ"נ דבינה על ידי שם ס"ג. ונשמות הצדיקים שהם בני המלכות, הם מ"נ דמלכות על דרך הנ"ל.

ודע, שאין נשמות הצדיקים עולין בבינה בסוד מ"נ בהיותו בחיים, אלא ע"י מסירת נפשו להריגה על קידוש השם. אך הנפש יכולה לעלות בסוד המ"ן של המלכות ע"י מסירת נפשו למיתה על קיום התורה והמצות ואין צריך הריגה:


יז - רוחא קדמאה הוא נר"ן של הנקבה שהוא ב"ן ס"ג מ"ה כנודע, והוא רי"ו גבורה. שכל אחד הוא בסוד ע"ב ע"ב ע"ב. ובזווג ב' אז נותן בה ע"ב ממש שהוא חיה שלה, ואז ראוי לזווג גמור להוליד, כנודע שגם הזכר אינו מוליד עד שיהיה לו חיה שהוא חכמה שבו.

אמנם בביאה ראשונה -- תמורת ע"ב שלה שהוא חסר ממנה -- נותן בה סוד אור זרוע לצדיק שהוא נעשה נשמה לנשמה שהוא ע"ב של צדיקים. וצ"ע כי בשלמא בנר"ן איקרי שפיר רוח דילה ממש אשר אח"כ נותן חלק מהם בכל נשמה להלבישה כנודע אבל ע"ב איך תהיה משמשת בב' בחינות חכמה שבה ומציאות החיה‏[6] שהוא הולד?

ואפשר שבזווג הב' נמשכין שניהן יחד -- ע"ב לחיה שלה עצמה, ובתוכה מתלבש וכלול חיה של הולד הנולד. ונמצא עם זה שמהרי"ו הראשון נמשכו הנר"ן של הולד הנולד, ומתלבשין וכלולים תוך רוחא קדמאה דילה הכולל נר"ן שבה. ונמצא שבב' זווגים נגמר הולד. ואפשר שזה שאמרנו בדרושים דלעיל שלכל ולד צריך ב' זווגים. בזה יובן שאי אפשר לעלות מ"ן (שהם בחינת חיה של הולד) עד שיכנוס רוחא קדמאה שלה, יען כי בתוכה באים נר"ן של הולד. גם תבין איך משם ולמעלה כשבא נשמת הולד בא תחלה מלובש בנשמה שלה. ונמצא כי הנר"ן של הולד לבד באים מלובשים תוך נר"ן שלה הנקרא רוחא קדמאה, ואחר כך באה חיה של הולד מלובשת בחיה שלה, ואלו הם בחינת אור מים רקיע ק' ברכאן הנ"ל.

ועדיין צ"ע שהחיה של הולד נקרא אור ואינה מתלבשת וא"כ איך באתה מלובשת תוך חיה של אמא? ואפשר שבאה כלולה בה ,ואחר כך נפרדת ממנה ואינה מתלבשת. [הגהה - צמח גם צ"ע שלמעלה אמר כי ע"ב הוא אור ואח"כ מים ואח"כ רקיע, וכאן אמר כי תחלה יהיב בה ס"ג מ"ה ב"ן ואח"כ ע"ב]:

או אפשר שזה בנשמה לנשמה ונר"ן של הולד שמצד הנקבה כנ"ל. אך כל הד' בחינות שיש אל הולד מצד הזכר אז הוא אור החסד הזכר עצמו ואינה מתלבשת. אלא שצ"ע שא"כ הזכר מזריע ב' טפות -- א' טפת נשמה וחיה של נקבה, וב' טפות נשמה וחיה של הולד. גם נלע"ד שבחינת הד' הנקרא אור זרוע לצדיק נמצא שהוא חיה שלה אלא שכיון שהיא נקבה לוקחת נשמת הצדיק במקומו ואז בזווג הב' נותן לה חיה לולד הצדיק עצמו, ונמצא שהחיה שלה עצמה היא בחינת אור זרוע לצדיק לפי שהוא בחינת זכר הנקרא חיה שהוא בחינת זכר שבנקבה, ולכן אמר שהם עצמן מזדווגים עם המלכות. והבן זה:


יח - הגבורות כשהם עדיין בדעת הזכר הניתנין לנוקבא בזווג נקראים דכורין והם גדולים מהחסדים. אך כשניתנין לנוקבא לצורך תקון פרצופה עצמה ואח"כ היא מעלה אותה בבחינת מ"נ -- אז הם נקבות גרועים מהחסדים:


יט - יש נשמות בני אדם שבאים מזווג אבא ואמא דאצילות, והם אחים קטנים לזו"ן שהם אחים הגדולים מהם שיצאו בראשונה קודם להם. ובצאת אלו האחים הגדולים מיסוד אמא בסוד לידה הניחו שרשם למעלה. ולכן אי אפשר שאמא תעלה מ"ן לגבי אבא אם לא שיעלו שם זו"ן שהניחו שרשם שם, ואז ע"י האחים הגדולים האלו (שהם זו"ן) יכולין הנשמות שהם האחים הקטנים להתחבר עמהם ולהעלות באמא מ"ן. אך לא הם לבדם אלא על ידי שיתחברו שם זו"ן ויעלו זו"ן עמה. [הגהה - צמח וז"א נקרא גדול בסוד בני בכורי ישראל, והשאר נשמות הצדיקים שיצאו אחריו כנ"ל]:


כ - דע כי ד' בחינות נמשכין אל המלכות.

  • א' הוא ענין הנפש אשר לה, שנותן היסוד של הזכר בה כדי שתוכל לעורר מ"ן בעת הזווג. כי ע"י הנפש ההוא נעשית כלי.
  • הב' והג' הוא בחינת הרוח והנשמה שנותן בה. הם שם ס"ג ומ"ה.
  • הד' מ"ש בפר' תרומה דרש בריה דרב ספרא על פסוק "אור זרוע לצדיק" שהנה נשמות הצדיקים הם עצמן מזדווגים עם המלכות והם עושין נשמות כמ"ש "ואת הנפש אשר עשו בחרן". והנה רוב הזווגים הנעשי' בזמן הגלות הוא באופן זה.

והנה אלו הד' בחינות הם אלו הד' מילוין הנ"ל‏[7], והד' נכללים בבחינה ראשונה (שהיא הנפש) והיא כוללת כל המילוי והוא הנקרא "נפש". נמצא שזה המילוי כולו בכללו בבחינת נפש אך בו נפרטים‏[8] דרך פרט כל הד' בחינות.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ לא התברר לי מהם הב' כללים... -- ויקיעורך
  2. ^ (נ"א אם הם)
  3. ^ בדפוס קארעץ לא גורס מילים אלו - ויקיעורך
  4. ^ א אד אדנ אדני
  5. ^ ה"ג בדפוס ירושלים. ובדפוס קארעץ: צריך עכ"פ שיהי בו לפחות מקיפי דיניקה דאמא אך אינו יכול להמשיך רק מחיצוניות דא"א וימשיך הו"ק דאמא דגדלות לבד, ואם כן אלו אינם רק מחיצוניות דאו"א.
  6. ^ (נ"א הנשמה)
  7. ^ דפוס ירושלים גורס כאן בסוגריים (מילוי ד' אותיות שם ב"ן)
  8. ^ דפוס קארעץ נרמזים