עץ חיים/שער ו/פרק ד

פרק ד - מ"ת

ודע כי כאשר עלה הכתר אל המאציל -- אז באותו שיעור והמשך הזמן שהיה עולה -- אז המלכות נסתלקה ממנה בחינת גילוי יחידה, שהיא אור שהיה נמשך לה מן הכתר. שכיון שכתר היה עולה ומסתלק לא היה כוונתו להאיר בה, אמנם נשאר בה הרשימו לבד. וכאשר סיים הכתר להתעלם וסיימה המלכות לעלות עד סיום היסוד -- אז חזר להאיר בה בעצם^[1] כבתחלה בחינת יחידה שבה. כי אחר שעלה הכתר במאציל גם היא עלתה ביסוד והיתה מדריגה אחת קרובה יותר אל המאציל והיתה מקבלת עתה ממנו (נ"א יותר ממה) מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר. אך כל זמן שלא סיים הכתר לעלות -- אז היה הכתר מפסיק בין מאצילה ובֵינָה, והכתר עצמו ג"כ לא היה מאיר בה.

וכן על דרך זה הוא^[2] בבחינת חיה שמקבל מן הכתר. וכן על דרך זה החכמה ובינה וכיוצא בהם.

וכן כשעלה חכמה למעלה במאצילה -- נסתלקה מן המלכות החלק שהיה מגיע אליה ממנו, ולא נשאר בה רק רשימו לבד. עד שהשלימה החכמה לעלות למאצילה ואז חזר האור כבתחלה^[3]. וכן תקיש מזה אל כל השאר, כי הם חלוקות רבים, כי כשהתחילה^[4] החכמה לעלות בכתר נסתלקה הארתה^[5] מכל אשר למטה ממנה^[6], וכשכבר עלתה בכתר -- אז חזר כבתחלה. וכשחזר פעם ב' לעלות במאציל נסתלק האור פעם שני. וכשנגמר לעלות -- חזר האור לאיתנו.

והמעיין מעצמו יבין שאר חילוקים על דרך זה בענין המקיפים דזו"ן שלוקחים בעת חזרתן והסתלקותן למעלה.