פתיחת התפריט הראשי

פרק ו - מ"תעריכה

הנה בעולם העקודים, בעת ירידת האורות של הי' ספירות שבו למטה, היה אור נמשך להם מן המאציל בבחינת אור ישר, ואח"כ בחזרתן לעלות למעלה הנה נמשך להם האור בבחינת אור חוזר.

וצריכים אנו להודיעך עתה בהקדמה אחרת כוללת כל העולמות‏[1], והוא בענין חזרת האורות אל המאציל. כי זולת מה שביארנו במקום אחר כי אע"פ שהם עולין ומסתלקין הנה הם ממשיכין מלמעלה למטה מן המאציל בחינת אור הנקרא "אור חוזר" -- עוד יש בחינה אחרת גדולה ורב התועלת. והוא, כי לעולם אפילו כשמסתלקין אינם מסתלקין לגמרי בכל בחינותיהן עצמן ועולין, אמנם מניחין מכחן ומבחינת עצמן קצת הארה למטה במקום אשר עמדו שם בראשונה. וזה הארה אינה נעקרת משם לעולם ועד, אף גם בעת עלותן למעלה. הארה הזאת נקרא "רשימו" בסוד "שמני כחותם על לבך" הנזכר סוף פר' משפטים בסבא דף קי"ד ע"א (ח"ב קיד, א).

והטעם הוא, כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים בבחינת האב על הבנים אשר חשקו תמיד להשפיע בהם, כמבואר אצלינו בכבוד אב ואם כי ניצוץ א' מהאב נמשך אל הבן ואינו זז ממנו לעולם. וכן הענין בכאן בי' ספירות -- כי העליונים מניחין במקום הא' קצת הארה הנקרא "רשימו" כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים.

ונמצא כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו מניח רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו כדי להאיר ממנו לחכמה אשר תחתיו אחר שהוא עצמו יעלה ויסתלק‏[2]. ואחר שהוא עלה ונסתלק -- אז נמשכת הארה אל אור החכמה מאותו הרשימו שהניח הכתר בכלי שלו. ואע"פ שאח"כ יתעלה ויסתלק גם כן אור חכמה אל המאציל -- אע"פ כן אותו רשימו שנשאר בכלי של כתר אינו זז ממנו אף אחר שעלה החכמה אל המאציל.

וכן אח"כ, כשעלה החכמה למאציל, מניח רשימו בכלי שלו להאיר ממנו לבינה אחר הסתלק עצמו. ואף גם אחר עלות בינה למאציל אין רשימו של חכמה מסתלק מכלי החכמה. ועל דרך זה כולם עד היסוד. אבל אור המלכות כאשר מסתלקת -- אינה מנחת רשימו בכלי שלה, לפי שאין שום ספירה תחתיה לקבל הימנה. ואע"פ שעתיד להיות עולם אחר‏[3] תחתיה מקבלים מינה -- אינה היא מסוג שלהם, ואין לה דביקות עמהם כמו שיש דביקות אל הי' ספירות דבכל עולם ועולם בפ"ע.

נמצא כי כל אותן הספירות הם מניחין רשימו במקומן ובכלי שלהן כאשר רוצין להסתלק ולעלות, אמנם אור המלכות אינו מניח רשימו בכלי שלה, רק מן הרשימו שמשאיר אור היסוד בכלי שלו -- משם נמשך הארה אל כלי של המלכות אחר הסתלקות האור שלה. וזה סבה אחרת למה נקרא מלכות "עניה דלית לה מגרמה כלום", וגם נקרא "אספקלריא דלא נהרא". והטעם הוא כי הכלי שלה -- בהעלותה והסתלק האור ממנה -- לא נהרא כלום, כי לא נשאר בה שום אור אפילו בבחינת רשימו. ואפילו חיות הכלי ההוא אינו מבחינת אור שלה רק מבחינת הרשימו שנשאר בכלי יסוד כנ"ל, ומשם מחיה ומאיר בכלי המלכות. וזה אומרו דלית לה מגרמה כלום .


הנה נתבאר לנו על ידי ב' הקדמות אלו איך הכלים של הספירות אף בעת חזרת אורותיהן והסתלקותם אל המאציל עם כל זה יש בהם ב' מיני אורות -- א' הנקרא "אור חוזר" והוא דין, והשני הוא אור הנשאר בכלי הנקרא "רשימו" אשר הוא אור ישר והוא רחמים, כי הרי‏[4] הוא נשאר שם מבחינת האורות אשר יצאו למטה בבחינת אור ישר. ונמצא כי בעוה"ז של העקודים -- אע"פ שעדיין בעת הזאת לא נגמרה מלאכת הכלים -- עם כל זה בחינותיהן ומציאותן שמהם נתהוו‏[5] (שהוא אור העב‏[6] המחובר עם האור הזך כנ"ל) -- במקומו כבר היה שם. ובחזרת האור הזך למעלה נשאר אור העב למטה שהוא בחינת הכלים עצמן. ושם בזה האור העב שהוא הכלים -- שם הניחו האורות הזכים ב' בחינות‏[7] הנ"ל: א' אור ישר - רשימו, וב' - אור חוזר.

וכבר ביארנו במקום אחר כי בהעלות האורות למעלה ניתוסף בהם איזה בחינה. ובעלות אור הכתר במאציל ניתוסף באור המלכות אור מקיף התחתון שהיא בחינת חיה. וניתוסף באור הזעיר אנפין ג"כ בחינת אור אחד יותר על מה שהיה לו בתחילה טרם חזרת עליית האורות והוא יחידה פנימית. ובאור בינה ניתוסף חיה. ובאור חכמה ניתוסף נשמה.

אח"כ עלתה אור החכמה במאציל וחזרו אורות שאר הספירות שתחתיה לנסוע נסיעה ב'; עד שנמצא אור של בינה במקום כתר, ואור המלכות במקום הוד. ועתה ניתוסף באור המלכות מקיף עליון של יחידה, ובאור ז"א מקיף תחתון של חיה, ובאור בינה יחידה פנימית. ועתה המלכות כבר נשלמה בכל בחינותיה.

ואח"כ אור הבינה עלתה במאציל ואז עלה אור החסד דז"א במקום כתר, ואור המלכות במקום נצח. ואז ניתוסף בז"א לבדו אור מקיף העליון של יחידה. ועתה כבר נשלם גם הוא בכל בחינותיו. ומכאן ואילך בעלות שאר אורות התחתונים -- לא היתה עוד תוספות לז"א ולא לנוקבא; כי כבר נשלמו כנ"ל; כי מעולם העקודים ואילך לא יצאו רק ב' מקיפים עליונים לבד, שהם מקיף של חיה ומקיף של יחידה.

ודע כי זה שאמרנו כי בחזרת כל אור ואור להתעלות במאציל היה ניתוסף הארה ושלימות גמור באורות שתחתיו -- אין הדבר הזה‏[8] בהיותן עולין ומסתלקים; כי אדרבא אז היה חסרון אור בכל האורות שתחתיו. לפי שכיון שאורות ראשונים הפכו פניהם לעלות ולידבק במאציל -- אין רצונם להאיר למטה. וגם המאציל אינו מאיר באורות תחתונים, כי באמת אורות עליונים בהיותם מסתלקים הם מפסיקים בין המאציל אליהם. כי העליונים אינם רוצים לקבל הארה לתת לתחתונים בעודם חשקים ותאבים לעלות להדבק במאציל, ואדרבא יש חסרון באורות התחתונים ממה שהיה להם בראשונה. אמנם תוספת אורות הנ"ל אינם אלא לאחר שנגמר האור העליון להתעלות בשורשו.


ונבאר סדר ענין זה איך הוא. כי הנה כאשר התחיל הכתר לעלות בראשית כל שאר האורות ולהתעלם בשורשו ובמאצילו -- אז בעודו עולה ומסתלק, גם יחידה פנימית שניתן למלכות בעת ירידת הכתר היתה עתה מסתלקת ממנה. וכן בחינת חיה פנימית שבז"א (שנמשכת לו בעת ירידת הכתר) היתה עתה מסתלקת ממנו. ומן הבינה מסתלק הנשמה. ומן החכמה הרוח. ואמנם עדיין נשארו בכולם רשימו של אותן האורות; שהוא רשימו דנשמה, ורשימו דרוח וכיוצא בזה. כי אף על פי שנסתלקו האורות -- לא היתה כוונתן להסתלק לגמרי לעולם. לכן רושם האורות שהיו באלו אורות תחתונים נשאר במקומן. כי אפי' בהסתלקותן בהכרח מאירין קצת הארה בתחתונים דאי לאו כן יתבטלו לגמרי כמ"ש בע"ה.

ואחר אשר הושלם אור הכתר להסתלק ולהתעלם במאציל לגמרי אז כל האורות שתחתיו חוזרים להאיר כבראשונה ממש וגם ניתוסף בהם אורות הנוספות כנ"ל. וטעם הדבר הוא כי הנה כאשר נשלם הכתר להתעלם במאציל גם שאר אורות עלו במדריגה אחד יותר ממה שהיה להם בתחלה. וכולן עלו זה אחרי זה. עד שנמצאת אור המלכות במקום שהיה בו בתחלה אור היסוד, והיא יותר קרובה מדריגה א' אל המאציל ממה שהיה בתחלה. והיא מקבלת עתה מן המאציל כל מה שהיה בה בתחלה, והיא יחידה פנימית ועוד אור הנוספת שהוא מקיף התחתון דבחינת חיה כנ"ל. וכן היה הענין בז"א ובחכמה ובינה שכולם חזרו לקבל הארה אחד עם תוספות האורות.

וכן כאשר גם אור החכמה היה מסתלק לעלות אל מקום אור הכתר -- אז מסתלק מאור‏[9] המלכות מה שקבלה על ידי אור החכמה, וכן מכל שאר האורות, והוא בחינת חיה פנימית מן המלכות. וכן על דרך זה בשאר אורות ז"א ובינה, ולא נשאר בהם רק בחינת רשימו בלבד כנ"ל. וכאשר נגמרה עליית אור של חכמה במקום כתר -- אז חזר בחינת האור כבראשונה להאיר להם כל הבחינות שהיו בתחלה ועוד אורות נוספים כנ"ל.

ואח"כ כאשר התחיל אור החכמה להסתלק עוד מן מקום הכתר לעלות אל המאציל -- אז חזרו כל האורות התחתונים לגרוע כל האורות שהיו נמשכין להם על ידי אור החכמה, ולא נשאר בהם רק הרשימו לבד. וכאשר נגמר להתעלם במאציל -- אז חזרו בהם כל האורות ועוד הארה נוספת, לפי שגם הם נתקרבו אל המאציל יותר מבראשונה.

וכן על דרך זה היה בעליית שאר אורות תחתונים; כי כשהיה אור העליון עולה היה אור התחתונים גורע, ואחר גמר הסתלקות העליונים היו חוזרים כל האורות התחתונים כבראשונה וגם בתוספת אור כנ"ל. אלא שיש הפרש ביניהם. והוא: כי בעת הסתלקות אור הכתר לא היה רק הסתלקות אור אחד לבד שעלה ונסתלק במאציל, וע"כ לא נמצאו בו רק ב' בחינות: אחד בעת הסתלקותו שאז נגרע‏[10] אור התחתונים, והב' אחר גמר הסתלקותו במאציל‏[11] כי אז חזר האור אל האורות שתחתיו.

אבל בחכמה היו ב' בחינות הסתלקות: א' בהסתלקותו עד מקום הכתר, והב' בהסתלקו במאציל. ובכל אחד משתי הסתלקות אלו היה לה ב' בחינות שהוא גירעון ותוספת האור. וכן על דרך זה היה בבינה -- ג' מיני הסתלקות ויוכפלו לו'. וכן על דרך זה עד תשלום חזרת כל י' אורות בשרשם שהוא המאציל, והוא‏[12] בחינת הפה דאדם קדמון כמ"ש, כי הוא‏[13] השורש שלהם.

וזהו‏[14] שינוי א' שיש בעולם העקודים משא"כ בעולם אצילות. כי בעולם האצילות היו אבא ואמא יותר שלמים מזו"ן שאינם כל כך שלמים בבחינת עצמן (כמ"ש במקומו בע"ה), אבל בעולם העקודים זו"ן נתקנו יותר מאבא ואמא ונשלמו בחינותן יותר מהם. והוא כי זו"ן היו פנים בפנים ואבא ואמא היו אחור באחור. כי הנה נודע כי טפת זווג של הזכר היא נמשכת מן המוחין שבו והוא נשמה לנשמה. והנה קודם שחזרו כל ספירה וספירה, אפילו כתר העליון, לעלות במאציל -- כבר היו לזו"ן כדי צורכם אל הזווג שיוכלו להזדווג. כי הנה ז"א כבר היה לו בחינת חיה כנ"ל (שהוא חכמה שבו), גם המלכות כבר היתה בה עוד יתרון אחר שהיתה בה בחינת יחידה. וע"י כן היו יכולין להיות מאז פנים בפנים. ואע"פ שהיה יתרון למלכות מן הז"א -- אין בה חשש.

ולא עוד אלא שאפילו קודם שזו"ן עצמם יעלו אל המאציל כבר היו זו"ן שלימים בכל בחינות הראוי להם המצטרכים להם שהם ה' בחינות פנימים וב' מקיף‏[15] דיחידה וחיה. ומכ"ש שהיה להם כל מה שצריכים להם שיוכלו לחזור פנים בפנים שהם מבחינת חיה ולמטה כנ"ל. אמנם אבא ואמא -- אפילו שכבר אור הכתר חזר לעלות במאציל -- לא היה באבא בחינת חכמה שבו שהוא חיה. ומכ"ש‏[16] שלא היו שלימין בכל בחי' המצטרכים להם שהם ה' פנימיים וב' מקיפים. כי לאבא אחר תכלית שלימותו היה לו רק ג' מהם -- נר"ן פנימים. ולאימא היו ד' פנימים, וחסר ממנה בחינת יחידה הפנימית וב' מקיפים. וכיון שעדיין אבא לא היה לו בחי' חיה להוציא טפת המוחין לזווג -- לכן נשארו אחור באחור.

ואם תשאל ותאמר מאחר שזו"ן היו אורותיהן שלמין בכל בחינותם למה עלו אח"כ אל המאציל ללא צורך? והענין הוא שכל חיותם ושלימותם הוא נמשך להם מאבא ואמא כנודע. וכיון שנתרחקו מהם אבא ואמא ועלו למעלה -- עלו גם הם אחריהם, כי החשק במקבלים לרדוף ולהדבק במאצילם, ורוצים להתקרב ולקבל מהם, ולא רצו להפרד מן אבא ואמא שעלו למעלה כדי שלא ישארו רחוקים מהם.

עוד טעם אחר כנ"ל, כי סיבת חזרת האורות האלו במאצילם היו כדי שבעודם מסתלקים יוכלו הכלים להתעבות‏[17] ולגמור מלאכתם, ועל כן גם אורות זו"ן גם הם עלו לצורך בנין כליהם:


  1. ^ (נ"א כלולה בכל המקום)
  2. ^ (נ"א אחרי שיעלה ויסתלק)
  3. ^ (נ"א שיש עולמות אחרות)
  4. ^ (נ"א גם)
  5. ^ (נ"א נתהווה)
  6. ^ (נ"א שהיא כלי מחובר עם אור)
  7. ^ (נ"א ושם הניחו האורות מהם)
  8. ^ (נ"א אין זה מדבר)
  9. ^ (נ"א מתוך)
  10. ^ (נ"א נגמר)
  11. ^ (אז חזרו האורו' כנ"ל ל"ג)
  12. ^ (נ"א והנה)
  13. ^ (ענין)
  14. ^ (נ"א והנה)
  15. ^ לכאורה הייתי מגיה "ושני מקיפים" -- ויקיעורך
  16. ^ (נ"א נמצא)
  17. ^ (נ"א להעשות)


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל