פרק ה - מ"ת עריכה
ונבאר עתה ענין חזרתם והסתלקותם למעלה, איך עי"כ נעשו הכלים.
והענין הוא כי כאשר נתעלו האורות למעלה, נשאר למטה האור העב והגס שהוא בחי' הכלי כנ"ל. והנה יש בטבע האורות להשאיר רושם שלהם למטה במקום שהיו שם בראשונה, ולכן כל האורות האלו בעת עלותם הניחו רשימו למטה במקום שהיו שם בראשונה. כיצד? הנה הכתר הניח רשימו להאיר אל החכמה, וכן חכמה לבינה, ובינה לז"א, וז"א לנוקבא. כי לעולם בטבע העליון להאיר לתחתון, ויש לו חשק להאיר בו כמו חשק אמא לבנים, ולכן מניח ומשאיר רשימו בו. נמצא שכולם מניחין רשימו חוץ מן המלכות, כי אין ספירה אחרת תחתיה להאיר בה, ולכן אין המלכות משארת רשימו למטה:
ונתחיל לבארם מן היסוד, שהוא אחרון מן המניחים רשימו. ונאמר כי בעת עלייתו[1] מן היסוד אל מקום ההוד עד למעלה, מניח רשימו במקום שהיה היסוד לצורך המלכות, ואותו הרשימו אינו מסתלק לעולם משם אפילו כאשר המלכות חוזרת ועולה להמאציל. וכן עושין כל שאר הספירות חוץ מן המלכות כנ"ל.
והנה זה הרשימו הוא מן האור הראשון שהיה יורד דרך יושר. ואור הבא ביושר הוא רחמים. והאור הבא בדרך חזרה למעלה הוא אור חוזר והוא דין. והנה הרשימו זה הוא דרך יושר והוא רחמים. והנה נודע כי כשבאו הספירות של העקודים היו פניהם למטה (כי כוונת ביאתן היה להאיר למטה, לכן פניהם היו דרך המקבלים), אבל בחזרתן לעלות למעלה -- אז הפכו פניהם למעלה נגד המאציל ואחוריהם למטה.
והנה בעלות הכתר אל המאציל -- אין ספק כי לעולם אין אור המאציל נפסק אפילו רגע אחד מן המקבלים הנאצלים, רק ההפרש הוא כי בעת ההיא אשר הכתר היה עולה למעלה אז האור ההוא היורד מהמאציל יורד ממנו אל הספירה[2] דרך אחוריו, שהרי הוא הפך פניו למעלה ואחוריו לנאצלים והיו דינין כנ"ל. (נ"א וא"כ אותו האור הבא אל הספירה הוא בא דרך אחורי הכתר, והוא דין). ועל דרך זה בשאר ספירות בעת שהיו חוזרין ועולין.
אמנם יש הפרש אחד ביניהן, והוא כי החכמה אינה מקבלת אלא מאחוריים אחד דהיינו מן הכתר לבד, והבינה מקבלת מב' אחוריים דהיינו דכתר ודחכמה והוא יותר דין. ועל דרך זה עד המלכות. נמצא שהמלכות קבלה מט' אחוריים.
ועוד יש הפרש אחד, כי מלבד חילוק תוספת ריבוי או מיעוט בחינת אחוריים יש בהם עוד שינוי, והוא כי הנה הת"ת מקבל מן אחוריים דגבורה -- שהם אחוריים קשים עד מאד, אמנם הספירה שלמעלה ממנו אינו באופן זה, וכפי הבחינות כן היה שינוי באותו אור הנמשך להם; או דין גמור או ממוצע או חלוש. ואין כח בקולמס להרחיב בפרטות חלקים אלו כי הם רבים והמבין יבין:
נמצא שיש כאן ג' מיני אורות:
- א' האור הראשון שבכולם והוא נקרא עקודים כנ"ל,
- ב' הוא הרשימו שנשאר מזה האור שבא דרך יושר והוא רחמים,
- ג' הוא האור הבא אליו דרך עליית הספירות שאז הוא דרך אחוריים שהוא דין.
- והנה בבא אור הג' שהוא דין, פוגע באור הרשימו הנשאר שהוא רחמים, ואז מכים ומבטשים זה בזה משום שהם ב' הפכים -- זה אור ישר והוא רחמים, וזה אור חוזר והוא דין. וזה חפץ לעלות אל מקורו והוא אור הרשימו -- אע"פ שאינו עולה ממש -- עם כל זה חשקו וחפצו הוא להדבק ולקבל ממנו. והאור חוזר הוא חפץ לירד. נמצא ששניהם אינם שוים בטבעם לכן מכים זה בזה (כנודע כי כל בחינת הכאות ובטישות אורות זה בזה הוא כאשר אינן שוין), ואז נופלין ניצוצין מאור היורד שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו, וזהו אור אחר רביעי.
והרי הוא ד' בחינות אור, והם סוד ד' בחינות טנת"א כנ"ל, שהיו כולם נכללין כאן בענין העקודים.
וזה פרטן.
- אור ראשון -- טעמים.
- אור אחוריים -- נקודות. כי הנקודות הם לעולם דין.
- ואור רשימו -- תגין.
- ואור של ניצוצין הנופלין ע"י הכאות האורות זה בזה כנ"ל הוא אותיות, אשר מהם נעשה בחי' הכלים.
והרי נתבאר איך נעשו בחינת הכלים והוא מהכאות ובטישת האורות כנ"ל. ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי כבר היו בחינת כלים בעולם העקודים רק שאלו הניצוצין הנ"ל נתערבו עמהן, והוא בדוגמת הרפ"ח נצוצין שנשארו בכלים של עולם הנקודים כמו שיתבאר במקומו בע"ה. וראיה לזה כי הרי נתבאר למעלה כי כשהיה האור חוזר ועולה למעלה היה נשאר הכלי בבחינת אור עב וגס:
ונתחיל לפרש הענין. הנה אור המלכות לא השאיר רשימו וכל בחינתה נסתלקה כולה ועלתה. וזה הטעם שנקרא מלכות "אספקלריא שאינה מאירה", דלית לה מגרמה כלום, כי לא השאיר בה שום רושם. אך מן הרשימו שנשאר ביסוד לבדו מאיר גם כן אליה. עוד יש טעם אחר אל הנזכר (והוא מה שנתבאר לעיל), כי כאשר חזרו האורות לירד נשאר כתר דבוק במאציל ולא ירד כלל. נמצא שחכמה חזרה למקום הכתר כו' ומלכות במקום היסוד, ונשאר כלי של המלכות בלתי אור כלל, ולכן נקרא כלי של מלכות "אספקלריא דלא נהרא". וכבר נתבאר זה במקום אחר באורך בדרוש עקודים.
והנה כשעלתה המלכות במקום היסוד -- הלא היסוד היה מאיר בה דרך אחור כנ"ל, ואז אותו אור היסוד הכה באור הזה של המלכות ונפל מן האור-היורד-דרך-אחוריים ניצוצין אל כלי המלכות. וכשעלה יסוד הניח רשימו במקומו. וכשבא האור לו דרך אחוריו -- הכה בזה הרשימו ונפלו ממנו נצוצין ונעשה ממנו בחי' כלים של היסוד. ואז אותו הרשימו היה מאיר בכלי זה מרחוק, ולא נכנס בתוכו, והם סוד התגין (וכמו שיתבאר בע"ה בדרוש הנקודים ע"ש).
וכן עשו כל הספירות. חוץ מכתר, שהניח הרשימו לצורך החכמה אבל לא עשה בחינת כלי. לפי שבשלמא שאר הספירות בהעלותם למעלה על ידי הכאה במה שלמעלה מהם[3] היה נעשית בחינת הכלים, אך הכתר לא יש מי שיכה ברשימו שלו[4], לכן לא נגמר עדיין הכלי שלו. והרי כי הכתר הניח רשימו ולא כלי, ושאר הספירות הניחו רשימו וכלי, ומלכות הניח כלי ולא רשימו.
אמנם אחר קבלת אלו הספירות מן המאציל -- חזרו למקומם, חוץ מן הכתר כנ"ל, ואז הכלי של הכתר לא נעשה רק בחזרה; כי כשחזרה חכמה ונכנסה בו אז הכה אור החכמה ברשימו שהניח בו הכתר במקומו. והיו אלו הכאות כפולות. שלפי שרשימו של כתר -- להיותו בחינה עליונה מן החכמה -- לכן הוא מכה בחכמה ומוציא ניצוצין. וגם החכמה -- להיותו בא עתה מלמעלה ונמצא עומדת על הרשימו והוא גבוה ממנו -- לכן הכה עתה ברשימו והוציא ניצוצין אחרים. לכן נעשה עתה ב' כלים -- אחד לרשימו של הכתר ואחד לחכמה שבא עתה. וכבר הארכנו בזה במקום אחר איך יש בכתר זכר ונוקבא, והמה אלו הב' שזכרנו פה, שהם הרשימו והחכמה, וע"ש היטב.
והנה מכאן תוכל להבין איך יש גם כן בעולם העקודים מציאות ביטול מלכים בצד מה, כמו כדמיון אותם מלכים שמלכו בארץ אדום שמתו ונתבטלו (כנזכר בדרוש עולם הנקודים), שהרי ענין התעלמות האורות של העקודים ועלייתן במאצילם הוא גם כן ביטול מלכים בכאן. דוק ותשכח. אמנם ההפרש אשר ביניהן הוא זה: כי כאן בעקודים היה הקלקול על מנת לתקן וסותר על מנת לבנות, כי זה היה עיקר הכוונה לעלות כדי לעשות בחינת כלים. אבל בנקודים היה ביטול ומיתה גמורה ממש. ואמנם לפי שמן העקודים התחילו הכלים להתגלות קצת -- לכן גם בכאן היה קצת ביטול.
והמבין יבין כי גם[5] באדם קדמון היה כל אותו צמצום שביארנו למעלה; גם אותם שנבאר לקמן בע"ה בענין צאת הנקודים ממנו, איך צימצם עצמו ופריס חד פריסה בטיבורא דיליה. כל זה קרוב לביטול המלכים. ודברים אלו אסור להרחיב בהם ולהוציאם בפה. והמבין יבין.
ודע כי במלכות של עולם העקודים נשארו בה י' שרשים של י' הנקודים כמו שנבאר בע"ה. ועל דרך זה בכל אצילות; כי המלכות של השרשים אשר בפה אדם קדמון היא כלולה מי', והם י' שרשים אל י' דעקודים. ובמלכות דעקודים יש י' שרשים אל י' ספירות דנקודים. (וכן במלכות דנקודים יש י' שרשים והם שרשים די' ספירות דברודים). ועל דרך זה בשאר העולמות.
פרק ה - מ"ק עריכה
מ"ק
בכל בחינה ובחינה יש ד' מציאות שהם:
- א' - כלים.
- ב' - נר"ן פנימים.
- ג' - חיה, מקיף.
- ד' - יחידה, מקיף אל מקיף.
ושתי בחינות אלו האחרונים --
הא' נקרא "חיה" שהוא מקיף א', ונקרא "נשמה לנשמה". והוא מן החכמה בסוד "והחכמה תחיה את בעליה". וכן חיי"ם גימטריא חכ"ם.
והב' שהוא מקיף השני נקרא "יחידה", והוא מן הכתר, לפי שאין נוקבא לאריך כמו שיש לשאר, לכן נקרא "יחידה" ואין שני, דעליה אתמר (ישעיהו נא, ב) "כי אחד קראתיו וגו'".
וזהו סוד מה שאמרו רז"ל "ה' שמות יש לנשמה", והם נגד ה' פרצופים -- נפש מלכות, רוח ת"ת, נשמה בינה, חיה חכמה, יחידה כתר.
והמלכות יש בה כל הה' בחינות אלו. כי היא עצמה נפש, ומאיר בה נפש של הת"ת והוא רוח אל המלכות. ובינה -- נפש שלה נשמה למלכות. וחכמה -- נפש שלו נשמה-לנשמה למלכות. ונפש כתר -- יחידה למלכות.
וכן בת"ת יש בו בחינת "רוח של מלכות", נפש אליו. והוא עצמו רוח. ורוח בינה - נשמה אליו. ורוח מאבא - חיה אליו. ורוח מכתר - והוא יחידה אליו.
גם בבינה יש נר"ן מצד עצמה. ונשמה דאבא הוא חיה. ונשמה דאריך אנפין היא יחידה אליה.
גם באבא יש לו כל ד' בחינות אלו, חוץ מיחידה שנוטל מן חיה דאריך אנפין.
והנה באדם יש לו חיות פנימי, שהוא נר"ן. ולא היה מספיק זה האור להאיר בחומר הגופני שלו. ולכן צריך שיהיה לו ג"כ נשמה-לנשמה מקיף מבחוץ. כי בהיות הנשמה שבפנים בחינת אמא, והנשמה לנשמה[6] מקיף אותה מבחוץ בחינת אבא (ששניהם הם בחינות אבא ואמא דלא מתפרשין לעלמין) -- הנה האור פנימי דאמא מרוב חשקו להדבק בשל אבא, מכה ויוצא בחוזק, ועובר דרך הגוף החומרי ומאיר בחוץ, [7]ושם נדבק באבא. וכן להיפך -- אור אבא עובר ונוקב ונכנס מבפנים ושם נדבק באמא. וע"י זה הגוף מתקיים שמאירין בו מכל צדדיו.
והנה מקיף זה הוא נשמה-לנשמה הנקרא "חיה", והנה הוא מקיף לכל הגוף בכללות, אבל הוא מקיף ומאיר בכל חלק כפי מה שהוא; כי בחלק הנשמה מקיף לה בבחינת אור נשמה, ולרוח מקיף בבחינת רוח, ולנפש מקיף בבחינת נפש. אבל המקיף הגדול שהוא "יחידה" שהיא בבחינת[8] אריך אנפין -- אינו מקיף בצד חלקים, רק מקיף את הכל בהשוואה א', ולכולם נותן אור של בחינת נשמה. ולכן נקרא "יחידה" מפני שאין לה אלא בחינה אחד לבד בהשוואה אחת.
והנה נר"ן נפש רוח נשמה (שהם פנימיות דאדם כנ"ל) -- הנה הנשמה מאירה בראש האדם במוח, ורוח בלב, ונפש בכבד ובבשר ודם. ודע כי גם בראש עצמו יש כל ג' בחינות רק שגובר בראש הנשמה ועיקרה במוח. ורוח בחוטם. ונפש בפה. וכן בכל בחינה ובחינה יש כל הנזכר:
- ^ (נ"א עלות)
- ^ (נ"א האחרת והיה בא)
- ^ (נ"א הכאה של הרשימו)
- ^ (נ"א אותו בעלייתו)
- ^ (נ"א כאן)
- ^ (נ"א והמקיף עצמה)
- ^ (נ"א ומשם)
- ^ (נ"א מבחי')
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |