פרק ד
עריכהבחינה א. הנה תחלה קודם התיקון היה ז"א בסוד ו' נקודות נפרדות זו מזו, והיה נקרא רשות הרבים כנזכר במקומו, ונקרא ו' של הוי"ה כמנין ו' נקודות שהיה אז בו. ואז היה המלכות ג"כ נקודה אחת שביעית אליו והיתה למטה מיסוד של ז"א בבחי' עטרה שבו. ולכן לא נמצא אז עדיין נקבה אל הזכר. וכבר נתבאר זה בבחינת ד' דקריאת שמע, ועיי"ש שורש הדברים. והנה אז שיעור מדתה העטרה שביסוד, שהיא שלישית מדת היסוד, אשר זהו סוד "וכל בשליש עפר הארץ", כי "מדת הארץ" שהיא מלכות היתה כמדת העטרה הנקרא 'שליש מדת היסוד', ואז נקראת עטרה.
בחינה ב. היתה בזמן העיבור ראשון של ז"א בתוך הבינה, ואז נתוסף תיקון ז"א, כי ו' נקודותיו שהיו נפרדין תחלה קודם התיקון עתה נכללין ג' גו ג', כי נה"י הלבישו לחג"ת. ונמצא חסד תוך נצח, וגבורה תוך הוד, ות"ת תוך יסוד. והנה נקודת המלכות שהיתה תחלה תחת היסוד כנ"ל גם היא עלתה שם עם היסוד, וכאשר עלה היסוד וכלל את הת"ת בתוכו והלבישו -- לא היה מקום למלכות לכלול בו, ולא היה לה בן זוג. וכמו שהעיבור ההוא היה לצורך תיקון ז"א -- ג"כ היה לצורך תיקונה, והיה באופן זה: כי גם הנקודה שלה עלתה והלבישה את היסוד, וע"י עלייה זו נכללה המלכות גם בכל הו"ק, כי בהיותה כוללת קו האמצעי כוללת גם את ב' קוין האחרים, ועי"ז העיבור גם היא בהיותה שם בקו האמצעי נכללת בכולם ונעשה הכל בחינת רשות היחיד.
נמצא כי נקודת המלכות הלבישה את היסוד בסוד עטרה, והיסוד הלביש את הת"ת, ואז היתה נקראה "פסיעה לבר". וזהו שאמרו פ' בלק דף ר"ג (ח"ג רג, ב) "אשורנו ולא קרוב כיון דהוי במיעהא דאמא אושיט פסיעה לבר וכו'". וביאור "אשורנו" לשון פסיעה כמו (תהלים יז, ה) "תמוך אשורי במעגלותיך". והענין כנ"ל כי הו' נקודות שהיה תחלה בז"א נכללין ג' גו ג', והיה ו' זעירא שבאות ה' ראשונה של הוי"ה, כי הם ו' אבל אינן מתגלין רק חצי ו' לבד, לכן הוא ו' זעירא. ושם בסוף אות הו' זעירא אושיט פסיעה לבר כזה []. והטעם הוא כי כאשר הלביש היסוד את הת"ת היה עביו שוה אל שאר הקוין, אבל כאשר גם המלכות עלתה והלבישה גם היא את היסוד יש שם עובי ג"ס לכן נתוסף שם עובי נקודת המלכות ונעשית כעין פסיעה היוצאת בחוץ בסוף הו', ואז ע"י העיבור נגדלה ונעשית כשיעור כל קומת היסוד של ז"א. ואמנם שיעור מדת היסוד הוא רובע מדת הת"ת כנזכר זוהר בלק דף ר"ד (ח"ג רד, ב) על "ומספר את רובע ישראל", דשיעורא דגופא הוא ד' בריתות, וברית רובע ישראל הוא כשעורא דגופא דז"א ע"ש:
[מ"ק - הטעם שהמלכות בראה בסוד פסיעה לבר הוא מפני שאח"כ בהגדלה היתה צריכה לבא ולהיות באחורי ז"א כנודע כי שם ביתה, ולכן נשארה שם בסיום הו' וחזרה משם מל' באחור של ו' וכאשר נתארכו ג' אחרונות של הו' ע"י הגדלה (שהם נה"י דז"א כנ"ל) אז נשארת שם באחוריים שלהם (באחורי הת"ת ונק' ה' אחרונה שבשם):
בחינה ג. מ"ב היתה בזמן היניקה של ז"א אחר שיצא מבטן אמא ונתפשטו ו"ק גדולים. ואז כשנתפשטו וירד היסוד מעל גבי הת"ת אז לא ירדה היא עמו למטה כבתחלה תחת היסוד אבל נשארה שם למעלה דבוקה באחורי הת"ת דז"א. וזהו סוד "האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו", כי כשעלה היסוד עלתה עמו, וכשירד לא ירדה עמו. וזכור מש"ל כי שרשה הראשון שבעטרה נשארה למטה לעולם.
והנה ע"י היניקה מתגדל ז"א כנודע, וגם היא נגדלת עמו ונעשית כשיעור ספירת הת"ת דז"א ממש, והרי היא עתה מדה שלימה גדולה ככל ספירת ת"ת דז"א. משא"כ תחלה בהיותה כשיעור היסוד או העטרה שהם מדות קטנות כנ"ל. אמנם עדיין אינו פרצוף רק מדה אחת שלימה גדולה ככל שאר ספירות דז"א. ועתה היא נקרא ה' תתאה של הוי"ה.
והנה נתבאר כי ז"א נגדל ביניקה והיה לו ג"כ בחי' מוחין דקטנות וגם הנוקבא נגדלו בה מוחין בקטנותה. והנה המוחין שלה דיניקה נרמזו בשם שיש לה עתה שהיא אות ה' אחרונה דהוי"ה כנ"ל. והענין כי שם הוי"ה דיניקה אשר בז"א לבדו -- ב' אותיות י"ה הראשונים הם מוחין דז"א, והו' כוללת כל הו"ק שבו, אבל עיקר הו' הוא בת"ת שהוא קו אמצעי שבו. ושם באחור ו' זו שהוא בת"ת -- שם היא עומדת ה' תתאה שהיא הנוקבא.
ונבאר ענין המוחין שלה. הנה המוח של חכמה שבה הוא אלהים דמילוי אלפין, ומוח בינה שלה הוא שם אלהים דמילוי ההי"ן (כי כל אות ה' הוא בינה), ומוח ג' הוא אלהים פשוט בלי מילוי מפני שהדעת של הנקבה הוא ק"ל ומכל שכן בזמן הקטנות. והנה שם אלהים דיודי"ן אין בה כח להתגלות בה ובמקומו היה בה אלהים דאלפי"ן. נמצא כי ב' מוחין דחו"ב שבה הם מילוי אלפי"ן וההי"ן. וזה נרמז במה שנקרא ה' זו במילוי זה ה"א - ההי"ן אלפי"ן, ולפי שהיא נקבה גברה ה' על א', ולפי שכל עיקרה של מלכות עתה היא אות ה' תתאה -- לכן גם המוחין שלה הם בסוד מילוי ב' אותיות ה"א כנ"ל. לכן נקראת עתה ה"א. וכנגד ה' זו פשוטה הוא מוח הדעת שבה שהוא אלהים פשוט שיש בו ה' אותיות לבד כמנין ה' פשוטה. והרי הג' מוחין נרמזו בשמה שהיא ה' תתאה של הוי"ה.
גם נרמזו ג' מוחין בציור ג' קוין שיש באות ה', שהם ג' קוין חו"ב ודעת באמצע. ונודע מ"ש בזוהר בראשית דף ס"א (ח"א סא, א) "ויברא אלהים את שני המאורות", כי תחלה המלכות בקטנותה היא טפלה אל הזכר ונקרא ה' תתאה ובהשלמותה פב"פ יש לה שם שלה בפ"ע כגון אדני או אלהים וכיוצא בה כפי הזמנים וכפי המציאות, ואינה טפילה אליו אז.
והנה גם בקטנות ודאי צריך שיהיה רמוז בה שם אדני, אמנם אינו רק דרך רמז במנין ובמספר וחשבון לבד. כיצד? כשתמנה מספר ג' מוחין אלו הנה ב' ראשונים דההי"ן ודאלפי"ן הם גימטריא תוק"ף, כי אלו המוחין דקטנות הם תוקף ודין גמור, ובפרט קטנות הנקבה. ומתחבר עמהם מוח הדעת שהוא אלהים פשוט -- יהיה שלשתן גימטריא תרע"א כחשבון אדני במלואו.
והנה עתה עדיין נקרא ה' תתאה ונקרא צלע כמ"ש "לא טוב היות האדם לבדו", כי תחלה היתה הנוקבא אחורי ת"ת לבד בבחינת צלע א' שהיא ה' תתאה כנ"ל שלא היתה רק מדת ת"ת:
בחינה ד. מ"ב היא בזמן שנקרא קטנה, שהיא עד י"ב שנים ויום א'. והענין כי אין האשה נתקנת עד אחר גמר תיקון האדם וכמ"ש "לא טוב היות האדם לבדו", כי אחר שנתקן האדם והיתה חוה עדיין בסוד צלע לבד אז תיקנה ועשאה עזר כנגדו שלימה. כי כן אנו רואים בחוש הראות שלעולם האיש גדול בשנים מהאשה, ונמצא כי אחר שנכנסו מוחין דז"א והגדיל אז מאירין מוחין אלו בנקבה ונגדלת גם היא. וכמו שאין הז"א גדל עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בו והוא עד תשלום י"ג שנים ויום א' -- כן הנוקבא אינה נגדלת עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בה והוא עד תשלום י"ב שנים ויום א' ואז תקרא נערה כמ"ש.
והנה מקום הנוקבא עתה היא באחורי החזה של ת"ת, ואורות היוצאות מן ז"א לכנוס בה אינם יוצאים ועוברים דרך כל אורך מחיצת גוף ז"א -- דא"כ היה הדבר נמצא שברגע היו נכנסין בה כל המוחין. אמנם הבוצינא דקרדינותא הנזכר באדרא דף קמ"א נקיב ואעבר מאחוריו כו', כי במקום החזה דז"א נקיב נקב א' ודרך שם עוברים האורות לאחור, ושם עומדת ראש הנוקבא, ושם עושין צלם א' ע"ג ראש הנוקבא על דרך הנ"ל בצלם דמוחין דז"א, ונכנסין מעט מעט בהמשך זמן עד תשלום י"ב שנה ויום א' ואז נגמרין לכנוס המוחין.
ונמצא כי אורות אלו היוצאין אל הנוקבא הם עולין תחלה מלמטה למעלה; מן היסוד עד למעלה בחזה ת"ת של ז"א תוך פנימית גוף דז"א, ושם נוקבין ויוצאין לחוץ באחורי החזה על ראש הנוקבא, ואז נכפפין ויורדין ונכנסין תוך הנוקבא מלמעלה מן הכתר שלה עד למטה בסיום גוף שלה דרך כפיפת קומה. וזהו ענין אותה הבעיא הנזכר במסכת בבא קמא בפרק הכונס (בבא קמא סא, א) על האש נכפפת שהזיקה, כי כבר ידעת כי אורות המלכות הם גבורות הנקרא אש והם יוצאין מבחינת אש נכפפת כמבואר כאן:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |