פרק ד
עריכהוהנה ע"י עיבור הב' זה הוגדלו זו"ן יותר כי הנה בימי היניקה לא היו רק ו"ק אמנם המוחין היו בו בכח ולא בפועל כנ"ל אך עתה נתפשט גופו בכח מוחין אלו שהם מוחין גמורים וראוי להוליד. אמנם צריך עתה לבאר כמה בחי' הם כי הנה אלו המוחין (באדם) באים לו מלובשים תוך צלם דתבונה כנודע. נמצא כי בחי' א' הוא המוחין עצמן. ב' הוא הצלם דתבונה המלביש את המוחין. ג' הוא דז"א עצמו אשר מתלבש בו הצלם דתבונה אשר בתוכו המוחין הנ"ל. ד' הוא בחי' הנה"י דא"א המלובש תוך המוחין עצמן ונעשה להם נשמה פנימית לכל הבחי' הנ"ל הרי הם ד' בחי' וכל אלו הם פנימים זולת אורות המקיפין דז"א. ונבאר תחלה הפנימים ואחר כך נבאר ענין נה"י דתבונה והענין כי בחי' המוחין הפנימים הם מלובשים בת"ת (בתוך) דנה"י של תבונה כי בשאר חלקים עליונים של התבונה מתלבשין המוחין המקיפין כנ"ל אמנם הפנימים ההם הם תוך נה"י דתבונה לבד ונבאר אלו ונאמר כי הנה ג' קוין הם נה"י ובכל קו ג"פ חוץ מן האצעי שאין בו רק ב' והם יסוד ועטרה. והנה קו ימין נצח דתבונה בג"פ נתלבשה ונעשה נשמה פנימית תוך קו ימין דז"א שהם חח"ן שלו וקו שמאל הוד תבונה בג"פ נתלבשה ונעשה פנימית תוך קו שמאל דז"א שהוא בג"ה ויסוד ועטרה דתבונה שהם קו אמצעי נתלבשו ונעשו ונעשו נשמה פנימית תוך הקו אמצעי דז"א שהם דעת ת"ת שבו עד החזה לבד כמ"ש טעם זה במ"א. נמצא כי הבחי' היותר תחתונה שירדה שם התבונה להתלבש הוא בהוד דז"א כי לא הגיעה התלבשותה עד היסוד דז"א. וז"ס מ"ש בזוהר ובתקונים דאמא עלאה התפשטותא דילה עד הוד איהו. ונבאר עתה ענין ז"א בעצמו איך נתפשט ונתגדל כי הנה כל שיעורו ביניקה אינו אלא ו"ק חג"ת נה"י ובהתלבש בתוכו נה"י דתבונה נמצא כי שיעור חצי התבונה שהם נה"י גדולים ככל הז"א שהם חג"ת נה"י והיא נכנסת תוך הז"א. והנה בבא נצח דתבונה להתלבש בחסד ונצח דז"א ויש בו ג"פ צריך שחסד ונצח דז"א יתחלקו לג' בחי' וחלק העליון יהיה חכמה והב' חסד והג' נצח ובתוכם יתלבשו ג' פרקי נצח דתבונה וכעד"ז בהוד דתבונה המתלבשת בגבורה והוד דז"א שיתחלקו לג' בחי' ונעשה בג"ה לז"א. אמנם קו האמצעי דז"א שהם ת"ת ויסוד לא הוצרכו להתפשט אל ג' בחי' כי גם התבונה אין בה רק תרין פרקין יסוד ועטרה לכן לא נחלק לג' בחי' אלא לב' כמו שהם אך מה שנתחדש בהם הוא שהת"ת דז"א נתעלה ונעשה בחי' דעת שבו והיסוד שבו נתעלה ונעשה בחי' ת"ת שבו ובתוכם נתלבשו יסוד ועטרה דתבונה. ובזה תבין למה אמא עלאה אתקריאת מדה כי הלא היא המודדת וקוצבת קצבה בז"א כי הנה בהתפשטות פ"א שבה תוך ז"א נעשה בה ספירה א' שלימה כי הרי אע"פ שהוא קו ימין או שמאל של ז"א לא היה בו רק ב"ס ונעשה ג"ס בכח הג"פ של נצח ושל הוד דתבונה הנכנסים שם ונמצא כי שיעור וקצבת המקום תלוי בה ולא בו. ובזה תבין איך משלים דז"א נעשו ג' כי עד המקום שנכנס פרק א' דתבונה נעשה ספירה אחת שלימה וזהו ענין האמה המודדת ונעשה מדה לכל היריעות ע"י התפשטות בתוכו ונותנת קצבה בו ואומרת מכאן ועד כאן יהיה חכמה ומכאן ועד כאן יהיה חסד כו' וז"ס מדה אחת לכל היריעות ואין מדידתה מבחוץ אלא בהתלבשותה בתוכו כנ"ל. והנה עם הנ"ל יובן מ"ש פרשה משפטים דף קכ"ב רישא דמלכא אתתקן בחסד וגבורה כי כבר נתבאר במקומו כי ענין התיקון הוא המעטת האור והתעבותו אחר התלבשותו תוך בחי' אחרת והנה רישא דמלכא שהם מוחין דז"א דגדלות נתקנו ונתלבשו תוך החסד והגבורה דז"א כנ"ל כי מהחלקים עליונים דח"ג דז"א שהם של ו"ק ע"י כניסת ב' פרקין עליונים דנ"ה דתבונה נעשו בו ב' בחי' חו"ב ובהם נתלבשו ונתקנו המוחין כנ"ל. והענין כי מאלו הב' חלקים דח"ג דז"א נעשו תרין חללי דגלגלתא דיליה שהם הכלים המקבלים בתוכם את המוחין הנ"ל הנקרא חו"ב באמצעית ב"פ עליונים דנ"ה דתבונה הנ"ל. והנה גם מהת"ת דז"א עצמו נעשה החלל הג' כלי המקבל בתוכו מוח הדעת באמצעית יסוד דתבונה כנ"ל וא"כ היה ראוי שיאמר רישא דמלכא אתתקן בחג"ת אך הטעם לזה כי הנה הוא כללות דח"ג כי הוא המכריע ביניהן בסוד שמים אש ומים נמצא כי באומרו ח"ג הרי ת"ת נכלל בהם. ועי"ל כי הנה היסוד אמא שבו הדעת והוא מתלבש תוך הת"ת דז"א והיא אינו ממש כמו יסוד הזכר רק אויר וחלל לבד כלי אשר בתוכם נכנס יסוד הזכר כנודע וכדלקמן בע"ה ואין בו ממשות לכ לא נזכר רק הח"ב המתלבשים בח"ג משא"כ ביסוד שבו הדעת. ואמנם קריאת רישא דמלכא אל המוחין האלו ולא אל הכלים עצמן שהם ב' חלקים העליונים דח"ג שנעשו תרי חללי דגלגלתא כנ"ל הטעם הוא כי הנה הז"א בעצמו אין לו רישא כי הרי כל עצמו אינו רק ו"ק ע"כ נקרא ו' דשמא קדישא וכן ו' שבתוך ה' עלאה שאין בו ראש נמצא כי רישא דיליה הם בחי' המוחין אלו כי הג' חללים הם מהו"ק עצמן שנגדלו אך כל עצמו אינו רק ו"ק והבן זה מאד איך אין בז"א רק ו"ק לכן נקרא ו' דהוי"ה כנזכר במ"א. והנה נתבאר התפשטות ז"א והתפשטות דתבונה בתוכו אמנם עדיין צריך לבאר ענין היסוד דז"א מהיכן נעשה כי הנה היסוד שלו נתעלה ונעשה בחי' ת"ת אל הז"א ואין בו עתה יסוד וגם בענין התפשטות התבונה עצמה המגדלת הז"א ונותנת בו מדה וקצבה כנ"ל אין בה התפשטות לתקן יסוד של הז"א כי הרי תבונה עד הוד בלבד הוי התפשטותא דילה כנ"ל. ואמנם ענין זה יתבאר לקמן (פ"ט) אחר ביאור ענין המוחין עצמן וע"ש וזכור ג"כ התלבשות עתיק כי מיסוד שלו נעשה כתר ז"א וכן שאר בחי' שיש שם:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |